ההם מהיער של רובין

רגע של נוסטלגיה, אתמול בערב.

סוף שבוע של פלייאוף, לא, לא NBA וגם לא הכדוריד הישראלי, אני מתכוון למשחקי הפלייאוף של הצ'מפיונשיפ באנגליה. אתמול התיישבתי בשעה כמעט לעשר לצפות במשחק הראשון בין נוטינגהאם פורסט לסוונסי, למה? ככה, נוסטלגיה.

אני אוהב לעקוב אחרי הליגה הראשונה ולו רק מכיוון שהיא מזכירה לי את הכדורגל האנגלי של פעם, זה שגדלתי עליו טרום עידן כריסטיאנו רונלדו וההתחזויות. זה שבועטים כדור חזק וכולם רצים, שתיקולים הם תיקולים ולא הצגות, משחק של גברים שדומה לרוגבי, את זה אני אוהב.

יש לי משהו נגד נוטינגהאם פורסט, טוב, אולי לא ממש משהו נגד אלא סימפטיה הפוכה. מוזר. בסוף שנות השבעים ותחילת השמונים, בימים שהיונייטד לא ממש היו פקטור, היה להם שוער בשם אריק סטפני ואחר כך אני חושב גארי ביילי, היה להם את סמי מקילרוי והם ממש לא היו משהו, את ליברפול אהובתי הטרידה רק קבוצה אחת – נוטינגהאם פורסט.

לא היה אף משחק שחששתי ממנו כמו אלו מול הפורסט, הקבוצה מהעיר של רובין הוד, אלו שבאו לשדוד אותנו. אם אני זוכר נכון היה שם את פיטר שילטון בשער, זה שלאחר שהיה בועט את בעיטות השוער היה מקבל זווית מוזרה בגוף, היה להם את רגלי האיילה של ויו אנדרסון, את הקרחת של ארצ'י גמיל והיה להם אם אני זוכר נכון את טוני וודקוק בשפיץ. וכן, הם הצליחו לזכות בגביע אירופה לאלופות, אחרינו כמובן. פורסט הופיעו אתמול באדום, כרגיל, אם זיכרונות אז עד הסוף.

לזכר ימי העבר, מדי פעם, כאשר אני חוזר לשחק במנג'ר, אני בוחר קבוצות "קטנות" מאנגליה. גם הפורסט זכו להיות תחת ניהולי. דווקא הלך לא רע, הצלחתי לעלות ליגה לפרמייר-ליג ואז בלי כסף, הפסדתי וירדתי חזרה. מה שבערך יקרה לפורסט אם יצליחו בפלייאוף השנה.

סוונסי או סוונזי לא ממש משנה לי, זוכה אצלי לסימפטיה ולו רק מכיוון שהייתה תקופה שהמנגר שלה היה ג'ון טושאק. נכון, ההוא מהשפיץ שלנו, שהיה שם אם אני לא טועה כאשר לקחנו את גביע אירופה הראשון. וחוץ מזה כל מה שלא אנגלי באופן אוטומטי אהוד על הסקאוזרים, ככה זה.

בכל מקרה, אהבתי את הקצב, הדבר הכי עייף וכואב במגרש היה הכדור שלא הפסיק לזוז ממקום למקום, לא הפסיקו לבעוט בו, הכי רחוק והכי חזק שאפשר. גולים לא היו, זה לא שינה לי ממש, נהניתי.

אגב, יש למישהו את ה-CM2 הישן והזכור לטוב…?

תחרות רובינשטיין (היום השני): מחכים לפיצוץ!
תחרות רובינשטיין (היום השלישי): מסי?? רשקובסקי!!!

15 Comments

בני תבורי 13 במאי 2011

גדול דובי, איזה נמסיס מטורף הם היו. בשלבים מסויימים של העונה הקודמת והנוכחית, התחלתי לקוות שההתדרדרות שלנו תיעצר איפה שהוא בלידס ולא תגיע לפורסט…

עמית פרוס 13 במאי 2011

מקורי,עם רקע אדום בתוך קופסה שחורה ,בדיוק כפי שהובא מאנגליה ב95…אח..ה3-5-2 שלי עם ליברפול היה מיתולוגי.

דובי מילר 14 במאי 2011

כייף לך.
ה-CM2 שלי לא היה מקורי, אחריו היו לי מקוריים את 2005 ו-2010, אבל אין כמו ה-CM2 הישן והטוב.

הפלויד הלא ורוד 14 במאי 2011

אח, בתור אוהד פורסט ישראלי, ועוד אחד שהוסיף חטא על פשע והעיז להיוולד כמה שנים טובות אחרי ההצלחות שלהם, עושה לי כיף לקרוא כמה מילים על הקבוצה שלי שבקושה זוכה לאיזכורים בעיתונות הספורט הישראלית, אפילו איזכור שולי בכתבה כזאת.

אגב, עם המזל המחורבן שלי, אין לי ספק שגם אם נעלה ליגה, נקבל פרס ביאושים בדמות אברם גרנט בעמדת המאמן…

עופר פרוסנר 14 במאי 2011

אחד הרגעים המרגשים ביותר שאני זוכר מכדורגל אנגלי היה בשנת 95 (אני חושב), גומלין רבע גמר גביע אופ"א, סיטי גראונד, נוטינגהאם פורסט (עם איאן וואון, השחקן שהבקיע את הגול הראשון שראיתי בעיניים שלי מחוץ לישראל) מארחת את באיירן מינכן של קלינסמן, מתיאוס ושול. התוצאה היא 4-0 לבאווארים, ומתישהוא לקראת הסוף, פורסט מכניסים שער. האוהדים המקומיים חוגגים את השער כמו שלא ראיתי אף פעם עד אז, כאילו הם זכו באליפות אירופה. התאהבתי בכדורגל אנגלי לחלוטין באותו רגע, נגמר 5-1.

עמית פרוס 14 במאי 2011

סטיב סטוו …מה קורה איתך….:)

פול מקרגור הגדול,איזה מצחיק זה היה…..

B. Goren 14 במאי 2011

דובי, אתה לא יכול לכתוב על נוטיגהאם פורסט מבלי להזכיר את בריאן קלאף מנוחתו עדן ואת סטן קולימור, יבדל"א.

דובי מילר 14 במאי 2011

אני יכול, עובדה…ח ח ח.
משום מה בזיכרון שלי בריאן קלאף עצמו לא נמצא, ניסיתי לבדוק למה, נכנסתי לאתר של הפורסט בכדי לבדוק את עצמי שוב, מי היה המנג'ר שלהם באותה תקופה ועדיין, מה שזכור לי זה השחקנים שציינתי והאווירה הזו וכמובן החשש הגדול מהם, מוזר.

B. Goren 14 במאי 2011

מתוך ויקיפדיה על בריאן קלאף (אני מספיק זקן כדי לזכור את התקופה הזו שלהם…):

ב-6 ביוני 1975, קלאף עשה חזרה לאימון כשחתם בנוטינגהאם פורסט, שהייתה באותו זמן במקום ה-13 בליגה השנייה. ביחד, קלאף וטיילור שינו את הקבוצה מקצה לקצה: ההצלחה הראשונה שלו הייתה בעונה השנייה המלאה שלו בקבוצה 1976-77 כשהקבוצה עלתה לליגה הראשונה אחרי שהם סיימו את העונה במקום השלישי. בעונה הראשונה אחרי שהם עלו ליגה הם זכו בגביע הליגה אחרי ניצחון 1-0 בגמר על ליברפול, וזכו באליפות אחרי שסיימו ראשונים בהפרש של 7 נקודות מליברפול שסיימה שנייה.

הישג זה הפך את קלאף למאמן הראשון מאז הרברט צ'פמן שזכה באליפות עם שתי קבוצות שונות. בעונה לאחר מכן נוטיגהאם זכתה שוב בגביע הליגה עם ניצחון 3-2 על סאות'המפטון בגמר, אבל סיימו במקום השני בליגה אחרי ליברפול. העונה הסתיימה עם ניצחון בגמר גביע אירופה לאלופות על מאלמו 1-0. שנה לאחר, מכן קלאף הוביל את הקבוצה לזכייה שנייה ברציפות בגביע אירופה לאלופות אחרי ניצחון 1-0 בגמר על המבורג, ולגמר שלישי ברציפות בגביע הליגה בו הם הפסידו 1-0 לוולפהמפטון.

הפלויד הלא ורוד 14 במאי 2011

ואם כבר בריאן קלאפ, אז אי אפשר בלי איזכור של הסרט המבריק הזה:
http://en.wikipedia.org/wiki/The_Damned_United

דביר 14 במאי 2011

CM הרס לי ת'חיים

דובי מילר 14 במאי 2011

לכולנו.

פאקו 15 במאי 2011

גדול.
ועכשיו פוסט על איפסוויץ'.

דובי מילר 15 במאי 2011

ח ח
עלית עליי, זה היה בתכנון .

דודו פ. 15 במאי 2011

אני זוכר את נוטינגהאם מהתקופה שהם היו בין היחידים שנתנו פייט לליברפול האדירה של דלגליש המנג'ר עם בארנס, בירדסלי ואולדרידג'. הם גם היו אלה שפגשנו באותו חצי גמר ארור בהילסבורו.
בכל מקרה, אני מאוד אוהב לעקוב אחרי הליגה השנייה ואני מאוד שמח כשקבוצות שאני זוכר מהעבר חוזרות לליגה הראשונה. זה מעורר בי נוסטלגיה גדולה לראות את ק.פ.ר ואת נוריץ' חוזרות לליגה. רציתי שגם לידס ונוטינגהאם יחזרו, אם כי רוב הסיכויים שזו תהיה אחת מהוולשיות (מקווה שזו תהיה קרדיף, בשביל דקל קינן).

Comments closed