גרמניה, יולי 1935: היטלר מובס (לקראת הגראן-פרי הגרמני)

ביום ראשון יתקיים בנורבורגרינג הגראן-פרי הגרמני. זמן טוב להיזכר בזה של 1935 שנערך בצל השליטה הגרמנית על המסלולים.

שלוש מאות אלף איש ביציעי מסלול נורבורגרינג בגרמניה המתינו בדריכות לאור הירוק ברמזור, האור שיזניק את מרוץ הגראן-פרי הגרמני של 1935, מרוץ המכוניות החשוב ביותר באירופה של שנות ה-30, וזאת לנוכח השליטה והדומיננטיות של הקבוצות הגרמניות, שהולכת וגוברת בהתאם לצמיחת האגרסיביות הגרמנית באירופה.

שלוש מאות אלף צופים ביציעים ובכירי המפלגה הנאצית ישובים ביציע הכבוד, לבושי מדים ומעליהם דגלי צלב הקרס האדומים מתנופפים ברקע, המכוניות הכסופות ניצבות על המסלול, פאר תעשיית הרכב הגרמנית, וכולם רוצים רק דבר אחד – ניצחון גרמני על המסלול, מכונית גרמנית שתחצה ראשונה את קו הסיום כשליד ההגה נהג גרמני.

ה-28 ביולי 1935, יומו של הגראן-פרי הגרמני, היה יום חג במדינה הנאצית. כולם חיכו למרוץ. במהלך היומיים שקדמו לו נערכו אימונים על המסלול, כאשר קהל רב נאסף אל הגדרות שעוטפות את המסלול במטרה להיות קרוב להתרחשות. הכי קרוב שאפשר לגיבורים שלהם. מזג האוויר היה הפכפך כמו שרק מסלול נורבורגרינג יכול לנפק. גשם שטף לעתים את האספלט, נפסק ומותיר לחות באוויר.

כאשר זרחה השמש בבוקרו של המרוץ עטף ערפל קל את המסלול כמו שמיכה קייצית קלה, רצועות האספלט והבטון השחורות-אפורות בלטו, דגלים צבעוניים התנופפו מכל עבר ומאות אלפי הצופים הריעו כשהמכוניות החלו בהכנות האחרונות על הגריד, מסתדרות במפגן כוח גרמני בולט.

* תשעה נהגים גרמנים *

קבוצות המרוצים הגרמניות של "מרצדס" ו"אוטו-יוניון" הגיעו במלוא כוחן אל המסלול. לא פחות מתשע מכוניות הוכנו למרוץ החשוב הזה, חמש עטו את הכוכב המחומש של מרצדס – בהנהגתו של רודולף קרצ'יולה ואיתו יחד מנפרד פון-בראוצ'יץ', לואיג'י פאגיולי, הנס גאייר והרמן לאנג. קבוצת אוטו-יוניון הגיעה עם ארבע מכוניות. הנהג המוביל היה הנס שטוק, אבל עיקר העיניים היו נשואות לעבר הכישרון הצעיר ברנד רוזמאייר. יחד איתם היו אקילה וארזי ופול פיטש'.

"אלפא-רומיאו", הקבוצה האיטלקית הבכירה, הציבה גם היא ארבע מכוניות למרוץ הזה, תחת השם "סקוואדריה פרארי" של אנצו פרארי. בשורות הקבוצה האיטלקית הופיעו טאצ'יו נובולארי, אחד מגדולי נהגי המרוצים בהיסטוריה, רנה דרייפוס, לואי שירון ואנטוניו בריביו – כולם עם "טיפו-B" בעלת מנוע 3.2 ליטרים עם כ-300 כוחות סוס – אבל איש לא העלה על דעתו שהקבוצה האיטלקית תשמש כאופוזיציה לארמדה הגרמנית המפוארת.

בסיום יומיים של אימונים על המסלול היה זה מהנדס הצמיגים של "קונטיננטל", ספקית הצמיגים של הקבוצות הגרמניות, קרל דיטריך, שניגש לבחון את מצב הגומי על המכוניות. בשיחה עם אלפרד נויבאוור, המנהל האגדי של קבוצת מרצדס, ציין את העובדה כי הצמיגים על מכוניות קבוצתו שחוקים, בעיקר האחוריים, וזאת עקב ההספק הגבוה של המנועים.

דיטריך הדגיש כי הוא מודאג במיוחד מצמיגיו של פון-בראוצ'יץ', שנראו שחוקים יתר על המידה, עדות לנהיגה האגרסיבית והמאמצים שהשקיע. הוא העריך כי הנהג הגרמני יאלץ לבצע שתי עצירות להחלפת צמיגים במהלך המרוץ. אצל קרצ'יולה המצב היה טוב יותר, והערכה הייתה כי יסתפק בעצירה אחת.

* דרמה מיד עם הזינוק *

לכבוד הגראן-פרי הגרמני נערך שינוי בזינוק ובמקום שיטת ההזנקה בעזרת סימוני דגלים החליטו, לראשונה בהיסטוריה של הספורט המוטורי להשתמש ברמזור. אור אדום מסמן לנהגים להתכונן, כאשר מופיע האור הצהוב נותרו 15 שניות לזינוק, ואז מופיע האור הירוק.

צוותי המכונאים של הקבוצות סידרו את המכוניות על הגריד בהתאם להגרלה שנערכה יום קודם לכן. הזנקה על פי זמני מקצי האימון עדיין לא היתה נהוגה אז בגראן-פרי הגרמני. הנס שטוק, הנהג של אוטו-יוניון עם המכונית מס'-1, ניצב בעמדה הבכירה, כשלצידו בשורה הראשונה נובולארי מקבוצת אלפא-רומיאו ובאלסטררו עם אלפא-רומיאו נוספת, פרטית.

בשורה השנייה, מתכוננים לזינוק היו אלו פון-בראוצ'יץ,' ולצידו זנדר עם מכונית מאזראטי פרטית. בשורה השלישית התמקמו קרצ'יולה ושירון עם מכוניות רשמיות של מרצדס ואלפא-רומיאו, ולצידם נהג צרפתי, אטנסלין, עם מאזראטי פרטית נוספת.  שאר הפייבוריטים, נהגי מרצדס ואוטו-יוניון, הוגרלו לזנק מהשורות האחוריות, דבר שעשוי היה לעורר עניין רב עבור הקהל.

שניות לפני הזינוק למרוץ התחוללה דרמה, כאשר מכונית האוטו-יוניון של הנס שטוק דוממה את המנוע שלה. שטוק נפנף בידיו ומיד רץ לעברו מכונאי מקבוצתו, רודולף פרידריך, כדי לסייע לו. בדיוק אז נדלק האור הירוק ברמזור. אקילה וארזי, שהגיח מהשורה החמישית במהירות גבוהה – בתוך ענן סמיך של עשן מנועים וגומי שרוף וכמובן ספריי מהמסלול הרטוב – לא הספיק להתחמק מהמכונאי שניצב במרכז המסלול, פגע בו,  פרידריך הוטח אל המסלול בחוזקה, סודק את גולגולתו. המרוץ רק החל.

* האיטלקי הקטן שובר שיא *

נובולארי עם האלפא רומיאו האדומה זינק מצוין, אבל היה זה קרצ'יולה ממרצדס שהגיע ראשון אל הפנייה ותפס את ההובלה. האיטלקי התמקם שני, פאגיולי ופון-בראוצ'יץ' אחריהם. קבוצת אוטו-יוניון סבלה מתקלה קשה בזינוק: שלוש המכוניות דוממו מנועים, ורק לאחר שכל המתחרים יצאו לדרך הן הונעו בדחיפה על ידי צוותי המכונאים והצטרפו לזנק הטור.

נובולארי באלפא ניסה בהקפה השנייה לעקוף את המרצדס של קרצ'יולה, מסתחרר תוך כדי הניסיון, מאפשר לנהג הגרמני לפתוח פער של 16 שניות מלפנים. רוזמאייר, הנהג הצעיר המוכשר של אוטו-יוניון, החל להוכיח מדוע הוא נחשב כתקווה הגרמנית על המסלול, כשהוא עוקף את הנהגים שמלפניו, מגיע אל המקום השני ומתחיל לאיים על מעמדו ומיקומו של קרצ'יולה, תוקף ומנסה לעקוף אותו. השניים החלו מנהלים קרב משלהם, מצליחים בהדרגה להגדיל את הפער מהנהגים האחרים.

בהקפה השישית הצמיגים במכונית האוטו-יוניון של רוזמאייר החלו להישחק בעקבות המאבק עם קרצ'יולה, וגם בגלל ירידה בלתי צפויה מהמסלול, והוא נאלץ להיכנס לרחבת הטיפולים להחלפת צמיגים מהירה. קבוצת מרצדס התמקמה בינתיים בשלושת המקומות הראשונים – קרצ'יולה ראשון, פאגיולי שני ופון-בראוצ'יץ' שלישי.

בהקפה האחת-עשרה של המרוץ היה טאצ'יו נובולארי לנהג הראשון שירד מזמן של 11 דק' להקפת המסלול בנורבורגרינג, תוך כדי שהוא עוקף את שתי המרצדס שלפניו ומטפס למקום השני. הקהל שעמד מריע ביציעים שמע את מערכת הכריזה רבת העוצמה מודיעה כי האיטלקי הקטן עם האלפא-רומיאו תפס עכשיו את ההובלה.

נובולארי, אלפא-רומיאו "טיפו-B" , נורבורגרינג, 1935, דגל צלב הקרס ברקע

* תקלה ברחבת הטיפולים *

ארבע המכוניות המובילות במרוץ נכנסו כמעט יחדיו לרחבת הטיפולים להחלפת צמיגים ותדלוק. שלושה מכונאים מכל קבוצה עטו על המכוניות, מעניקים להן את הטיפול הנדרש בשיא המהירות. פון-בראוצ'יץ' ניצל את המקצועיות של הצוות שלו ולאחר 47 שניות חזר אל המסלול, אחריו הצטרף קרצ'יולה, שהחנייה שלו ארכה 67 שניות, ושלישי היה זה רוזמאייר, עם עצירה של 75 שניות.

נובולארי נותר עדיין בפיטס. משאבת הדלק שאמורה הייתה לתדלק את מכוניתו התקלקלה והמכונאים נאלצו לעשות זאת באופן ידני, מחזירים את האיטלקי הכישרוני למסלול לאחר שתי דקות ו-14 שניות, במקום השישי. כשחזר אל המסלול, כולו זועם, החל להפגין את יכולתו ליד ההגה של האלפא-רומיאו הנחותה משמעותית שלו. הפער בינו לבין פון-בראוצ'יץ' היה כדקה וחצי.

לאחר העצירה היה זה פון-בראוצ'יץ' שהוביל לפני רוזמאייר. הגרמני של אוטו-יוניון נאלץ לוותר על מקומו ולחזור לרחבת הטיפולים עקב בעיות בהזנת הדלק למנוע ה-V-16 שלו. קרצ'יולה החל לאבד זמן על המסלול, אות לכך שלא חש בטוב, כפי שדיווח לאנשי קבוצתו בזמן העצירה (לאחר המרוץ התברר שסבל מזיהום). נובולארי, נוהג על המגבלות, חזר למקום השני. לאחר הקפה נוספת הפער הלך והצטמצם. האיטלקי היה בפורמה אחרת. הוא הוריד ל-77 שניות הפרש, לאחר מכן המשיך לצמצם לכדי 45 שניות, ועכשיו זה כבר רק חצי דקה.

*  פון-בראוצ'יץ' מושך עד הקצה *

פון-בראצ'יץ' היה האיש שייצג באותה תקופה בצורה הטובה ביותר את המפלגה הנאצית על המסלול. כבכיר בניה, אחיין של גנרל פון-בראוצ'יץ' מהוורמאכט, הוא רצה יותר מכל לנצח בגראן-פרי הגרמני – המרוץ הביתי שלו, המרוץ החשוב בשנה ובעיקר המרוץ החשוב ביותר לגרמניה הנאצית, להוכיח, שוב, כי הנהג הגרמני, הטכנולוגיה הגרמנית, ניצבים מעל לכולם. הוא נהג בקצה גבול היכולת שלו, במהירות המירבית אותה יכול היה לנפק, מעמיד את מכוניתו למבחן הקפה אחר הקפה, פנייה אחר פנייה, מסובב את ההגה במאמץ רב, צמיגיו נאנקים תחת העומסים.

בתחילת המרוץ המסלול היה עדיין רטוב ושחיקת הצמיגים הייתה שולית. כעת, משהתייבש, האספלט החל לתת את אותותיו והצמיגים במכונית המרצדס הכסופה והמלוכלכת של הנהג הגרמני החלו להישחק ולהתחמם. בהקפה ה-19 החל להיחשף פס צבע לבן על צמיגיו של פון-בראוצ'יץ', אות וסימן כי הם נשחקו לחלוטין וחייבים להיות מוחלפים.

עוד קודם לכן, החל מההקפה ה-14, בכל פעם שחלף על פני ישורת הזינוק, אל מול רחבת הטיפולים, קיבל הנהג הגרמני סימן ממנהל קבוצתו נויבאוור להאט את הקצב ולשמור על הצמיגים. כעת הדבר היה בעוכריו.

בהקפה ה-20, כאשר חלף שוב במהירות אל מול רחבת הטיפולים, נראה פון-בראוצ'יץ' מסמן באצבעו לעבר הגלגלים האחוריים במכוניתו. נויבאוור סימן לו להיכנס להחלפת צמיגים, אבל להפתעת הצוות, שהתכונן לבצע את עבודתו, בהקפה ה-21 שוב חלף הנהג הגרמני על פני רחבת הטיפולים במהירות, ממשיך להוביל במרוץ. הוא החליט לסמוך על המזל שלו ולא על צוות המכונאים.

* הקפה אחרונה, פער של 35 שניות *

את ההקפה האחרונה במרוץ החל פון-בראוצ'יץ' בפער של 35 שניות לפני טאצ'יו נובולארי עם האלפא-רומיאו. הפרש שאמור להספיק לו בבטחה כדי לנצח את המרוץ. אין שום סיכוי שהאיטלקי הקטן יצליח להתקרב אליו ובוודאי שלא לעקוף אותו.

כאשר הגיע פון-בראוצ'יץ' לפניית הקרוסלה, פניית בטון משופעת, הצמיג האחורי השמאלי במכוניתו, שהיה שחוק מאוד עוד קודם לכן, התפוצץ. הגרמני החליט להמשיך במרוץ, לנסות לסיים את ההקפה ולקוות לטוב. הוא עדיין ראשון. בעוד הוא נוסע על החישוק שנותר, חלף על פניו נובולארי במהירות, טס לעבר הניצחון. הקהל הגרמני, ששניות קודם לכן עמד ביציעים ושאג משמחה, צועק קריאות עידוד לעבר הנהג שלו, השתתק לחלוטין. דממה ביציעים.

כשנותרו לפון-בראוצ'יץ' עוד כ-500 מטרים של נסיעה התפוצץ גם הצמיג האחורי הימני, שלא עמד בעומס, והנהג הנאצי נאלץ לראות עוד שלוש מכוניות חולפות על פניו בדרך לקו הסיום ודגל השחמט.

* המנון למנצח *

הקהל הגרמני, מתאושש מהלם מהלם המפלה, החל פתאום לעודד את נובולארי, נהג המרוצים האיטלקי ממנטובה. הצופים ידעו להעריך תצוגת נהיגה עילאית מצידו של נובולארי, שהצליח לסגור פעל של כשתי דקות ולתרגם אותו לניצחון, כשהוא מצליח להלחיץ את הנהג הגרמני, לגרום לו לדחוק את מכוניתו לקצה, לשחוק את צמיגיו ולטעות בשיקול הדעת.

בניגוד לקהל הגרמני, צמרת המפלגה הנאצית שבאה לחזות במרוץ וקיוותה לניצחון מקומי, חוותה מפח-נפש עז. עם הסיום הסתבר שמארגני המרוץ החזיקו ברשותם רק את ההקלטה ההמנון הגרמני. נובולארי, שהחזיק ("בשביל המזל" כהגדרתו) את ההמנון האיטלקי בכליו, שלף הקלטה וכך נוגן Marcia Reale, על הפודיום בנורבורגרינג.

הגראן-פרי הגרמני של 1935 נחשב עד היום כגדול ניצחונותיו של טאצ'יו נובולארי, שבמכונית אלפא-רומיאו נחותה משמעותית אל מול עוצמת ההנדסה הגרמנית, הצליח להפוך פיגור עצום לניצחון מרהיב. בניצחון הזה, עם מכונית בודדה למעשה אל מול תשע מכוניות גרמניות, במלחמה בלתי פוסקת ליד ההגה, הוצגה גבורה עילאית מצידו של האיטלקי הקטן-גדול, שנאלץ בטקס הסיום להצדיע במועל יד אל מול הקצינים הנאצים ביציע.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

*

דה באזר ב"פייסבוק"

כולם אוהבים את דרק שארפ
מי אתה, דורון אוסידון? (נדב לפיד)

7 Comments

שמואל בן ארי 21 ביולי 2011

ידידי, הסיפור אכן מרשים. רוב תודות.

דובי מילר 21 ביולי 2011

בבקשה

חיליק 21 ביולי 2011

מהטובים ביותר שלך אם לא ה..
זוכר את הסיקור של המירוץ האחרון של וילנייב (ג'יל) ע"י אהרונוביץ?
כן, כזה טוב.

דובי מילר 21 ביולי 2011

חיליק, גרמת לי להסמיק.
תודה

עפר ויקסלבאום 21 ביולי 2011

דובי,
מעניין ומחכים, כרגיל.
אהבתי את הירידה לפרטים.
באופן אישי, אשמח לקרוא פוסט על התקופה של שנות השמונים:
פטרזה, מנסל, לאודה, פרוסט.
אם פרסמת כזה בעבר, אשמח לקבל לינק.

דובי מילר 22 ביולי 2011

עופר תודה – רשמתי, יעלה בקרוב.
שנות השמונים אכן היו מיוחדות בספורט המוטורי ושוות הרבה כתיבה.
קרבות גלדיאטורים ממש בפורמולה-1 וגם בראלי.
שנות ה-80 הן תחילת הדרך עבור נלסון פיקה , 3 פעמים אלוף עולם וכיום אף אחד כמעט לא זוכר/מזכיר אותו.
הקאמבק של לאודה כמובן ואי אפשר לשכוח את אלאן ג'ונס.
יהיה מעניין.

אביב קולין 22 ביולי 2011

פיקה לא נעלם,כל קיץ אני מתכסה בפיקה ונזכר בו.

Comments closed