ישנה בדיחה אחת על שני סוסים שעומדים בשדה. בא אחד, נודניק, ושאל את בעל האורווה "איך אתה מבדיל בין הסוסים". "אני מודד אותם" ענה בעל האורווה."נו, ואיך זה עוזר לך להבדיל?" מתעקש האיש, עונה בעל האורווה:
"הסוס השחור גבוה בסנטימטר מהסוס הלבן".

בוסקטס וסוארס השלימו באופן נהדר את תפקיד הקשר האחורי והחלוץ המרכזי במקום ראקיטיץ'  הפצוע ואלקסר המושעה, ואולי אני מתבלבל כי הרבה יותר קל להתעלם מחסרון אינדבידואלי כשאתה מחוייב לשיטה של מאמן, ואולי השיטה הזו של אותו המאמן היתה חסרה היום והעונה בכלל לאתלטיק בילבאו.

דמבלה משחק כמו מי שאין לו מה להוכיח ומסי משחק כמו מי שיש לו מה להוכיח ואלו חדשות נהדרות מצד שניהם. ובכלל בחלק הקדמי חילקו אחד לשני אסיסטים כאילו הם מחלקים הזמנות לאירוע: נותנים כי זה חלק מהטקס, נותנים כי לא נעים, נותנים כי גם הוא נתן, נותנים כי משפחה.

ופתאום אחרי עוד מהלך שנגמר בטעם חמוץ מתוק תפסתי שמאוד התגעגעתי לאובר הפירגון בהתקפה, כי זה בעצם אחד המייצגים המרכזיים של בארסה הגדולה – הפריבילגיה לחפש עוד מסירה ועוד מסירה כי זה מובן מאליו שתהיה עוד הזדמנות ובסוף גם הגול יבוא, וגם זה שאחריו.

שאלה: מה יותר יפה, הריקוד או הריקוד?  (תשובה למטה)

תשובה: הריקוד.

ומספרים שהיתה גם מחצית שניה.

הנצחון על צ'לסי
עוד ערב קר בהיסטוריה* של ברצלונה