רמונטדה נהדרת במגרש בו לא נצחנו כבר המון זמן נועלת סיבוב ראשון של עונת 2017/18 מפתיע ומרגש. בואו נראה מה המספרים מספרים

1 – מקום ראשון בליגה, הקבוצה היחידה ב(5 הליגות הבכירות ב)אירופה ללא הפסד.

2 – מארק אנדרה טר שטגן שני בספיגות ליאן אובלאק. אם תואר הפיצ'יצ'י מצטלם עם חולצות של בארסה ומתעקש להגיע למועדון (לואיס או מסי), לפחות בעמדת השוער הטוב בליגה הולכת להיות תחרות מרתקת עד סוף העונה, כמו שזה ניראה.

3 – וולורדה מסיים סיבוב עם המאזן השלישי בטיבו בהיסטוריה של בארסה! וזה אחרי ששיחקנו במטרופוליטנו, סאן מאמס, מאסטייה, מדריגל, אנואטה וכמובן בברנבאו. למרות שבשנים האחרונות הברנבאו הוא בית!

4.4 – תיקולים וחטיפות למשחק יש לבוסקטס העונה בליגה, עם 90.7 אחוזי דיוק במסירות. קאנטה הנחשב לקשר האחורי הטוב באירופה, עם 5.4 ו88% בהתאמה. הערך המוסף שלא מופיע בסטטיסטיקה של בוסקטס: ברוב המקרים הוא פשוט מגיע ראשון לכדור. איך אמר אלתרמן? אולי יש טובים ממנו אבל אין טובים ממנו, בשבילי לפחות. אגב, קאנטה המעולה מוביל על בוסקטס גם במסירות מפתח למשחק (אבל מבשל/כובש פחות העונה) עם 1.6. יהיה מעניין.

6 – בישולים לג'ורדי העונה בליגה. הוא כבר עשה את זה בשני עונות קודמות. עונות שלמות קודמות, כמובן. מחכה לראות מה הוא *אזהרת משחק מילים* מבשל לנו יחד עם מסי להמשך העונה.

8 – מספר הכיבושים של פאוליניו. הערך המוסף שלו מסתכם בעיקר בהיותו קשר אחורי חזק שמצטרף מאחור ומאיים על השער. הוא כניראה מה שהתכוונו לקבל כשרכשו את גומש: אקס פקטור עם ערך מוסף שחורג מהגבולות הטקטיים.
את החסרונות הבולטים שלו ראינו אתמול: חלש בהנעת כדור ובבניית המשחק. צריך לשחק ברוטציה עם ראקיטיץ' או כמחליף ליד שחקנים כמו אינייסטה וקוטיניו.

10 – מסי. בגיל 30, לרוב ממרכז המגרש, עם 17 שערים ו8 בישולים, מסי שווה לברצלונה 1.3 שערים למשחק העונה, מעט גבוה ממוצע הקריירה שלו (1.2). נכתב בסטטיסטיקות שזו הפעם הראשונה שהוא מבשל חמישה משחקים ברצף. צריך להיכתב שזו הפעם הראשונה ששחקני ברסה משכילים לנצל את מסירות המפתח שלו חמישה משחקים ברצף.

11 – שנים לא נצחנו באנואטה, יתכבד 11 ויהיה הציון החצי עונתי של וולורדה. הרבה כבר נכתב והאתגרים עוד רבים, רק אתייחס בקצרה לאתמול: בסיום המחצית הראשונה הייתי בטוח שוולורדה שגה לראשונה העונה בבחירות הטקטיות שלו. לאו דווקא בגלל התוצאה, שנבעה מכיסוי לקוי של פאוליניו בראשון ורוברטו בשני, אלא בגלל שסוסיאדד פשוט חיסלה את בארסה במרכז המגרש. הנחתי שוולורדה ויתר על אינייסטה ועלה עם גומש (ופאוליניו) כדי לחזק את מרכז המגרש מול יריבה פיזית, הוא הרי אוהב התאמות טקטיות. הבעיה הייתה שלא היה מי שישחק על השטחים הקטנים שנוצרו בחצי שלנו תחת הלחץ המאסיבי.
במחצית השניה אמנם לא נערך חילוף, אבל מסי, אני מניח שבהוראת וולורדה, ירד אחורה לשחק על תקן אינייסטה והמשחק נפתח. בסיום המשחק הסביר וולורדה שאינייסטה עדכן אותו שהוא לא חש כשיר לגמרי ולכן לא היה מקום לסכן אותו. הוא לא טעה טקטית, הוא שיחק תחת הכרח ותיקן אותו בחצי השני.

13 – משחקי ליגה וורמלן עלה בהרכב הפותח מאז שהגיע (2014/15) ובארסה לא הפסידה באף אחד מהם. אבל זו לא סיבה להתרגש. בלם בן 32 שמשחק בחצי עונה כמות משחקים של שלוש עונות קודמות, חוזר מן האוב (אני מניח שבברצלונה האוב קצת יותר נוח ויש אוכל טוב ואחלה שמש אבל בכל זאת, אוב) מפגין יכולת נהדרת ורוח ספורטיבית מופלאה – זו בהחלט סיבה טובה להתרגש. הפתעת העונה שלי יחד עם פאו.

29 – משחקים ברצף ללא הפסד בכל המסגרות. פפ וסיטי המהוללים נעצרו על 28.

1/3 – בקירוב, יחס ההמרה של סוארז בחודשיים האחרונים. 33 בעיטות למסגרת, 10 גולים (8 בששת המשחקים האחרונים). היחס הטוב באירופה בפרק הזמן הזה, אגב. הייתי אוכל את הכובע על כך שהערכתי שכבר לא ישוב לכושרו, אבל אני מניח שסוארז ישמח לאכול אותו בעצמו.

1.95 מטר – מינה, השחקן הגבוה בהיסטוריה של בארסה, צייץ אתמול לסוארז: "תודה חבר קטן שלי". איש, זה לא הוא שקטן, זה אתה שבורג' חליפה.

38 – שערים כבשו שלושת הכובשים המצטיינים שלנו העונה עד עכשיו בליגה. אתלטיקו עם 28, ריאל עם 32, ולנסיה עם 40. זה לא הטיקי טאקה המרהיב, אבל גם מבחינה התקפית – אין לנו זכות בכלל להתלונן, הכל טפו חמסה וברוך השם.

20/02 – בליגה אנחנו מובילים על אתלטי במרחק טוב של תשע נקודות, את הגביע אני אשמח להשאיר למחליפים ולשחקני הנוער שבארסה משוועת להם, הציפייה האמיתית שלנו היא לליגת האלופות והמפגש האדיר מול הבלוז. אחרי חצי עונה ברור לנו שעדיין לא פתרנו את בעיית המגן הימני. הדגשים העיקריים בחצי העונה הבאה ובהתמודדות למשחק מעטים אבל ברורים:
– סרג'י רוברטו שהוא קשר מצויין אבל לא מגן. וולורדה מתעקש, וכך דווקא סמדו שפיזית בנוי יותר להתמודד עם הזאר עוד לא צבר ביטחון משחק מספק.
– למקסם את היכולות הגבוהות של דמבלה. אני מניח שעוד שומרים עליו אחרי הפציעה, אבל הדרך לנצל את האיכויות שלו היא לתת לו לשחק ליד מוסרים כמו מסי ואינייסטה כמה שיותר כדי לצבור ביטחון. יש לי תחושה שזה פקטור משמעותי אצלו. הדרך לעשות את זה היא להציב בצד ימין את ראקי שיחפה הגנתית ויוציא קדימה במקום פאוליניו שמוסר פחות טוב וגם מחייב את האחרים בזהירות יתר טקטית.
– מנוחה למסי. קו שוולורדה מצליח בו הרבה יותר מאנריקה. נכון שאנחנו רוצים עוד ממסי בכל משחק, אבל עוד ממסי לטווח ארוך זה קצת פחות ממסי במשחקים מסויימים ובנסיבות מסויימות.

יאללה, ויסקה!  (ובנימה זו, בבלוג של איזה קבוצה עוד תוכלו למצוא סלנג ישראלי-ערבי ליד מילה קטלונית תגידו?.. בחיי שיותר ממועדון).

הפרדוקס של בארסה
רונאלדיניו