רשימת המוות

תאונות הן חלק מהספורט המוטורי. תאונות לעתים מסתיימות במוות.

השבוע של תחילת חודש מאי, לפחות בכל הקשור לספורט מוטורי, למרוצי המכוניות, תמיד מחזיר אותי לתקופה של אבל, תקופה של מקרי מוות על המסלול, תאונות טראגיות ששינו את פני הספורט ואת פני ההיסטוריה, גם מבחינת ההסתכלות על הספורט המסוכן וגם מבחינה אישית, כחובב ספורט מוטורי והיסטוריון.

אפשר למתוח ולפרק את כל ההיסטוריה של הספורט ומקרי המוות של נהגים שנהרגו יוכלו למלא, לצערי הרב, ספרים ורשימות ללא סוף. השנים הראשונות של מרוצי המכוניות (וגם האופנועים) היו שנים רוויות בדם, אבל כאשר אני בא לבחון לא רק את מקרי המוות עצמם אלא את מידת השפעה שלהם על הספורט, על האוהדים ועל התרומה של האירוע לבטיחות או מה הלקח שנלמד ממנו, הרשימה מתקצרת משמעותית, וזאת מבלי לגרוע כמובן מחשיבות של נהג מת כזה או אחר.

השתדלתי לתחום את מקרי המוות שאותם אני מציין כאן בכאלו שהשפיעו במדיה ניכרת על הספורט אבל גם כאלו שהשפיעו עליי יותר, וכן, השארתי את מקרי המוות "רק" על המסלול ולא התייחסתי לנהגים שנהרגו או נפטרו מחוצה לו, לכן גם מקומם של קולין מקריי וריצ'ארד בארנס נפקד מרשימה זו.

בחרתי לערוך את הרשימה על פי סדר כרונולוגי ולא על פי מידת ההשפעה של התאונות ומשמעו המוות ולו רק מכיוון שכל אחד יכול לערוך רשימה משלו (אגב, אני די בטוח שאם יתנו למיליון חובבי ספורט מוטורי, מחוץ לארה"ב, לערוך רשימה כזו בכל הרשימות התאונה של איירטון סנה תופיע ראשונה) .

1)      – מרוץ 24 השעות של לה-מאן 1955 – ב-11 ביוני 1955 מייק הות'ורן, אלוף הפורמולה-1 הבריטי עשה טעות וסטה ממסלולו, גורם למרצדס הכסופה של פייר לאבאג' לפגוע בגדר הבטיחות ומשן לתוך הקהל. הנזק היה רב- 83 הרוגים, כולל לאבאג' עצמו וכ-120 פצועים, תאונה שעד היום נחשבת כחמורה ביותר בתולדות מרוצי המכוניות. מרצדס פרשו באופן מיידי מהמרוץ ובהמשך מהספורט המוטורי למשך תקופה ארוכה.

2)      – מרוץ פורמולה-2, הוקנהיים, גרמניה, 1968 – אפריל בגרמניה בתקופה שנהגי הפורמולה-1, אלו שנמצאים בצמרת, יכלו להרשות לעצמם להתחרות בעוד קטגוריות "זניחות, ולו רק מכיוון שאהבו לנהוג מהר, אהבו להתחרות. ג'ים קלארק, אולי הנהג הכי כשרוני שהיה על המסלול באותה התקופה, פעמיים אלוף עולם בעצמו, במדי לוטוס, בחר להתחרות במרוץ כזה שלא היה חשוב לאף אחד. תאונה מרסקת את מכוניתו, הוא נהרג במקום.

3)      – גראן-פרי מונזה, איטליה, 1970 – ג'וכן רינדט היה נהגה של קבוצת לוטוס והספיק לנצח חמישה מרוצים בדרך לאליפות העולם של 1970. הוא הגיע לסוף השבוע במונזה כאשר הוא מוליך בבטחה בדרוג, צריך רק לסיים את העונה בכדי לזכות בכתר. תאונה קטלנית במקצי הדרוג למרוץ הותירה אותו נטול רוח-חיים והפכה אותו לאלוף העולם הראשון (והיחיד) שזכה באליפות למרות שנהרג.

4)      – גראן-פרי מונזה, איטליה, 1978- הזינוק למרוץ מוצא את רוני פטרסון השבדי בעמדה נוחה. הנהג הפופולרי והמצוין של קבוצת לוטוס מסומן כאחד שיגיע רחוק. תאונה שמתרחשת בטור שלידו, שולחת עליו מכונית אחרת, את זו של פטרזה. פטרסון, חף מפשע, רק היה שם "במקרה" נפגע, מתרסק ונפצע ברגלו, מובהל לבית-חולים. קריש-דם שלא מתגלה עושה את דרכו לראשו. הוא מת. שוב עולם הספורט המוטורי נותר בהלם.

5)      – גראן-פרי זולדר, בלגיה, 1982 – ז'יל ווילנייב, נהגה הקנדי המוכשר של קבוצת פרארי יוצא לניסיון אחרון במקצה הדרוג במטרה להשיג את הפול-פוזישן. הוא רוצה גם לקבוע זמן טוב יותר מבן-זוגו לקבוצת פרארי, דידייה פירוני, זה שהצליח לעקוף אותו שבועיים קודם לכן באיטליה. ווילנייב מהיר, מהיר מאד ומגיע אל מכונית איטית. יש לו שנייה להגיב ולעקוף אבל ברגע שהוא בוחר צד הגלגל הקדמי של הפרארי פוגש בגלגל האחורי של המארץ' שלפניו. התאונה בלתי נמנעת. ווילנייב והפרארי הופכים לכדור מתגלגל, בשלב מסוים ניתקות חגורות הבטיחות שלו והוא מועף/מוטח מהרכב. נהרג במקום, משאירים אותי פעור-פה, המום כאשר אני רואה את זה בטלביזיה באותו הערב.

6)      – ה-2 במאי 1986 והנרי טויבונן מוליך את ראלי קורסיקה במדי קבוצת לנצ'יה. לידו, מצד ימין שלו יושב סרג'יו קרסטו ולאף אחד אין כלל ספק שמדובר פה בשילוב מנצח. שילוב מהיר שטס בכבישי האספלט הצרים של האי הקטן, רוכבים על מרכבת מוות. מעל 500 כוחות-סוס עם שלדה ששוקלת כמו קייט מידלטון ממש לפני החתונה. טויבונן מגיע לאחת הפניות מהר מדי, הלנצ'יה הלבנה עפה לתהום ומתרסקת. דלק ניתז על מגדש הטורבו, הופך את המכונית ללפיד בוער ואת הצוות שבתוכו לחלק מההיסטוריה. עולם הראלי עובר שינוי גדול. מכוניות קבוצה-B מוגדרות כלא בטיחותיות יותר. מתחילה חשיבה מחודשת עם דגש קודם כל על עניין הבטיחות. לפחות זה לא היה מוות "סתם". מתגעגע לטויבונן ולקבוצה-B עד היום.

7)      גראן-פרי אימולה, איטליה, 1994 – איירטון סנה, שלוש פעמים אלוף העולם בפורמולה-1 עבר לקבוצת וויליאמס לכבוד העונה החדשה אך זו החלה מבחינתו לא טוב. רוחות של שינוי בקבוצה והוא מקווה לזכות בניצחון ראשון. סופ"ש התחיל רע בתאונה של בריקלו ומותו של ראצנברגר האוסטרי במהלך השבת, באימונים, סנה היה הראשון שהגיע לשם, לוקח את המוות שלו בצורה קשה. יום ראשון, סנה מוביל את המרוץ, מסיבה שלא ממש ברורה לאף אחד, מוט ההגה נשבר, שולח את המכונית הכחולה של סנה לתוך הקיר, מוט מהמתלה מתקפל וחודר לקסדה שלו ולתוך ראשו. הקסדה הצהובה והמוכרת מוטלת ללא תזוזה על הצוואר. סנה מת. אני מחליט לאחר המוות הזה כבר לא לאהוד אף נהג באופן אישי. הדמעות חונקות את הגרון, אפילו עכשיו.

8)      דייטונה 500 , 2001- דייל ארנהרדט היה לאגדה בחוגי הנאסקאר בארה"ב. אלוף בלתי מעורער, מס'-3 הנצחי בלבן על מכונית השברולט השחורה. הקפה אחרונה במרוץ ארנהרדט מנסה לשפר מיקום לקראת דגל השחמט, הוא לא יכול לנצח אבל לא מוותר, לפניו מקדימה הבן שלו, דייל ג'וניור חוצה את קו הסיום במקום השני. ארנהרדט עצמו פוגע בקיר הבטון כתוצאה ממגע עם מכונית אחרת, חקירה שלאחר המוות מגלה כשל בחגורת הבטיחות. ארנהרדט נהרג והנאסאקר כולו נכנס לתהליך חשיבה בטיחותית. שינויי תקנון עקניים נעשים, התפיסה החובבנית משתנה לחלוטין. מס'-3 הופך לאייקון.

תאונות הן חלק בלתי נפרד, לצערנו, מהספורט המוטורי. רבים מהצופים נהנים לצפות בנהג מאבד שליטה, במכונית מתגלגלת מצד לצד, לעתים מאבדת צורה לחלוטין, מתפרקת. הגיחוכים והתגובות מצד אלו שלא ממש "חיים" את הספורט הזה מעצבנים, אותי לפחות.

מאחורי כל תאונת מרוצים נמצא צוות. נהג, לעתים גם נווט, מכונית, משפחה וכן, גם כסף. לכל תאונה כזו יש השפעה והשלכות מסביב. כאשר נהג מחליט להתחרות בספורט האהוב עליו הוא עושה זאת תוך ידיעה ברורה כי הוא עלול להיפגע בדרך כזו או אחרת בתחרות. אף אחד לא לוקח בחשבון שיפצע או חס וחלילה יהרג. מדחיקים את זה. אני יודע כי ככה גם אני עושה.

מוריניו, קאקה
אין לי יום, אין לי לילה

7 Comments

moby 4 במאי 2011

מצמרר…

אסטריקס 4 במאי 2011

דובי,
העלת בי צמרמורות וגם זכרונות שכבר שנים לא הרהרתי בם.
כשהייתי צעיר הייתי חובב ספורט מוטורי נלהב, בעיקר אופנועי כביש.
לא היה הרבה מאיפה להתעדכן בעיקר עיתונים ומגזינים ולעיתים גם בטלויזיה.
הרוכב האהוב עליי היה אדי לואסון, סטדי אדי היה כינויו, אח"כ באו אחרים שהיו אגדיים כמו מיק דוהאן ויש עוד שכבר שכחתי, בטח בנפחים היותר קטנים.
מקרי מוות או פציעות קשות בסביבה שבה יש רוכבים הם אחד הדברים שתיתקל בהם במוקדם או במאוחר.
האמת שאני כבר שנים לא עוקב אחרי שום גרנד פרי מסוג שהוא, וחבל.

מקווה שיזוז משהו בארץ בשנים הקרובות מאז שינויי החקיקה

בני תבורי באולפן 6 במאי 2011

דובי,
הגעתי למונטריאול יום אחרי התאונה של וילנב, למדתי משהו על מקומו בחברה הקנדית – צרפתית.

דורפן 6 במאי 2011

אני חושב שבעבר הרחוק אנשים התחברו לצד ההרפתקני של מכוניות המירוצים. וקיבלו את נושא המוות כחלק מגבורתם של הנהגים. אבל לראות נהג נהרג בתוך מכונה של חמישים מליון דולר זה די חולני.

D! במולדת 9 במאי 2011

אתה אומר שמרצדס פרשו מהמירוץ, משמע שקבוצות אחרות המשיכו להתחרות עם עשרות הרוגים ביציע?

אני חושב שהתאונה של סנה דחקה אותי הרחק מהספורט הזה. אני זוכר את עצמי בתור ילד צעיר צופה במירוצים. עד התאונה. מאז כלום.

אולי תפנק אותנו, האידיוטים וההדיוטים, פעם באיזה פוסט מעט יותר טכני לגבי המכוניות עצמם והנהיגה – משהו שיעזור להבין שינויים טכניים "רגילים" וכאלו שנעשו בעקבות תאונות.

דובי מילר 10 במאי 2011

פוסט טכני – יהיה בקרוב, אני מקווה.
לגבי המשך המירוץ בלה-מאן – כן, מרצדס פרשו בעוד שאר המתחרים המשיכו כרגיל – ההצגה חייבת להימשך.

D! במולדת 12 במאי 2011

thank you
i will be very happy

Comments closed