פורמולה-1 וג'ורג' הריסון

ספורט מוטורי ומוסיקה הולכים ביחד, כמעט יד ביד. לא, אני לא מתכוון לזה שלואיס המילטון מחזיק את היד של ניקול שרזינגר ועושה לה טוב, אני בהחלט מתכוון למספר דברים שמעבר.

אחת הלהקות המפורסמות שנולדו אי פעם היא כמובן הביטלס, עוד משהו טוב שיצא מהעיר האפורה הזו מלבד האדומים. מאד הגיוני היה שעכשיו אתייחס איכשהו לג'ון לנון או לפחות לפול מקרטני, שהשמועות אומרות שביקר היום בגראן-פרי באבו-דאבי.

אבל אני רוצה לספר דווקא על ג'ורג' הריסון. לאחרונה נחשפתי לשירים שלו, אלו מהתקופה שאחרי הפירוק ומסתבר שיש לו מה למכור. מסתבר שגם בתחום הספורט המוטורי היו לו קשרים, ואפילו די טובים. ג'ודי שכטר, מי שנחשב כאלוף העולם היהודי היחיד עד כה, זה שהביא לפרארי אליפות ב-79', האחרון לפני שומאכר, הוא חבר טוב שלו. גם ג'קי סטיוארט, אחד שיודע דבר או שניים בנהיגה וזכה בשלוש אליפויות עולם, הוא חבר קרוב שלו. קרוב עד כדי כך שהחביא את החיפושית בביתו ב-1999. מכל העולם, דווקא אל הסקוטי הוא התקשר לבקש עזרה.

כאשר דיימון היל, הבן של אלוף העולם גרהאם, היה צריך סיוע להיכנס לתוך עולם הפורמולה-1 הריסון היה זה שסייע לו במציאת ספונסר ורכישת הכסא. הדרך למעלה נפתחה והאליפות הגיעה אל היל ב-96'.
אבל הוא גם הספיק לנצל את קשריו בכדי לשבת ליד הגה אחד או שניים. נסיעת מבחן בלוטוס בתחילת שנות ה-60, דגימה של מקלארן בשנות ה-70 בזכות היכרות עם ג'יימס האנט הבריטי.

אבל היחס לא היה רק חד-צדדי כי מסתבר שהוא החזיר לחבריו והקדיש להם שיר מיוחד, תהנו –

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

סופש מייאש בלי כדורגל
השופטים מחרבים את הכדורסל בישראל / יואב בורוביץ'

5 Comments

AVG. Joe 14 בנובמבר 2011

המעניין הוא שככל שחודרים עמוק יותר ומקלפים עוד שכבה מהדבר העצום הזה שנקרא ביטלס, עולה יותר ויותר ומתגלה כי הכוח היצירתי העמוק והמניע של כל הדבר היה:
הריסון, ג'ורג' הריסון.

ואחד בקטנה- הריסון היה זה שמשכן את ביתו לממן את ההפקה של הסרט
Life of brain למונטי פייטון.

rondi 14 בנובמבר 2011

האש תמיד הכי מושכת…האדמה תמיד הכי יציבה…המים ממשיכים תמיד לזרום…והרוח נישאת למרחקים…

ככל שמתעמקים בביטלס מתגלים את כל הדברים הללו במקביל…

בני תבורי 14 בנובמבר 2011

דובי,
הריסון היה תמיד החיפושים המועדפת עלי. הוא קרוב יותר לדילן וניל יאנג בתפיסה המוסיקלית שלו מאשר לנון ומקרטני שגם הם ראויים ביותר.
לגבי מוסיקה וספורט מוטורי, בפעם הראשונה בחיים שישבתי לראות מירוץ גרנד פרי בטלביזיה היתה בביקור אצל חבר בשיקגו. המכוניות רצו על המסך, וברקע בסטריאו שמענו מטאל מטורף בפול ווליום. הזכרון הגדול שלי מהערב הזה שבאמצע המירוץ שודר מבזק חדשות שבו הראו את הפגנת הארבע מאות אלף בכיכר מלכי ישראל…

B. Goren 14 בנובמבר 2011

דובי, בסוף חודש נובמבר נציין 10 שנים למותו בטרם עת של הריסון. אני התאהבתי בו דווקא לאחר שהחיפושיות התפרקו ואם להיות יותר ספציפי, אז לאחר המופע למען הנפגעים בבנגלה דש. היה זה הקונצרט ההתרמה הראשון מסוגו ואחריו באו עוד רבים. הנה הריסון בשיר הסיום של המופע לפני קצת יותר מ-40 שנה במדיסון סקוור גרדן כאשר כל המי ומי על הבמה. קלאסיקת רוק במיטבה.

http://www.youtube.com/watch?v=jZZ96J_PVbk

דובי מילר 14 בנובמבר 2011

הכי מוזר, אולי, הוא העניין שאף פעם לא התחברתי לביטלס משום מה.
בצעירותי היה לנו בבית איזה תקליט אוסף שלהם וגם את האלבום המקורי של סרג'נט פפר ולא הצלחתי להבין מה כל כך מיוחד בהם.
המוסיקה שיותר דיברה אליי היתה הפינק-פלויד (עד היום) ולאחר מכן דייר-סטריטס וג'נסיס ומשם גם פוליס.
לאחר מכן התוודעתי והתמכרתי ל-u2, נירוונה עם nevermind שמשמש אותי עד היום כליווי בחלק מהריצות וגם האנפלאגד בזכות יוטיוב.
כאשר שכבתי חצי שנה בבית עם גבס אואזיס פרצו לתודעה והאחים גלאגר "קנו" אותי.
היום אני מאד אוהב את גרין-דיי.

הריסון..?
כאשר כבר התחלתי לשמוע את הכיוון של הביטלס זה תמיד היה לנון…ודווקא עכשיו ביג ג'ורג' נראה לי הכי פחות הזוי מכולם, פשוט ונורמלי ואם הוא אוהב ספורט מוטורי – אני בעדו !!!

Comments closed