6-1 , היה כדבר הזה

ברצלונה, הקבוצה עם הבית.

בדיחה אחת מספרת על שועל שנודד והגיע ליער אחד וביקש להצטרף. "אין בעיה" אמר לו הדוב ששמר בכניסה "אבל ביער הזה כבר יש לנו שועל, נוכל לקבל אותך על תקן ארנב בלבד, קח או עזוב".
בלית ברירה הצטרף השועל על תקן ארנב. ברח מזאבים, כירסם חסה ועשה את כל הדברים שארנבים עושים.
יום אחד כשהסתובב ביער, פתאום החל רודף אחריו שועל (כי הוא הרי ארנב עכשיו). תוך כדי מנוסה הבחין הארנב-שועל שהשועל שרודף אחריו הוא בעצם… ארנב! "רגע, מה הולך פה" הוא שאל אותו,  "למה אתה ארנב על תקן שועל ואני שועל על תקן ארנב".  "אהה…" נאנח השועל-ארנב הותיק, "ככה זה כשיש חמור על תקן אריה"..

כשמוריניו התראיין לתפקיד המאמן בברצלונה (כן כן, זה קרה) והציג את שיטות ופילוסופית האימון שלו, הוא נשאל האם הוא מסוגל להתגמש או להתאים עצמו לערכי המועדון. "לא". הוא השיב. נחרץ. אני זה אני. אני לא מתעלל בגופה, כבר כשחתם ביונייטד היה ברור במובהק שהוא יכשל שם, מפני שאינו מסוגל לתפוס שיש כוחות קסומים וחזקים ממנו והיסטוריים ממנו. כשם שלא הבין זאת בתחילת הדרך לגבי הקמפ נואו, כך לא הבין זאת בסוף הדרך (בנתיים) לגבי האולד טראפורד. (ייתכן שלכן הצליח מאוד דווקא בקבוצות אנדרדוג)
– אם אתה מוח כדורגל, עבודת אימון היא לא מסובכת מידי עבורך ברמה הטכנית, אבל היא תמיד סופר מסובכת ברמה האנושית. היכולת לקבל מגוון דעות מאנשי מקצוע המקיפים אותך, לנהל את האגו שלך מול סופר אגו של סופר שחקנים, לקבל את ההחלטות הנכונות ביותר עבור הקבוצה ולעשות את כל זה כשסביבת העבודה שלך משתנה ומתפתחת במהירות אדירה מצריכה גמישות מחשבתית ותפיסתית כאורח חיים. זה מצריך ענווה. אם אתה מוכן לאתגר, זו יכולה להיות עבודה לא רעה בכלל, אפילו כיפית. תשאלו את סולשיאר.

וולוורדה הוא כמובן לא חמור, אלא מאמן רציני ומנוסה. אבל לפרקים ארוכים מידי לאורך העונה נדמה היה שהוא לא מסוגל לכייל את התפיסות שלו ולהתאים אותם לתפיסות המועדון. כי הקמפ נואו הוא הבית, ורוח המועדון היא בעלת הבית, וולוורדה הוא השכיר שאמנם קיבל את המפתחות אבל לזמן מוגבל, הוא יכול לעצב ולרהט את חלל הבית כרצונו אבל לא לשבור קירות ובטח לא לחפור ביסודות.
במשחקים רבים מידי נראה שהוא מחיל את ה'תקנים' שלו – התפיסות שלו, על הקבוצה. כמו התפיסה שקישור צריך להיות קודם כל גרזני במהותו, ולא לשמש חיפוי על היצירתיות המתפרצת של שחקנים תחבולנים שמרגישים בבית על מטר רבוע.

'רוח המועדון' הוא לא מושג מופשט עד כדי כך. הרוח הזו הם הקמבאקים המופלאים שהבית הזה ראה. ממילאן, דרך פסז' (ואפילו יונייטד-באיירן. הבית הזה הוא בית של היסטוריה) ועד אתמול. רוח המודעון הם גם הקמבאקים שהוא לא ראה! כמו להפסיד 3-0 בחוץ ליובנטוס והידיעה הברורה שאפשרי בכל זאת לנצח. תוצאת ההפסד הסופית חשובה עכשיו, לרגע זה, אמנם. הידיעה הברורה שהרמונטדה אפשרית ואפילו מוכרחת ותקרה ביום אחר -אם לא עכשיו- חשובה הרבה יותר. הרוח הזו הם השחקנים  ששיחקו את המשחקים ההיסטוריים האלו ואחרים בקמפ נואו. קובלאה וקרויף ומראדונה, רונאלדו ורומאריו וסטויצ'קוב, פויול וקומאן, פפ וצ'אבי ואינייסטה. ומסי.

אתמול וולוורדה עשה דבר נפלא והקשיב לרוח המועדון, ועליה הטעין את כל הכדורגל הנהדר שהוא בהחלט יודע. ופתאום אתה שואל את עצמך –
איפה הייתה כל העונה הברצלונה הזו, עם הקישור יצירתי בהובלת ארתור שמפרק את הלחץ של היריבה כאילו הוא לא קיים?
איפה הייתה כל העונה הברצלונה שמניעה כדור ששוטף את המגרש והיריבה בצונאמי של צירופים ויצירת מצבי הבקעה בלתי פוסקים?
איפה היית קוטיניו? אתמול אמנם שוב הוצב כשחקן אגף אבל עשה תנועה קבועה אל מרכז-שמאל השליש הקדמי של המגרש (כמו בליברפול), שם בישל למסי את הפנדל שכבש, משם כבש את הנגיחה הנהדרת ובאופן כללי היה שותף בכיר לניצחון. 7 מדומה.
גם כשרקיטיץ' הוחלף בוידאל וקוטיניו בסמדו, סמדו עבר לשחק כמגן ימני  וסרג'י -סוג של תחבולן שיודע דבר או שניים על רומנטדות- עבר לתמוך בקישור ושתף המשחק לא נפגע, להיפך. כשהשיטה נטועה כלכך עמוק, חשוב כמה מוכשר המוציא לפועל שלה, אבל חשובה יותר מידת ההתאמה שלו לשיטה.

אני מקווה שוולוורדה, שעם הגב לקיר ידע לתקן אחת לאחת את הטעויות הטקטיות שלו מההפסד בחוץ (ואני לא מתייחס לתעדוף המשני של הגביע ביחס ללליגה ולאלופות והמנוחה למסי, החלטות לגיטימיות ואפילו מתבקשות) ידע לקטוף את פירות המשחק הזה שיכולים להיות מכוננים להמשך העונה הרבה מעבר למשמעות הישירה של העפלה לחצי גמר גביע המלך.
יש לו את אחד משלושת הסגלים הטובים באירופה, יש לו את מסי, יש לו קבוצה רעבה, יש לו אוהדים שמבקשים את הכדורגל הפנסטסטי וקבוצה שנועדה להגשים אותו. היה כדבר הזה.

מילה על מסי –
"Inmessionante"
כי זו באמת מילה שנוספה למילון הספרדי כדי לתאר שחקן שהפך את התיאורים הקיימים ללא רלוונטיים.
משמעותה : "הדרך המושלמת לשחק כדורגל".
כי היכולת של מסי לתפוס את המרחב, להקפיא את המרחב, לחלק אותו לאלפי יחידות שטח ולהבין לא רק באיזו יחידה הוא ינחת אלא את כל הנקודות בהן הוא יעבור במרחב בין כל הניצבים, אין לזה מילה במילון. כלומר, יש.   "Inmessionante".

מסי. סוגרים 400.
מחסום

תגובות

  • צבי

    עוד תצוגת משחק נהדרת של מכונת הבלט.
    באמת שאין עונג ספורטיבי גדול יותר עבורי מאשר לראות את הקבוצה הזאת, 90 דקות של אושר צרוף.
    המחשבה על ברצלונה אחרי מסי היא מבעיתה ומייסרת. אי אפשר באמת להתכונן ליום הזה.
    כלומר אפשר לנסות אבל זה לעולם לא יהיה אותו הדבר.
    וזה עצוב כי מסי הוא חד פעמי, שחקן של פעם ב 500 שנה.
    ואולי אני מגזים ומדובר ב 400 שנה.
    אשרינו שזכינו.

    הגב
    • 7even

      וואי. לגמרי לגמרי לגמרי.
      פלוס 2348

      הגב
    • ממן

      מסי הוא הבחורה הזו שאתה מתגעגע אליה עוד כשאתה איתה. אתה צופה בו וכבר הוא חסר לך, עד כדי כך אתה מרגיש שהוא חד פעמי

      הגב
  • udi

    כל הקשקושים על רוח המועדון מיותרים. פשוט צריך לכתוב מסי בגדול וזהו. איתו זה באמת לא תחרות ואף קבוצה לא יכולה להתמודד על האליפות. כשהוא יפרוש בארסה תחזור להיות כמו כל מועדון רגיל ואז תהיה יותר תחרות בליגה(כלומר יותר תחרות בין ריאל לבארסה)

    הגב
    • אופיר ממן

      אני לא מתייחס רק לאתוס של ברצלונה אלא לאתוס של קבוצות באופן כללי. יונייטד, ריאל, בארסה, כולן.
      מסי הוא חד פעמי אבל בין היתר בזכותו שחקנים כמו דה יונג שומעים בארסה וזה קורץ להם יותר מאחרות.

      הגב
  • רומן

    א. בדיחה אדירה.
    ב. נשארתי בבית היום וראיתי את ברסה סביליה בשידור חוזר, במילה אחת: מדהים.
    ולוורדה פשוט עושה קסמים עם הקבוצה הזאת.

    הגב
    • אופיר ממן

      כן, בדיחה טובה תמיד תגיד משהו על החיים...
      ובאמת שיחק אותה אתמול וולוורדה.

      הגב
    • ארז

      חבוב, יש פה כבר מגיב אחר בשם רומן ששונא את בארסה ולא סופר את מסי והליגה הספרדית, ולכן קוטל כל מי שמתפעל ממשחק ותוצאה כאלו.
      אנא השתמש בשם אחר. תודה.

      הגב
      • רומן

        חחח, זה אותו הרומן, שראה את ברסה סביליה ונהנה ממש :-).

        הגב
  • מיכאל

    נהדר, קודם כל תודה אופיר. באמת כיף אדיר לראות קבוצה שמממשת את היכולות שלה ושבפוטנציאל שלה לדעתי היא הטובה בכולם. וכמובן כשיש למסי עם מי לשחק ולבנות התקפות זה נראה מדהים. הוא מתחיל התקפות כמעט בחצי ונראה שמראש הוא יודע איך הן יסתיימו אם כולם ימלאו את התפקיד שלהם וזה ממש לא משנה אם הוא יבקיע או לא. ראה הגול של סוארז.

    הגב
  • 7even

    באמת שאין מה להגיד על הקבוצה היחידה שגורמת לי כבר כמה שנים לראות תקצירים מורחבים של כדורגל. ואני בכלל אוהד יונייטד. שירה בתנועה. לא פחות.
    ולגבי מה שאמרו לפניי - זה כ"כ נכון. היום שאחרי מסי יהיה לי בעייתי בתור חובב תקצירי בארסה.

    אני ממש מקווה שלא יקרה לבארסה מה שקורה בימינו לריאל שכ"כ הזניחה את היום שאחרי רונאלדו שזה מה שיצא שם,
    או מה שקרה ליוניטד של אחרי פרגוסון. טוב זו הליגה הספרדית בכל זאת, גם בצליעה בארסה אמורה להיות מקום 1-3.

    לפי הרכישות של בארסה בשנתיים האחרונות נראה שהם דואגים ליום שאחרי, או לפחות מנסים.
    אני מקווה שאמשיך ליהנות.

    הגב
    • Ollie Williams

      לא משנה כמה מתכוננים, כשזה יגיע תהיה נפילה בלתי נמנעת.
      אי אפשר למלא חלל כזה באופן מיידי, זה הרבה מעבר למספרים על הדשא. צריך לשנות את כל האופי של הקבוצה.

      בקנה מידה קטן מאוד, תראה את מכבי פוסט זהבי. שנתיים ניסו למלא את החלל וזה חסר סיכוי, רק כשבנו קבוצה חדשה עם אופי אחר לחלוטין הקבוצה חזרה לתפקד באמת.

      הגב
      • 7even

        לא רואה. אבל מאמין לך אם הת כן :)

        הגב
  • אלכס דוקורסקי

    תודה אופיר. חזרתי בלילה מהעבודה והספקתי לראות בשידור ישיר את שני השערים האחרונים במשחק.
    הגול השישי היה באמת יוצא דופן.

    הגב
    • ממן

      שמח שהספקת את האומנות הזו! ממליץ לך מאוד על תקציר מורחב, ושים לב למסירה של ארתור בגול השני!

      הגב
  • אמנון

    הערה לגבי שחקנים שנטען לגביהם שהם 'רוח המועדון':
    קובאלה, קרוייף, סטוייצ'קוב, קומאן, פויול, צ'אבי ומסי בהחלט שייכים לקטגוריה הזו.

    מראדונה, רומאריו ורונאלדו כלל וכלל לא. שלושתם שחקנים אדירים. הם שחקו במועדון הנ"ל תקופות קצרות מאד ועזבו. מראדונה, לדוגמה, שיחק שנתיים בלבד, עבר פציעה קשה מאד והסתכסך עם הנהלת המועדון. רק כשעבר לנאפולי הראה את יכולתו האמיתית.

    הגב
    • אופיר ממן

      תודה אמנון, אבל קח בחשבון שגם אני יודע את ההיסטוריה של השחקנים הגדולים שעברו בבארסה...

      אבל זה לא בהכרח חייב להיות שחקן לה מסיה או כזה שהשתקע בה. גם רונאלדו (הברזילאי) שהגיע לעונה אחת (נהדרת) השאיר את החותם שלו. גם מראדונה.

      הגב
    • טרנטה

      סתם מסקרנות: לאיזו מהרשימות נכנס ענק כמו ריבאלדו?

      הגב
  • טרנטה

    הייתי במשחק. היה כיף גדול בעיקר בזכות התוצאה במשחק הראשון שהכריחה את בארסה לשחק מהדקה הראשונה באינטנסיביות גבוהה. מסי, לא במשחק גדול בסטנדרטים שלו, אבל מנהיג. בדיוק מה שכל השנים אמרו שהוא לא. פשוט המציא עצמו מחדש. רב עם השופט כשצריך, רץ ללחוץ כשצריך, סוחט פנדל כשצריך, מבשל, כובש (בסוף. הוא לא היה נרדם בלי גול אחרי ההחמצה המטורפת שלו).
    דברים שרואים מהיציע: בוסקטס הקשר האחורי הטוב בעולם בהפרש גדול. היכולת שלו גם בהנעת הכדור וגם בחיסול נסיונות היציאה קדימה של היריבה היא פנומנלית. גם לפיקה עדיין יש מה למכור. המיקום שלו מעולה וקריאת המשחק עדיין שם. עם זאת - האיטיות שלו מקשה עליו מאד להתמודד עם חלוצים שבאים אליו עם הפנים. סרג'י רוברטו הוא שחקן גדול אבל מגן לא משהו. ארתור זה שחקן ענק בהתהוות. מדהים לחשוב שהוא בעונה ראשונה פה. הילד ענק. ראקיציץ' גמור (פיזית). נראה שעדיין לא התאושש מהמונדיאל. אבל הוא נותן הכל והסנדינג אוביישן שקיבל כשהוחלף מלמד כמה הוא מוערך.
    סביליה היא קבוצה טובה מאד. ביום אחר היא עוברת לחצי הגמר. אתמול גם סבלה מחוסר מזל וגם כפי שקראת לה - רוח הקאמפ נואו ואחד גמד רשע.
    האוירה היתה נהדרת. מאחורי השער החברה עם הדגלים נתנו עבודה וכולם שרו רוב הזמן. שני האנשים שישבו מצידנו היו אדיבים וחמודים. אהבו את האורחים מישראל שהביאו להם מזל :)
    עכשיו אלך לעמדת חיש גד כי כל היום אמרתי לחבר שלי שקוטיניו נותן צמד ויש מצב שאשאר לגור כאן בעיר המקסימה הזאת לכמה שנים אחרי הזכיה הצפויה.
    כבר היום נצפה (בטלויזיה לצערי. אזלו הכרטיסים) בג'ירונה הסימפטית מנסה לעשות רמונטדה משלה מול ריאל ובשבת מנה שניה - ולנסיה בליגה. לפי מחירי הכרטיסים זה משחק חשוב בהרבה ונקווה להופעה נוספת.

    הגב
    • ממן

      איזה כיף לקבל סיכום מהקוים, תודה! סרג'י הוא אקס פקטור מצויין בקישור, יש לו פריצות מסחררות לכיוון המרכז שיכולות לפרק את הקוים האחוריים של כל יריבה. וסחתיין על קוטיניו, אתה והצמיד של מסי עשיתם עבודה טובה ;)

      הגב
  • מיכאל

    במגרש בוסקטס באמת נראה אחרת ולפני ארבע שנים לא היה אף אחד ברמה שלו ולא ברמת ההתאמה שלו לשיטה. הוא אפילו לא נראה מתאמץ. היום הוא מעט פחות יציב אבל עדיין הטוב בעולם לטעמי. לא סתם פפ ויתר על יאיא טורה לטובתו.

    הגב
    • טרנטה

      יש קשרים הגנתיים טובים יותר (קאנטה למשל) וכאלה שתומכים יותר טוב בהתקפה אבל אף אחד לא ייתן לברצלונה את מה שהוא נותן. לשיטה של בארסה הוא מושלם.

      הגב
  • דיזידין

    השבוע היה לי מוות במשפחה, מחלה קשה במשפחה ולי עקירת שן כואבת במיוחד, ואז באו
    ה-90 הדקות האלה והשכיחו הכל ל-90 דקות.
    וכמה אני אוהב את התוצאה 6:1, אולי אפילו יותר מה-5:0 הקלאסי.
    ותודה אופיר על הכתיבה הנהדרת.

    הגב
    • אופיר ממן

      תודה על התגובה. ניחומים ורפואה שלמה, ומדהים מה כדורגל עושה לנו

      הגב
  • jhkj

    ממן מצוין כרגיל, יש איזשהי תחושה קסומה באוויר שהעונה כחולם מתחברים דמבלה וידאל אפילו קוטיניו חזר אתמול ומעל כולם אוסקר שאני נדהם וסקרן בעצמי לראות לאן ההתקדמות שלו תמשיך.

    הגב
  • ק.

    כתוב נהדר. לצערי לא יכולתי לראות את המשחק, ממש מתחבר למה שכתבת על מסי. הקסם, קריאת המטריקס, הטאץ' והחד פעמיות באים לידי ביטוי בכל פעולה שלו, גם במשחקים שהוא פחות טוב (קשה להגיד ביטוי כזה עם ממוצע של שער למשחק וכמעט בישול כל משחק בכל המסגרות העונה). הפעלת האגפים, ביטול 4 שחקנים במסירה אחת כבר נהיו דבר שבשגרה.
    לגבי החלק הראשון, אני פחות מתחבר לביקורת שלך וגם של סבר על ולוורדה. זה נכון שכשוידאל בהרכב לצד רקאטיץ' יש פחות שטף, אבל במעט פעמים שההרכב עם ארתור קוטיניו וסרג'י רוברטו (גם אומטיטי) היו בריאים (ויחד עם ארתור, למשל בוומבלי) זה נראה נהדר, ובלי קשר עדיין בכדורגל שלו יש המון יציאות מההגנה במסירות קצרות בנגיעה, הצטרפות בלתי פוסקת של המגינים, הרבה רגעים עם 7-8 על ה20 מ'. אני מאמין בו וחושב גם שהוא עדיין מספיק התקפי וחושב העונה יותר בראייה רחבה יותר

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *