ברצלונה 17/18 – סיכום העונה

לקראת הקלאסיקו: כולל ספויילרים לאוונג'רס - אינפינטי וור

בס"ד

אז… קלאסיקו!
קלאסיקו, כטבעם של משחקים באמת גדולים וכטבעם של אוהדים של קבוצות שיש להן הרבה מה להפסיד הוא מסוג המשחקים הבודדים שאתה לא מחכה לו, כמו שאתה מחכה שהוא יגמר כבר ותהיה אחריו.
העונה קיבלנו קלסיקו חסר משמעות תחרותית, ואני בוחר בחצי הקלסברג המלאה ומתמקד ביתרונות: זו הזדמנות נדירה באמת להנות מהמשחק, מהאיכות, מהמפגש.
על מה בכל זאת ישחקו:
ברצלונה תשחק על יוקרה של אלופים וחשוב מכך – על ההזדמנות להרשם בספרי ההיסטוריה כקבוצה היחידה שמסיימת עונה שלמה ללא הפסד, שזה באמת הישג עצום, שיכול להיות שפגע בנו בהכנה לליגת האלופות אבל זה מאחורינו.
ריאל – שוברת מסורת ה'פאסיו' תבוא להוכיח שהיא לא מתכוונת לעשות 'פאסיו' על הדשא תרתי משמע.
ערב הקלאסיקו אליו ברצלונה מגיעה כאלופה הוא זמן טוב לסיכומים.
אז:

ברצלונה: מחזיקת גביע המלך ואלופת הלה-ליגה לעונת 2017/18.  עונה ברגעים:
*זהירות – ספויילרים לנוקמים 3 – מלחמת האינסוף*

השפל:
ההפסד בסופרקופה.  (קדם עונה)
כן כן, טוויסט עלילתי כבר בפתיחת הפוסט – ממש כמו בהנוקמים 3 – מלחמת האינסוף: הגיבורים שלנו פוגשים בנבל הראשי כבר בתחילת הסרט רק כדי להיות מוכים בעוצמה. אז לא, התבוסה לרומא -קשה ככל שתהיה- היא לא רגע השפל של העונה. הרגע הזה שמור לשני ההפסדים בסופר קופה, במה שהיה נראה כמו משחקים שיגדירו את העונה. ברצלונה התייצבה להתמודדות שרופה בגב מנזקי הקיץ כאנדרדוג מובהק מול האלופה ואלופת אירופה הגאה שנראתה כך גם במשחקי פתיחת העונה: ריאל שלטה בקישור, בהתקפה, בהגנה, הציגה לראווה את אסנסיו בהמשך ישיר לכושר המדהים מסוף העונה שעברה עם 5-1 בסיכום שני המשחקים.  מחשבות על דאבל? היה יותר סביר להאמין שמרוול יתנו לת'אנוס להשיג את כל אבני האינסוף ולנצח את האוונג'רס. רגע.

השיא:
מסי מבשל בלי נעל בקלאסיקו.
(מחזור 17)
"סוף דצמבר קר עכשיו, אתמול הייתי בעשר יתרון, שתינו קצת יין".  דצמבר הגיע ממש מהר, ברצלונה הקדימה את ריאל ב11 נקודות בטבלה אבל התחושה הייתה שזו מעין אשליה והנה אנו מאבדים שליטה וריאל מתפוצצת. ואז הגיע הקלאסיקו – משחק על 6 אבני נצח שהאוחז בהם משיג שליטה ביקום. או על 6 נקודות ואליפות הלה-ליגה, מה שתרצו.
מחצית ראשונה עם הפנים לשמש שבמזל גדול, שער שנפסל בנבדל (מוצדק) ובנזמה שלא מאכזב במאני טיים ושוב מחטיא, נגמרת בתיקו.
במחצית השניה מסי עשה ככל העולה על רוחו (לא מרקוס רוחו. למרות שזו יכולה להיות כותרת מדהימה ושווה להפגיש בין הקבוצות ולהעלות את רוחו בהרכב רק בשביל זה). בגול הראשון הוא סחב את קובצ'יץ' ממרכז המגרש ופינה דרך לסרג'י, בגול השני הוא בישל פעמיים לסוארז (והביא את ברקוביץ' לנפק את המשפט אלמותי: "הוא מחלק אותם כמו לחמניות") וכבש פנדל.  אבל הגול השלישי, אוי. מסי חולף על פני מרסלו ורונאלדו בלי נעל, ומבשל באמנות לוידאל. אי-נעל העולם.

האכזבה:
גומש עולה מהספסל.
(כל משחק)
הוא יכול להיות שחקן לא רע בקבוצה אחרת, וזה לא עניין של התאמה לשיטה (כי ברצלונה העונה שיחקה רוב הזמן בשיטה שיכולה לעבוד בשבילו). מנטלית הוא שרוף, ואני מאוד מקווה בשבילו שיצליח להתאושש ולפתוח דף חדש במקום אחר. באופן כללי, הספסל הוא אכזבת העונה הזו.  ברצלונה תצטרך לבטוח בשחקני הבית הצעירים ולבצע עוד 2-3 רכישות חכמות לקראת העונה הבאה אם היא רוצה להיות תחרותית בכל המסגרות.

המתקמבק:
לואיס סוארז
.
אחרי סיום חלש מאוד לעונה הקודמת, אל פיסטולרו תפס חתיכת מעצור, התמקם קבוע בשטחי אש (נבדל יעני) ולרגע חלקנו אפילו חשבנו שנגמרו לו הכדורים בקנה. השיטה החדשה שאילצה אותו לרדת אחורה ולשחק רוב הזמן מחוץ לרחבה לא הועילה. שליש לתוך העונה  הוא השתחרר, העניק חודשיים קסומים וגול מופלא בקלאסיקו וחזר להיות אימת ההגנות, בלמים ואנשים שלא אוהבים שצועקים עליהם, מרביצים להם ונושכים אותם בכללי.

הרכש:
קוטיניו
קוטיניו עוד יצטרך זמן להתאקלם והוא חסר לנו מאוד בליגת האלופות,  אבל ההרגשה שהוא נתן לנו לטעום ממה שהוא מכין להמשך, ואין ספק שחלק ב' הולך להיות שובר קופות!  טאצ' נפלא, חוש לכיבוש שערים, בישולים ומסירות מפתח מעולות וטכניקה מרהיבה. טיזר: השער מול לה קורוניה שפתח את חגיגות משחק האליפות היה פשוט מרהיב ומשאיר אותי במתח לקראת המונדיאל והעונה הבאה.   קלופ אמר שהוא לעולם לא יוכל להחליף את אינייסטה כי זו לא עמדת המוצא שלו, אז נוט לעונה הבאה קוטי, לגרום בבקשה לקלופ לאכול את הכובע (כי מספיק, הוא כבר חפר עם הכובע הזה).

השחקן המצטיין
הוא לא 'אנטמן' כי הוא פרעוש, ואיירון מן הוא בכלל הכוכב של מדריד, אבל לאו מסי הוא ללא ספק גיבור העל של העונה הזו. 32 שערים ו12 בישולים למי שכמעט בוודאות יזכה בנעל הזהב של אירופה (למו נשארו עוד 2 משחקים לעומת 4 של מסי).  מסי היה העונה הטייס של ברצלונה אבל גם הנווט. גיבור העל והסייד קיק. כדור הזהב יוכרע בפוטופיניש (כי יש מונדיאל, כי סלאח או רונאלדו יזכו בצ'מפיונס) אבל זו היתה עונה נהדרת לצפות במסי. תודה לך.

רגע: חושבים
ההפסד לרומא (רבע גמר ליגת האלופות)
אם להיות כנים, לא הגיע לנו.  ההפסד הזה היה תוצאה ישירה ומוצדקת של משחק הגנתי ופחדני, של רוטציה כמעט לא קיימת (וראינו מה קורה כשהבכירים מקבלים מנוחה), של חילופים מאוחרים מאוד – לא רק במשחק הזה אלא כשיטה.  בפרופורציה, לא הגיע לנו להתקדם לשלבים המאוחרים העונה בצ'מפיונס. אין לנו את הספסל לטראבל, אין לנו אפילו את ההרכב הראשון לטראבל (מגן ימני עוד לא התאקלם, חסר איום שלישי על השער). ליברפול וריאל שיחקו השנה הרבה יותר טוב באירופה, ולכן ההפסד עצמו לא נורא כמו הדרך והצורה. כי גם אם היינו רוצים – אז צריך לפתוח בהרכב התקפי יותר ומתרפס פחות, וצריך היה להכניס למשחק את דמבלה, בטח אחרי שהיה האקס פקטור נגד צ'לסי. זו בעצם פיסקה שעוסקת בעיקר במאמן, שלאחר ההודיה המתבקשת (והיא מתבקשת!) וההערכה הגדולה על עונה נהדרת, הוא צריך להידרש לחושבים: איך הוא מעבה את הסגל, איך הוא מקדם את הצעירים (כולל הפנתר השחור דמבלה), איך הוא מנתב בין הנטייה שלו לזהירות ומשחק טקטי מבוקר לשמחת החיים והרעב להתקפה של ברצלונה. בהצלחה.

נ.ב שיתפתי כל העונה בתחושה המוזרה שאנחנו מנצחים ומנצחים ואין משחק זכיר, גמר הגביע המופלא היה קרוב לשם, המשחק הרע של סיביליה קצת פגם, נקווה לעוד מזה בעתיד.

שער העונה
מסי כובש בבעיטה חופשית מול אתלטיקו (מחזור 27)
מעניין לבחון את התהליכים ההופכיים שעוברים גיבור העל מסי ונבל העל רונאלדו.  אם רונאלדו מתכנס למשחק בנגיעה מתוך הרחבה ומשכלל זאת לאמנות מושלמת (כמעט; גיף של רונאלדו עושה אגם הברבורים בקלאסיקו; כמעט), מסי דווקא מתפתח להיות שחקן ורסטילי יותר ממה שהיה אפילו.  הוא תמיד היה טוב בבעיטות חופשיות, אבל העונה הוא שכלל אותן לדרגת אמנות.  היו לו כמה מכריעות, היו לו יותר יפות, אבל זו שהכניעה את השוער שספג הכי פחות העונה בלה ליגה הייתה החשובה מכולi והכריעה מעשית את מאבק האליפות.

הרגע המרגש:
אינייסטה כובש בגמר הגביע
מול סביליה, מוחלף ודומע על הספסל.
נפרדנו העונה משתי אגדות כדורגל.  ראשון הלך מסצ'רנו, שחובב בארסה אמיתי לנצח יזכור ויעריך אותו על היכולת לבצע לפחות פנדל אחד לא שריק על רונאלדו בכל קלאסיקו, על הגליץ' המפורסם בגמר ההוא מול ארסנל וכמובן על המנהיגות, המחויבות והשקט.
אינייסטה זו אגדת ברצלונה, אגדת קמפ נואו, אגדה ספרדית, אגדת כדורגל על זמנית.
אם הייתי רוצה להיות גיבור על, הייתי רוצה להיות איירון מן או באטמן. אין להם כוחות על (בהנחה שיותר מידי כסף לא נחשב לכח על) אבל הם חכמים, הם באסטרז בקטע נכון, הם מצולקים, דווקא בגלל זה הם גיבורי על.  אם הייתי רוצה להיות כדורגלן אחד, הייתי רוצה להיות אינייסטה.

ועוד נקודה למחשבה לגבי העזיבה של אינייסטה: אני שומע המון קולות מאוכזבים מסביבי הטוענים שאינייסטה היה צריך להישאר עוד עונה, שהוא מגלה חמדנות, אי ספורטיביות וכיוב' והאמת – קצת נבוך.  היהדות אומרת 'אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו' והאמת שזה די טריקי, כי לעולם לא תגיע למקומו והוא לא יגיע למקומך כי לכל אדם יש את השק שלו, ותמיד יהיו ניואנסים ונק. מוצא שונות כך שלדעתי היהדות מתכוונת ל'אל תדון את חברך נקודה'. כמובן, היא (ואני) לא באה לשלול הבעת דעה אלא להציב בפני האדם אתגר למחשבה קצת יותר עמוקה ותגובה קצת פחות מיידית וקצת שקולה יותר בטרם הוא חורץ דעה שטחית.  ומעבר לכך – היא באה (לדעתי זה עיקר העניין ביהדות) לעבוד על תיקון מידות של האדם, בכל הליכותיו.  הרי יש פה סוג של כפיות טובה כלפי שחקן שבאמת נתן הכל לכדורגל, שבאמת השאיר הכל על המגרש.  אולי יש פה אפילו ניסיון ללמדת אותנו לאהוב קצת יותר, באמת.
ברור שהכסף הוא שיקול, אבל אם אינייסטה אומר שהוא לא יכול יותר לשחק ברמות האלו, להנות מהן, שהוא לא רוצה לשבת על ספסל ולנדוד מעיר לעיר בשביל האפשרות לעלות ל10 דק' משחק, אני בוחר להאמין.

המתקדם:
מאטס.

יום אחד ידברו על היכולת של בוסקטס להיות כלכך חשוב בלי שתשים לב שהוא כזה.  ראקיטיץ' בעונת הקרבה.  מעל כולם – טר שטגן. קפיצת מדרגה מדהימה עם הצלות גדולות, יציאות מדוייקות ל1 על 1 וכדורי גובה ומשחק רגל משובח. גרמניה הולכת בלי (נויאר) ומרגישה עם.

ג'ורדי אלבה.
אני זוכר איך בגמר היורו המופלא של ספרד מול איטליה (2012) שמחתי על שחקן הרכש החדש שיועד להצטרף למועדון לאחר היורו, ואיך הוא אף פעם לא לגמרי עמד בציפיות.. עד העונה הזו.  ברוב העונות עד עכשיו, הקו השמאלי היה תפוס על ידי ניימאר וג'ורדי אלבה נאלץ להסתפק במשימות הגנה. העונה הוא סיפק תצוגות מרהיבות בשני צידי המגרש כשבמשחקים רבים הוא משמש בתפקיד כפול של מגן וקיצוני לכל דבר, תוך תיאום נדיר עם ליאו מסי – דבר שאני מניח שאף פעם לא הזיק לאיש.

העתיד:
עונה מעניינת מאוד לפנינו. האם אומטיטי יחזור לכושר של חצי העונה הראשונה ויקח את המושכות על ההגנה? האם סמדו הוא מגן העתיד? (אני חושב שכן) האם דמבלה ישאר כשיר ליותר משני משחקים וגם יקבל את ההזדמנות שלו? (הוא עוד אניגמה בעיני. מוכשר מאוד, מצריך המון הכוונה) והאם קוטיניו יוכל באמת להחליף את אינייסטה?  האם בארסה תעשה רכש חכם (כולל מכירה חכמה של שחקנים) שתשדרג את הספסל? האם מסי יחזור מהמונדיאל עם דרייב?
עונה מרתקת, המון שאלות משמעותיות. הבנייה רק החלה.
במאי 2019 אמור לצאת הנוקמים 4 שיסגור את הסאגה על היקום של מארוול. זה עוד המון זמן. מזל שהלה-ליגה תתחיל הרבה לפני.
ואם עוד לא קלטתם – אחלה סרט הנוקמים-מלחמת הנצח. לכו לראות.

בשולי הדברים, ברכת רפואה שלמה והחלמה מהירה לאלכס פרגוסון.

אשמח לשמוע מכם בתגובות על הסיכום ורגעי העונה שלכם.  בעזרת השם ובעלי הבלוג ובלי נדר אהיה כאן כדי לסקר אירועים מיוחדים עד סוף העונה (אם יהיו), מונדיאל וכו'.
כאוהד ברצלונה בעל סנטימנטים עזים לקולדפליי ולהמנון הלא רשמי של תקופת פפ (ויוה לוידה) זה שיר הסיכום שלי לעונה הזו בכלל ושיר הפרידה שלי מאינייסטה בפרט:

אלופים!
פורבור, אל תעזוב!

תגובות

  • אלון3131

    סרט אדיר למעריצי הז'אנר(אני בינהם כמובן), מי שלא עקב במידה מסויימת לפחות אחרי היקום של מארבל יהנה משמעותית פחות.

    צריך ללמד את בניית המותג שעשו ראשי מארבל בבית ספר, לקחו מותג גמור עם דמויות שאף אחד חוץ מחנונים כבדים לא הכיר ותוך עשור הפכו אותו להצלחה חסרת תקדים ולמותג חזק כמעט כמו סטאר וורס.

    הגב
    • אופיר ממן

      אין ספק שאתה צודק לחלוטין והסרט מכוון לגמרי למעריצי מארבל, ובהתחשב בכך שהוא ניפץ כל שיא אפשרי בסופש הראשון להקרנתו (650 מיליון דולר לפני הפצה בסין!) זה מדהים אפילו יותר!
      מארוול פשוט עשו הכל נכון.
      -איפשרו חופש בימוי לבמאים שלהם (ובכך קיבלנו מגוון תתי ז'אנרים עם סרטים כבדים (הולק) סרטים פוליטיים (הפנתר השחור, מלחמת האזרחים) קומדיות (ת'ור רגנרוק) סרטי אסונות וכו')
      -בחירת תסריטאים מושלמת. התסריט מהודק, הכתיבה קולחת ושנונה ומשעשעת בצורה מדהימה.
      -קאסט מעולה
      וכמו שאמרת, מיתוג ובניית אירוע מושלמים.
      ואני דוגמה בכלל לא רעה - לא קורא קומיקסים, אמנם בעברי חובב סדרות קומיקס מונפשות כספיידרמן ואקס מן אבל לא הכרתי את הדמויות של מארוול וגם כשהכרתי הן היו נראות לי פחות מוכשרות מדי.סי
      והנה, 10 שנים ו18 סרטים אחרי איירון מן הראשון, אני אוהד מושבע.
      בעיני אגב, גם עלילתית - כמו שהכל התחיל עם טוני סטארק שהוא הדמות החשובה והאהובה ביותר (בסדרת הסרטים הנוכחית, לא בפרנצ'ייז בכלל בו ספיידרמן מוביל בענק), הכל גם יגמר דרכו.

      הגב
      • פרסלני

        מצטער.
        אוהב מארבל מאד. מכיר את כלם.
        יותר מדי סמטוכות ועלילות לסרט אחד.
        אני ובתי שהיא ממש סופר מעריצה ותמכור לכם תיאוריות ופילוסופיות מארבל שלא חשבתם שקיימות אפילו, לא ניהינו. פשוט הותשנו ולא לטובה.
        חוץ משומרי הגלאקסיה ואולי גם תור הראשון, זה בעיני המארבל הכי חלש.

        אבל על טעם ועל ריח....

        הגב
        • אופיר ממן

          כמו שאמרת, לגמרי טעם וריח וממש לא נכון להתווכח עם חוויה אז פשוט אציג את דעתי:
          הם הצליחו לתת זמן מסך לכל דמות בצורה נכונה, הם לא התאמצו להביא את כל האוונג'רס לאיזה סצינה קיטשית (כמו השדה תעופה במלחמת האזרחים שחוץ מהסצנה הזו היה מעולה בעיני), הם בנו נבל מעולה יחסית לסרטים האלו, והצגת הנבל כגיבור הסרט, כיוזם וכמניע, כמי שמוכן להקריב ובסוף *ספויילר ענק* מנצח פנטסטית. לי באופן אישי לא הייתה בעיה לעקוב אחרי העלילות והן דווקא התחברו לי כמו שצריך, הרגשתי שסצינה מובילה לאחרת וגם לסצינות מעצבנות (קוויל לא מחכה דקה אחת לפני שהוא הורס הכל עם ת'אנוס) היה צידוק באופי הדמויות. מה שעצבן אותי - כשהם באו יותר מידי לקראת הצופים כהמכשף מודיע לסטארק שככה זה היה חייב להיות. תשמרו את זה להמשך, אל תאכילו בכפית.
          התסריט משלב דרמה עם הומור בצורה נפלאה. ואשמח לשמוע כמה תיאוריות :)

          הגב
        • אלון3131

          בדיוק הנקודה, מי שנהנה ועוקב אחרי הסרטים במשך 10 שנים לא צריך שהסרט יתעכב בלבנות קווי עלילה. אנחנו יודעים לבד בדיוק את המוטיבציה של טוני סטארק וההתפתחות של הדמות שלו, או את המערכת יחסים של ויז'ון עם סקרלט וכו' וכו'.

          הגב
      • דניוש

        בול על עניין די.סי. לפני זה סופרמן ובאטמן היו נחשבים לדבר הכי גנרי בקומיקס. הכי טובים שכולם מכירים.
        היום ההבדל בין סרט של סופרמן או ליגת הצדק לא מקבל חצי מההייפ הציבורי שמקבל כוכב "שולי" כמו הפנתר השחור או אנט מן.

        הגב
  • ירושלמי

    אחלה סיכום.
    אין ספק שמסי הוא השחקן המצטיין של העונה (בטעות רשמת ג'ורדי אלבה).
    אבל איש העונה שלי הוא וולוורדה.
    כמו שחקן פוקר שלמרות ש(לכאורה)אין לו את היד הכי טובה בשולחן, הוא בסופו של דבר מנצח בענק (למרות איזה הפסד בסיבוב אחד לרומא).
    היכולת הגדולה שלו ושל הצוות לגרום לשחקנים לממש את הפוטנציאל שלהם מחדש אחרי עונת נפל וכל זה לאורך עונה שלמה, בניגוד לשאר המתמודדות (שהיו טובות בנקודות ספציפיות), זה מה שנתן בסופו של דבר את האליפות.

    ובלי קשר, 7/10 זה נתון מטורף!

    הגב
    • אופיר ממן

      תודה, תיקנתי.
      נתון מדהים וגם לזידאן לא הייתה ברירה להודות שמה שבארסה עושה בליגה זה קשה יותר ומופלא.
      אני מתקשה לתת לוולוורדה את תואר איש העונה בגלל שההפסד ההוא היה מאוד קריטי ואני תולה אותו קודם כל במאמן. אני לא אומר שהיינו צריכים לקחת את הצ'מפיונס, אבל היינו צריכים להיות לפחות בחצי. כבר 3 שנים רעות שאנו נופלים ברבע.

      הגב
  • MOBY

    טוב, לא מכיר את העולם של מרוול אבל ראיתי 90% מהסרטים לדעתי.
    הסרט טוב מאוד, מבדר, ולראות אותו עם קהל אמריקאי זה בכלל חוויה, אבל הסרט מותיר חשש גדול (הלוואי שיתבדה) שהפתרון שיתגלה בסרט השני יהיה ברמת פרק הסיום של לוסט (אוי ואבוי).
    לענייננו, ברצלונה היא הנבל, לא?

    הגב
    • אופיר ממן

      אז אתה כן מכיר את העולם של מרוול!:) למה זו חוויה לצפות עם הקהל האמריקאי? אני מניח שבגלל התגובות לסרט אבל אם תוכל לפרט זה יהיה נחמד.
      בעולם של אחרי הפרק האחרון של לוסט, קשה לי להאמין שהתסריטאים יחרבו מעל עשור של עבודה בסיום נוסח לוסט.
      והלוואי שברצלונה הייתה קצת יותר הנבל!

      הגב
      • MOBY

        לא מכיר כי הילדים שלי צועקים עלי כשאני מערבב את בטמן ווונדרוומן יחד עם האקסמנים והאיירונמנים השונים (בטמן טוב יותר מאירונמן) הענק הירוק לדרותיו היה מוצלח יותר מהעכשווי לדעתי.
        הקהל האמריקאי שותף לסרט צעקות מחיאות כפיים פיזום מנגינות של הגיבורים שלא לדבר על תחפושות!
        ודקלום של דיאלוג (כנראה ראו את הסרט מספר פעמים)

        הגב
  • היסטוריון של ספורט

    תודה רבה על המאמר וכל מאמרי העונה.
    השיתוף שלי .
    השפל : ....חוששני שעדיין לפנינו ואיני מדבר על היום אלא על ה 26/05 בגמר האלופות אם ריאל תיקח את הגביע הזה בשלישית ברציפות כאשר ברסה שלנו לא עושה אפילו פעמיים למרות קבוצה היסטורית זהו שפל לא עונתי היסטורי .
    לכן הגמר הזה כ"כ מלחיץ אותי או שיהיה מתוק כ"כ עם ליברפול או מבאס ממש (אני זוכר איך התבאסתי ממש מול אתלטיקו ועוד יותר מול יובה כאשר ריאל עשתה היסטוריה ).

    השפל הנוסף הוא כמובן ההדחה המבזה מול רומא שכן זה לא רק 3-0 אלא העובדה שברצלונה נהייתה קבוצה ככל הקבוצות ושיחקה בניגוד לדי אן איי שלה.

    השיא ה 0-3 כמובן ואם תסתיים העונה ללא הפסד ובטח שאם ניצחון היום זה יהיה כנראה השיא החדש .

    האכזבה 1 : הליכתו של אנייסטה אני זוכר את יונייטד הגדולה שידעה להשאיר את גיגס עד גיל 40 וכמעט עד הגיל הזה את סקולס ,ואן דר סאר ואחרים זה נכון גם לגבי מילאן של מלדיני וקוסטקורטה או יובה ואני באמת לא מבין למה לא עשו מאמץ כזה עם צ'אבי ואנייסטה אני משוכנע שגם צ'אבי של 30 דקות היום היה מספיק למשל מול רומא.

    2 : שיטת המשחק שאמנם הביאה תוצאות ליגה אך עושות את ברצלונה קבוצה שונה זה לא שלא צריך שינוי פרקטי כלשהו אך לא בצורה שזה נעשה במספר משחקים (רומא ,דפורטיבו ).

    המתקמבק : אין ממש מבחינתי סווארס לא הלך לשום מקום (כמה שבועות כמו כל חלוץ בעולם כולל רונאלדו ...מסי לצורך העניין לא שייך לעולם ).
    אם בכל זאת צריך להכריע אז ראקיטיץ.

    המתקדם : הראשון אומטטי ואז שטגן וגם רוברטו .

    הרכש : לא אהבתי את הגעתו של קוטיניו זה לא היה נכון קודם כל לו והוא שילם במזומן כשלא יהיה בגמר האלופות (וגם כאהודי ברצלונה הוא היה תורם שם הרבה יותר ....)
    כרכש עתידי כן לא עונתי .
    רכש עונתי אז פואליניו שבסופו של יום היה שחקן הרכב רוב העונה (בממוצע דקות ובוודאי בחצי הראשון ) ותרם שערים חשובים.

    השחקן המצטיין מיותר אז הסגנים הם שטגן ,אומטטי וגם סווארס.

    רגע חשובים : מסכים עם כל מה שכתבת אך לפני הרוטציה שצריכה הרחבה צריך די אן איי כפי שהיה .
    הגע הזכיר הוא כמובן ה 3-0 .

    שער העונה : היו כמה בעיטות חופשיות של מסי קשה לבחור .

    העתיד .
    לדעתי יש 11 למעט קשר אחורי רציני שיעזור לבוסקאטס כך צריך לראות את ה 11.
    שטגן פיקה אומטטי רוברטו (בסדר גמור) אלבה
    בוסקאטס + הייתי לוקח את דה מריה עם ראקיטיץ /דמבלה וקוטיניו וכמובן מסי וסווארס.
    ספסל
    מגן ימני שיקרא תיגר על רוברטו
    עוד בלם ורסיטלי
    עוד קשר ועוד חלוץ קצת שונה לא הייתי מתנגד בכלל לדזקו שכזה מרומא שיוכל לתת משחק ראש ובכלל משחק קצת שונה בסיטואציות מסוימות (ובגילו גם יכול לעלות מהספסל ).

    הגב
    • אופיר ממן

      תראה, קשה לי לחלוק על רוב מה שאתה רושם. רק שזה שלא עברנו את הרבע שלוש עונות ברציפות, שלא לדבר על כך שלא זכינו פעמיים ברציפות זה שפל בלי יחס למה שריאל יעשו. (וברור שאני אוהד ליברפול לפחות עד יום ראשון ה27.5)
      זה שקוטיניו טעה שבא בינואר (גם לדעתי) זה לא משנה את זה שהוא רכש נהדר וחשוב לעתיד.
      פאוליניו לדעתי לא ממש מתאים לשיטת המשחק למרות הגולים, כי אני לא רואה תרומה מקצועית למגרש.
      מאוד מקבל את ההפסד לרומא כרגע שפל בגלל שיטת המשחק כמו שתיארת.
      אומטיטי בחצי עונה שני רע, לכן לא נותן לו שחקן משתפר.

      הגב
      • היסטוריון של ספורט

        אשר לפאולוניו אני מחלק בין תרומה עונתית (חצי ראשון ) לשימוש עתידי .
        אם אתה מעריך מה יהיה בעתיד אז גם אני מעריך שקוטיניו (ודמבלה) הוא רכש עתידי משובח ואין מה להשוות לפאוליניו .
        אם אתה בודק תרומה עונתית אזי האליפות הייתה מושגת גם בלי קוטיניו שלא תרם לה דבר .

        אשר לאומטטי לפחות בליגה מתי שהיה חשוב הוא היה השחקן ההגנתי החשוב ביותר (סוג של יורש לאבידל ).
        באירופה הוא בהחלט אשם

        הגב
  • רומן

    למה למה למה, ברסה היתה צריכה להפסיד לרומא? איך היא מנעה ממני את העונג בלראות את ליורפול רומסת אותה.

    הגב
  • דני

    מה המקור של הפאסיו? על מה מקיימים פאסיו?
    אני לא מצליח למצוא את עצמי בין הטענות של זידאן שלא היה פאסיו אחרי גביע העולם לבין אלה של בארסה. מה החוקים של הדבר הזה?

    הגב
    • אופיר ממן

      בעיקרון, אין חוק התאחדות אלא מדובר במנהג וכידוע מנהג לליגה חוק הוא ;)

      ההיסטוריה של הפאסי (באדיבות בארסה מאניה)ו:

      הפאסיו הראשון התקיים ב-1970, אז האלופה אתלטיקו מדריד התקבלה במסדר כבוד על ידי יריבתה אתלטיק בילבאו. מאז הוא הפך למסורת מוכרת בכדורגל הספרדי. זה לא חוק, ולא חובה, פשוט מסורת ספורטיבית ארוכת שנים.

      בין בארסה ומדריד התקיימו 3 מסדרי כבוד.

      ב-1 במאי 1988, בארסה ביצעה מסדר כבוד למדריד בקאמפ נואו על האליפות.

      ב-8 ביוני 1991, מדריד ביצעה מסדר כבוד לבארסה בסנטיאגו ברנבאו על האליפות הראשונה של יוהאן קרויף.

      ב-7 במאי 2008, בארסה ביצעה מסדר כבוד למדריד בסנטיאגו ברנבאו. קודם לפני המשחק אמר הקפטן פויול: "זה דבר כואב, אבל חלק בלתי נפרד מהספורט הוא להכיר בכך כשהיריב שלך טוב יותר".

      חלק מהטענות השקריות שעלו ברשת:

      טיעון 1: "בארסה לא עשתה מסדר כבוד על הזכייה בסופרקאפ / סופרקופה".

      מעולם, מעולם לא היה פאסיו על זכייה בסופרקופה, סופרקאפ או כל טורניר מצומצם כזה. עצם השתתפות קבוצה במפעל נובעת מהיותה זוכה בתואר. כמו כן, בדרך כלל הכבוד ניתן לקבוצה שזה עתה זכתה בתואר, כשהחגיגות עוד טריות.

      גם ב-2011 היה קלאסיקו בסופרקופה, כשבארסה הגיעה אחרי זכייה בתארים האירופיים בדיוק כמו מדריד בתחילת העונה הנוכחית. האם היה פאסיו? ניחשתם נכון (לא שהם היו צריכים, כאמור).

      טיעון 2: "בארסה שברה מסורת והייתה צריכה לעשות מסדר כבוד בדצמבר אחרי הזכייה של מדריד במונדיאליטו"

      מעולם לא הייתה מסורת של מסדר כבוד אחרי זכייה באליפות העולם. אמנם שחקני ויאריאל מחאו כפיים בקאמפ נואו לאלופת העולם ב-2009 (לפני טקס חשיפת ששת הגביעים של 2009) ובטיס ב-2015, אבל בשנת 2011, לאחר הזכייה נגד סנטוס, אספניול לא העניקה מסדר כבוד בליגה, גם לא הוספיטאלט בגביע.

      בטח תגידו "אספניול היא יריבה שנואה, למה שהיא תעשה?". אבל בעונת 2012-13, כשהאליפות הובטחה 4 מחזורים לסיום, אמנם אתלטיקו מדריד היתה היריבה הראשונה לאחר הזכייה, והעניקה מסדר כבוד בקלדרון, אבל אספניול היתה הקבוצה השלישית מאז הזכייה ששיחקה נגד בארסה, וגם הפריקוס בלעו את הצפרדע ומחאו כפיים לשחקני יריבתם השנואה. האוהדים באיצטדיון הפנו את ישבנם לכיוון המגרש.

      טיעון 3: "כל היריבות עשו מסדר כבוד למדריד אחרי זכייה במונדיאליטו חוץ מברצלונה".

      גם אצל מדריד, אחרי הזכייה במונדיאליטו ב-2016, לא גרנאדה בליגה ולא סביליה בגביע, ביצעו מסדר כבוד. אז אין לאדון זידאן שום זכות לדבר על "שבירת מסורת של בארסה".

      טיעון 4: "אבל בארסה עשתה מסדר כבוד לסביליה אחרי שהיא זכתה בגביע אוופ"א ב 2006 למרות שהיא לא השתתפה במפעל הזה"

      במקרה הזה, התקיים פאסיו כפול. בהחלטה ג'נטלמנית של הקפטן צ'אבי הרננדס, בארסה ביצעה מסדר כבוד לסביליה על התואר האירופאי הראשון בהיסטוריה שלה, ומיד אחר כך סביליה ביצעה מסדר כבוד לאליפות של בארסה.

      הגב
      • היסטוריון של ספורט

        תגובה שהוסיפה לי תודה רבה.

        הגב
  • Jhkj

    סיכום מצוין נהניתי מאוד.
    משתפר השנה שלי הוא דווקא סרג'י רוברטו, בעוד שנה שעברה כולם אמרו שהוא נקודת התורפה של הקבוצה כמגן ימני הוא נתן את אחת העונות הטובות של מגן ימני השנה ועשה את העבודה בכל תפקיד שרק נתנו לו, ואם מדברים על עתיד הוא חלק בלתי נפרד ממנו.

    בנוגע לעתיד דמבלה הולך ומשתפר ולדעתי יש לו מקום בקבוצה והוא נותן לנו אפשרות להיות יותר ורסטילים במשחק. אני גם מאוז אוהד את ההיטמעות של קוטיניו. יחד עם זאת השאלות איך נחליף את אינייסטה היא רצינית, קשה לי לחשוב על קשר זמין שמסוגל למלא את התפקיד של אינייסטה, אבל ייתכן שאם גריזמן יגיע קוטיניו ילך קצת אחורה וזה התפקיד שישחק, אולי אריקסן או אוזיל. כמוכן אני חושב שמאז שמאסצ'רנו חסר לנו בלם אפור שעושה את העבודה השחורה, כזה שלא יפחד לרדת לגליצ'ים וישחק על חכמה, בעיקר עם הירידה היחסית ברמה של פיקה, הרבה פעמים היינו נאיביים בהגנה ואם פיקה ולא ילמד מחדש את תפקידו אנחנו בהחלט צריכים מפקד חדש להגנה.מקווה גם שאם הזמן נהיה פחות שאננים ונבלה פחות משחקים ברדיפה אחרי היריבה, למרות שהצלחנו רוב המקרים שהיינו צריכים השנה.

    הגב
  • גיל שלי

    אחלה סיכום, לא מסכים כלל לגבי כדור הזהב

    הגב
    • אופיר ממן

      תודה. אז מה דעתך?

      הגב
      • גיל שלי

        אני לא רואה איך רונאלדו שייך לדיון של כדור הזהב אלא אם הוא מוביל את פורטוגל לזכיה במונדיאל, הרי הוא חלק מהריאל מדריד שכולנו חשבנו שתדרוס את הליגה, זה לא ממש קרה. בסופו של יום, מבחינת התפקיד של מסי בעונה של ברצלונה, זאת העונה המרשימה ביותר שלו בקבוצה בעיני. הוא למעשה לקחת את הקבוצה לבד על הגב עד פברואר, כמו שאתה כתבת סוארז היה בחצי שנת חופש, דמבלה פצוע, קואטיניו לא הגיע, כדי שמישהו יקח ממנו את כדור הזהב כאשר הוא בעונה כזאת מביא את ברצלונה לדאבל, למסי צריך להיות מונדיאל מחריד, לא מספיק שסאלח יקח כשחקן השני הכי חשוב בליברפול את גביע ליגת האלופות.

        הגב
        • אופיר ממן

          מדהים, אתה גם מת על פירמינו כן? הוא מופלא. רציתי לכתוב על זה בהזדמנות - שבהתחשב באיך שברצלונה היום, אם הייתי לוקח משם שחקן זה היה פירמינו.

          הגב
    • ק.

      מסכים עם גיל בנושא. לא מבין עדיין איך מפעל גביע הופך לחזות הכל ולא לערך מוסף, נוצץ ויוקרתי ככל שיהיה.
      רונאלדו לא בדיון בכלל, אלא אם יעשה ניסים ונפלאות במונדיאל, ומסי, מה לעשות היה השחקן הטוב ביותר והחשוב ביותר להצלחת קבוצתו. שמעתי מקבץ נתונים די מטורף שבוע שעבר: בלה ליגה, איפה שיש המון שחקנים טובים, הכי הרבה שערים, הכי הרבה בישולים, הכי הרבה כדרורים מוצלחים, הכי הרבה מסירות מפתח, הכי הרבה עם הכדור ברחבת היריב, הכי הרבה מסירות בחצי של היריב.
      וגם הוא בצ'מפיונס חתום על המעבר שלב מול צ'לסי והתבוסה ליובה "מסי מעולם לא הבקיע לבופון (ב-3 משחקים בקריירה)" בקמפ ניאו. כמובן מול רומא, גם הוא התעורר מאוחר מדי.
      ריאל הרשימו בצ'מפיונס, לעומת שנה שעברה, רק במשחק אחד - בטורינו. אם יתמזל מזלם כמו ב2 מ-3 הזכיות - שיבורכו.

      הגב
      • אופיר ממן

        תקשיבו חבר'ה אולי לא הובנתי נכון. הויכוח שלכם לא איתי אלא עם הנראטיב.

        הגב
        • ק.

          לכן לא צריך להגרר לשיח הזה - ולתת לזכייה אפשרית של ריאל, מבאסת ככל שתהיה, להשפיע על התחושה של העונה של בארסה (וריאל). ריאל שנה 3 מתוך 5 אחרונות אחרי אתלטיקו, 2 אליפויות בעשור האחרון, כמה יח"צ טוב יכול לסובב דעה של אנשים מיושבים?...

          הגב
  • מושיקו סבג

    סיכום מצוין ומשובח שנוגע בכל הנקודות הקריטיות העונה לטוב ולרע!
    לפייסבוק דחוףףף

    הגב
  • אמנון א.ק.א. טרנטה

    לא אוהב את זה שאתה בסיכומים עוד לפני שהעונה נגמרת.
    ההרגשה שלי שיהיה היום משחק מעולה זכות העובדה שאין על מה לשחק אלא על (חוסר) כבוד. תודה גדולה לזידאן וריאל על עניין הפאסיו.
    אני מקוה שנקבל את מופע הפרידה של אנדרס היום כי פחות מזה לא מגיע לו ולנו.

    הגב
  • ק.

    תודה אופיר. לא בענייני הסרטים האלה, אבל עונה נהדרת עם כתם אחד.
    כמה שזה מתחבר ל-3 שנים של הדחה ברבע גמר, לכל הדחה יש את הסיפור וההסברים שלה, ההדחה לאתלטיקו ב2016 הייתה לא פחות מתסכלת כי בארסה הייתה הטובה ביבשת בעונת דאבל מרשימה ובשבוע ש-5 שחקני הרכב דרום אמריקאים חוזרים שחוקים ממוקדמות מונדיאל - לא מקבלים מנוחה בקלאסיקו ו3 ימים אחר כך מול אתלטיקו.
    לגבי העתיד - קוטיניו זה בול, אבל אם יביאו את גריזמן זה קצת מוגזם בעיני (ובכללי אני לא אוהב שבארסה מחפשת שחקנים אצל יריבה לצמרת) ואז דמבלה מיותר, יחד עם סימן השאלה שעדיין קיים לגביו. בהגנה מקווה שירי מינה ישתפר וייכנס לרוטציה ושאומטיטי יחזור מסטיית התקן האחרונה (חודש וחצי, לא חצי עונה).

    הגב
  • ק.

    טוב האדום בדיחה, נקווה שקסימרו יאזן. קונצרט של רבע שעה הסתיים בגול מכלום (פספוס חטיפה של בוסקטס נתן לקרוס דונם) והשתלטות של ריאל מאז.
    חבל, כי רוברטו היה הטוב בקבוצה עד אז

    הגב
  • ק.

    חבל שלא הכריעו שהיה 2:1, אבל לאור המצב במחצית קשה להתלונן. רקאטיץ איש המשחק שלי, היה בכל מקום.
    השיפוט היה מזעזע - הרחקה מגוחכת, עבירה זל סוארס על וראן לפני הגול, פסילת שער חוקי לסוארס (רקאטיץ' לא היה בנבדל), הפנדל על מרסלו ועוד כמה צהובים שניים של ראמוס ואולי יד ברחבה בסוף מהבעיטה של פאוליניו.

    הגב
    • Jhkj

      אני אגיב להכל כאן, בנוגע לגריזמן כמו שאמרתי ההיתרון זה שהוא ימלא את המקום בכנף שמאל/התקפה ויאפשר לקוטיניו לשחק כקשר אמצע יצירתי כפי שאינייסטה משחק היום, אני יחסית תומך בזה כי גריזמן הוא שחקן שיכול להיטמע בכדורגל של ברצלונה, אם כי אני מאוד מחבב את אתלטיקו ואשמח אם ימצא פתרון אחר. בנוגע לירי מינה לדעתי הוא צעיר וחסר ניסיון, וכרגע אנחנו צריכים יותר בלם חכם שינהל את ההגנה כי פיקה השנה אומנם עושה פעולות גדולות מפעם לפעם אבל מאוד לא אחראי.

      בנוגע לאדום היה קשה לראות מה הלך שם, אבל היה לי מוזר שהאקט המקדים של מרסלו לא זיכה אותו בכרטיס

      הגב
      • ק.

        מסכים איתך על גריזמן בהיבט המקצועי, עדיין זה אומר שדמבלה שחקן ספסל

        הגב
        • Jhkj

          הוא כמו ואסקז או קובאצביץ כרגע לדעתי, כלי טקטי שבמשחקים מסוימים יתאים לשיפתח וברבים אחרים לא

          הגב
  • הראל

    עזיבה של פפ דיינו
    פרידה מטיטו דיינו
    פרישת הסמלים (פועל, צ׳אבי ואלדס) דיינו
    נטישת שחקני הבית דיינו
    ליגיון זרים דיינו
    שיטה זרה דיינו
    אבל אינייסטה דיינו?

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *