חלומות בהקיץ

מחשבות וזכרונות אחרי ולנסיה.

"לאלו שחולמים
טיפשים כמו שהם נדמים
ללב המתייסר
לכאוס המשתרר

לאלו שחולמים
טיפשים כמו שהם נדמים
ללב שנשבר
לבלאגן שנשאר"

(ללה לנד / תרגום חופשי שלי)

אני זוכר טוב את הערב בו פפ הודיע על עזיבת בארסה, אני זוכר שממש דמעתי (שזו צורה פחות מביכה ויותר 'גברית' להגיד שבכיתי). אני זוכר איך הרגשתי פיזית, שמשהו פשוט נגמר, שמה שהיה לא ישוב.
יש לפפ את המגרעות שלו. אני לא חושב שבכל הנוגע לאימון כדורגל ולזכייה בתארים יש לו תקרת זכוכית אבל יש לו את המגרעות שלו ויש לי תזה מאוד מעניינת לגביהן אבל היא לא העניין עכשיו. העניין עם פפ הוא שהוא חולם. אנשים חולמים הם אנשים יפים כשהם חולמים וכשהם מתנפצים.

החלום הוא נשגב ואנושי כאחד וזה מובהק, אבל אנשים בעלי חלום צלול ומפורט הם לא כלכך נפוצים כמו שהיינו רוצים לחשוב. עשו ניסוי לרגע – שאלו אדם מהסביבה שלכם (או אם אתם ממש אמיצים – את עצמכם) ובקשו תשובה כנה: מה החלום שלכם? רוב הסיכויים שהתשובה לא תהיה כלכך פשוטה כמו שחשבתם. רובנו באמת פוחדים לחלום, בטח לא חלום שהוא לא בנאלי, בטח לא להאחז בו בכל כוחנו. (חלום הילדות הנזנח שלי אגב היה לפרשן כדורגל. כבר מגיל 7 ידעתי ששחקן לא יצא ממני… באיזו מידה כשאני כותב פה על כדורגל אני מגשים את החלום שלי, ועל כך תודתי האישית לכם ולהנהלת דה באזר) האמונה בחלום היא הצד הנשגב שלו

השבר שלו הוא הצד האנושי. כמעט ואין רגע אנטימי כמו רגע בו מתנפץ חלום. השיר ששמעת ברגע הזה הוא שיר שלא תוכל לשמוע יותר, או לתקופה ארוכה. הריחות, הזכרונות, הכל נצרב. ההלם על פניהם של החולמים שהתרסקו, ההבעה שהבלתי נתפס קורה, שהחלום שכלכך האמינו בו וחיו למענו לא התבטא באופן שלם במציאות – כלכך אנושי ומעורר אמפתיה ואפילו מעין קתרזיס של אדם שלעיתים יכל להתפס כמתנשא וכמרוחק ופתאום מתגלה בהדר אנושיותו.

והקבוצות של פפ חולמות. בארסה הייתה דרימרית, סיטי היא דרימרית. הן אקזיסטנציאליות והן לא יכולות להתקיים בלי החלום לנסות להוריד לעולם תזת כדורגל מדוייקת מהמסד לטפחות. זה אמנם מתבטא לעיתים בנפילה על החרב אבל גם בישום טוטאלי של עקרונות הכדורגל שלך מהדקה הראשונה עד האחרונה. לא בדקתי את זה, אבל יש לי התחושה שקבוצות של פפ גומרות משחקים בדקה ה30 נניח יותר מכל קבוצה אחרת (ביחס לקבוצות הצמרת ברמתן כמובן). כשאתה מתקיים ככה, אתה מוכרח להיות יפה וסוחף, ואתה גם לא יכול למות בשקט. הפחד הכי גדול שלי אחרי שפפ עזב היה שעכשיו בארסה של דור הנפילים תמות לאט ובשקט. אני חושב שזו הסיבה שרבים מאוהדי בארסה מתגעגעים לפפ גם נוכח הכשלונות החוזרים שלו באלופות.

אלו לא מחשבות ורשומות של פרשן או ידען או סטטיסטיקאי או חבר מועדון אלא של אוהד. אני לא מספיד או מפטר את וולוורדה, הוא עשה עבודת אימון נהדרת עם מה שקיבל בקיץ, אבל כרגע לפחות לדעתי הוא לא עושה את הקפיצה הלוגית ואולי הוא פשוט לא אדם כזה. בארסה שלו ושלנו לא חולמת. היא לא מעזה להאמין בשחקנים הפחות טובים שלה, היא לא מעיזה להאמין בכדורגל התקפי, אפילו ההתרסקות שלה לא הותירה אותנו עם פה פעור אלא עם ריק לצד תחושת הקלה מסותרת של התרת ספקות.

מי יודע, אולי זה ישתנה בשנה הבאה. ואולי אני סתם חולם.

איש עבודה
הספורטאים הגדולים בתולדות המדינה

65 Comments

עובר אורח 15 באפריל 2018

יפה מאוד. גרמת לי לדמוע לרגע

אופיר ממן 16 באפריל 2018

תודה רבה.

יהודה ב״ד 16 באפריל 2018

כתבה של ה bbc על פפ, עם כמה קווים מקבילים לדברים היפים שכתבת:
http://www.bbc.com/sport/football/43486412

אריק האדום 15 באפריל 2018

חושב שהחלומות של כולנו פשוט נראים לנו דבילים. כי התבגרנו. אז אנחנו מגמגים. בעיקר לעצמנו.
ופפ? לא יודע אם זה חלום. לפעמים הוא נראה לי פרופסור כזה. בוהמיני. פילוסוף.
פילוסופים הם לא חולמים. הם חכמים מידי.
יודע מי היה חולם? פרגוסון.
היה לו חלום לבעוט את ליברפול מהענף שלהם.
הוא הגשים אותו ועל הדרך היה כל מה שמוריניו ופפ בחיים לא יהיו.
כמו שמסי ורונאלדו בחיים לא יהיו מראדונה.
כמו שזלאטאן בחיים לא יהיה קאנטונה.
כמו שלברון בחיים לא יהיה ג'ורדון.
כי הספורט היום מלא במוחות ואתלטיים.
אבל כבר אין פנטזיסטים. לא במגרש ולא על הקווים.
רק פרופסורים מושלמים ממותגים וחסרי רגש אמיתי.

אופיר ממן 16 באפריל 2018

אריק, אני דווקא חושב שבתוך כל המיתוג הזה המון פעמים הספורטאי נשאר מאוד מאוד לבד.
עוד יתגלו אחוזי הספורטאים שסובלים מחרדה ודיכאונות בגלל הטבע של הספורט המודרני. (ובעיני, מעבר למובן מאליו, מארדונה כזה עצום כי ראו מעט מאוד משחקים שלו אז נאחזים בכל פיסת זיכרון).

אריק האדום 16 באפריל 2018

מסכים. אבל הנושא של המיתוג נכון לגבי כל כוכב. לאו דווקא בספורט.
וכן. לגבי מראדונה וכל אלו מהעבר חלק מהקסם שלהם זה היכולת שלנו לדמיין או להשלים בדימיון את הסיפור שלהם.
היום אין לך אפשרות לדמיין. הכל מולך. בלייב. ב hd. הנרטיב מוזרק לך ישר לוריד במינון מאוד גבוה.

no propaganda 16 באפריל 2018

לדעתי קלום הוא דוגמא מעולה לזה שאתה טועה ויש גם שחקנים כאלה למשל סוארז וזלאטן בטוח לא יהיה קנטונה אבל מה עם דה רוסי(לא אומר שהוא קנטונה אבל הוא שחקן עם רגש בניגוד לזלאטן)?

Jhkj 16 באפריל 2018

פפ לקח מפרגוסון את ליגת האלופות פעמיים, מוריניו היחיד שהצליח לעצור את בארסה של פפ. כנראה שאם פפ היה נשאר בבארסה הוא היה יותר ממה שפרגוסון אי פעם היה. זה גם הלוגיקה מאחורי מוריניו ליונייטד

אהד 15 באפריל 2018

מאמן חלש.. עם ברסה היסטורית לקח תארים (וכן, הציג כדורגל יפה) אבל עם בטיס של השנה כנראה היה יורד ליגה.
לא חושב שזה קשה ככ לחלום איך לשרוף מאות מיליוני לישט כל שנה על רכש (אאכ אתה מוריניו)
פישל עם באירן בגלל החלומות בהקיץ שלו.. עד שהגיע היינקס שפחות בקטע של לחלום ויותר בקטע של לנצח כשחשוב

דיזידין 16 באפריל 2018

לפני המון שנים טסתי לאמסטרדם עם בחורה שהכרתי יומיים קודם.
היא הייתה בקטע תיירותי, אזתי עניינו הסמים בלבד, אז אחרי הנחיתה וביקור בקופי שופ, לקחתי אותה למוזיאון ואן גוך.
״צייר גרוע״, היא סיכמה אחרי שיצאנו.
איך שהרגשתי אז ככה אני מרגיש עכשיו, רק שאיתך אני לא צריך לבלות עוד שלוש לילות במלון.

בני תבורי 16 באפריל 2018

לא מאמן חלש אך בכל זאת דיזי, כשפפ ייקח אליפות בספרד עם ולנסיה/אתלטיקו, באנגליה עם ליברפול/טוטנהם/ארסנל ובגרמניה עם דורטמונד, נוכל ללמוד יותר על יכולותיו. בשלב זה הוא אימן אך ורק את הקבוצות העשירות ביותר בליגות שלהן והחלק של פיתוח שחקנים קצת נחסך ממנו.

רוני 16 באפריל 2018

לדעתי יש לו חלק חשוב בפיתוח של אחד, ליאו מסי.
גם אינייסטה צ׳אבי ובוסקטס לא היו כל כך דומיננטים לפניו.
ברצלונה הייתה בדעיכה בשנה-שנתיים לפני פפ והחבורה של דקו אטו ורונאלדניו היתה דיי גמורה. כך שהוא לא בא בדיוק לקבוצה מוכנה. וגם התוצאות שלו היו כל כך מדהימות גם בגביעים ואליפויות וגם על המגרש.

אופיר ממן 16 באפריל 2018

ומה עם דה ברוינה? סטרלינג? סאנה? פפ הוא ה-מאמן (יחד עם קלופ) להפוך אותך מפוטנציאל גולמי עשיר לוורלד קלאס.

בכל אופן, לדעתי מה שמונע מאיתנו גדולה ומרחיק אותנו מאנשים גדולים הוא הצורך שלנו לשפוט אנשים לפי הפרמטרים שלנו. פפ רוצה לבנות ארמון, הוא לא מתעניין בסיפורי סינדרלה, הוא רוצה לבחור את חומרי הגלם המופלאים ביותר ולבנות לאהובתו טאג' מאהל.

אפשר להשקיע מיליארדים ולהיות פפ ואפשר להשקיע מיליארדים ולקבל אונאי אמרי ומוריניו של השנים האחרונות. את הכדורגל וההילה של פפ רוב הקבוצות שמשקיעות מיליארדים לא ישיגו.

no propaganda 16 באפריל 2018

דה ברוינה היה השחקן בכי טוב של סיטי גם לפני פפ, סאנה גם היה אדיר לפניו, פשוט שיחק בקבוצה פחות נוצצת(הבן אדם כמעט בעיף את ריאל עם שאלקה במחצית בכורה באולופות בגיל 18, הבקיע ונראה לי פגע במשקוף בדקה ה90 כששער היה מעלה את שאלקה), סטרלינג מבקיע יותר בגלל הסגנון של פפ אבל הוא לא השתפר יותר מדי, עדיין מחמיץ, עדיין עושה שטויות.

לא פפ ולא קלופ הם מאמנים שמגדלים שחקנים. קלופ גורם לשחקנים לשחק ממש טוב אצלו אבל רבים מהם לא מסוגלים להצליח בשום שיטה אחרת. פפ בזמנו בנה את צ'אבי להיות שחקן על, משהו שלדעתי לא היה קורה בלעדיו , הוא גם קידם את בוסקטס וגרם לפדרו לשחק מצוין(דומה לקלופ כי מחוץ לאותה בארסה פדרו הוא סתם שחקן). בבאיירן חות מזה שהוא מכר שחקנים טובים והחליף אותם בגרועים, הוא לא קידם אף שחקן, נכשל טוטאלית עם גצה ברמות של הרס לו את הקריירה.

אופיר ממן 16 באפריל 2018

שים לב אכן לא ציינתי את באיירן, שם החולשות שלו באו לידי ביטוי בצורה הגדולה ביותר (אגב הוא הנמסיס של עצמו. החולשות שלו נובעות מזה שהוא מוח כדורגל חושב מידי)
אבל לא כתבתי שהוא הפך שחקן מכלום לשם דבר, כי אף מאמן לא עושה את זה. זה לא קיים. לדעתי ואני חושב שזה די קונצנזוס – אף שחקן של פפ בסיטי לא שיחק לפני שהוא הגיע כמו שהוא משחק היום.

אופיר ממן 16 באפריל 2018

התפרסמה היום כתבה יפה של יוכין עליו בוואלה שיכולה להתקשר עם הפוסט הזה. גם הוא כותב שם על התקופה הרעה של באיירן ומדוע היא שונה מבארסה לפני ומסיטי של העונה. בעיקר כמו שכתבת : הניסויים המופרכים והניסיון המוגזם להמציא את הגלגל.

אופיר ממן 16 באפריל 2018

לגבי סטרלינג – תן לו זמן, מתווית של פלופ ולוזר הוא הפך להיות ווינר די רציני עם חצי ראשון + אדיר. סלאח מגמד את כולם העונה, אבל הרבה שחקנים פרחו בליגה האנגלית.

no propaganda 16 באפריל 2018

אני כותב על בתקופה בבאיירן מאותה הסיבה שאתה כותב על התקופה בבארסה, כי זה קרוב ללב וזה מה שכואב. מה שכן, באיירן זה שליש קריירה אז קצת קשה להתעלם מזה.

בהקשר של דה ברוינה, הוא משחק שונה כי סגנון המשחק שונה אבל הוא שחקן שכבר נתן עונות לא פחות טובות מהשנה. סטרלינג באמת חזר לתחייה אבל לדעתי זה יותר כי הקבוצה שמסביבו מאוד השתפרה(פפ הביא רכש מעולה לסיטי, בניגוד מוחלט למה שהיה בבאיירן), לא ראיתי שהוא פיתח יכולות חדשות.
סאנה הוא ילד עם כשרון מאוד גדול וכן הוא משתפר מעונה לעונה, עשה את זה גם לפני פפ. לא יודע עד כמה פפ יותר טוב בלשפר אותו ממאמניו הקודמים אבל הוא עושה עבודה טובה סה"כ.
בכלל, אני חושב שפפ עושה עבודה מצויינת בסיטי אבל זה בעיקר בגלל שההרכב של הסיטי לפני פפ ממש לא עמד ברמה של הכסף שהם מוציאים. פפ איזן את העניין הזה עם הרכישות של סאנה, גונדואן, ג'סוס, מנדי ועוד

אופיר ממן 16 באפריל 2018

לגבי באיירן אני כאמור איתך.
לגבי סיטי – דה ברוינה היה שחקן נהדר לפני אבל מעולם לא היה מועמד ל(הפסיד לסאלח את)שחקן העונה בפריימרליג. אצל מוריניו הוא בכלל נמחק..
את עבודת האימון של סיטי אפשר לבחון בפערים בין השנה שעברה להשנה, ששום הרכב משמעותי כמעט לא נעשה בסגל (בטח לא ביחס ליונייטד נניח).

no propaganda 16 באפריל 2018

דה ברוינה היה שחקן השנה בבונדסליגה.
שוב, אני מסכים שהעבודה בסיטי הייתה טובה אבל זה לא מדויק שלא נוספו שחקנים אדר, וווקר הם שחקני הרכב, גם לאפורטה וברנרדו סילבה משמעותיים, ג'סוס שיחק רק חצי עונה בעונה הקודמת ויש גם את מנדי. אין מה להשוות ליונייטד, מורניו עושה שם עבודה גרועה גם מבחינת אימון וגם מבחינת סגל השחקנים.
אף על פי שאני ודאי אעצבן הרבה אוהדי יונייטד פה, רמת השסגל שלהם מזכירה יותר את זו של סיטי לפני פפ ואף פחות טובה ממנה.

אופיר ממן 16 באפריל 2018

שמע.. אני לא אומר שהוא הוציא מים מסלע אלא רק שהוא יודע לגרום לשחקנים בעלי כישרון גדול למצות את הפוטנציאל שלהם.
אגב,
מנדי פצוע רוב העונה וברנרדו שחקן ספסל.
אתה גם בטח זוכר שקגאווה ומיקי היו שחקני העונה בבונדסליגה… בכלל – הצלחה בליגות הצרפתית והגרמנית בקושי מהווה פקטור להצלחה באנגלית והספרדית החזקות הרבה יותר.

no propaganda 16 באפריל 2018

כמעט כל קבוצת צמרת באירופה מחזיקה שחקן הרכב משמעותי שהצטיין בליגה הגרמנית, מה גם שההתדרדרות בליגה הגרמנית קרתה רק ב2-3 השנים האחרונות, רק לפני 5 שנים היה גמר כל גרמני בליגת האלופות.
בארסה: טר שטגן
ריאל: קרוס, קארבאחאל
סיטי: גונדואן, סאנה, דה ברוינה, קומפאני
ליברפול: קאריוס, פירמיניו, צ'אן
יובנטוס: חדירה, מנדזוקיץ
ארסנל: אוזיל, מחיטריאן, מטסאקר, שאקה, קולאסינאץ, אובאמיאנג
רומא: דזקו
טוטנהאם: סון
פסז: דראקסלר
מן הסתם יש גם בקבוצות הגרמניות
בצ'לסי, אתלטיקו ויונייטד, אין כרגע
בלסטר היה את פוקס ואוקאזקי בהרכב כשזכו באליפות
יש המון הצלחות גם בקבוצות פרמייר ליג פחות טובות.

הבעיה של הבונדסליגה זה ממש לא חוסר ההצלחה של הכוכבים שלה אלא העובדה שהיא לא מצליחה להחזיק את הכוכבים שלה.

וברנרדו סילבה הוא אמנם שחקן ספסל אבל הוא פתח במשחק השני מול ליברפול כלומר במאני טיים אז לא הייתי מזלזל, מנדי אם יחזור לעצמו ישדרג אותם מעוד בעונה הבאה.

דונאדוני 16 באפריל 2018

"התקופה הרעה בבאיירן"
לקח איזה שלושה דאבלים (או שניים? לא זוכר כבר).
והודח בחצי גמר ליגת אלופות (פעם אחת ברבע נדמה לי).
אוקיי, הוא לא יזכר כמאמן הגדול בהיסטוריה שם, אבל מפה ועד לקרוא לזה תקופה רעה… לא מקבל.
בוסקטס, פיקה, אבידאל, פדרו, סיידו קייטה, יאיא טורה, מסצ'רנו (הבלם, לא הקשר), טיאגו, דה בריינה ועוד…
כל אלה היו שחקנים טובים לפני ותחת פפ הפכו חלק בלתי נפרד בסדרת ההצלחות שלו.
שחקנים טובים הם טובים, אבל יש מאמנים שיודעים לנצל את הפוטנציאל ויש שלא. תשאלו את מוריניו מה הוא עשה עם סלאח ודה בריינה, שני שחקני העונה, ותראו שזה לא רק עניין של שמות בסופו של דבר.
לא כל שנה זוכים בטרבל, זה לא עובד ככה. אם לא זכית בטרבל, זה לא אומר שנכשלת. יש עוד קבוצות טובות וקשה לשחק מושלם ב-100% מהמשחקים. כל עונה שבה לוקחים בה אליפות/צ'מפיונס היא עונה טובה.
חוץ מזידאן התחת, יש מאמן שלוקח צ'מפיונס בקצב של פפ? לא נראה לי. גם פפ עוד צפוי ל"כשלונות" רבים במפעל שמבוסס בסופו של יום על נוקאווט.

no propaganda 16 באפריל 2018

אבידל היה כוכב כשהגיע לבארסה. דה ברויינה היה לא פחות טוב בוולפסבורג. יאיא טורה היה יותר טובה בסיטי. טיאגו הוא כשלון (לא באשמת פפ, הוא פשוט גרוע. אבל פפ רכש אותו מבקום קרוס). יש השגות גם לגבי אחרים אבל סך הכל פפ פיתח הרבה שחקנים בברצלונה מאז הוא לא פיתח אף אחד.

אני מניח שראית את באיירן ב2013 בלי פפ, הייתה אולי העונה הכי חזקה של קבוצה כלשהי בצ'מפיונס(רק בארסה של 2015 בתחרות) ואז בא פפ, שם את לאהם הקישור ואת רפיניה בהגנה וחטף מריאל כמו ילד קטן, חטף מאנצ'לוטי שהוא לא איזה טקטיקן דגול אלא פשוט מאמן שיודע לת לשחקנים שלו לשחק. פפ פשוט טמן מלכודת לעצמו.
ואז בעונה הבאה פפ מכר את קרוס לריאל ואת מנדזוקיץ לאתלטיקו ואז העלה הרכב הזוי מול ברצלונה ועוד החליף את מולר בדקה ה75(באיירן הייתה מפסידה את המשחק בכל מקרה אבל אולי היה נשאר סיכוי לגומלין). ואז הוא שוב העלה הרכב מוזר מול אתלטיקו בחוץ ובבית כשסוף סוף שיחקו עם הרכב נורמאלי והתחילו לדרוס אז הוא העלה את כולם למעלה בלי הגנה וחטף על הראש במשחק שהיו חייבים לנצח. הוא בזבז שנים נהדרות של דור הזהב של באיירן על ניסווים מפגרים. עם מאמן נורמאלי היו לבאיירן היום עוד 2 זכיות בצ'מפיונס וכל הדיבורים על רונאלדו ככוכב של הצ'מפוינס היו רק בפוטנציה.

דונאדוני 16 באפריל 2018

להזכירך עד שריאל לא זכתה פעמיים ברצף אף קבוצה לא עשתה זאת.
היינקס עשה עבודה מדהימה בבאיירן וזכה איתה.
זה לא אומר שמעכשיו באיירן צריכה לזכות כל שנה ואם היא לא זוכה אז היא קבוצה מבוזבזת.
באיירן פגשה את ברסה של נאיימר/מסי/סוארז בשיאם.
ופגשה ריאל מפחידה.
אגב טיאגו, הוא כזה גרוע שהוא פותח היום אצל היינקס ופותח בנבחרת ספרד. ממש פלופ. ועוד אחרי שתי פציעות ברכיים קשות. אחלה שחקן, לא צ'אבי מה לעשות, אבל שחקן וורלד קלאס.
דה בריינה בוולפסבורג? נו באמת, יש הבדל בין לתת הצגות בבונדסליגה לבין לתת הצגות בקבוצה גדולה באמת.
אם כזה קל לפגוע בדה בריינה, למה מוריניו שחרר אותו? למה קבוצה אחרת לא הביאה אותו?
ובקשר לקרוס ומנדזוקיץ? למנדזוקיץ לא היה מקום בהרכב עם הבאתו של לבנדובסקי והוא לא רצה להישאר.
קרוס אני מסכים שזו טעות, אבל מישהו אמר שקרוס היה מביא אליפויות אירופה לבאיירן? עם כל הכבוד, הוא אף פעם לא היה השחקן הכי חשוב שם. היום יש שם את וידאל במקומו, לא שחקן רע כל כך.

בשורה התחתונה, להקטין תמיד אפשר.
פרגי לא היה זוכה ב-2008 בלי רונאלדו, היינקס לא היה זוכה אם לא תור הזהב של גרמניה ורובן וריברי באגפים, זידאן לא היה זוכה בלי רונאלדו, פפ בלי מסי.
אז סבבה תמיד אפשר לייחס נצחונות לאחרים וכשלונות לפפ.
אבל אפשר פשוט לספור להם כשלונות והצלחות, בלי לתת כוכבית לפי מצב רוחנו.

no propaganda 16 באפריל 2018

ריאל מפחידה? אני מצטער אבל זה פשוט לא נכון, גם ב2014 וגם ב2016 היא ממש לא הייתה מפחידה, לבאיירן הייתה קבוצה הרבה יותר טובה שהייתה זוכה פחות או יותר עם כל מאמן שהיה שם את השחקנים במקומות ההגיוניים שלהם.

באיירן לא אמורה לזכות תמיד וכמו שאמרת בארסה הייתה מעולה ב2015 וטובה מבאיירן. טיאגו ממש לא פותח בבאיירן השנה וזה עוד כשאין כל כך קישור, אז היו הרבה קשרים טובים. וידאל ממש לא במקומו, במקומו יש את טיאגו ורודי אבל שניהם לא לרמה של באיירן, ודאי לא לרמה של באיירן של אז.
פפ לא הביא את דה ברוינה ובאיירן רצו אותו מאוד, אבל באיירן היא קבוצה שלא מבזבזת לטוב ולרע ו75 מיליון בזמנו נראה להם יותר מדי.

לפחות לגבי העבודה של פפ בבאיירן, יש 0 הצלחות, אנצ'לוטי עשה את אותו הדאבל שנה אחרי זה וזה עם קבוצה פחות טובה ורובן וריברי מבוגרים מדי. השנה היינקס גם כבר שם ואולי(זה יהיה נס) עוד יעלה על זה.

אתה רוצה מספרים: אז היינקס אימן בליגת האלופות 4 עונות סה"כ, פעמיים זכה, פעם אחת הפסיד בגמר בפנדלים והעונה הנוכחית עוד לא נגמרה, איפה זה ואיפה 2 מ 9 של פפ?

דונאדוני 16 באפריל 2018

אוקיי עכשיו תעשה לי אותה סטטיסטיקה עם פרגוסון.
אם זה מה שקובע זה מה שקובע.

מה קשור היינקס. הוא מאמן אדיר, למה זה אמור להוריד מפפ.
אגב, אם הוא עף לריאל אתה מגדיר אותו גם ככישלון? אני לא, אתה כנראה שכן.
כי מבחינתך אם לא זכית בליגת האלופות זה כישלון.
הכל שחור או לבן?
ריאל של 2016 לא מפחידה? קבוצה עם כריסטיאנו רונאלדו לעד תהיה מפחידה. לא מבין איך אתה קובע שהיא לא מפחידה, כי היא זייפה בליגה? גם השנה היא מזייפת, אז היא לא מפחידה?
ריאל מדריד עם ההיסטוריה, הניסיון, המעמד, הסגל האדיר, הפיגורה על הקווים, וכמובן כריסטיאנו רונאלדו היא תמיד האיום הכי גדול על כל קבוצה. וכן, גם על באיירן.

דונאדוני 16 באפריל 2018

ושוב, אני פשוט מנסה להראות לך שזה ויכוח שתמיד תוכל לנצח בו כי לחפש כשלונות תמיד קל.
לברון חלש כי הוא הפסיד 5 גמרים, מסי חלש כי הוא הפסיד 4 גמרים, פפ חלש כי הוא לא זכה עם באיירן בצ'מפיונס.
להוא היה סגל טוב, להוא הייתה ליגה קלה, להוא היה הכי הרבה כסף, להוא היה מזל, להוא היו שופטים.
על כל מאמן אני יכול לתת לך סיבות לכך שהוא הצליח וזה לא בזכותו.
הגישה שלי היא לטוב ולרע. למאמן יש אחריות בהצלחות ובכשלונות.
אני גם מסתכל על הכדורגל. לזכות בכדורגל כמו של מוריניו זה לא כמו לזכות בכדורגל כמו של פפ. זאת דעתי לפחות.
פפ משאיר חותם. גם כשהוא מפסיד גביע כזה או אחר, אין מאמן בעולם עם טביעת אצבע כמו שלו. גם לא לקלופ.

no propaganda 16 באפריל 2018

אני טוען טענה ספציפית ולא ערטילאית. פפ היה 3 עונות בבאיירן ונכשל בכל ה3, חוץ מהכשלון בתוצאות הוא גם החליש משמעותית את הסגל ברכישות גרועות, מכירות נוראיות ובחוסר מציאת מחליפים הולמים לשחקנים מתבגרים. כל התקופה שלו בבאיירן היא כשלון מוחלט על סף הסאבוטאז'.

no propaganda 16 באפריל 2018

הקבוצה שיש עכשיו להיינקס בכלל לא מתקרבת למה שהיה לפפ, הוינגר הצעיר הוא בן 34! הכשלון הוא יחסית למה שיש לך ולפפ היה המון. רונאלדו לא היה טוב במיוחד בזכיה של 2016.

אביאל 16 באפריל 2018

אופיר – דה ברוינה הגיע עם תואר שחקן השנה בגרמניה, סטרלינג היה הכוכב של ליברפול, אכן הוא נתן הזדמנות לסאנה, אבל כמו שכתבו, מאז גיל 15 הוא הכוכב של גרמניה.

בכל מקרה, אדם שמשחרר בכזאת קלות את טוני קרוס ובסטיאן שווינשטייגר, סגן הקפטן והקפטן לעתיד (קרוס) הוא בהחלט אדם עם כתם.

אופיר ממן 16 באפריל 2018

אביאל, אם קראת את השרשור אז בטח ראית שהתייחסתח לדה ברוינה ולתואר שחקן השנה בגרמניה.

שימי 16 באפריל 2018

בוסקטס – נכון.
אינייסטה וצ'אבי? פתחו בהרכב אצל רייקארד.
לדעתי אנשים שוכחים את רייקארד שהוא האיש שבנה את ברסה הגדולה ונתן למסי את הבמה (ויש שטוענים שהשערים היפים ביותר של מסי היו תחת הדרכתו).
פפ שיפר ושידרג והוסיף שחקני סגל טובים (הביא את פיקה, קייטה, דני אלבס, זלאטן, וכו'). אבל מסי, אינייסטה, ויקטור ואלדס בשער, יא יא טורה ואטו – כולם רייקארד הביא/בנה.
הבסיס של ברסה הגדולה של ה12-13 שנה האחרונות התחיל תחת הדרכת רייקארד.

שימי 16 באפריל 2018

no propaganda,
אני לא מסכים עם הטענה שקלופ גורם לשחקנים לשחק ממש טוב אצלו אבל רבים מהם לא מסוגלים להצליח בשום שיטה אחרת.
מה לגבי לבנדובסקי שלא מפסיק להרשית במדי באיירן או הומלס הנפלא?
מה לגבי מחטריאן שהיה ענק תחת טוכל בשיטה שונה? או אובמיאנג שהיה נהדר אצל טוכל ועכשיו נראה טוב מאוד בארסנל?
מה לגבי גונדוגאן שמשחק מעולה בסיטי?
נשמע לי כמו קלישאה – הדוגמאות היחידות שעולות לי הן גצה (שלדעתי זכה לטיפול נורא תחת פפ שלא האמין בו) וקאגווה.

אופיר ממן 16 באפריל 2018

לא שוכחים, הוא באמת הקים קבוצה גדולה רייקארד, אבל היא גם שקעה לפני שפפ הגיע. לא צ'אבי ולא אינייסטה זכו למעמד המיתי שלהם (או אפילו קרוב לכך) תחת רייקארד, אפילו לא שיערו שיגיעו לאן שהגיעו. תוסיף לכך את המעורבות של פפ בבארסה ב' ולה מאסיה, ותקבל תמונה שונה.

no propaganda 16 באפריל 2018

שימי,
לא אמרתי שכל השחקנים שיחקו אצל קלופ לא יהיו טובים בשיטות אחרות.
לגבי הדוגמאות:
לבנדובסקי, גונדואן והומלס, מחיטאריאן(היה טוב גם לפני) – מעולים בלי קשר לקלופ
סאהין, קגאווה, גצה, סובוטיץ, קובה, גרוסקרויץ – דוגמאות לנקודה שלי
אובאמיאנג לא היה כל כך טוב תחת קלופ והתפתח דווקא תחת טוכל

אביאל 16 באפריל 2018

רוני – מסי כבש שלושער מול ריאל עוד הרבה לפני גווראדיולה והוא היה הופך למה שהוא גם ככה.

את צ׳אבי הוא פיתח ? הוא כבר היה שחקן דיי בוגר שהוא הגיע, אנייסטה קיבל את ההזדמנות מרייקארד וצ׳לסי של מוריניו (טרום גווראדיולה) רצתה לשלם עליו 60 מיליון פאונד בתקופה שזה היה סכום דמיוני. לגבי בוסקטס, אכן רוב הקרדיט לגווראדיולה.

אביאל 16 באפריל 2018

את אטו הוא רצה להעיף, אבל הוא אטו עקשן והוא נשאר והביא אליפות לברצלונה, שנה אחרי הוא הדיח את ברצלונה בליגת האלופות ולקח את הגביע.

דונאדוני 16 באפריל 2018

אם דאבל וחצי גמר אלופות זה כשלון חרוץ, וטרבל זו הצלחה, אז מה נמצא באמצע? אתה קצת קיצוני מידי, אל תראה את העולם בשחור ולבן.
זה די דיבור פרימו והללי… או שאתה מלך או שאתה אפס.
ולהגיד שרונאלדו ב2016 היה לא טוב במיוחד? תשמע הוא שם 16 גולים והיה מלך השערים וקבע שיא מלכות שערים של כל הזמנים.
כנראה לך יש הגדרה אחרת לטוב במיוחד, אני מסתפק במועט.
האמת שאני די בעד לסיים את הדיון, אתה לגמרי לא מדבר לעניין למרות שבדרך כלל אתה כן.

נ.ב: טוני קרוס המושיע הכל יכול לא הצליח להוביל את ריאל רק לאליפות אחת. הוא שחקן ענק, אבל אל תהפוך את העזיבה שלו לנפילתה של האימפרייה ממינכן. תמיד מי שחסר הוא הכי טוב אבל.

ק. 16 באפריל 2018

ובנוסף למה שרוני כתב, ריאל הייתה העשירה בליגה והקבוצה של פפ הייתה דומיננטית ועדיפה

7even 16 באפריל 2018

ועדיין…ציור הוא בעיני המתבונן.
גם לסבתא שלי היו בבית ציורים שאין בהם כלום…באמת כלום…מלבד קשקוש בלתי מובן. והם עלו הון.

ואני דווקא אחד שציור טוב עושה לו את זה

אהד 16 באפריל 2018

ההישגים בברסה לא יוצאים דופן.. רייקארד (שמאז לא התגלה כמאמן גדול במיוחד), טיטו, אנריקה וואלורדה (39 משחקים ללא הפסד) עושים חיל עם הקבוצה.. פפ נהנה מרוסטר שחקנים היסטורי, קידם חלק מהם קצת (בטח לא את מסי) אבל בעיקר קודם על ידם.
באירן כאמור כשלון.
סיטי – דה ברוינה היה שחקן ענק לפני, סאנה כשרון אדיר עוד לפני פפ. הסיטי משחקים יפה ומוצלח, אבל שוב – הייתי רוצה לראות אותו עושה חצי מזה עם קבוצות כמו רומא ליברפול או דורטמונד..

דונאדוני 16 באפריל 2018

כשמאמן בונה סגל עם שחקנים לא טובים, אומרים שהוא אשם כי הוא הביא אותם.
כשהוא בונה סגל עם שחקנים טובים, אומרים שזה לא בגללו כי השחקנים טובים.
לפני העונה, היית מהמר שסיטי תיקח אליפות כבר בפברואר? ידעת שיש להם סגל כזה טוב?
סאנה ודה בריינה היו באנקר לסחוב את הסיטי כל כך בקלות?
למה דה בריינה וסלאח לא סחבו את צ'לסי בזמנו? כי לא היה מי שידע לטפח אותם.
להגיד שפפ לא קידם את מסי? מה אני אגיד לך, פשוט לא נכון. פפ המציא את ה-False9, שזה תפקיד שנתפר tailor maid עבור מסי. לפפ יש יד מסייעת בהתקדמות של מסי.
גם מוריניו, די מאטאו והידינק הצליחו בצ'לסי, זה אומר שלקונטה אין חלק בשנה שעברה?
או שאתה אומר שלמאמן אין קשר בכלל להצלחות/כשלונות, או שיש לו קשר. אי אפשר לייחס לו כשלונות ולא לייחס לו הצלחות. זה סתם הייטריות במיטבה.

ברסה תמשיך לקחת אליפויות וצ'מפיונס בעתיד, והיא לקחה גם בעבר, אבל פפ בנה שם קבוצה שלא ראינו עדיין. שילוב של כדורגל יפה, דורסנות, שחקנים טובים, ומאמן גדול. כדי להיות הקבוצה הגדולה בהיסטוריה לא מספיק שחקנים טובים, צריך גם מאמן ענק.
בעוד 50 שנה גם נזכור את הקבוצה של פפ, ולא נזכור את הקבוצה של ואלוורדה. לא משנה כמה תארים יזכו.

גל 16 באפריל 2018

נו פרופגנדה – אני רק רוצה לציין שפפ העלה את קימיך מהנוער והפך אותו לוורלד קלאס. שחקן ענק שזה 100% הצלחה של פפ. גם קומאן הצלחה.

גל 16 באפריל 2018

פפ לא המציא את 9 מדומה ספאלטי ברומא 2005/6 שיחק ככה.

דונאדוני 16 באפריל 2018

ועובדה שעד פפ כולם שיחקו עם מסי בצד ימין.
אז בכל זאת הוא עלה על משהו.
בוא נגיד ככה, אם פפ לא אחראי על ההתפתחות של מסי, אז פרגי לא אחראי על ההתפתחות של רונאלדו, וקלופ לא על הומלס/לבנדובסקי/גצה וואן חאל לא על ההתפתחות של מולר.
אם שחקנים טובים הם טובים בלי קשר למאמן, אז זה נכון לגבי כולם.
רק מצפה שתהיה אחידות בביקורת, ולא רק ביקורת נגד פפ.
איכשהו תמיד יש לו את המזל להביא את השחקנים הנכונים. תמיד זה לא קשור בו, זה תמיד קשור לאלילת המזל.
כשפ.ס.ז, צ'לסי, יונייטד מביאים שחקנים לא טובים אנחנו תולים את המאמן. כשפפ מביא שחקנים טובים אז זה לא חוכמה.
מהמקלדת כולם יודעים לבנות קבוצה מושלמת, בעיקר בדיעבד.

שימי 16 באפריל 2018

no propaganda
אני לא מקבל את זה שכשמישהו טוב זה כי "הם מעולים בלי קשר אליו". אף אחד לא ידע על לבנדובסקי, הומלס וגונדוגאן לפני ויש לו חלק בהצלחה שלהם ובבניית הקריירה בלי קשר לשיטה כזו או אחרת.
לשיטתך מי שהיה טוב זה כי הוא טוב ומי שלא הצליח אחרי זה בגלל השיטה.
מחטריאן היה טוב בשחטאר אבל בוא נודה שהוא לא באחת מ-8 הליגות הטובות וזה היה הימור שהצליח.
כל שאר הדוגמאות נכונות פחות או יותר, מדובר בשחקנים שלא הרשימו לאחר מכן.

no propaganda 16 באפריל 2018

אני אנסה לדייק את זה עוד טיפה.
לגבי שלושת השחקנים האלה, היה ממש ברור שהם יצליחו מחוץ לדורטמונד, קלופ כן תרם להתפתחות שלהם. במקרה של גונדואן הוא נקנה אחרי עונה מצויינת בפרייבורג אבל הוא השתדרג עוד אצל קלופ.

מחיטריאן, לא סתם היה בשחטאר, הוא היה בשחטאר בעונה שהיא הייתה קבוצה ממש מצויינת, יצאה מהבית ששיחקו בו צ'לסי ויובהו שיחקו בה בין היתר: ויליאן, פרננדיניו, מחיטאריאן, דאגלאס קוסטה(גם טשיירה אבל הוא הלך לסין אז אין לי הוכחה חותכת לגבי זה שהוא כוכב).

שוב, קלופ אדיר, מאמן ששווה להדליק בשבילו טלוויזיה אבל קשה להתעלם מהרשימה שהבאתי למעלה, היא יותר מדי ארוכה כדי שזה יהיה מקרי.

גל 16 באפריל 2018

דונאדוני,
לדעתי לקלופ יש טביעת אצבע בקבוצות שלו כמו לפפ ואפילו יותר.

דונאדוני 16 באפריל 2018

מקבל, לדעתי לא, אבל מקבל.
גם למה גדולה של מאמן X צריכה להראות על חולשה של מאמן Y.
למה אי אפשר לומר שפפ מאמן ענק וקלופ ענק.
למה צריך להקטין?

גל 16 באפריל 2018

דונאדוני,
מסכים. בכלל לא מקטין.

אריק 16 באפריל 2018

לא סובל את פפ. הוא גם אוברייטד לדעתי, יודע לנצח רק עם העשירות ביותר ומפחד מאתגר אמיתי. סיטי זאת הבחירה הכי קלה. הכי הרבה כסף ולא מעניינים כמעט אף אחד, אז יש שקט. קלופ הלך למשל על מקום עם יותר לחץ ופחות כסף.
אבל הכדורגל שלו מחויב לאסתתיקה ולאקשן ועל זה מגיע לו מלא קרדיט. והוא כמובן מאמן מעולה.

דונאדוני 16 באפריל 2018

יותר לחץ? איזה לחץ? האוהדים בכלל לא דורשים תארים.
פפ אם הוא לא זוכה בטרבל ישר אומרים לו שהוא כישלון.
מה עם קונטה ומוריניו (מאז פורטו)? לא מאמנים רק קבוצות עשירות ביותר? מה מצב התארים שלהם מול פפ?

יעוז סבר 16 באפריל 2018

יפה מאוד אופיר, כתבת מקסים. פפ הוא חולם, ופפ הוא גם מגשים. אני מתגעגע אליו ואמשיך להתגעגע כל עוד אדם אחר יעמוד על הקווים בקאמפ נואו (אולי חוץ מצ'אבי תלמידו).

אופיר ממן 16 באפריל 2018

תודה יעוז, זה בדיוק מה שניסיתי להעביר – לא את הזכיה בתארים או כל דבר מדיד אחר אלא את התחושה הבלתי מוסברת הזו של געגוע אליו ואל הרגעים שהוא העניק, ולכן התמקדתי דווקא בשנה האחרונה שהייתה כמעט חפה מתארים. רק אוהדי בארסה יבינו.

no propaganda 16 באפריל 2018

אני חושב שאתה ממש צודק במשפט האחרון והסיבה לכך שפפ באמת עשה דברים יפים בבארסה(שנאתי את הסגנון הזה באון אישי אבל אין ויכוח שהיה בזה משהו חדש וייחודי), הוא גם כמעט ולא עשה דברים מוזרים בבארסה, חוץ ה9 המדומה של מסי שאני לא בטוח שזו הייתה החלטה טובה אבל לפחות היא לא הייתה הרסנית כמו לאהם בקישור ושטויות בסגנון.

יעוז סבר 16 באפריל 2018

הוא הפך את מסצ'רנו לבלם למשל. הוא קיבע את פויול בתור בלם. תאמין או לא, האיש שיחק מגן הרבה מהקריירה. הוא עשה דברים גם בבארסה.

no propaganda 16 באפריל 2018

אני דווקא זוכר את פויול בתור מגן ימיני אבל הוא היה בלם קבוע כבר לפני פפ.
מסכים לגבי מסצ'ראנו, אולי זה היה הבסיס לכל השטויות שהוא עשה בהמשך.

שימי 16 באפריל 2018

בלטי היה מגן ימני אצל רייקארד ופויול בלם וכך גם ברסה זכתה בצ'מפיונז של 2006. רייקארד הפך אותו לבלם.
המעבר של מסצ'ארנו שהיה אחד מהקשרים האחורים הטובים בעולם לעמדת הבלם זה פשוט עוול ולא לזכותו של פפ. בליברפול הוא היה ענק וגם במונדיאל במדי ארגנטינה הוא היה המצטיין בדרך לגמר כקשר אחורי.

דונאדוני 16 באפריל 2018

בשנים הגדולות מסצ'ראנו היה בלם נהדר.
זה ממש לא עוול.
מה לעשות ששחקנים טובים יותר מילאו את הקישור האחורי.
מסצ'ראנו קשר אחורי מצוין שהפך לבלם מצוין.
עוד הברקה של פפ שהביאה המון תארים.

דונאדוני 16 באפריל 2018

יפה אופיר… נגעת יפה בנקודה.
המאמן הגדול בהיסטוריה (מאז שאני רואה כדורגל).

אופיר ממן 16 באפריל 2018

תראה… אני כתבתי פוסט על אהבה ע"פ אלתרמן, בשבילנו אין יפה מפפ, ולכן זה לא משנה לצורך העניין הנרטיב דרכו יציגו את הרזומה שלו (כישלון/הישג) כי מדובר בערכיות שונה לגמרי. כאמור, רק אוהד בארסה יבין.

אביאל 16 באפריל 2018

אני חושב שגווראדיולה הוא בדיוק ההפך מאקזיסטנציאליסט, אצלו בהחלט המהות קודמת לקיום, כלומר הוא כמובן רוצה לנצח אבל בדרך שלו ולא משנה מה הוא לא ישנה את הדרך שלו, כלומר שיש איזה רעיון גדול מאחורי הכדורגל שלו. אם כבר מוריניו הוא אקזיסטנציאליסט, אצלו הנצחון (הקיום) הוא החשוב ביותר, כל השאר לא באמת חשוב וראינו את זה מצוין עם נאום המסורת של יונייטד בשמינית הגמר שלו אחרי ההדחה מול סביליה.

אופיר ממן 16 באפריל 2018

אולי לא השתמשתי נכון במושג – כוונתי היתה שהקיום אצלו תלוי במהות.

היסטוריון של ספורט 16 באפריל 2018

כל מילה .
המאמן הזה לא מתאים .
ואשר לפפ ולאי הצלחת האלופות .
מאז שהוא עזב 0-1 לברסה בתארים.
אבל 1-2 לו בלהגיע לחצי גמר

Comments closed