התיקו מול חטאפה

אחרי שהתיקו כן היכה פעמיים, פתאום הבנתי כמה פתיחת העונה הנהדרת הפכה אותנו רעבים לניצחונות. לא בהכרח בצדק גמור.

הטיות סובייקטיביות, יודע כל אוהד על הכדור, הן מן האביזרים הנלווים שמבריחים כולנו לאיצטדיון או לכורסת המשחק.  כדורגל מתיימר להיות משחק אובייקטיבי, אבל משחק ששואב את הקסם שלו מאהבת המונים לא יכול להיות כזה.  הטיית ה'הילה' למשל – כשאלמנט מסוים בשחקן שאנו אוהדים (או שונאים) 'צובע' את כל מה שאנו חושבים עליו ברמת הפרט (ולכן למשל רונאלדו שחצן וילדותי ומסי הוא הדלאי לאמה או להיפך – מסי הוא הדלאי לאמה ורונאלדו שחצן וילדותי)
או אפילו ברמת הכלל (הוא שחקן דרום אמריקאי ולכן הוא אוטומטית נחשב לטכני ועם כדורגל 'שמח' יותר ממקבילו הדני שמשחק כדורגל דומה)

אבל ההטיה המשפיעה עלינו ביותר היא כנראה 'הטיית הקונטרסט' – בהשוואה בין שני פריטים נעריך את הפריט השני ת מ י ד לפי זה שהוצג לפניו. את ניסוי הקערות אתם מכירים (יד במים חמים, יד במים קרים, ידיים במים פושרים) אבל יש להטיה הזו גם השלכות כלכליות בתחום הפרסום והמכירות: כשאנו מציגים מוצר ללקוח אנו מציגים לו 'עוגן'. מעתה, כל מוצר יקר יותר בהשוואה לעוגן ייתפס כמאוד יקר בהשוואה לעוגן ה"זול", וכן להיפך – מוצר יקר כעוגן יגרום למוצרים אחרים להיחשב זולים. קצת מזכיר את 'אתה טוב כמו המשחק האחרון שלך'.

וולוורדה קיבל את הקבוצה אחרי קיץ קטסטרופלי, כידוע. פתיחת העונה הנהדרת – יותר מבחינת תוצאות ופחות מבחינת הכדורגל אליו הורגלנו – התקבלה בפליאה שהפכה להערכה מוחלטת להתנהלות המקצועית והספורטיבית של המאמן והקבוצה.  כך יכלנו למשל 'להתעלם'  (אפקט ההילה) מהמעבר ל4-4-2 ואפילו לשבח את הבחירה לעלות למשחקים לעיתים בראש של 'קבוצה קטנה' שלא באה ליישם משחק מראש אלא ללמוד את היריבה תוך כדי תנועה – ובעצם אצל וולוורדה נראה שפעמים רבות זה ממש חלק מרכזי משיטת המשחק, ולא לחינם רוב הגולים שלנו מובקעים במחצית השנייה.

עכשיו, אחרי שתי תוצאות תיקו רצופות ופער שקוזז ל7 נק' בלבד מהחומה הגדולה בצפון הידועה גם בשם אתלטיקו, זהו זמן טוב להירגע, להעריך את הדרך שעשינו עד כה, לנסח את האלמנטים הטעונים שיפור, לבחון דברים כהווייתם:

ראשית, אין צורך להתרגש מתוצאות התיקו. המשחק מול אספניול היה כמעט חסר ערך ספורטיבי. לעזאזל, היה שלב שדמיינתי שסרט הקפטן על היד של אינייסטה הוא מצוף!
חטאפה היא קבוצת ההגנה השלישית בטיבה בליגה, למשחק הזה הגענו עם הלשון בחוץ אחרי רצף ארוך של שבועות בהם שיחקנו שלושה משחקים בשבוע (מישהו מזכה אותנו על הבירות שביזבזנו?) ונתקלנו במשחק הגנה מבריק שהורכב משמירה הדוקה כפולה ומשולשת של מובילי הכדור מסי וקוטיניו, וקו הגנה מתואם בשלמות שתפס אותנו בנבדל פעם אחר פעם.

נקודות לשיפור של וולוורדה ובכלל:
א. קילינג אינסטינקט. אני אוהב את הענווה של וולורדה, אני מעריך את הנכונות שלו להסתכל לכל יריבה בעיניים, אבל עדיין – זו ברצלונה. לא כל יריבה צריך לנסות קודם לבחון וללמוד לעומק תוך כדי תנועה במהלך המשחק. יש משהו נכון מאוד בלתת ליריבות לרדוף אחריך ולנסות לפצח אותך. מה שהיה נכון לקלאסיקו לא בהכרח נכון לחטאפה או לבטיס. את פפ רבים מאיתנו זוכרים בערגה לא רק בגלל הכדורגל אלא בגלל הקילינג אינסטינקט המדהים שהיה לנו בתקופתו. היינו נותנים 1-2 גולים תוך 20-30 דקות ומשם לשלושת רבעי משחק של גרבג' טיים.  לברצלונה הנוכחית יש את הכלים לכך, היא בטח לא צריכה לחכות למחצית השנייה כדי להכריע משחקים כתכנית פעולה.

ב. שילוב שחקנים חדשים. אני מרגיש פה איזה קצה חוט של בעיה ואולי אני טועה (והלוואי שאני טועה) אבל סמדו, קוטיניו ודמבלה לא משתלבים כראוי בינתיים. אני מיד מסייג ואומר לגבי שני האחרונים – ברור שלא היה מספיק זמן והנסיבות לא פשוטות.
העניין הוא שאני מרגיש טעויות ברמה האסטרטגית. אני רוצה לראות את סמדו משחק 4-5 משחק ברצף וצובר ביטחון לפני שמודדים אותו באמת (ואני מרגיש שיש לו המון מה לתרום), אני לא רוצה לראות את קוטיניו מוחלף בדקה ה60 של כל משחק, ובטח לא במשחק בו דווקא את המחצית השנייה הוא פתח מצוין כשחקן חופשי (שינוי טקטי מעולה של וולוורדה. מה גם שהוא היה הקרוב ביותר להכריע את המשחק מרחוק) או את דמבלה נכנס 'להציל את המולדת' במשחק קשה כזה בדקה 70.

ג. סוארז קצת לא מבוקר, ואני מרגיש שנדרשת התערבות של מאמן. הוא עסוק מידי בשחקני הקבוצה השנייה, בשופט, בקוון. מקווה שבתקופה הקרובה יתמקד בעיקר בלנשק אצבעות (טוב אין לי מושג למה זה נשמע כלכך גס)

ד. המחליפים שלנו, בעיקר בקישור, מאוד אפורים. גומש ודניס זה לא זה, דווקא ראפיניה שמתאים יותר נמכר. עם כל הטייסים בקבוצה, התחושה היא שהקישור עדיין זקוק לנווט.

נקודות לחיוב: כמעט הכל. בסופו של דבר צריך לזכור שאלמלא עבודה נהדרת של וולוורדה לא היינו מלכתחילה מגיעים למצב של תלונה על שני תיקו די מחויבי מציאות ממרומי הטבלה. ההגנה יציבה, ההתקפה תמצא את השער שוב בקרוב מאוד, האווירה חיובית, מרכז השדה מתפקד נהדר עם בוסקטס בעונת שיא וראקיטיץ' בחודשיים נהדרים, מסי ניראה נהדר (העתק הדבק מ2006), כולם כשירים, העפלנו לעוד גמר גביע.

שבוע הבא צ'לסי, בעוד שלושה שבועות אתלטיקו, עוד מעט נלמד לאן העונה הזאת הולכת. בינתיים, תתנו התניות בכיף שלכם (שוב, לא בקטע גס).

העובדות ורק העובדות
כשאסיה ואמריקה נפגשות

31 Comments

נדב ליטבק 12 בפברואר 2018

חטאםה באה לסגור את המשחק ב0-0, אין לי ספק שמול צ'לסי המבולבלת, שגם בודאות תבוא לתקוף יותר, נראה את ההתקפה עובדת

Eyal koren 12 בפברואר 2018

מלך!!! אוהב אותך יאלוף

אופיר ממן 13 בפברואר 2018

תודה רבה:) תפסיק להצניע את העובדה שיש לך חלק בלפחות פאנצ' אחד או שניים בכל פוסט…

אלי רוטנמר 13 בפברואר 2018

כמו תמיד, כיף לקרוא ותענוג שכלי.
ברשותך, כמה נקודות בהם אני מוצא לנכון להביע דעה:
א. קוטיניו משתלב פנטסטי, תוצאת ההחלפה שלו בדקה ה 60 היא הוכחה חותכת, התיאום במשחק היה חסר. נכון, הוא עוד צריך לקבל ביטחון כדי לעשות דברים שיקנו לו מעמד משל עצמו ולא ביחס לאחרים אבל עדיין, השתלבות נהדרת.
ב. הקישור הקדמי אמנם צריך חיזוק, אבל נראה לי שהבעיה טמונה בנקודה אחרת עליה דיברת, פתיחת ההרכב כקבוצה שבאה ללמוד, פאוליניו צריך לשחק יותר, דניס צריך להכנס פחות, גומש צריך לחפש מועדון אחר לטעות בו פעם אחר פעם ודאולופה – הגם שאני לא אוהב את צורת המשחק שלו ברמת הביצוע, כקשר הוא עושה את העבודה.
ג. בנוגע לסוארס, אני סבור שהוא צריך להכנס (לפחות בשלושה משחקים) לקראת דקה 50, כך הוא הרבה פחות מעורב בכל ה'פוליטיקה' של המשחק ויגיע יותר חד וממוקד.
זהו, זאת דעתי.
אתה אדיר, תודה על זה.

שי 13 בפברואר 2018

דאולופאו הושאל לווטפורד עד סוף העונה

אלי רוטנמר 14 בפברואר 2018

כידוע, זה לא סותר את מה שאמרתי.
אני רק חושב שהנוכחות שלו חסרה.

אופיר ממן 14 בפברואר 2018

א. כן, אני לא דואג לקוטיניו. הוא ימצא את עצמו ויפרח (בהנחה שילמד להחזיק קצת פחות בכדור)
ב. דאולו שיחק קיצוני בד"כ, ברמה של כניסות לרחבה הוא באמת יכול להיות יעיל וקטלני, הבעיה המאוד גדולה היא במסירה / הגבהה לרחבה.
ג. אפשר אולי לא לנקוט בצעד קיצוני מול סוארז אלא לקחת אותו לשיחה אישי.

תודה רבה על המחמאות :)

סרג' 13 בפברואר 2018

נהנתי לקרוא כמו תמיד אופיר. תמשיך בלי פגרות.

לגבי סעיף ב' –

דמבלה – בן 19 ועבר פציעות רציניות – אז נוכח הנסיבות כל תרומה אמיתית שלו העונה תהיה בונוס. לא זוכר שחקנים זרים ששיחקו בבארסה בגיל הזה חוץ מניימאר שגם לו לקח זמן.

ההימור שלי הוא שמדובר בהחתמה טובה מאד

סמדו – גם הוא שחקן צעיר שעשה קפיצת מדרגה בלתי הגיונית ברמות של הדרישות ממנו ויכול להיות שב4-5 משחקים הקבוצה הייתה מאבדת נקודות והוא היה מאבד בטחון לגמרי.

בכל מקרה אני סומך על ואלוורדה.

קוטיניו – יהיה חייב לתת עזרה משמעותית עוד השנה.

בקיצור העונה מתחילה עכשיו.

אופיר ממן 13 בפברואר 2018

אני אפתיע אותך ואגלה לך שדמבלה אוטוטו בן 21…
אבל הנקודה היא שכרגע אין לי טענות לשחקנים (וגם לא ממש למאמן, כן?) רק מצפה ממנו לטפל בהם בשימת לב נכונה ולא להעמיס עליהם ציפיות יתר או עומס מנטלי שחורג מהנכון למרות תגי המחיר.

ק. 13 בפברואר 2018

הי אופיר… גם אני קיבלתי את הרושם מהפוסט כמו סרג', ולא שותף לפסימיות לאורכו (שהתחלפה בסוף באופטימיות..).
לגבי סמדו, סה"כ אני מבסוט ממה שרואים עד עכשיו ודי ברור שיש לו פוטנציאל לסגור את העמדה להרבה שנים. זה בסדר אם כרגע מעדיפים את היתרונות של סרג'י רוברטו עליו, גם הוא עבר הרבה שכר לימוד.
דמבלה וקוטיניו – הבעיה היא שהציפיות בילט-אין. קוטיניו אני לא כל כך מודאג, כי כבר הראה שהוא שחקן מאוד טוב ומאוד טכני ששיחק ברמות הגבוהות, ואין לו בעיית אגו להשתלב במרקם קבוצתי (עם שחקנים מוכשרים מאוד בעלי אופי קבוצתי).
לגבי דמבלה – אני עוד בספק גדול מהמעט שראיתי עד עכשיו, בעיקר בגישה של אני יראה לכם שאני יכול לעשות קסמים לבד, אבל הוא צעיר, צריך עוד להריץ אותו לא מעט וועוד ניתן לאיפוס, כשרון יש לו בטוח

סרג' 13 בפברואר 2018

אוקיי

בכל מקרה, לצפות מילד בן 21 שהגיע למועדון כמו ברצלונה וגו' להשתלב ולתרום ישר לקבוצה הראשונה, כשרוני ככל שיהיה, זה לא רק 'לא פייר' אלא גם נידון לכישלון.

ואני אומר את זה תחת ההנחה שזו כן רכישה נכונה בהינתן הכישרון והחוזה הארוך.

אגב, נראה שברצלונה הזו בתוספות קלות תהיה בשלה מאד דווקא בשנה הבאה ואין לנו מה לעשות עם זה.

מסכים מאד לגבי הצורך (ואפילו ההכרח) במנהל משחק. ככה גם בוסטקס יוכל לקבל מנוחה.

אופיר ממן 13 בפברואר 2018

אולי לא כתבתי בבירור, אבל התמקדתי בחלוקת הדקות הלא נכונה בעיני (בעיקר בפן המנטלי – מתי ובאיזה מצב מתבצעים החילופים) ועליה הרי אחראי המאמן…

אגב, כשכתבתי את הפוסט כתבתי אותו דווקא בנימה אופטימית מתחילתו, שהרי ראשית לא התרגשתי מהתיקו.. תסכימו שאפשר לבקר ולהישאר אופטימים:)

אבל בסופו של דבר זה עניין של נימה שעולה ממילים, וזה מאוד סובייקטיבי.

סרג' – מסכים איתך, אני גם באיזה מקום מחכה כבר לעונה הבאה.

ק. 13 בפברואר 2018

עזוב, שנה הבאה תגיע מעצמה, ההווה לא רע בכלל, הקבוצה בעמדה טובה בכל החזיתות, מספיק מסקרן איך תיגמר השנה הזאת…:)

יניב 13 בפברואר 2018

כרגיל,כיף לקרוא !
מדהים שעם עונה כל כך יעילה של ברצלונה ומשברון קטן של 2 תיקויים מספיקים לקזז ל7 נקודות,מעיד הרבה על אתלטיקו שקוסטה פשוט הכניס בהם חיים והם בקצב צבירת נקודות יפה .
יש איזה תחושה עם ולוורדה שהוא טוב מדי עם כל הסגל שלו,נותן לכולם לשחק,לפעמים על חשבון הכוכבים הגדולים ועדיין זה עובד . עדיין,לא בטוח כמה זמן שחקנים יזרמו עם הרוטציות האלה(אני כבר איבדתי סבלנות,הרוטציות פגעו בקבוצת פנטזי שלי בכל מחזור) . איכשהו זה תמיד נראה שבבארסה אין חילוקי דעות של שחקנים עם מאמן,אין ליכלוכים בחדר הלבשה או כל דבר רע חוץ מכדורגל שפוגע בקבוצה,ריספקט גדול על זה .

ירושלמי 13 בפברואר 2018

אני אתייחס רק לסוגיית קוטיניו, לטעמי זה המפתח לכל מה שרשמת.

התחושה שלי היא שברמה האינדיבידואלית קוטיניו מצליח לייצר את המהלכים שלו, הוא עובר שחקנים באחד על אחד (ואפילו ב-2 על אחד), הוא מצליח לשמור על הכדור תחת לחץ וזה יפה, אבל הגולים שלו עדיין לא באים, והקבוצה עדיין לא התרגלה אליו ואין פלואידיות במשחק כשהכדור מגיע אליו, כי עדיין שחקנים עומדים ומסתכלים.

ברגע שקוטיניו יתחיל לתת את הגולים שלו מרחוק (והרי ברור שבשלב מסויים הכדורים מ-20 מטר יתחילו להכנס) וברגע שהשחקנים יתחילו להתרגל ולהבין המ הם צריכים לעשות כשהכדור אצלו (בדיוק כמו אצל מסי) זה בדיוק אמור לפתור את בעיית המשחק ה"תקוע" של בארסה, בדיוק כמו במשחקים מהסוג של שלשום.

מנגד, אני כן חושב שחלוקת הדקות של השחקנים שהזכרת נכונה, קוטיניו ודמבלה אחרי פציעה, אין סיבה לסכן אותם ב90 מלאות, 30-60 דקות למשחק זה בהחלט מספיק לתקופה הנוכחית. סמדו יכול לקבל יותר דקות אבל זה עלול לבוא על חשבון סרג'יו רוברטו ואני לא חושב שבשלב הזה וולוורדה מעוניין לקחת הימור כזה.

אופיר ממן 13 בפברואר 2018

אין בעיה עם חלוקת הדקות לכשעצמה, אלא להקשר שלה למצב הנוכחי במשחק..

זו לא הפעם הראשונה שקוטיניו יוצא לא כדי לנוח אלא כדי לשנות משחק, וכן לגבי דמבלה.

מסכים לגמרי לגבי סרג'י, אבל הייתי מתפקד אותו כקיצוני ב4-3-3 או כקשר מידי פעם כדי לתת לסמדו הזדמנות

ירושלמי 13 בפברואר 2018

אני לא ראיתי את החילופים של קוטיניו כקריטיים, לטעמי הוא פשוט רוצה להכניס אותו לעניינים בצורה הדרגתית, במיוחד כשאין לו איך להשתמש בשחקן בליגת האלופות, בניגוד לדמבלה שחייב להתחיל לשחק יותר ויותר כדי שיוכל לשחק בליגת האלופות.
אם גם בעוד שבועיים שלושה נראה את קוטיניו יוצא בדקה ה–60 סימן שיש פה משהו מעבר.

לגבי סמדו, הוא מקבל מספיק הזדמנויות, הרבה יותר משחקנים אחרים בקבוצה שנמצאים בערך באותו מעמד.
סמדו בליגה 822 דקות / באלופות 126 דקות
לוקה דין 419 / 270
אנדרה גומש 404 / 126
דניס סוארז 384 / 165
אליש וידאל 349 / 62

https://www.whoscored.com/Teams/65/Show/Spain-Barcelona

אופיר ממן 14 בפברואר 2018

יפה, תודה על הנתונים. מעניין לבדוק את רצף חלוקת הדקות הזה.. התחושה הסובייקטיבית שלי היא שהוא לא קיבל רצף משחקים ללמוד ולהוכיח.
מנגד, המאמן רואה אותם גם באימונים.. (למרות שסמדו עושה רושם של בחור רציני)

אחיה מדמון 13 בפברואר 2018

אלוףףףף !!
שאלה לי אליך למה הביאו את יירי מינה כשיש לנו את לוקה דין ?

אופיר ממן 13 בפברואר 2018

תודה :) שים לב שבמשחק האחרון נזקקנו לשניהם.. יש לנו סהכ עם מינה 4 בלמים בסגל. סט היכולות של מינה גם שונה והוא כמעט הכריע וכבש בנגיחה, אבל כן – דין לגמרי הפתיע.

ק. 13 בפברואר 2018

לוקה דין הוא מחליף טוב למשחקי ליגה ממוצעים, כבלם וכמגן.
מינה נראה לטווח ארוך הרבה יותר מתאים להתמודדות מול קבוצות ברמות הגבוהות.
בגלל מה שאופיר רשם, צריך את שניהם…

no propaganda 13 בפברואר 2018

דמבלה שחקן קצת טיפש ואני לא רואה את זה משתפר ב5-6 השנים הקרובות. אם בארסה לא תתיאש ממנו עד אז יהיה לה שחקן אדיר, סוג של רובן מאז שהגיע לבאיירן.

"4-5 משחק", יובל נעים ערך את הטקסט? :)

אופיר ממן 13 בפברואר 2018

שגיא כהן ;)

צור שפי 13 בפברואר 2018

אתם מעצבנים כשאתם בורחים לליגה ואתם מעצבנים כשאתם מאבדים נקודות ויוצרים אשליה (א-ש-ל-י-ה) שעוד אפשר להשיג אתכם. בקיצור – אתם מעצבנים.
ואתלטיקו הרבה פחות חומה השנה וגם לא בצפון.

אופיר ממן 13 בפברואר 2018

אבל תשעה שערים בלבד בטור החובה עד עכשיו…

מיכאל 13 בפברואר 2018

פחד אלוהים. בתור אוהד חרדתי נראה שכשאין לחץ, וולורדה, מאמן חסר נסיון בלחצי הגבהים אמיתיים של היישורת האחרונה בליגה ובצ'מפיונס, עלול להתחיל לקרוס ולהיות מודח.

אופיר ממן 14 בפברואר 2018

בוא נחכה עוד קצת לפני שאנחנו נכנסים לסטרס ;)

עובר אורח 13 בפברואר 2018

התכוונת שבתקופת פפ היו נותנים 3-4 גולים ב30 דקות הראשונות…
אח, איזו עונה מופלאה הייתה 2009

החתול במגפיים 13 בפברואר 2018

אופיר,
הדבר המסקרן והמעניין ביותר אחרי משחקים של בארסה הוא לקרוא את הבלוג שלך!

אני חושב שכרגיל נגעת בנקודות החשובות אך הפעם פסחת על נקודה מאוד קריטית – הנעת הכדור של הקבוצה.

בארסה משחקת בסגנון משחק, בה הנעת הכדור (או שמה ׳הנאת הכדור׳) מתחילה למטה מהשוער והבלמים בואכה הקישור האחורי (הידוע גם בשמו – בוס״י).
אבל בגלל ציוות הבלמים החדש שהיה במשחק הזה במקביל לחוסר ניסיונם במשחק של בארסה בכל הקשור לבניית ההתקפה מאחור ויציאה קדימה עם הכדור, ראקטיץ׳ ובמיוחד בוס״י ירדו עמוק אחורה לתמוך בבלמים (למרות קו ההגנה הנמוך של חטאפה) ופתחו פער גדול מדיי מהקישור הקדמי.

על-פניו המרחק שנפער בין חלקי הקבוצה יצר אשלייה שהכדור לא נע מהר מספיק, אך כאשר הוא הגיע לחלק הקדמי, בארסה כבר לא הייתה בעמדת תקיפה מספיק טובה ובמקביל היה מספיק זמן להגנה של חטאפה להסתדר. דבר שהוביל לא פעם את השחקנים לבצע פעולות אינבדואליות.

ולמרות כל הכתוב מעלה, העייפות של הקבוצה (והשחקנים המרכזיים) בלטה הייטב, במיוחד בדיוק הפעולות והבעיטות, כמו גם בקבלת ההחלטות.

מנוחה תעשה רק טוב לקבוצה.

אופיר ממן 14 בפברואר 2018

תודה על המחמאות!

נכון, בוסקטס באמת ירד לעמדה אחורית יותר והורגש חסרונו כמניע את הכדור במרכז המגרש להתקפה. תודה על התוספת החשובה והנכונה.

דן ברקאי 14 בפברואר 2018

אנסה לקצר כי על בארסה הנוכחית (בנקודת זמן הזו) יש הרבה מה לספר ולכתוב.

נקודת המגינים.
שנים בבארסה התנהל איזון עדין ודק בין צמד המגינים. כשדני אלבס חגג למעלה אבידל נכנס כבלם שלישי יחד עם פויול (באמצע) ופיקה (צד ימין). כאלבה הוחזר מולנסיה נוצר חור הגנתי כששני המגינים עלו בלי לדפוק חשבון והאיזון הופר. לרסן את אחד משניהם אלבס/אלבה לא היה בתוכניות ובוסי 'כל יכול' התחיל למלא משבצת נוספת במגרש – הבלם האמצעי.

סמודו פשוט מגן בינוני ובעיקר 'וואן טריק פוני'. יש לו מהירות והוא טכני יחסית אבל אין לו רבע גרם מהחכמת משחק כדי לשבור הגנות. לי אישית מאוד מזכיר את אלבה כשהגיע רק בינוני יותר, קרי, חוץ מלתת את הכדור ולרוץ פנימה בתקווה לשבור קו הגנה אין לו מושג מה לעשות עם הכדור. כזה מגן נפלא לקבוצה המחזיקה פחות את הכדור ולא לקבוצה יוצרת כבארסה. סרג'י רוברטו פשוט מופלא ופעמים שאני מדמיין את דני אלבס בימיו היפים אצלנו. דאבל פסים, שחרור מהיר, יכולת דריבל (תוך כדי ריצה) עוד טובה יותר משל הברזילאי – פשוט המציא את עצמו בהרכב הגם ככה עמוס.

לי לא חסר סמודו, הוא יצטרך להיות שווה הרבה יותר כדי לנענע את רוברטו. כרגע, זו עמדה סגורה בעיניי וחוץ ממנוחה לרוברטו הפורטוגזי לא אמור לראות דשא.

באשר לדמבלה ולקוטיניו יש עוד המון מה לכתוב אך זה בפעם אחרת…

תודה אופיר.

Comments closed