סיפור על חוסר מזל

 

משום מה הייתי בטוח שכבר כתבתי על זה, על חוסר המזל שמיד יגיע, וכאשר בדקתי מסתבר שלא, לא כתבתי, פשוט שכחתי. זה מה שקורה כאשר רצים יותר מדי, כנראה..במהלך הכנת חומר על קבוצת הסטודנטים להנדסת מכונות מאוניברסיטת באר-שבע ובניית מכונית המרוץ פורמולה סטודנט הוברר לי כי התחרות בה השתתפו, בהצלחה, נערכה במסלול ע"ש של ריקרדו פאלטי, השם צלצל לי באוזניים, צרם, סיפור עצוב שמעורבים בו ספורט מוטורי והרבה דם וחוסר מזל ו..מוות.

יום ראשון, 13/6/1982, שעה 15:00 וזה היה היום המאושר בחייו של ריקארדו פאלטי, נהג מרוצים איטלקי ובן לאבא מאד עשיר, עד כדי כך עשיר שהוא "קנה" לו כסא בפורמולה-1 בקבוצת אוסלה הקטנה, כסא צר ולוחץ שעלה "רק" מיליון דולר, לא הרבה כסף עבור מי שהיה הבעלים של אחת מחברות הבנייה הגדולות באיטליה.

מזג האויר לא היה לטובתו של האיטלקי הצעיר, שלא הספיק לצבור יותר מדי ניסיון עד אותו היום. הוא היה כל כך לא תחרותי שבאופן עקבי פיגר אחרי בן-קבוצתו ולא הצליח להתברג לתוך הגריד העמוס של תחית שנות ה-80. כאשר כבר סוף-סוף עשה את זה המכונית סרבה לשתף פעולה, כבתה והוא נאלץ "לרדוף" אחרי כולם, מזנק מאוחר להרפתקה בת 12 הקפות.

נחזור לאותו יום ראשון. פאלטי בסוף הגריד, ממתין לאות הזינוק. האור האדום ברמזור אמור להפוך לירוק, לוקח לו יותר מדי זמן והפרארי של דידייה פירוני מאבדת את החשק ואת המנוע ועומדת דוממת. האור מתחלף לירוק, המארשלים לא מגיבים בדגלים צהובים בזמן, מספר מכוניות מצליחות להתחמק מהמכונית, אחרות פוגעות אחת בשנייה, ללא נזק מיוחד. פאלטי, מתרגש ולא שם לב למתרחש לפניו מגיע במהירות של כ-180 קמ"ש ופוגע בפרארי האדומה. האוסלה שלו נמחצת עליו. הוא סובל מפגיעה רצינית בחזה, מאבד את הכרתו. סיד ווטקינס, מי שמשמש כרופא של הפורמולה-1 מנסה לייצב את מצבו, יחד עם פירוני שנחלץ לעזרתו. אבל כאשר אין מזל אז אין מזל. אש פורצת במכונית כתוצאה מדליפת דלק, הפעם כבר קשה להציל את האיטלקי המסכן. עשרים וחמש דקות לקח לחלץ אותו מהרכב וכל זה לנגד עינייה של אמו שבאה לצפות בו וגם לחגוג לו יום הולדת 24 למחרת. מיותר לציין שליום ההולדת הוא כבר לא הגיע.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

אבל הסיפור לא נסגר בזה. חודש קודם לכן היה מעורב דידייה פירוני, זוכרים..ההוא מהפרארי האדומה שדוממה על הגריד..אז פירוני היה מעורב במאבק איתנים עם בן קבוצתו, ז'יל ווילנייב הקנדי. דו-קרב על הניצחון בגראן-פרי של סן-מרינו באימולה, איטליה. פירוני זכה או כמו שווילנייב החביב הציג זאת – גנב לו את הניצחון. בסך הכל שניהם מאותה הקבוצה ופירוני לא היה אמור לעקוף אותו. שבועיים לאחר מכן ועדין תחת השפעת התקרית ניסה וילנייב לקבוע זמן מהיר יותר מפירוני בגראן-פרי הבלגי. זה עלה לו בחייו.

אבל כנראה שהמוות רדף אחרי פירוני. לקראת סוף העונה ואולי זה הסיכוי של הצרפתי לזכות באליפות עבור פרארי. מזג אויר מחורבן במסלול הוקנהיים בגרמניה. הפרארי של פירוני מתרסקת, שולחת אותו לבית חולים עם רגליים שבורות וסוף הקריירה המבטיחה שלו בפורמולה-1. פציעה קשה שרדפה אותו הלאה בחייו. הוא הצליח לחמוק מהמוות. הפעם.

או שלא. לאחר שהצליח להשתקם בחר בספורט מוטורי מסוג אחר, מרוצי סירות. פירוני היה מוצלח מאד גם בסוג זה של הספורט וזכה לאינספור הישגים. הכל היה נראה טוב עד שהגיעה עונת 1987 ובאחד מהמרוצים הקובעים התנהל דו קרב עיקש בין הסירה של פירוני לסירה אחרת. כל כך עיקש וצמוד היה הדו-קרב עד שלאחר מגע בין שתי הסירות, התרסקה הסירה של הצרפתי. הפעם המוות השיג אותו. גופתו נמשתה מאוחר יותר מהמים.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

ליגת שוקי ההון: המציאות האכזרית
במושגיהם, משבר

13 Comments

גיא 27 בנובמבר 2011

כל הכבוד דובי – אהבתי לקרוא.

דובי מילר 27 בנובמבר 2011

תודה

roei034 27 בנובמבר 2011

ואל זה נאמר הכל מאללה

פאקו 27 בנובמבר 2011

פוסט נהדר.
מזכיר קצת את סרטי האימה בשקל בהם המוות רודף אחריך.

נתי 27 בנובמבר 2011

אני חייב לשאול, ומקווה שלא תיקח את זה כביקורת או משהו כזה, זה באמת רצון לשמוע את דעתך בנושא:
גם אם תגיד שמאז החוקים ואמצעי הבטיחות השתנו עד שמוות ופציעות הן נדירות למדי (למרות שהשנה קצת קשה להגיד את זה), אני אשאל לצורך העניין על אהדתך באותן שנים: האם לצורך העניין אין בעיה בקיום ספורט כזה, אשר מסכן בצורה ממשית חיי אדם?
ברור שכל נהג שם הוא מבחירה ועתידו לא מובטח כשיחצה כביש או יבוא לבקר בישראל במסעדת אפרופו או סבארו וכו', ובכל זאת.
אני לא שואל את זה ממקום של התחסדות, ואני בטוח שחובבי הענף דשו בעניין מספיק ובכל זאת אני מנצל את נושא הפוסט לשאול שאלה שהטרידה אותי מאז החשיפה העיקרית שלי כנער לענף – הכותרות המבשרות על מותו של סנה.

דובי מילר 27 בנובמבר 2011

שאלה טובה.
יש בעיה בכך שנהג שמזנק למירוץ יודע באיזו פינה של הראש שהוא מסתכן ועלול למות בתאונה, אבל אני בטוח שעד כמה שזה ישמע מוזר, הם "מוכנים" למות תוך כדי עשיית הספורט שהם אוהבים.
בכל מקרה, אני מסתכל על הדברים החיוביים שבספורט הזה וכיצד הבטיחות השתפרה במהלך השנים האחרונות.
בפורמולה-1 עושים רבות לשפר ולא שוקדים על השמרים. המוביל במהלך הזה היה ג'קי סטיוארט, 3 פעמים אלוף עולם בעצמו, שפעל ופועל רבות לשפר ולשפר.
כיום הנהגים מעורבים יותר ויותר בענייני הבטיחות והם לא מתביישים להגיד את דברם כאשר צריך.
זה אף פעם לא יהיה חף ממוות או מפציעות אבל מקטינים את הסיכויים.
באופן אישי – באחת מהתחרויות הראשונות בהן השתתפתי, "זכיתי" להתהפך עם הרכב, אני נווט בראלי, הנהג איבד שליטה, מה שעלה לנו בשלושה גלגולים וכאבי גב אדירים.
מפחיד לחשוב מה היה קורה אם..אבל זה הספורט הזה…
בלי להשוות – גם מתאגרפים סופגים אגרופים למוח, שעולים להם בסכנת מוות…אז ? גם הם לוקחים את זה בחשבון.
או כמו שרבנו איש כסית אמר – "..כשהזין עומד השכל בתחת.."

Amir A 27 בנובמבר 2011

מעניין אותי הסיפור הזה של "לקנות כיסא". הרי אם שמים נהג לא מיומן או לא מספיק טוב על המסלול, הוא לא רק דופק את סיכויי הקבוצה שלו אלא גם מסכן את הנהגים האחרים. אין רגולציה לדבר הזה?

דובי מילר 27 בנובמבר 2011

כסא במכונית מירוץ, במיוחד בפורמולה-1 עולה הרבה מאד כסף.
אם אתה מספיק טוב, הקבוצה שוברת את הראש ומחפשת ספונסרים עבורך.
אם אתה לא מספיק טוב, דוגמת פאלטי, אתה יכול לקנות כסא, כלומר את הזכות לשבת במכונית ואתה זה שדואג לתקציב – כסף ו-או ספונסרים.

נהג אמור לעבור מבחן בכדי לקבל את רישיון המרוצים, ה-SUPERLICENCE, כדי שיוכל להתחרות בפורמולה-1. המבחן כולל נסיעה של כ-300 ק"מ אם אני זוכר טוב בחלון זמן מוגדר וההקפות אמורות להיות קרובות אחת לשנייה. אתה לא אמור לשבור שיאי מסלול ולהיות "תותח". בסך הכל להראות שאתה מהיר ויודע מה אתה עושה על המסלול.
כמובן שאינטרסים וכסף מסייעים לעניין.

פאלטי, באף קטגוריה בה התחרה "בדרך למעלה" לא הבריק במיוחד או זכה באליפות. היו לו הבלחות כאלו ואחרות, בעיקר משהו לספר לאמא ואפילו לא לחבר'ה, לצערנו.
הכסף הוא ששיחק תפקיד בעצם מתן הכסא במכונית, אסור לשכוח שמדובר בשנות ה-80, אז כמעט כל אחד יכול היה להקים קבוצת פורמולה-1, עם שלדה נחותה ומנוע ולהתחרות (לא לנצח, לפעמים אפילו לא להגיע למרוץ עצמו, ליפול במקצי המוקדמות) .

כיום יותר קשה להיכנס לפורמולה-1, אבל עדיין, כסף יכול לעשות את העבודה…

מקווה שעניתי.

Amir A 27 בנובמבר 2011

ענית, אבל אני לא מבין איפה הנהגים כאן. למה הם לא צועקים שאסור להעלות למסלול כל מיני ארחי פרחי שמסכנים להם את החיים? אין איזה איגוד נהגים או משהו כזה?

דובי מילר 28 בנובמבר 2011

טוב, זה לא בדיוק ארחי פרחי, בכל זאת מדובר באנשים שיודעים לסובב הגה וללחוץ על הדוושות, לפעמים אפילו נוסעים ומהר.
הנהגים כן צועקים כאשר זה משמעותי ולפעמים זה גם משפיע.
העניין הוא שבסופו של יום כולם יודעים שכסף מניע את הסיפור ולכן יש דברים שצריך לוותר עליהם.

MOBY 28 בנובמבר 2011

זה לא חוסר מזל.
זה נראה כמו גורל ומזל יתר…..(תלוי מאיזה מבט מספר הסיפור מביא את הסיפור).

כושי 30 בנובמבר 2011

וואו דובי איזה פוסט מרתק, ממש סרט אימה.
הבן של ז'יל ווילנייב גם הפך להיות נהג בפורמולה 1 נכון?

ניר 5 בדצמבר 2011

גם הבן של גרהם היל.

Comments closed