תמונה באדיבות בארסה מאניה

הדרבי של ברצלונה ידע שנים יפות ויריבויות גדולות בעידן שטרם מלחמת האזרחים בספרד (וגם מעט אחרי) וכמו דרבים רבים, היה ליריבות ספורטיבית המרכזית של הקבוצות, אבל לא רק.
בימים ההם – ימים של סערות פוליטיות ומאבקים חברתיים בספרד (מזכיר משהו? לא משעמם באירופה. או לחילופין משעמם מידי באירופה), הייתה ליריבות גם משמעות פוליטית גדולה. בזמן שברצלונה נתפשה כנושאת הדגל והערכים הקטלוניים, אספניול נחשבה לתומכת בשלטון הספרדי של פרנקו. לאחר מלחמת האזרחים הייתה זו דווקא אספניול התקשתה להשתקם מן המשבר שפקד את המועדונים. ברצלונה – באמצעות ניהול ושיווק טוב, שחקנים מבריקים והתרחבות מהירה של בסיס האוהדים הפכה לאחת הקבוצות המובילות בספרד.
אז משחק הצמרת הפך למשחק קצוות, אבל היריבות, כמו שרואים בתמונה, חיה גם היום. (מעניין איך יראה שלט דומה בדרבי התל אביבי. "גבעתיים צהובה" ?)

אחרי שני דרבים פיזיים מאוד אנו מגיעים למשחק חוץ קשה מאוד שהחשיבויות שלו בעיני מלבד הנקודות, ואפילו יותר מהן:
1.  לשמור על השחקנים בריאים ובכושר לקראת חזרת ליגת האלופות. הדרבי האחרון כלל כניסות גסות מצד שחקני שתי הקבוצות, ואנו נעלה למגרש היום בפחד ונפגוש בחיל, חיל מנסנו– שופט איתו בארסה לא ניצחה מעולם משחק חוץ (ולכל מי שמתכוון להאשים אותי בקונספירטיביות או בתירוץ מראש – נראה אתכם מוותרים על משחק מילים שכזה).

2. קוטניו. הוא קוסם, הניצוצות שרואים ממנו במעט הזמן ששיחק עד עכשיו מופלאים, קבלת הכדור שלו במרכז המגרש בצדדים, הדריבל והכניסות לאמצע יוצרת מעין גירסה מעניינת של מסי. וזה נפלא, אבל קוטיניו צריך לזכור שמסי יש אחד, וללמוד לשחק פחות עם הכדור ולרצות אותו פחות, בטח בקבוצה שגם אינייסטה משחק בה, ולהבין איך הוא משתלב במערך של ברצלונה ואיך הוא מביע את עצמו בפחות זמן-כדור. זה לא יקרה בחודש של משחקים, אבל הייתי רוצה לראות התחלה של ברצלוניזציה כזו אצלו. היום הוא פותח ומסי על הספסל – הזדמנות גדולה בשבילו לקחת אחריות מצד אחד ודווקא לא לנסות להחליף את מסי מצד שני.

פרידה מאוחרת ממסצ'רנו:
לפני שמסצ' הגיע לברצלונה כדי לתפוס את העמדה של טורה, התבטא בוסקטס בעקיפין נגד הבאתו וטען ש"אין צורך בשחקנים מחליפים מבחוץ ושהקבוצה וקבוצת הנוער עמוסת כישרון".
מה אני אומר פה?
שלא ידעתי מזה.
מעולם לא ראיתי או קראתי על מתיחות בינו לבין בוסקטס, מן הסתם כי לא הייתה כזו.
ואם לא הייתי עושה גוגל על מסצ'ה כדי לחפש סיפור פיקנטי, גם לא הייתי יודע.
שחקן שעבר במעמדים הגדולים ביותר שיש לכדורגל העולמי להציע, השתתף במשחקים בלתי נשכחים וזכה בכל התארים הקבוצתיים שיש, והכל בנוכחות שמשדרת שקט, רוגע, מחויבות והתמקדות בעיקר.
טוב, זה מה שמגדיר בוס טוב, ואל חפיסטו (הבוס הקטן) בהחלט היה כזה.
השתלב בברצלונה ותוך זמן קצר הנהיג באחת השושלות הגדולות בהיסטורית הכדורגל העולמי אם לא הגדולה בהן. בניגוד לנהוג בברצלונה ולמרות שלא גדל באקדמיה – קיבל לאות הערכה את תואר הקפטן הרביעי

שלום חוויאר, בהצלחה.

הנצחון על בטיס
התיקו מול חטאפה