נשות הספורט המוטורי בישראל 1: אופנוע השטח של יעל קדשאי

קבלו את יעל קדשאי, רוכבת ומתחרה במרוצי אנדורו פוסט ראשון בסדרה.

יעל קדשאי - צילם: אסף רחמים (נלקח מהפייסבוק של יעל)

תחילתו של הפוסט הזה בפוסט קודם שכתבתי על דניקה פטריק, שזכה לביקורת בעיקר בגלל התמונות שצרפתי אליו, תמונות של נהגת המרוצים האמריקאית כשהיא עם מינימום בגדים, מושכת את תשומת הלב של כולם ומסיטה את העניין העיקרי ממנה ומנהיגתה אל יופייה. העברתי  אז ביקורת על ההתייחסות הזו שלה אבל הבטחתי (למיכל בעיקר) שאתקן את המעוות ואנסה לפצות על כך.

הספורט המוטורי הישראלי לא זוכה לחשיפה גדולה באמצעי התקשורת, כנראה גם או בעיקר בגלל מעמדו הבעייתי-חוקי, דבר שאולי ישתנה ככל שיחלוף הזמן, אבל הדבר הזה לא מונע, מקיומם לאורך שנים של אירועי ספורט מוטורי, בעיקר בתחום השטח.

זהו, נגמרה הפתיחה הארוכה והמסורבלת ונעבור לעיקר, סדרת הכתבות או פוסטים על בנות המין היפה והחזק שעוסקות או עסקו בספורט המוטורי הישראלי.

יעל קדשאי - צילם: אסף רחמים (נלקח מהפייסבוק של יעל)

הבחירה הראשונה נפלה על יעל, צעירה בת-18 מעמק יזרעאל, מושב מרחביה למי שמחפש דיוק והיא לא הגיעה לספורט המוטורי בטעות, היא גדלה וגודלה לתוך זה. למי שעדיין לא יודע, יעל היא בתו של אביב קדשאי, איש ספורט מוטורי מהוותיקים בתחום בישראל, שזכה להישגים רבים בארץ והספיק לטעום גם חו"ל.

יעל מספרת שמאז שהיא זוכרת את עצמה היא רוכבת על דו-גלגלי.בגיל מאד צעיר קיבלה מתנה מאבא אופנוע זעיר עם גלגלי עזר שעליו עשתה את צעדיה הראשונים בתחום, בין לבין היה גם טרקטורון, אבל ככל שחלף הזמן והיא גדלה כך היה ברור לה (וגם לאבא..) שהיא נשאבת לתוך התחום, לתחביב הכייפי הזה שהפך גם לעיסוק די רציני בחייה.

יעל קדשאי - צילם: אסף רחמים (נלקח מהפייסבוק של יעל)

כאשר הגיעה לגיל 15 הבינה יעל כי תחביב הרכיבה על אופנועי השטח הוא רציני והכיוון היה מרוצי האנדורו שנערכים בארץ. אנדורו למי שלא יודע הוא מרוץ בשטח קשה – חולי, בוצי או "סתם" טרשי – במסלול היקפי לאורך מספר קילומטרים. על המתחרים לעבור מספר הקפות תוך הגבלת זמן.

יעל החלה כאמור להתחרות במרוצי האנדורו, בליווי צמוד של אביה שבתחילת הדרך היה זה שאימן והכין את האופנוע שלה. בהמשך החל לסייע ליעל גם גידי פרדר, דמות מוכרת בקרב חובבי הספורט הדו-גלגלי בארץ, שדאג לאמן את יעל ולהקנות לה יסודות ויכולות נוספות לכישרון הטבעי שקיים בה, משהו שעובר בגנים.

יעל מגיעה מבית ספורטיבי. על אבא שלה, אביב, כבר כתבתי אבל הוא לא לבד בעניין. אמא של יעל מנהלת חווה לרכיבת סוסים, רכיבה תחרותית וכמובן שיצר התחרותיות של יעל לא פסח גם על החיה האצילה הזו. יעל "טעמה" את הרכיבה ובתקופה מסויימת התניידה מספורט לספורט, מאמא לאבא וחזרה, עד שהחליטה להתמקד בספורט הדו-גלגלי הממונע.

*

בשנתיים האחרונות יעל מתחרה באופן סדיר וקבוע בליגת האנדורו הישראלית על גבי אופנוע KTM 125 סמ"ק , למדה לטפל בעצמה באופנוע וכשנדרש סיוע נמצאים שם תמיד האבא וגם אחיה הקטן שעליו אומרת יעל כי הוא המכונאי המהולל שלה ויודע לתקן הכל.

כמו בכל חברה שלוקה בשובנסיטיות עולה וקופצת השאלה מה התגובות מסביב לכך שהיא רוכבת על אופנוע ומתחרה במרוצי שטח קשוחים. יעל מחייכת ואומרת כי לא נתקלה בתגובות שליליות. בכל פעם, בין אם זה במרוצים או בחיי היום-יום שלה היא מקבלת טונות של אהדה ופרגון ונהנית מכך. היא לא מרגישה חריגה או שונה, גם מכיוון שנולדה לכך ולא מכירה שום דבר אחר.

מה לגבי חוק הספורט המוטורי? היא עונה כי היא לא מתייחסת אליו יותר מדי, מתאמנת כשלוש פעמים בשבוע ברכיבת שטח בשפע מסלולי הרכיבה שנמצאים בסביבת הבית שלה, מגיעה לחדר כושר כי הרי אי אפשר להתחרות בספורט הזה בלי כושר גופני וגם כי כושר זה כייף ונחמד. יעל מספרת כי באחת השיחות שערכה לגבי מרוצי האופנועים, בן השיחה שלה לא הבין בשביל מה צריך כושר גופני לרכיבה על אופנוע בשטח. למי שלא יודע, רכיבת שטח היא אחד מענפי הספורט שדורשים את הכושר הגופני הגבוה ביותר.

"מה דעתך על מיעוט הנשים בספורט המוטורי בארץ?" אני שואל אותה היא עונה כי הדבר הזה טבעי מכיוון שמדובר בספורט לא מספיק פופולארי כרגע, ללא חשיפה באמצעי התקשורת, אבל ככל שיחלוף הזמן יהיו עוד בנות שיצטרפו, ממש כמו בחו"ל. כיום מתחרות במרוצי האנדורו 2-3 נשים באופן קבוע ונהנות מכל רגע.

ומה הלאה, אני שואל אותה. היא מחייכת בביישנות ועונה שנכון לעכשיו רכיבת האופנועים נכנסת להקפאה. יעל מתגייסת בקרוב לצה"ל, לשירות קרבי של שלוש שנים, מה שמאלץ אותה, לפחות בינתיים להפסיק מעט עם הספורט שהיא אוהבת. אחרי השרות הצבאי אולי זה יחזור.

לסיום אני שואל אם היא מרגישה קשר בין רכיבת האופנועים שלה לבין הנהיגה שלה בחיי היום-יום. לאחר מספר שניות של מחשבה היא אומרת שהיא נהגת טובה וזהירה ומודעת מאד למתרחש סביבה, בעיקר לרוכבי הדו-גלגלי (היא נוהגת במכונית). אני מקשה ושואל אם הרכיבה הפכה אותה לנהגת טובה יותר והיא עונה שלא מרגישה, היא פשוט נוהגת טוב. אגב, הסברה הלא בדוקה שלי טוענת כי רוכבי אופנועים הם בהכרח נהגי מכוניות טובים יותר בעיקר מכיוון שהם מודעים יותר לנעשה סביבם, הראייה שלהם "אחרת", רחבה יותר ויודעת לצפות את הנולד טוב יותר, אבל זו דעתי.

"דהבאזר" בפייסבוק

האלוהים של סרביה מסתגל לאולימפוס (סיכום מונטריאול)
החיפושית הצהובה של שאול אייזנברג / דני סיגל

6 Comments

מיכל 15 באוגוסט 2011

זה הדבר הכי מרגש שקיבלתי ליום האהבה:)

פלוס, הכתבה מרתקת, אני צמאה להכרות עם עוד נשים בספורט הזה!

תודה דובי:)

דובי מילר 15 באוגוסט 2011

מכיל תודה
את מוזמנת להצטרף אליי לפגישה הבאה, לשאול ולהנות ואולי נכתוב פוסט ביחד…
מה את אומרת ?

איתן בקרמן 15 באוגוסט 2011

המלצת מערכת דה באזר: כן, תכתבו אחד. תודה לשניכם.

דרור כהן 15 באוגוסט 2011

יש עוד בנות בתחום חפש את תמר בזק ואת תמר נתנוב בפייסבוק

דובי מילר 15 באוגוסט 2011

דרור , תודה,כבר יצרתי איתן קשר קודם לכן…

מיכל 15 באוגוסט 2011

אני אשמח דובי!:)

Comments closed