מחשבות על שני מרוצים מיותרים (ועוד שניים מעולים)

שני מרוצי מכוניות מיותרים נערכו השבוע ועוד אחד מצוין, ואני בכלל רציתי לכתוב על ספורט נשים.

סוף השבוע שלי היה ארוך מהרגיל ובעיקר עמוס באירועי ספורט מוטוריים, שניים מתוכם, לפחות כך אני הרגשתי, היו מיותרים לחלוטין בנוסח הנוכחי ואולי בכלל. אבל נתחיל מהתחלה.

זה התחיל בשישי מוקדם בבוקר (עבור המתחרים אפילו קודם לכן) התמקמנו, אביתר הבן שלי ואני, בסמוך לתל-צפית המקראי, 5 דק' מזרחית לצומת מסמייה, בכדי לצפות בראלי "חוצה-ישראל", תחרות שטח הכי טובה והכי ארוכה שמתקיימת בישראל כיום וההוכחה שיש ספורט מוטורי ישראלי ואפילו מעולה.

המתחרים זינקו אי שם לפני השמש במרום-גולן, שזכורה לי משרותי הצבאי בעיקר בגלל התפוחים והבריכה, המשיכו בקטע ניווט תחרותי ברמת-הגולן, משם דרומה לכיוון העמק, ואדי ערה ועד אזור כפר קרע. שם הייתה נקודת "רגיעה", נסיעה מנהלתית ובתל-צפית המשיכה התחרות בשטח דרך הנגב, הערבה ועד אילת. המתחרים יכלו לנסוע, על פי חלוקה לקטגוריות, כמעט בכל כלי-רכב שעומד בתקנון הבטיחות המחמיר. בסופו של יום ארוך המנצח היה יוני לוי, בפעם המי יודע כמה, שרכב על אופנוע אפרילייה. אחריו הגיעו עידו כהן ונמרוד אופיר עם כלי שטח רצחני, טרופי-טראק שנבנה על ידי עידו עצמאית בסדנה שלו, בסגנון מרוצי "הבאחה" האמריקאיים.

נכון שבמקביל החל ראלי ארגנטינה אבל נשאי ראותו לסוף ונקפוץ לריביירה הצרפתית, למונטה-קרלו. ביום ראשון בצהריים הוזנק הגראן-פרי של מונקו, אולי מרוץ המכוניות הכי נוצץ בעולם. מכוניות הפורמולה-1 או יותר נכון הנהגים התחרו ביניהם מי יגיע ראשון ויזכה ללחוץ את ידו של הנסיך אלברט, אבל גם ואולי בעיקר התחרו במי יצליח לא לפגוע בקיר, במסלול הצר הזה, או לא להיפגע מתאונה מכוונת של אחד המילטון.

המרוץ במונקו נמצא בסבב בעיקר מטעמי יוקרה, פלצנות וכסף. מרוץ מכוניות מודרני, ביחוד בתצורה הנוכחית של המכוניות בשנים האחרונות, לא ניתן לקיים שם וכל "שטות" קטנה גורמת לכניסת מכונית-בטיחות או הפסקת המרוץ. יותר מזה, אי כמעט אפשרות לעקוף בתחרות הזו. אבל יש לי רעיון למארגנים לקראת שנה הבאה, בכדי להכניס עניין.

לחלק את התחרו למספר חלקים. הראשון – בשבת בצהריים, לערוך סדרה בת שעתיים של מקצי דרוג. הנהג הכי מהיר יזכה בניקוד. כי בסופו של דבר מי שקובע את הזמן המהיר ביותר ומזנק ראשון במונקו, כמעט תמיד מנצח, אי אפשר לעקוף אותו, אלא בפיטס, בזמן החלפת הצמיגים, מה שמביא אותי לחלק השני של התחרות.

מכיוון שהחשיבות של החלפת צמיגים מהירה- גדולה, נערוך תחרות גדולה ורשמית בין הצוותים. בשנה הנוכחית כל מכונית נכנסת בין פעמיים לשלוש להחלפת צמיגים, ולכן כל צוות יקבל 3 הזדמנויות להחלפת צמיגים, הזמן המצטבר ינצח ויקבל ניקוד, שיצטרף לניקוד שהנהג קיבל קודם לכן. ניתן גם בונוס לצוות שעשה את ההחלפה הבודדת המהירה ביותר, שיהיה מעניין.

החלק השלישי של התחרות והמסיים. הנהגים יסתדרו על הגריד ויערכו תחרות ריצה, מי מגיע ראשון ללחוץ את ידו של אלברט, הנסיך ממונקו. הנהג שיגיע ראשון ינצח, ילחץ את ידו של הנסיך, ינשק לנסיכה ו..יהפוך לצפרדע אותו יצטרך לבלוע ברני אקלסטון על ההתעקשות המיותרת על המרוץ הזה.

משם לעוד מרוץ מיותר, שוב, לפחות בתצורה הנוכחית שלו. האינדי-500. מודה, הצטרפתי לצפייה במרוץ מעט מאוחר, נותרו רק כ-30 הקפות על השעון וזה כנראה אומר הכל. הייתי באולפן ערוץ הספורט ושידרתי את ראלי ארגנטינה, משם בטיסה מהירה וזהירה הביתה וישר לטלויזיה לאינדי.

כבר שנים שסדרת האינדי לא מושכת כמעט אף אחד לצפייה רצינית בה. נותרה הרבה מסורת ולא הרבה יותר מזה. המכוניות זהות לחלוטין מבחינת שלדה ומנועי ההונדה, הנהגים הם כאלו שלא הצליחו להתברג לפורמולה-1 או כאלו שכבר זקנים מדי לנסות וחלקם יודעים מראש שאין להם סיכוי. זו השנה ה-100 שמתקיים המרוץ המפואר הזה וזקנתו הנוכחית מביישת את נעוריו. את הימים שבהם הגיעו גם נהגי הפורמולה-1 להתחרות שם, אלופי עולם חרכו את המסלול.

נכון, הסיבה הכי טובה לראות את האינדי, מבחינתי לפחות, הייתה דניקה פטריק והראיון איתה בסיום היה שווה את כל המרוץ. לא, לא להתנפל, לא בגלל איך שהיא נראית, את זה אני יכול למצוא בגוגל. היא בדיוק סיימה במקום העשירי, לאחר שהובילה משהו כמו 15 הקפות  לסיום, נתנה חזק בדוושה הימנית אבל חישוב דלק קצת מוטעה של הצוות שלה שלח אותה לתדלוק בדיוק בזמן הלא טוב, כעשר הקפות לסיום, מה שגמר לה את הסיכוי לניצחון. והיא? מאושרת שזכתה להוביל במרוץ ברגעים קריטיים או כמו שהיא עצמה אמרה- שהייתה בעמדה טובה לאיום על הניצחון.

תוך כדי צפייה ניהלנו דיון בפייסבוק שהגיע- איך לא, האם היא מתאימה לפורמולה-1. נכון, אני אוהד אותה אבל לצערי אם היא תגיע לפורמולה-1 היא תהיה לא יותר מגימיק ולכן, מבחינתי, עדיף שלא תבוא. קבוצה שלא תרצה לתת לה צ'אנס אמיתי אלא רק למשוך ספונסרים ותקשורת, עדיף שלא תביא אותה, זה לא מכובד. וכן, השמועות כל הזמן עולות וחוזרות לגבי הגעתה. הימור שלי – היא תעבור ל-נאסקאר באופן קבוע בקרוב, היא עושה את זה באופן לא רציף כבר העונה.

אז החלטנו שמונקו היה מיותר וגם האינדי, לפחות עד שיעברו שינוי. מה נשאר? ראלי ארגנטינה. עקבתי אחרי הראלי החל מיום חמישי והשעון השונה מאצלנו בארץ האסאדו נתן לי סוג של נוחות. האפליקציה באייפון נתנה עדכונים שוטפים והיה מעולה.

בראשון הגעתי לאולפן, היומיים הראשונים היו מלאים באקשן. בהתחלה היה זה לאטבלה שהיה מהיר, מנצל עודף שנוצר לו בצמיגים בגלל "גלגול" שעשה בשלב החימום, לאטבלה טיפוסי. הוא ברח קדימה ביום הראשון, סובל בהמשך מתקלה טכנית שלמעשה גמרה לו את הראלי. סגנון הנהיגה שלו מרהיב, מהיר, הרבה כוח החלקות, עכשיו הוא צריך להתחיל לנהוג עם הראש.

אחריו הגיע סבסטיאן אוג'ייר, כן, הסבסטיאן השני ובמכונית זהה לזו של האלוף. הניצחון כמעט היה בידיים שלו, הוא היה צריך רק לסיים. שלושה קטעים לסיום הוא עשה טעות של טירון, טעות של רישום ה-NOTES, גילגל את הסיטרואן האדומה-לבנה שלו עם השור הזועם וביי ביי לניצחון.

הקטע האחרון של הראלי משודר במלואו. 3 קילומטרים של פול-גז, בעיקר מכיוון שהם נותנים עוד ניקוד לאליפות וכן, גם יוקרה וחשיפה לספונסרים וזה לא פחות חשוב, במיוחד עבור מישהו כמו פטר סולברג שנוהג בקבוצתו הפרטית וצריך לרדוף אחרי כסף כל הזמן. סולברג, אלוף העולם ב-2003 נהנה מכל רגע ורואים את זה. הוא לא מסתיר כלום, לא מחביא ואומר את אשר על ליבו, טיפוס חם ולבבי, כלבבי.

בסוף היה זה סבסטיאן לואב. כן, אלוף העולם במאתיים שנים האחרונות, אחרי קיבל קנס של דקה ביום הראשון של הראלי, הצליח לצמצם זמנים בצורה מדהימה, מנצל את זה שזינק חמישי, מקבל שביל "נקי" יחסית עם הרבה אחיזה, מזנב בכולם ולבסוף נותן את הנוק-אאוט בסטייג' האחרון. נהדר.

אגב, אי אפשר בלי ביקורת על הראלי הזה. הנהגים בכו על העובדה שנאלצו לנהוג בקטעים משולבי עפר ואספלט עם צמיגי עפר שחוקים, ללא אחיזה כמעט. מסוכן. יש להתחשב בדעתם של הנהגים, הם יודעים מה הם אומרים ולא כדאי שנגיע לשלב שנצטרך להגיע למסקנות אחרי שיקרה משהו. תסמכו על לואב שהוא לא ישתוק.

אגב, הפוסט הזה היה אמור להיות על טריאתלון הנשים בהרצליה שנערך בשבת, על ההשתתפות של דניאל פרנקל בליגת היהלום, המדליה בהתעמלות – בקיצור פוסט על ספורט נשי. זה יהיה בהמשך כנראה.

סיכום עונת הכדורגל - חלק 2: שחקן העונה! (וזה לא לאו מסי)
שליטה, נגיעה, מסירה. סקולס

5 Comments

מולי 31 במאי 2011

מסכים איתך לגבי אי יכולת העקיפה במונטה קרלו, אבל חייב להודות שמראה של מירוץ פורמולה 1 בתוך עיר בהחלט עושה לי אישית יותר טוב מאשר במסלול.
נזכרתי במירוץ שהיה במאלזיה בלילה… הנאה לצפייה…

בועז קורפל 31 במאי 2011

דובי, אלברט כבר לא נסיך אלא מלך. אביו, המלך רנייה הלך לעולמו לפני שנים ספורות והוא הומלך על מונאקו. חוץ מזה…תענוג כרגיל, חד מושחז, כיף להיות איתך באולפן ולשדר את הראלי. זה תמיד יזרוק אותי לאותה נסיעה לקפריסין אבל אל תעלה יותר את התמונות המזעזעות משם.

דובי מילר 31 במאי 2011

ח ח
התענוג הוא הדדי.
האמת היא שעלו כל התמונות לפייסבוק, כלומר התמונות שאנחנו נמצאים בהן..

אורי 31 במאי 2011

שאלה זריזה- באיזו אפליקציה של ראלי מדובר ?
קשה לי להסכים אתך לגבי מונאקו- לצערי פספסתי את המרוץ ביום ראשון מטעמי עבודה, אבל מבחינתי מדובר במרוץ הכי מעניין באליפות, גם בגלל אופיו, גם בגלל העובדה שמדובר במירוץ רחובות שנותן שמץ של מושג על המהירויות המטורפות בהן טסים הנהגים וגם בגלל שאי אפשר להיות מהיר במסלול השה בלי כשרון אלוהי וזוג אשכים מברונזה. וגם בגלל שאני מתגעגע לאיזה ברזילאי משוגע…
ולבועז- אלברט הוא נסיך כי הוא שולט בנסיכות. בשביל להיות מלך הוא צריך ממלכה, ולא נראה לי שהמלך קרלוס או המלכה אליזבת הולכים לבקש ממנו להחליף אותם בקרוב.  

דובי מילר 31 במאי 2011

אורי – אני משתמש באפליקציה הרשמית של ה-WRC.
מרוץ אמור לתת סיכוי כלשהו לנהגים לעקוף…ברחובות מונקו, למרות כל הכייף של לראות את המכוניות קרובות לקיר, נהגים מאיצים ומשאירים את הביצים בפיטס – המסלול לא נותן שום אפשרות כיום, לצערנו.
אגב, הברזילאי המשוגע – למעט המרוץ של 84' במדי טולמאן, לא נאלץ לנסות לעקוף- הוא תמיד זינק ראשון…

Comments closed