להתחיל מחדש

ברצלונה צריכה להתחיל להסתכל לעצמה בעיניים ולהתמודד עם מי שהיא באמת: קבוצה שצריכה להתחיל מחדש, מהתפיסות הבסיסיות ביותר.

48 שעות אחרי, עדיין קשה להשתחרר.

שריפה: טוב או רע?
שריפה היא כח טבע, מהעצומים והמרהיבים שבהם.
כח לכשעצמו הוא לא טוב ולא רע, אלא כלי שצריך לדעת להשתמש בו.
עד לשנות ה-70 של המאה הקודמת, מנהל הקרקעות האמריקאי לא הבין לעומק את ההשפעה של שריפות על המערכת האקולוגית ו'נלחם' בכל שריפה, זה גרם לגסיסה של איזורים מיוערים שלמים ולהצטברות חומרי בעירה שיצרו שריפות גדולות יותר. היום הידע המצוי בידינו מצביע באופן מובהק על התרומה של שריפה להזנת הקרקע, להפתחות מינים רבים של צמחים, עשבים ואפילו עצים (אורן מפותל למשל הוא עץ שהאצטרובלים שלו נפתחים רק בתגובה לחום, המפיץ את הזרעים הנמצאים בתוכם). שריפה מניעה תהליכים טבעיים של שינוי ושיקום, ליער יגיעו בעלי חיים חדשים, אחרים.

ביום שלישי האחרון ברצלונה נכוותה קשות באנפילד, בזירה המרכזית של הכדורגל העולמי, בפעם השניה תוך שנה. העור כואב, הפצעים משנה שעברה נפתחו מחדש, מעל הצלקות הישנות יצמחו חדשות.

אבל איזו שריפה זו תהיה? בשנה שעברה זו היתה שריפה שבבירור – לא נלמד ממנה דבר, היא כובתה על ידי אליפות וגביע, לא הצמיחה דבר חדש אלא הניחה תשתיות לשריפה הגדולה יותר, השנה.

הפעם, אני מקווה, תהיה השריפה תשתית לצמיחה. כדי שכך יהיה, צריך לתת לדברים לבעור עד הסוף, בתקווה שמשהו חדש יצמח.
לכן בסיכום הזה אני אשאל כמה שאלות, כולל אחת הנחשבת לטאבו, ואנסה לענות לעומק.

**

שאלה 1⃣ – מאמן שלוקח שני דאבלים (אולי) הוא מאמן ראוי?

בסוף, אני אומר תודה על התארים וגם על כמה משחקים נהדרים, אבל וולוורדה לא מאמן ראוי לברצלונה. אני מבין שיש אוהדי קבוצות אחרות ואפילו אוהדי ברצלונה שהדיבור על "דרך" ו "כדורגל שמח" מרגיזים אותם אבל האמת היא שבעולם שבו תארים אירופאים הם המגנט הבלעדי לאוהדים, 9 מתוך 10 היו אוהדי ריאל מדריד.

אף אחד לא התחיל לאהוד את ברצלונה בגלל התארים כמו שאני לא בטוח שנוסף לאינטר חצי אוהד בגלל הטרבל של מוריניו. נכון, לברצלונה הצטרפו בשנים האחרונות לא מעט טרמפיסטים, זה בגלל שהיא היתה הדבר "הנכון". תשמעו סוד: היא לא הפכה להיות הדבר הנכון בגלל התארים. זה קרה בגלל התלכיד, האמירה המופלאה (אם אתם אוהדים) או המתנשאת (אם אתם אוהדים של קבוצה אחרת) על "יותר ממועדון" וההליכה בדרך מסוימת, בלתי מתפשרת. התארים היו אמנם החותמת לקבוצה הזו, אבל היא נכתבה בדיו של דרך.

הכי חשוב – בברצלונה יש התאמה גבוהה בין דרך לתארים! עם רומריו וסטויצ'קוב וחאג'י ופפ השחקן וקרויף המאמן, עם רונלדיניו אטו והנרי ורייקארד, עם מסי ואינייסטה וצ'אבי ופפ המאמן. תקראו לזה טוטאל פוטבול, תקראו לזה טיקי טאקה – כדורגל של הנעת כדור סבלנית, של תנועה בלתי פוסקת כיחידה, "כדורגל יפה" כשיטה הוא קבלן התארים של ברצלונה.
(ואולי זה לא פלא שהשחקנים שהצליחו להשתלב בקבוצה בשנתיים שלו הם בלם וקשר עם זיקה לאחור: לנגלה וארתור, ואלו שלא הם שחקנים תוקפים: דמבלה, קוטיניו, מלקום).

הפתרון: להביא מאמן עם שיטה מתאימה כמובן.
שיהיה פוצ'טינו (כן, אני יודע שהוא תוכי. אפשר ללמד תוכים לדבר קטלונית. הכדורגל שלו כבר מדבר ככה), יותר טוב – שיהיה אריק טן האח, עוזר של פפ בעבר שעשה אחלה שפשוף נעים באייאקס.
שיהיה קומאן או מצידי צ'אבי. אלו בכל אופן רק שמות ואני מכוון יותר לתכונות – שיבוא מאמן שמבין את המועדון, שאוהב כדורגל התקפי, שחי את המשחק ומגיב לו, שיבוא מאמן שמחבק שחקנים כשהם יורדים מהמגרש.

**

שאלה 2⃣ – מסי טוב לברצלונה?

נכון שאנחנו בתקופה של מנגל, אבל לפני שתשלפו את הפחמים והמצת, אני רוצה רגע לספר לכם מי זה מסי בשבילי. בשבילי מסי הוא לא השחקן הטוב בהיסטוריה, כלומר – ברור שכן – אבל הוא הרבה יותר מזה: בשבילי מסי הוא הסיבה לראות כדורגל בעשור האחרון. נכון, אני רואה כדורגל מגיל 7 בערך, עוד כשאבי רצון שידר פה ליגה איטלקית כשהיא באמת היתה מאתגרת, ואת ברצלונה מאז ריבאלדו הווירטואוז, אבל בעשור וקצת הזה התאהבתי במסי מעל הראש. אם תכריחו אותי להסביר למה – אני אגיד שזו השלמות בביצוע בשילוב הצניעות, העדינות והממדים הפיזיים בשילוב הכח הלא רגיל, ואם תחפרו יותר מידי אני פשוט אשלח אתכם לראות אותו שוב ושוב ושוב.

ואחרי שזה נאמר – מסי בקונספט הנוכחי לא טוב לברצלונה משתי סיבות:
א. הוא טוב מידי – וכולם במערכת סומכים עליו. האוהדים, השחקנים, המאמן, ההנהלה. זה לא הוגן קודם כל כלפי מסי עצמו, שהכישלון מונח לפניו כברירת מחדל, כי גם סופר איש לא יכול לנצח קבוצה על בסיס קבוע, למרות שמסי כמעט הפריך את זה בעצמו.
ב. הוא תופס 3 עמדות – במצב הלא הגיוני שנוצר, מסי משחק בפועל כקשר, קיצוני ימני ולפעמים גם חלוץ. זה הופך את ברצלונה לקבוצה בלי מחץ התקפי כמעט, עם משחק לא שוטף ואיטי מידי.

מעבר לכך שהוא תופס 3 עמדות, ההסתמכות הקיצונית עליו גרמה לברצלונה לשחק בפועל בשנתיים האחרונות לא מעט משחקים ללא קיצוניים אמיתיים קבועים. בצד שמאל הסתמכו על אלבה והתיאום עם מסי או שהגלו לשם את דמבלה המוכשר שטוב בהרבה בימין. בצד ימין משחק מסי אבל הוא כאמור (לשבחו) נייד מאוד והעמדה נותרת מיותמת לא מעט.

אני לא חושב שמסי צריך לעזוב, חלילה, לעולם. הלוואי שהיה נשאר איתנו תמיד. זו בטח לא אשמתו שהקבוצה הגיעה למצב הזה, אבל זה המצב. ובמצב הזה מסי צריך מאמן שהוא אוטוריטה, אחד שיש לו גישה, שישב איתו ב4 עיניים וינסה להבין באיזה עמדה מסי משחק: הוא קיצוני ימני? הוא 9 מזוייף? הוא קשר התקפי?

למסי להערכתי נותרו עוד 3-4 עונות בטופ העולמי. מגיע לו לקבל בחזרה סגל ושיטה שישתמשו באמת, כמו שצריך, בכשרונות שלו. בעיני, מדובר בגולר הטוב בעולם אך גם ברואה המשחק ובמוסר הטוב בעולם, ואולי שם הפתרון: הקישור האולטימטיבי של בארסה התבסס על בוסקטס מאחור, צ'אבי כברומטר ואינייסטה כפנטזיסט. למה לא לחשוב לפחות על פרנקי דה יונג מאחור, ארתור כברומטר ומסי כפנטזיסט? מסי יכול להיות הפירלו 2.0 של ברצלונה, הגאון ששאר הקישור עובד איתו ושומר עליו. הוא יכול להיות להזין שלישיה התקפית ולהיות האיום הקטלני ביותר בגל השני שהוא ממילא אוהב להיות.

כל הסיפור הזה של 50 שערים בעונה צריך להיגמר, תנו לי עוד 3-4 עונות של 20+ שערים ו20+ בישולים ותקבלו קבוצה בריאה. ומפחידה, אוהו כמה מפחידה. אגב, הפיזיות של מסי וראיית המשחק שלו כן גורמת לי לראות אותו מחלץ כדורים ודוחף התקפה, וגם ראינו את זה כמה פעמים העונה.
(זו כמובן רק אופציה, מסי יכול להיות מה שירצה – רק שיבחר מה להיות, לטובתו ולטובת הקבוצה. ובשביל זה, שוב אחזור על כך, צריך מאמן ששחקנים הולכים אחריו – גם לעמדה חדשה).

**

שאלה 3⃣: הסגל שלנו טוב, צריך רק מגן שמאלי מחליף וחלוץ וזהו?

אז זהו, שלא.
"חלק מהמסע הוא סוף המסע" – משפט שאני מאוד מכבד. אין מסע בלי סוף, גם למסע המופלא ביותר מגיע הסוף, ולפעמים צריך שנדע אנחנו מתי זמן סוף. אז אני אכתוב פה בכבוד אבל גם בכנות – לא מעט שחקנים אהובים, סמלים, צריכים להתחיל בטקס החניכה של הדור הבא. אעבור על כמה שחקנים / עמדות ואנתח לגביהם בקצרה.

 הגנה:
שמאל: ג'ורדי אלבה הוא מגן אדיר שצריך לחזור להיות מגן. כקיצוני שמאלי כמו שהוא משמש בפועל כבר שנתיים, זה עובד מצויין בליגה, אבל כשפגשנו קבוצות גדולות הוא פשוט לא עמד בקצב, ונשחק. הוא אמנם מרוצה מעזיבת ניימאר ונתן שתי עונות התקפיות נהדרות, אבל חסרים לנו הגולים והאיום של קיצוני שמאלי וחסר לנו גם מגן שבמשחקים גדולים וקשים יהיה מרוכז בעיקר בהגנה.

מרכז: פיקה – כמה שאני אוהב אותו. מי שעוקב אחרי יודע שמעולם לא אמרתי עליו מילה רעה, להיפך – אני כלכך אוהב את חכמת המשחק שלו, יכולת התיקול הגבוהה והמיקום המשובח, אבל הוא כבר מתקשה להתמודד עם המהירות של ההתקפות המהירות באירופה. אני רוצה לראות אותו חונך את דה ליכט – שחשוב כלכך שיגיע גם ברמה ההגנתית והרבה מעבר – כמנהיג על המגרש.
ביחס לאומטיטי – צריך לבדוק מה הציפיות שלו מעצמו והמועדון כי השנה וחצי האחרונות הן פארסה וברצלונה לא יכולה להמשיך לנסות לגרור אותו בכח לשולחן הניתוחים. כרגע יש לנו מחליף מצויין כלנגלה ובלם צעיר מבטיח כטודיבו. אומטיטי הגיע בברצלונה למעמד הבכיר ביותר שאפשר ובצדק, אבל הכדורגל אכזרי ודברים משתנים, ברצלונה ואנחנו לא יכולים להתעלם מזה.

ימין: סמדו הוא אחד משני השחקנים (השני הוא מלקום) שנעשה להם העוול הגדול ביותר. יש לו מהירות וטכניקה לא רעה בכלל בשני הצדדים, שלא יכלה לבוא לידי ביטוי כי הוא לא שיחק מספיק, וגם כששיחק הוא בודד באגף. ראוי בעיני לתת לו ניסיון אמיתי ומשמעותי יותר מזה שקיבל, את הכסף שצריך לשלם עכשיו לא יהיה נכון לשלם על מגן. רוברטו יכול וצריך להיות רוטציה טובה לקישור.

 קישור:
לברצלונה יש את כל האופציות והיא צריכה לממש אותן. אם זה מה שתואר למעלה, אם זה ריקי פוץ' המבריק ואלניה המוכשר שחייבים לראות יותר דקות – ברצלונה לא יכולה לזלזל כלכך בשחקנים הצעירים המוכשרים שלה. רקיטיץ' – שחקן שעשה איתנו מסע נהדר והגיע העת לסיים את המסע ולהיפרד ממנו, כי ערך השוק שלו גבוה וצריך לנצל את זה, וכי הקישור צריך להיבנות מחדש. הקישור שלנו בכל מקרה לא צריך רכש נוסף, אני לא יודע אם נכון לעכשיו יש לברצלונה את הכלים לקחת צ'מפיונס דרך הקישור שלה אבל אני בטוח שיש לברצלונה את כל הכלים לחזור להיות ברצלונה דרך הקישור שלה וזה כל מה שצריך.

 התקפה:
ימין: אם מסי נשאר בצד ימין, אני באמת לא מבין למה הביאו את דמבלה. כאמור, הפנטזיה שלי (שכאמור בעיני היא הכרחית כדי למצות את השנים האחרונות בקריירה של מסי) היא שמסי ירד לקישור, ואז – להשקיע את כל המשאבים בדמבלה. כמה שהילד הזה מוכשר, ראינו מספיק פעמים. באותה המידה כל מי שמבין משהו יכול לראות שהוא זקוק להכוונה, לעבודה פיזיותרפיסטית ותזונאית ופסיכולוגית צמודה, למאמן שידחף אותו, שיחבק ויכעס כשצריך ואז לדעתי השמיים הם הגבול.

אמצע: סוארז הוא נכס, הוא גאון כדורגל לא מספיק מוערך, ולוחם ואהוב וחבר מדהים לקבוצה, אבל הוא כבר לא חלוץ העל שהיה. אם לא מסי הגאון הוא לא מגיע למספרים שלו, המהירות שלו התדרדרה במהירות ויחס ההמרה שלו מבעיטות לשערים מוגזם. בטיפול נכון זה הופך אותו לנכס גדול עוד יותר בעיני – דווקא כי הוא מבין את זה. הוא כבר התבטא העונה בנושא, אמר שהוא מבין את מקומו ושישמח לחנוך את חלוץ העתיד. איפה מוצאים דבר כזה? סוארז חייב להישאר וחלוץ מרכזי חייב להגיע, חבל שזה לא יהיה יוביץ' שכלכך מזכיר את סוארז עצמו, מקווה מאוד שזה לא יהיה
גריזמן – ברצלונה צריכה לפחות שחקן אחד לשים גוף בהתקפה.

שמאל: צריך שחקן. מאיפה הכסף? קוטיניו. קוטיניו שחקן מוכשר, קפצתי מאושר כשהגיע, הבעיות שלו כנראה התחילו בגלל וולוורדה אבל זה כבר התנפח משם. הוא מסוכסך עם הקהל, וכשהוא מנסה יותר מידי דריבלים ופחות מידי בעיטות לשער, והוא נראה בעיקר מסוכסך מידי עם הכדורגל שלו ועם עצמו. הוא לא מהיר מספיק להיות קיצוני שמאלי ובקישור, בקבוצה שיש בה מסי (שלא משנה באיזה עמדה, הכדור ממילא ימצא אותו) ודה יונג הוא לא מקבל את הכדור והמפתחות בכל מקרה. לטובת קוטיניו ולטובת המועדון, הייתי מממש את האופציה כבר בקיץ הקרוב – לא בגלל חוסר הערכה כמו בגלל חוסר התאמה. (הפנטזיה שלי אגב: סאנה, שלא מקבל מספיק דקות לדעתי בסיטי. מה אכפת לכם, מותר לחלום!).

↔ ספסל: אני כמעט ולא יכול להגיד דבר לגבי מלקום כי הוא פשוט לא שיחק מספיק, שמות: פיקה/דה ליכט, טודיבו, רוברטו, פוץ', וידאל, סוארז/מחליף, אלניה. (כמובן, זו רק הצעה. בהנחה שמלקום ראוי, הוא צריך לשחק הרבה יותר. כמובן שצריך גם מגן שמאלי מחליף).

מכיוון שזה ממילא הסיכום הארוך ביותר שכתבתי, לא נורא אם אוכל לכם את הראש עוד קצת ואסיים בסיפור שאני אוהב ושיגרום לכם להיות אופטימיים או לפחות קצת יעודד:

בכפר חקלאי אחד גר חקלאי משונה – הוא לא מיהר להביע דעה
יום אחד ברח לו הסוס. חבר שלו אמר "איזה מזל רע!"
"אולי כן אולי לא" – הוא ענה
אחרי יום הסוס חזר עם סוסה, חברה.
חבר שלו אמר "איזה מזל טוב!"
"אולי כן אולי לא" – הוא ענה
למחרת, הסוסה הלא מאולפת בעטה בבן החקלאי ושברה את רגלו.
חבר שלו אמר "איזה מזל רע!" והוא שוב ענה: "אולי כן, ואולי לא"
אחרי שבוע פרצה מלחמה קשה, הצבא גייס את כל בני הכפר.
ואת בן החקלאי שלנו? לא, הוא הרי את הרגל שבר.

אני בא להגיד – אם לא היינו מפסידים בצורה גרועה כלכך, כנראה שלא הייתה הסכמה רחבה ודיבור משמעותי על השינוי הנדרש. אם להיות הוגנים, לברצלונה לא מגיע לזכות השנה בליגת האלופות, היא לא משחק כדורגל מרהיב ואני לא מדבר ביחס לברצלונה הגדולה, אלא ביחס לקבוצות קיימות היום. בואו נודה בזה – מרוב המשחקים בשתי העונות האחרונות לא נהננו, ובסופו של דבר אנחנו פה בשביל להנות מכדורגל, לא ככה?

תרימו ראש,
יבואו ימים טובים.
ויסקה.

 

 

לא נס קרה לנו
פרויד בטרנינג

95 Comments

מיכאל אטיאס 9 במאי 2019

כמו שאמרתי לך היום, יש לך דרך מדהימה להוציא על הכתב בדיוק מה שאני חושב. כמו שאתה יודע אני מסכים עם כל מילה. אוהב אותך בנאדם ומקווה שנדע ימים יפים יותר .
ויסקה ❤

מיכאל 9 במאי 2019

קןדם כל תודה. אני בהדחקה מההדחה הזו שכואבת לי יותר משנה שעברה. אני כנראה אכתוב ארוך מהרגיל:
אני אוהד ברצלונה עוד מהתקופה של קרויף על הקווים. אני מסכים עם כמעט כל מה שכתבת לאורך השנה וחצי (אולי שנתיים) האחרונות וחבל שאתה לא כותב יותר. בעיקר בכל הביקורת על המיסטר ועל מסי שלא מנצל את מעמדו (עוד מהתקופה של טאטה). אין לי ספק שמסי מבין שבקרוב הוא ייאלץ לתפקד כפירלו, או אינייסטה וכבר עובד על כך. יש מקום לשדרוג מערכות רציני והשאלה אם בכמה מקומות נקודתיים או לטרוף את הקלפים ולהחליף חצי סגל ומאמן. בנוסף, מקווה שפוטצינו יגיע.. מותר לחלום. שמח שסופסוך מישהו מבין שבוסי הוא הקשר המתאים ביותר וכנראה הטוב בעולם בתפקידו ואישיותו, ושמסי הוא הטוב בהיסטוריה. באמת שלדעתי זה מגוחך להשוות אותו לאחרים על אף הביקורת
* התגובה נכתבה לאחר יום רווי באלכוהול..

ממן 10 במאי 2019

תודה. אני מאמין שמצד אחד לכל דבר יש שעה ומקום ומצד שני לא מעוררים אהבה לפני שתחפץ. התמזל מזלה של בארסה ונפלה בחיקה הזדמנות והבשילו התנאים לשידוד מערכות עוד לפני המכה הקשה של פרישתו של מסי. אז כן, יש מקום.

שי 9 במאי 2019

קודם כל, אוהדי ברצלונה התרגלו במשך שנים לכך שהקבוצה שלהם היא זו שעושה ניסים. זו שמסוגלת לבצע קאמבק מרהיב אם צריך. אבל ליברפול של השנה היא ברצלונה של לפני כמה שנים: מרהיבה, מחוברת, התקפית, מאמינה בעצמה, עם מנהיגות מאחורי הקווים ומנהיגות על המגרש. וברצלונה, עשור אחרי הזכייה הראשונה של פפ בצ'מפיונס, כבר לא שם.

הדבר שהכי חסר לבצלונה לדעתי הוא מנהיגות, ובעיקר מנהיגות על המגרש. מישהו שיאפס את השחקנים האחרים כשצריך, שיוביל אותם. מסי הוא הקפטן אבל הוא לא בנוי לזה – כשדברים לא נראים טוב הוא בד"כ לוקח כדור ומנסה לעבור את כולם. אמנם מסי כ"כ טוב שלפעמים יוצא מזה משהו, אבל זאת לא דרך לאפס קבוצה. צריך מישהו שיראה את הדרך, שייתן דוגמה – ככה אנחנו משחקים וזאת הדרך שבה נתמודד. לא סתם הגמגומים בצ'מפיונס התחילו אחרי שצ'אבי עבר לקטאר. זה אולי ההבדל המרכזי בין ריאל לברסה בשלוש העונות הקודמות של ליגת האלופות – עם רונאלדו וראמוס על המגרש אין מצב לפאניקה, הם פשוט לא ייתנו לזה לקרות.

איפה מוצאים מנהיגות? אנשים מתפרנסים מלכתוב ספרים על הדבר הזה. אבל דבר אחד שמחקרים הראו הוא שמנהיגות אפשר לפתח. זה לא משהו בינארי, שיש לך או שאין לך. בברצלונה העיניים תמיד נשואות אל מסי. מאמן שיאפס את התפקוד של מסי וישאיר אותו בקישור, יוכל גם לכוון אותו לשם. הוא לא ייתן את מה שוואן דייק נותן לליברפול, אבל אם הוא ילמד להירגע ולהרגיע קצת את המתח ברצלונה תרוויח מזה המון.

ממן 10 במאי 2019

שי, מסכים עם כל מילה.
אני גם חושב שהעולם מבלבל בין להיות הכי טוב ללהיות מנהיג, שני דברים שונים לחלוטין. (כמו שהוא מבלבל בין להיות כוכב ללהיות בועט פנדלים של הקבוצה אגב). מסי אף פעם לא היה מנהיג במובן הסוחף של המילה, ועם כל הר הציפיות על הכתפיים שלו ברצלונה זרקה עליו גם את הציפייה הזו, אחת יותר מידי.
לכן, ההגעה של דה יונג והלוואי דה ליכט קריטית. דה יונג מנהיג מצויין במרכז המגרש, דה ליכט הקפטן בן ה19 עם פוטנציאל פויוליות גבוה.

אורן 9 במאי 2019

חס וחלילה להשקיע את כל המשאבים בדמבלה. הוא אוטוטו סוגר שנתיים בקבוצה, וחוץ מכמה רגעים יפים פה ושם בעיקר בחודשים הראשונים של העונה הוא היה פשוט חושך, וזה עוד כשהוא לא פצוע, מה שקורה יותר מדי ועוד בגיל כזה צעיר. שחקן עם אינטליגנציית משחק נמוכה שאולי יכול להיות סופר-סאב טוב בברצלונה, אבל מן הסתם זה לא יקרה.
בארסה אכלה אותה חזק עם הכסף שקיבלה מרכישת ניימאר, אבל מאז שאבידל מונה למנהל הטכני כמעט כל רכישה היא בינגו, אז וואלה, אפשר להיות אופטימיים

ממן 10 במאי 2019

לא שאני משווה, אבל מסי בשנתו הראשונה היה מאוד פציע, והיו לא מעט הרהורים לגביו.
אני חושב שהבנאדם הגיע למערכת ללא מעטפת מתאימה. חשוב כמה הכוונה כוכב מיליניאלז' מיליונר בן 20 צריך, הוא לא קיבל פרומיל ממנה. כישרון – יש לו המון. גם ראיית משחק התקפית מצויינת, הוא הוכיח את זה מס' פעמים.
מכיוון שהכסף כבר יצא ושאני לא רואה כוכב על בגיל דומה ובסדר גודל דומה מתדפק על דלתותינו אני אומר לשים עליו את הז'יטונים. (למרות שלא הייתי מתנגד לראות את זיאך מככב בבארסה, ממש אוהב אותו עוד מלפני המונדיאל, בטח עכשיו.).

ניינר / ווריור 9 במאי 2019

אין מה לחשוב על פוצ'טינו. הוא איש אספניול והיעד הבא שלו זה ריאל. הייתי הולך על טן האח או אפילו צ' אבי, רק לא וולורדה

ממן 10 במאי 2019

ריאל של זידאן כרגע, הוא יקבל מנדט ל2 עונות לפחות ופוצ'טינו הביע רצון מרומז להתקדם. נכון, הוא איש אספניול ולכן לא סביר כלל, אבל כאמור בגוף הפוסט – לא הוא העיקר אלא דוגמא.

ניק 10 במאי 2019

אני מניח שפוטצינו יחליף את מי שיפוטר ראשון מבין סולשר וזידאן.
בנימה אישית אני מאחל לסולשר הצלחה אינסופית, ולזידאן לרדת ליגה…

יואב 9 במאי 2019

מהצד אומר,
ברצלונה יצרה תוך כמה שנים(מאז פפ) שינוי תודעתי ענק-אנחנו הקבוצה לנצח ואנחנו נחזור מכל בור. בשנתיים האחרונות זה התהפך לגמרי, 3 לא מספיק לנו. אני באמת לא כל כך יודע לנתח התהפכות כפולה כזאת בקבוצה שמסי משחק בה ויש בה המון כישרון נוסף.
זה מוזר ומשונה. כאילו שברצלונה הישנה והאנדרדוגית השתלטה על ברצלונה הנוצצת והבטוחה בעצמה, ללא סיבה נראית לעין. אוקיי, אולי הברצלונה הזאת פחות מוכשרת אבל לא להיות שווה גול אחד מול רומא וליברפול? אם ברצלונה לא שווה את הגול הזה, מי שווה אותו? וואלה מוזר.

ממן 10 במאי 2019

המסקנה הנכונה כנראה, מונחת בתגובה המדוייקת מאוד שלך – ברגע שהיסודות החזקים של ברצלונה הגדולה התפרקו, היא חזרה להיות אותה ברצלונה ישנה ואנדרדוגית ביג טיים, וזה קשה יותר כי הנרטיב בעשור האחרון היה שונה, לא יודעים איך לאכול את זה. לכן באמת צריך לשנות דברים משמעותית.

שמעון פנדלוביץ' 9 במאי 2019

יופי של טור.

ממן 10 במאי 2019