הכל בראש

סיפור לשבת בין לגנאס לבילבאו

בין זכרונות הילדות של הרב משה זאב פיזם, שליח חב"ד בעיר שדרות ואדם מיוחד בעל חוש הומור יוצא דופן, נטוע זיכרון מעניין עליו סיפר לי בהזדמנות:

"בילדותי בקריות היה אבי שליח חב"ד בעל מפעלי חסד, צדקה והפצת יהדות.  כמו רוב השליחים (זה כניראה מגיע עם הקנייטש בכובע והגרטל) ומטבעה ההתנדבותי של השליחות אבא היה מצוי בחובות.  לאבא היתה עוד 'שליחות' בדמות אחד השכנים שלנו, אחד שלא מצא את מקומו בעולם, נדד מעבודה לעבודה ומכישלון לאכזבה.  מן מוישה זוכמיר שכזה עם לב טוב ומזל קצת פחות. אבא השתדל עבורו והצליח לסדר לו עבודה בדוכן פיס דל לקוחות בקריות. לא זכייה בלוטו, אבל יותר טוב מכלום.
מכיוון שתנועת הלקוחות כאמור היתה דלה, מדי פעם וכשהתאפשר לו, היה אבא מגיע לבקר בדוכן וכדי להעניק לאותו בחור את אותה תחושת סיפוק וערך שיש לאדם מעבודתו, היה ממלא באותם ביקורים טופס לוטו בסכום מינימלי.

בוקר אחד לאחר התפילה, מקבל אבי שיחת טלפון הישר מהדוכן של זוכמיר הנ"ל –
"כבוד הרב זכית בלוטו" מבשר זוכמיר מהדוכן לאבי שלא היה בקיא ומצוי בפירטי ההגרלות, ולבטח לא עקב אחריהן. (מכשיר טלוויזיה לא היה לנו)
"אתה עובד עלי" החזיר לו אבא
"זכית כבוד הרב, זכית! אגיע בערב לאסוף ממך את הטופס הזוכה".
ואבא לא בזבז זמן.  "החובות שלך יוחזרו בקרוב" בישר בהתרגשות לספק שירות כזה.  "תדלק את המשאית, אני מזמין ממך עוד כמות נכבדת של מצרכים" ירה לעבר ספק שירות אחר.  וכל אותו היום התהלך בבית בפנים צהובות משמחה כשהוא מחשב חישובים ומייצר פעילויות עתידיות בכסף שאוטוטו מגיע.
ערב.  מוישה זוכמיר בדלת.
"שולם עליכם" מקבל אותו אבא בחמימות. "הנה קול מבשר"
"כבוד הרב" עונה זוכמיר.  "שב רגע בבקשה…"
מסתבר שאבא לא זכה.  מוישה זוכמיר בדה את כל הסיפור מליבו.
"אבל למה שתעשה לי דבר כזה?"  נהם אבא בכאב
"תראה כבוד הרב", ענה זוכמיר "לאורך זמן אתה גומל איתי חסד, מארח אותי בביתך, גם עבודה סידרת לי. חשבתי לעצמי – כיצד אוכל לגמול לרב? יותר מידי כסף, אין לי. החלטתי להעניק לך כמה שעות של שמחה! תגיד את האמת הרב, זה לא קרה? הכל בראש כבוד הרב, הכסף ממילא מעולם לא היה שלך, אבל לא היית שמח היום עד שהגעתי?…"

⚽⚽

העממיות נוטה להחמיא לאופטימיות ולזלזל בפסימיות, בדרך כלל בצדק. אבל מה קורה כאשר מרחיבים את ההגדרה?
– האם התעלמות מחולשות, דחיית התמודדויות ונטייה לקוות שדברים יסתדרו מעצמם היא אופטימיות?
– האם חוסר מוכנות להשלים עם מה שנתפס כבעיה וכדורש שינוי והדגשה שלהם היא פסימיות?
בפורומים של ברצלונה ישנו דיון סביב יכולות האימון של ואלוורדה שבכנות אפשר כמעט להציג כך –
נגד : טיעונים ענייניים המבוססים על איכות ואופי המשחק תחת ואלוורדה
בעד: "תקופת פפ לא תחזור אין מה לחיות באשליות בואו נהיה אופטימיים יש מסי"
אני לא מקבל את זה.

בין מיסטר ולוורדה לברצלונה יש מיסמאצ' מובנה.  כקונספציה, וולוורדה כניראה לא מסוגל לחשוב על משחק התקפי ומהיר. מסלול ההצלחות של הקריירה שלו מתאפיין בקבוצות עם פרופיל אחר לגמרי ובסגנון אחר לגמרי וזה ניכר מאוד באלמנטים בולטים של המשחק. למשל
– מרחקים : המרחקים בין השחקנים בקבוצה גדולים מאוד.   איוון רקיטיץ' משחק קרוב יותר לבוסקטס, ממעט לתמוך בהתקפה כפי שקשר 50-50 אמור לעשות ויוצר מרחק גדול בין הקישור להתקפה.
– אוריינטציה : ברצלונה עולה פעמים רבות עם מערך שכולל שלושה קשרים בעלי אוריינטציה הגנתית ובברור נסוגה לאחור כשהיא עולה ליתרון.
חוסר אמון בצעירים : וולוורדה ביקש ממירנדה לא לנסוע למשחק הנבחרת הצעירה כדי להשאירו מחוץ לסגל בהפסד ללגאנס ולהרכיב את וורמאלן המתבגר כמגן שמאלי, החלטה שהתבררה כטעות קולוסאלית.

וגם האיזון שהושג בעונה הקודמת אבד:  קוטיניו שתופקד לא מעט כקיצוני שמאלי בהצלחה רבה אצל קלופ מתופקד במרכז המגרש, רחוק מהשער בתפקיד אינייסטה ונדמה שהוא מתוסכל. דמבלה מגלה כישרון גולמי נהדר אבל כמו טחינה, זה לא אכיל אם לא תאזן את זה. אם הוא מקבל הוראות טקטיות מהמאמן – זה לא ניכר על המגרש.

בעונה שעברה הקבוצה הייתה משעממת אך יציבה ובעלת תוצאות.  הקיץ היה נפלא בגזרת השחקנים ואיתו הציפיות, אבל הכל מתחיל מהראש.

⚽⚽

בקבלה, כאשר באים לנתח את מערכת הופעת האלוקות בעולם, יוצרים מבנה דמוי פיזי הנקרא 'אדם קדמון' ובו אדם אחד מייצג מערכת רוחנית / לאומית / תיאולוגית כאשר כל חלק במערכת משול לאיבר. בכך מצד אחד מודגש היתרון שיש לחלק אחד על אחר ומצד שני הנחיצות של כל חלק לשלמות המערכת.  (מעניין שכראי – משול האדם ל'עולם קטן')
בזמן המונדיאל כתב מצטיין המונדיאל המובהק – דורפן כמובן – ששחקן כמו מודריץ' היה מועיל לארגנטינה יותר ממסי.
אוהו, כמה כעסתי.
אני נזכר עכשיו בצ'אבי, הנווט המצטיין בהיסטוריה של המשחק שיצא לי לראות בזמן אמת.  בהכתבת הקצב, בשינוי המומנטום, בשליטה בפנים ההתקפיים וההגנתיים במרכז המגרש. אני נזכר איך מאז שפרש לא עברנו רבע גמר ליגת האלופות.
אני עדיין לא מסכים עם דורפן, אבל אני מבין משהו.  מסי, רונאלדו, אלו הראש. הם נקודות המגע של רובנו עם החושניות והחושיות של המשחק, עם האלמנטים הנגלים שלו: הצליל, הצבע, הטעם, הריח. הם ביטויי היופי וסימני הזהות הגלובליים שלו – העיניים, השיער. צ'אבי, מודריץ', פירלו – בתפקיד, במיקום, אלו הלב. יחד הם כניראה בעלי התפקידים החשובים ביותר במשחק ללא יתרון אחד על השני, כי אמנם הכל מתחיל וגם נגמר בראש, אבל הכל גם מוכרח לעבור דרך הלב.

⚽⚽

במחזור האחרון שלושת הבלתי מנוצחות בספרד – ברצלונה, ריאל ובילבאו הפסידו ואיפשרו לאתלטיקו לצמצם פערים מהפסגה
בשבת הקרובה  יפגשו ברצלונה עם בילבאו וריאל עם אתלטיקו.  או-לה-לה ליגה.
שבת שלום.

ברצלונה 2018/19
לילות קסומים בוומבלי

תגובות

  • yaron

    יופי של פוסט, תודה.

    הגב
    • אופיר ממן

      תודה:)

      הגב
  • רוני

    אני לא רואה הרבה משחקים של ברצלונה אבל חשבתי ששנה שעברה וואלוורדה ממש הוציא מים מן הסלע. ברצלונה שיחקה עם שחקן יצירתי אחד כל העונה וזכתה בדאבל והייתה קרובה לחצי גמר ליגת האלופות. לדעתי הצליח מעל ומעבר לציפיות. מה קרה שכולם התהפכו עליו? אז מה אם זה לא טיקי טאקה, הוא לא מוציא מהסגל השנה יכולת טובה? דמבלה נותן גולים יפים, קוטיניו עוד חדש לדעתי וימצא את מקומו ועוד לא שיחקו נגד אף יריבה חשובה כדי שנדע באמת, לא?

    הגב
    • אופיר ממן

      רוני
      יכולת רעה מאוד לדעתי, והאמת את הדאגה שלי ממנו הבעתי עוד בנצחונות שנה שעברה פה בטורים אז אני לא יודע לענות על למה פתאום התהפכו עליו...

      הגב
  • אוהד נחמני

    פוסט מבריק, ואני קמצן בשבחים בדרך כלל.
    אני כבר שנים אומר שצאבי היה הסיבה להצלחה של בארסה, ומאז שהלך היא מקרטעת.
    לגבי וולוורדה, ימים יגידוֽ.

    הגב
    • ק.

      אוהד, בגדול אתה צודק ומ'אבי הוא מגדולי הקשרים של המאה הנוכחית, אבל מה שעשה את עונת 2015, מלבד השלישיה הקדמית הנהדרת זאת הכניסה של רקאטיץ' להרכב במקום צ'אבי שכבר לא היה ברמה הפיזית ללחוץ ולהתמודד עם מהירות, תזכר בקלאסיקו הראשון באותה עונה שהקישור של ריאל אכל את צ'אבי ואינייסטה. כל ההפסדים באותה עונה היו שרקאטיץ לא פתח בהרכב

      הגב
  • רומן

    כל כך כיף לראות את קוטיניו סובל.
    חבל שלא התייעץ איתי.
    תמיד אפשר לזחול על 4 לקלופ ולבקש רחמים

    הגב
    • אופיר ממן

      כמעט כעסתי וכתבתי מניפסט נרגש על איך אנחנו פה כדי להנות ועל למה אתה לא משתדל לרסן את הצורך להטריל לטובת איכות הדיון שבדרך כלל מתפתח פה וכו' ואז נזכרתי שאתה אוהד יונייטד ואוהב מוריניו ושאתה בטח נורא אומלל וסובל עכשיו וחייכתי חיוך גדול, תודה על זה חבר.

      הגב
      • רומן

        אני לא אוהד יונייטד, אני מחבב את יונייטד. בקבוצות בחול אני לא מרגיש צורך להיות מחויב לאף אחד, מספיק אני נשוי לאשתי ואוהד את מכבי חיפה..
        אני כל פעם נהנה מקבוצה אחרת, השנה זה כמובן ליברפול (איך אפשר שלא???) אבל גם צ'לסי אדירה, גם את אינטר אני ממש נהנה לראות ואת מילאן עם הקבוצה הרעננה והתוססת שלהם.
        העניין עם קוטיניו שהוא עשה טעות נוראית שהוא עבר לברסה, אמרתי את זה מהרגע הראשון. אני באמת מאמין שזה לא מאוחר מדי לחזור, כי עוד שנה ככה הוא כבר יהיה has been אם ימשיך בברסה.
        אנשים עושים טעויות החכמה היא לקלוט את זה מהר.

        הגב
  • ק.

    אני חושב שאתה מחמיר עם ולוורדה ומגזים בתיאורהכדורגל של בארסה שנה שעברה כמשעמם. הוא נופל לדעתי ברוטציה המוגזמת שנובעת מהעומק בסגל, יחסית לשנה שעברה.
    הבעיה העיקרית בנתיים השנה היא הגנתית ועונה לשם פיקה. כתבתי על זה בפוסט הקודם שלך לפני שני המשחקים האחרונים בהם איבוד הנקודות באופן מובהק מטעויות שלו. מזכיר לי את עונת האליפות של ריאל עם מוריניו, בה בארסה הייתה יותר טובה איכותית, אבל המון איבודי נקודות שטותיים מטעויות בודדות , הרבה של פיקה, בהתקפות בודדות של היריבה (תבדוק כמה 2:2 בחלק הראשון של העונה) עלו באליפות.
    קוטיניו בעיקר צריך להיות באנקר, גם אצל קלופ היה עדיף כקשר התקפי ולא על חשבון שחקן התקפה לפניו, רק כן, צריך לשחק יותר ליד הרחבה.
    יהיה בסדר

    הגב
    • אופיר ממן

      גם עכשיו פיקה?... נטו מאמן

      הגב
  • קלבדוס

    צ'אבי הוא מגדולי הקשרים של המאה, וכנראה הכדורגלן הספרדי הגדול מכולם (סליחה ראול, סליחה איקר).
    אבל מה שמעיף את המוח באמת, הוא להבין שצ'אבי לא מתקרב לרמה של הפרעוש, גם כקשר. לא הוא ולא אנדרס.

    במדי בארסה בכל המסגרות:
    צ'אבי, 769 משחקים, 182 אסיסטים (ועוד 85 שערים)
    אינייסטה, 675 משחקים, 140 אסיסטים (ועוד 57 שערים)
    מסי, 645 משחקים, 239 אסיסטים (ועוד 560 שערים)

    מה שהופך את לאו לבלתי ניתן להשוואה לכל שחקן בהיסטוריה. הוא *גם* החלוץ הכי טוב ו*גם* הפליימייקר הכי טוב שראינו, ובשחקן אחד.

    הגב
    • מיכאל

      נכון, ואני חושב שהוא שידרג את המשחק שלו מאז שירד לעמדה אחורית יותר. עם זאת, הוא לא יכול לבשל לעצמו כל הזמן, וזו הטרגדיה. עם שני לאו מסי על המגרש (וכן זה דמיוני, לא מותאם מציאות) בארסה הייתה עם עוד שבעה צ'מפיונס. עד כדי כך הוא גדול.

      הגב
    • no propaganda

      התגובה הזאת היא פשוט חוסר הבנה אחד גדול של תפקידו של קשר מנוע מסוגו של צ'אבי, צ'אבי היה אדיר באותה המידה גם עם 0 אסיסטים. האסיסטים הם רק בונוס בתפקיד, לשפוט את צ'אב י לפי אסיסטים זה כמו לשפוט בלם לפי כמות השערים שהוא נוגח מקרנות

      הגב
      • מיכאל

        אם התגובה אליי, אז אחלה שיש לי חוסר הבנה אחד גדול של תפקידו של קשר מונע, או שאפשר לפתוח דיון. אני דווקא לא כוונתי את התגובה למספרים. שנה שעברה מסי הניע את כל הקבוצה מכל מקום כמעט במגרש, ועוד בלי לרוץ בכלל.

        הגב
        • no propaganda

          התגובה הייתה לקלבדוס שעשה את ההשוואה לא רלוונטית של מספרים.

          מסי ממש לא הניע את כל הקבוצה. מסי שחקן ענק אבל ממש לא אחד ששולט בקצב. אם מסי איבד כדור או לא בא לקבל בכל רגע נתון, לא קרה כלום וזה בסדר גמור כי זה לא התפקיד שלו. כשהוא ניסה לשחק תפקיד כזה, זה לא נראה טוב כי הוא פשוט לא עושה את הקילומטראז' הדרוש בשביל התפקיד.

          הגב
          • no propaganda

            למען הסר ספק הוא אכן הניע את ההתקפה של ברצלונה

            הגב
          • מיכאל

            מסכים שהוא עובד אחרת מצ'אבי, שבאמת, כמו מודריץ, כיסה שטחים עצומים בקבלה והנעת כדור. בעצם במנוע על המגרש אפילו מסכים איתך לחלוטין..
            עם זאת. עם מסי היה נדרש לתפיד של צ'אבי, בגדול אני גורס שהיה עושה זאת בצורה מרשימה ויותר טובה. המספרים נותנים אינדיקציה ליכולת. מסי יודע לבשל. להניע קבוצה פחות, אבל הוא לגמרי יכול. ושוב, עם מסי מניע ומסי חלוץ/9 מזויף, בארסה שוברת את הצ'מפיונס.

            הגב
          • no propaganda

            מסי כן ניסה להיות מנוע בארגנטינה וזה לא נראה טוב. ייתכן שבבארסה זה היה נראה אחרת אבל מסי לא עומד בתנאי הסף של התפקיד, לעשות בסביבות 11 קילומטר למשחק באופן קונסיסטנטי

            הגב
            • מיכאל

              מסי ניסה להיות מנוע בארגנטינה כשחיפש מסי או משהו מינימלי בהתקפה. יודע שלארגנטינה יש מאסה רצינית בהתקפה. לא כדי לסנגר עליו באמת נשגב מבינתי מה קורה לאגוארו ושות תחת מסי. לדעתי הוא יעשה הסבה לעושה משחק פר אקסלנס כוד שנה שנתיים אבל בטח לא אחד שחורך את הדשא. לא בטוח שזה תנאי סף, או שאנחנו צריכים לסכם בינינו הגדרות תפקיד.

  • החתול במגפיים

    ברוך השב אופיר :-)

    אני נוטה לא להסכים עמך לגבי צ׳אבי וחסרונו.
    כלומר, ברור שהוא חסר, אבל הוא לא הסיבה למה שאנחנו רואים. הרי בעונתו האחרונה הוא כבר היה בגדר של נעדר ועדיין בארסה שיחקה כדורגל נהדר וזכתה בצדק בטראבל.
    פרט לכך, שישנו כרגע מסי בגירסתו המתקדמת והוא עושה ׳צ׳אבי׳ לא פחות טוב מהמקור הקטאלוני.

    אני דווקא רואה את הדברים טיפה אחרת בניגוד אליך.
    הכל מתחיל בהגנה, או לייתר דיוק - במשחק ההגנתי.
    כמובן שקיים ההיבט הפרסונלי ויכולת ירודה מאוד של שחקן כזה או אחר (לא ניכנס כרגע לשמות :-) ), כמו גם המשחק ההגנתי *הכולל* של הקבוצה, עם חוסר תיאום משווע שנובע כניראה מרמת ואיכות האימונים בצד ההגנתי.

    אתה כתבת בצדק ויפה על המרחקים בין החוליות, אבל שמביטים על זה יותר לעומק אז רואים את הבעתיות במשחק המעבר להגנה. קרי - ההתגוננות.
    אתה כמעט כבר לא רואה היום חטיפות כדור של הקישור או שחקני ההתקפה על היריב (שלא לדבר על שמירת לחץ בחלק הגבוהה) וקבוצות יריבות מבצעות את משחק המעבר בקלילות מעצבנת.
    זה נובע לדעתי בן השאר מהיכולת הירודה ועייפות הרגליים של בסיס הכישור - בוסקטס וראקטיץ׳.

    לגבי ואלוורדה, הוא לא ניראה האדם שמסוגל להתמודד ולנצל סגל רחב כמו של בארסה.
    פרט לכך שהוא לא מתאים את השיטה לחומר השחקנים שקיים אצלו ביד, אלא כופה עליהם את השיטה והמערך שהוא מביא מהבית (כמו גם את החילופים).
    דינוזאור.

    הגב
  • פיש אנד צ'יפס

    דווקא ביום של תיקו ביתי מול בילבאו וחוסר מחץ, מי כיכב במהפך של דורטמונד מ2-0 ל2-4 ....המושאל אלקאסר.
    כפי שכבר אמרתי בעבר חסר מחץ ומחליף לסוארז שלא תמיד מגיע לעבוד השנה

    הגב
    • אופיר ממן

      הוא מגיע לעבוד תמיד אבל יכולת המשחק שלו ההתרסקות וזה גם משפיע על ההתנהגות במגרש.

      הגב
  • Srtest - ארטסט

    אתה יודע אופיר, תגיד לי מתי מסי התמודד עם חוסר הצלחה בקבוצה? מתי בארסה התמודדה עם זה שלא הולך לה בליגה? אפשר לדבר על המאמן כמה שרוצים - המבחן כעת הוא המבחן של ההתמודדות הזו של שני הגורמים שציינתי. יש לא מעט קבוצות "אנושיות" שעשו דברים גדולים ולאו דווקא מכונות פפ גווארדיוליות בתוספת אל כדורגל כמו מסי שעושות דברים בצורה על-אנושית (כשהולך והכל דופק).

    חלק מהתורה אומר שאפשר לבנות גם על תעצומות נפש ושאר ערכים שבין היתר עזרו מאוד לקבוצה כמו קרואטיה ולשחקן כמו מודריץ'.

    הגב
    • אופיר ממן

      בעונה האחרונה של פפ,
      בעונה האחרונה של לואיס אנריקה
      בעונה של טאטה מרטיני

      לא צריך להכריח תיאוריות. הקבוצה לא מאומנת נקודה

      הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *