"משחק חייהם" והספורט היהודי בגרמניה

 

השבוע זכיתי לאירוע מעניין. במסגרת יום עיון להיסטוריה שנערך בבית-התפוצות בתל-אביב זכיתי לשמוע במשך כמעט יום שלם הרצאות בנושא שקרוב אל ליבי. אני מניח שרבים מאלו שקוראים את הבלוג הזה יודעים שאחד מתחומי העניין המרכזיים שלי הוא הספורט היהודי עד לתקופת השואה.

בבית התפוצות נערך יום עיון שעסק בדיוק בדבר הזה. את הכנס פתח פרופסור משה צימרמן מהאוניברסיטה העברית בירושלים. זכיתי להיפגש עם פרופ' צימרמן כאשר התחלתי לכתוב את הספר שלי, בנושא מעורבות הנאצים בספורט המוטורי. צימרמן פתח את הכנס בהרצאת רקע או הרצאת מבוא על הספורט בגרמניה בכלל עד לתקופה הנאצית, כולל וגם התייחס כמובן לכל העניין היהודי, לא היו פרטים שלא היו ידועים, במיוחד למי שקרא את מאמרו המרתק בדבר הספורט ברייך השלישי, שמופיע בספרו "עבר גרמני, זכרון ישראלי". ההרצאה הבאה הייתה הרצאתו של ד"ר נתן מרכוס ועסקה בקבוצות הספורט היהודיות ברפובליקת וויימאר. ד"ר מרכוס התמקד בדוגמה של קבוצת הכדורגל "בר-כוכבא ברלין" ולמרות הדרך שבה הועברה ההרצאה (קרא מן הדף) נהניתי. שלישי עלה לבמה ד"ר אייל גרטמן שעסק בקשר שבין ארץ-ישראל לספורט בגרמניה הנאצית. אז כן, למרות המצב ההזוי, המדרון שבו נמצאה גרמניה בתקופה הזו, עדיין בשנות השלושים, לפחות עד 1937, קבוצות מארץ-ישראל המנדטורית יצאו לשחק כנגד קבוצות בגרמניה הנאצית. ד"ר טרכמן השתמש בדוגמה של קבוצת הכדוריד של מכבי פ"ת. הרווח, מלבד ההישג הספורטיבי היה שאחד-עשר שחקני הקבוצה התחתנו (פיקטיבית כמובן) עם נשים יהודיות וחזרו עמן לארץ, הצילו אותן בכך מציפורניי הנאצים.
את המושב הראשון של הכנס חתם עדי רובינשטיין, חוקר ואוצר התערוכה שמוצגת כעת בבית התפוצות – "משחק חייהם". תערוכה נהדרת שעוסקת בספורטאים יהודיים בעיקר עד 1948, מספרת את הסיפור האישי שלהם, הקשיים עמם נאלצו להתמודד וגם ואולי בעיקר מראה את מידת החשיבות הלאומית ספורט ואת מידת המרכזיות של הספורטאים הללו. אני לא יודע עדיין מה היו שיקוליו של עדי בבחירת הספורטאים הספציפיים שמוצגים שם כעת, אברר זאת בקרוב מאד, אבל הם בהחלט מייצגים והתערוכה מאירה נקודה שאולי הייתה חסרה עד היום.

וזה מה שמביא אותי לנקודה שהייתה לאורכו של כל המושב הראשון. בכל פעם שעלה מרצה לבמה עלה יחד עמו הצורך להתנצל שהוא היסטוריון שעוסק בספורט, תחום שאולי לא נחשב רציני, לפחות בישראל. זו לא הייתה חוכמה לדבר אל הל "שבוי" ולהגיד את זה. "זכיתי" לחוויה המפוקפקת הזו, לנסות לשכנע כי מחקר בהיסטוריה של הספורט (במקרה שלי ספורט מוטורי) כאשר נפגשתי עם פרופסור מכובד מאוניברסיטת בר-אילן, אחד מוותיקים והמכובדים שבאנשי האקדמיה ואחד שנחשב "בר-סמכא" בנושא התקופה הנאצית. חוות-דעתו הייתה אמורה לקבוע את גורל התזה שלי והספר שלי. היחס המזלזל בו נתקלתי פגע בי. לטענתו "המלומדת" עיסוק בהיסטוריה של הספורט זו רכילות, זה מתאים אולי לכתבה קצרה בעיתון…נעלבתי ועזבתי אותו מתוך כוונה להוכיח אחרת. ההוכחה בדרך…

שמחתי למצוא באולם הכנסים אנשי אקדמיה שהחליטו להצעיד את דגל המחקר ההיסטורי בתחום הספורט קדימה, להפוך אותו, כמו בכל מוסד אקדמי בעולם, לתחום מחקר לגיטימי, מה שעשוי גם לשפר את כמות וכמובן איכות החומר הכתוב על תחום זה גם במדפי הספרים.

במושב השני, בשפה הגרמנית, הועברו שתי הרצאות שעסוק ממש בתחום הגרמני ומכיוון גרמניה. ההרצאה הראשונה עסקה בקשר היהודי שיש לקבוצת ביירן מינכן. בהחלט נקודה מעוררת השראה. ד"ר ממראו, הסביר על הקשר היהודי לביירן מינכן לאורך השנים, החל מזמן הקמת המועדון ובעיקר התמקד בדמותו המיוחדת של קרט לאנדו, מי שהיה הכל יכול במועדון בתקופה שלפני עליית הנאצים לשלטון וגם כיום זוכה לאזכורים על ידי אוהדי הקבוצה. ההרצאה השנייה עסקה מועדוני הספורט היהודיים בגרמניה לאורך השנים ולמרות היותה רוויה בנתונים סטטיסטיים, היא עוררה עניין, בעיקר לגשת ולבדוק נקודות שעלו שם ומתקשרות עם אחד הנושאים עליהם אני כותב עכשיו (אני בשלב הטיוטה הראשונית ולכן לא מפרסם כלום בנושא, ולא, זה לא קשור לספורט מוטורי).
הרצאה נוספת, שלישית במספר של ד"ר רלף שפר הייתה בנושא שעיקרו עסק באנטישמיות בספורט הגרמני מאז ראשיתו והתמקדה בדמותו המיוחדת של קרל דים, אבי הספורט בגרמניה, החל מתקופת הקיסרות ועד לתקופה הנאצית. שמו של קרל דים עולה וחוזר אצל כל מי שעוסק בדרך כזו או אחרת במחקר בנושא הספורט בגרמניה הנאצית. ד"ר שפר כתב ביוגרפיה עליו ומכיוון שאני לא יודע לקרוא גרמנית, נכון לעכשיו אני מפספס אותה וחבל.

לסיום יום העיון זכינו לצפות בסרט "ברלין 1936" – סיפורה המיוחד של גרטל ברגמן, קופצת הגובה היהודייה. לפני הצפייה בסרט הועבר הסבר קצר עליה כספורטאית ועל הפערים שקיימים בין גרסת הסרט והדיוק בפרטים היסטוריים, כמו גם אזכורה של מארי קייטל בסרט, מי שזכתה והייתה למעשה גבר…

לאחר יום ארוך ומעניין עזבתי את מתחם בית התפוצות עם חיוך גדול על השפתיים, הרבה ידע וחומר למחשבה וגם תוכניות להעמקה לעתיד, אבל התובנה הגדולה ביותר היא שספורט הוא חלק בלתי נפרד מתרבות וככזה הא חייב לקבל את המקום הראוי לו במחקר האקדמי. הספורט היהודי הוא תחום עמוק ביותר שלא זכה להרבה מחקר והגיע הזמן לעשות זאת.

"באזר" בפייסבוק

הבלוק, סדרה בהמשכים (2): דברים שאי אפשר להאיץ
צעיר מדי. זקן מדי

36 Comments

פרננדס 18 בינואר 2012

פוסט יוצא מן הכלל
התגובה של המלומד מבר-אילן לא מפתיעה, בד"כ בחוגים להיסטוריה תמיד יקפצו משמחה אם תרצה לחקור על איזה כת מילנארית מימה"ב, ויזרקו אותך לקיבינימט עם רק תעלה את הנושא של היסטוריית ספורט.
מצד שני, אני חושב לעשות תואר שני בהיסטוריה של הספורט וכמו שאמרו לי צימרמן ועוד פרופסרית להיסטוריה יש בכך סיכון אבל גם סיכוי… אני חייב לציין, ששאנשים (לאו דווקא אוהדי ספורט) שומעים על כוונתי הם מתלהבים ומעודדים. אותי זה קצת מפתיע.
אולי הדבר שמלמד הכי טוב על המצב העגום, זאת העובדה שבספרייה של האוניברסיטה העברית בהר הצופים יש אולי חצי מדף של ספרי ספורט…
כמובן שהמצב בחו"ל הוא הפוך 180 מעלות, אפילו יש מכללות ואוניברסטאות עם מחלקות נפרדות להיסטוריה של הספורט!
בקיצור ישר כח, ואני מאוד מקווה שהפוסט הזה ידחוף אנשים לכיוון המחקר ההיסטורי של הספורט.
שאלה לגבי התערוכה: האם האוצר התרכז רק בספורטאים יהודים מאירופה, או גם מארה"ב, אוסטרליה מדינות ערב וכו' ?
חזק ואמץ!

עומר 18 בינואר 2012

אתה ממש מגזים, בעברית כבר לא זורקים אותך מהמדרגות אם אתה רוצה לדבר על ספורט. יש קורסים על היבטים היסטוריים, סוציולוגים, משפטיים ועוד של הספורט. למשל: "ספורט ופוליטיקה בעולם ובישראל" של עדו נבו, "ספורט, תקשורת וקניין רוחני" של מיכל שור-עופרי וקורס שאיני זוכר את שמו על תרבות עממית וספורט באמריקה הלטינית. אני מכיר הרבה סטודנטים שכתבו עבודות והעבירו רפרטים על ספורט. נכון, אין חוג להיסטוריה של הספורט כמו באוניברסיטאות מסוימות בחו"ל, אבל גם אין חוג להיסטוריה אמריקנית או חוג ללימודי אפריקה. גם אם תעשה תואר שני על כתות בימה"ב יש בזה סיכון, כי מצב האקדמיה ומדעי הרוח בפרט לא טוב. לכל אוניברסיטה יש את התחומים בהם היא חזקה יותר, אבל אני עוד לא נתקלתי במרצים שלא מוכנים לקבל עבודות בנושאים "לא רגילים". אם אתה רוצה, אתה יכול אפילו לכתוב עבודה על הלאומיות כפי שהיא מתבטאת ב"מסע בין כוכבים" (סיפור אמיתי).

פרננדס 18 בינואר 2012

ואוו 3 קורסים על ספורט בכל השנתון!!!
נסה למצוא מנחה לכתיבת עבודה בתחום. שתמצא תגיד לי.
כמה פירסומים יש בנושא בעברית כל שנה? שואף לאפס.ובאנגלית של חוקרים ישראלים? יאיר גלילי ו…
תבין, מדובר בתחום רחב יריעה שהוזנח ומוזנח שנים ע"י האקדמיה. היית מעלה בדעתך שלא יחקרו היסטוריה צבאית, כלכלית, מגדרית וכו?
כנראה שלא

דובי מילר 18 בינואר 2012

תודה.

דביר 18 בינואר 2012

אחלה פוסט שבעולם. ואולי אחד החשובים שפורסמו בדה באזזר!

משתתף איתך בתחושותיך.

דובי מילר 18 בינואר 2012

דביר, תודה.

ירון 18 בינואר 2012

שמו של הדוקטור הוא אייל גרטמן ולא טרכטמן

דובי מילר 18 בינואר 2012

צודק, תודה, מצטער על הטעות, תוקן.

טל בן יהודה 18 בינואר 2012

מאד נהניתי לקרוא את הדברים.

התגובה של המלומד מבר אילן, מעוררת דחיה ואני דווקא כן מוצא אותה מפתיעה. אני לא כל כך מבין כיצד מלומד שכזה יכול לבטל בהינף יד השפעה של פקטור תרבותי משמעותי על בני האדם כמו ספורט.

האם ההשפעה של הספורט שונה מהשפעתו של הקולנוע? הרי שניהם מהווים סוג של אסקפיזם לבני האדם. אם לא, אולי נציע לאותו מלומד לזרוק לפח את כל המחקרים על השימוש של הנאצים בקולנוע ככלי תעמולה ובאותו הזמן נגמד את השפעתו של גבלס על המלחמה.

כנראה שהוא לא חובב גדול של הדימוי "דג במים" של ג'יימס קארי כדי לתאר את האדם החי בתוך התרבות שאופפ אותו מכל כיוון.

בהצלחה בהמשך המחקר שלך!

דובי מילר 18 בינואר 2012

טל, תודה.
כנראה שממקומו בראש מגדל השן הוא לא רואה הכל…

עודד 18 בינואר 2012

אשמח לשמוע איך הסבירו המארגנים את התגלגלות המילה הדרה לתוך דיון העוסק באנטישמיות. רק חסר שהמילה הזאת תשתרש בעולם המושגים של האנטישמיות.

דובי מילר 18 בינואר 2012

עודד – לשמחתי הם בחרו, חוץ מאשר בכותרת הכינוס, לא להתייחס כלל לעניין הזה.
כנראה שהשיקול היה "רייטינגי" ותו לא..

אפריים 18 בינואר 2012

אני מרגיש שפתחת איזו דלת לעולם הזה והייתי שמח לדעת גם מה יש בתוכו.
מכיוון שאתה עוסק בנושא, יהיה מעניין ומעשיר לשמוע על דברים מעניינים שתיתקל בהם בדרך. בין אם זה מאמרים ובין אם זה סיפורים דוגמת זה של מכבי פ"ת.
בדרך כלל נוגעים בדברים כאלו רק בסמיכות ליום השואה וגם אז זה דרך נקודת מבט אמוציונאלית וצרה.

בני תבורי 18 בינואר 2012

מצטרף לגמרי. פוסט נפלא דובי, אני לומד וסקרן לעוד.

דובי מילר 18 בינואר 2012

אפרים ותבורי-
גם אני, בתחילת הדרך הרגשתי שאני פתוח דלך לעולם חדש.
אשתדל לעדכן כאן מדי פעם (במידה ואקבל אישור..)

בכך מקרה – אני יודע שדורפן ואלון זנדר גם מתכננים לנו משהו…ואני ממתין בכיליון עינים לתוצר…

red sox 18 בינואר 2012

מצב הספורט כתחום מחקר אקדמי בישראל אמנם אינו מתקרב למעמדו הלגיטימי במדינות אירופה, אוסטרליה וצפון אמריקה, אבל קצב השיפור הוא אדיר.
כמות הפרסומים אמנם נמוכה, אבל עולה בהתמדה וכבר לא מדובר ביאיר גלילי ואמיר בן פורת לבדם. יש מבחר הולך וגדל של כותבים טובים ומעניינים שחוקרים נושאים מגוונים בארץ ובחו"ל. כמי שכתב כמה עבודות על הקשר בין פוליטיקה וספורט, אני יכול לומר שכמות החומר הקיים בעברית אינה גבוהה ומאוד לא מספקת, אך בהחלט קיימת.

ההתעוררות במחקר הספורט מתבטאת בכנסים כמו זה שהיה בבית התפוצות. רק בשבוע שעבר התקיים יום עיון מרתק באוניברסיטת חיפה על ספורט ופוליטיקה במזרח אסיה.

דובי מילר 18 בינואר 2012

יש באיזה שהוא מקום קישור ליום העיון מאוניברסיטת חיפה ?ֿ
דרך לדעת על ימים עתידיים ?

red sox 18 בינואר 2012

משום מה לא מצליח להעלות תגובה נוספת לכתבה…
חפש בגוגל "יום עיון ספורט אסיה חיפה" או משהו בסגנון.

דובי מילר 19 בינואר 2012

תודה, מצאתי.
לא הצלחתי למצוא לגבי פעילויות עתידיות…

אורי הברווז 18 בינואר 2012

דובי שלום,

דבר ראשון פוסט מצוין, מרתק וחשוב.
דבר שני ציינת את הסיפור על נבחרת הכדוריד של מכבי פ"ת. האם יש לי אפשרות לקבל עוד אינפורמציה על הסיפור.

תודה רבה.

דובי מילר 19 בינואר 2012

אורי, תודה.
אני כרגע מכין טיוטה לגבי מסעה של מכבי פ"ת לאירופה ומקווה להתייחס לזה בקרוב.

אורי הברווז 23 בינואר 2012

Thanks!

שלומית 18 בינואר 2012

דובי וכולם, שלום

בעשרת החודשים האחרונים אני מרכזת ושולחת בכל חודש עלון מידע לחוקרי ספורט ובו ריכוז של כנסים בישראל ובעולם, קולות קוראים למאמרים, מלגות, ספרים חדשים והצעות עבודה, כולם בתחום המדובר, כמובן. זאת מתוך כוונה לקיים ולחזק את קהילת חוקרי וכותבי הספורט בישראל. המעוניינים להצטרף לרשימה מוזמנים לשלוח אלי מייל לכתובת: guyshlomit1@gmail.com

דובי- נשמע שהיה מאוד מעניין. תודה ובהצלחה.

דובי מילר 18 בינואר 2012

שלומית תודה.
שלחתי לך מייל בנושא.

מוזגטס 18 בינואר 2012

אני חושב שהעדר גוף מחקר ראוי על ספורט במדינת ישראל קשור קשר הדוק לתרבות הספורט הקלוקלת שיש בארץ. לכן אני קצת יכול להבין מהיכן הגיב אליך אותו פרופסור בבר-אילן. עם זאת, תגובתו איוולת.
כמעט כל מי שאני מכיר עוסק בפעילות ספורטיבית כלשהי. אך כמעט כולם עושים זאת בשביל משהו אחר, כלומר הולכים לחדר כושר כדי להראות יותר טוב. מעטים אני מכיר שעוסקים בספורט לשם ספורט. בספורט כערך.
בלימודים שלי באוני' חיפה מאוד שמחו שיש לי רעיון לתזה שקשור לספורט. אני חשבתי לקשור את עולם הספורט לתחום הטיפול בילדים בסיכון. ואם בבר-אילן עסקינן, ראיתי שיש מישהי שחוקרת שם ספורט בהקשר לשיקום פסיכולוגי. ירדתי מהרעיון כיוון שרעיון אחר קסם לי יותר. אולי עוד אחזור ואחקור זאת בדוקטורט. אבל אני זוכר איך שחשבנו, ראש המגמה ואני, על מנחים פוטנציאלים שנינו שתקנו לכמה שניות.

דובי מילר 18 בינואר 2012

למחקר ההיסטורי של הספורט הגעתי "בטעות", למעשה דרך התחום של ההיסטוריה של הספורט המוטורי, לא דרך העיסוק בספורט כספורט.
וממש כמו שאתה מציין, קשה למצוא מנחה מתאים.
במקרה שלי, נשלחתי אליו לא כי הוא מבין בספורט (הוא לא..) אלא מכיוון שהתקופה שבה אני עוסק, התקופה הנאצית, היא תחום המומחיות שלו.
דווקא תחומי מחקר, אמורים לטעמי, להיות "פתוחים" ופורצי דרך ולא מקובעים, כי אחרת לאן נתקדם ?
הדרך הכמעט יחידה למעשה היא דרך "עוקפת" אקדמיה, לחקור ולכתוב בצורה אקדמית אמנם אבל לדאוג לפרסום במקומות אחרים וחבל, כי "מפספסים" הזדמנות לקבל ביקורת "אקדמית" שיכולה לסייע בתחום המחקר.

תומר חרוב 19 בינואר 2012

דובי, יופי של פוסט. נושא חשוב מאוד.
אגב, אני סטודנט לספרות בפקולטה למדעי הרוח בתל אביב, אנחנו מקבלים הזמנות והודעות על המון כנסים, על הכנס הזה לא שמעתי וחבל שכך.

יותם מ 19 בינואר 2012

לא שמעת על הכנס כי למרות שהוא התקיים בבית התפוצות, הוא אורגן על ידי מרכז מינרווה להסטוריה גרמנית באונ' העברית-ללא שיתוף פעולה מהחוג להיסטוריה באונ' תל אביב.

דובי מילר 19 בינואר 2012

נכון ויותר מזה.
שיתוף הפעולה הזה הוזכר בראשית דבריו של פרופסור צימרמן (מבלי להזכיר מילה על אוניברסיטת ת"א…)

סימנטוב 19 בינואר 2012

דובי רציתי להודות לך כבר אתמול ואז התחיל הקלסיקו.
כל הכבוד ותודה גדולה מכאן, בביצה שלנו לא עשים מספיק להכרה היסטורית!! ישר כח – פליזי המשך להעשיר אותנו!!!!

סימנטוב 19 בינואר 2012

רציתי להודות לך אתמול ואז התחיל הקלאסיקו
כל הכבוד על העלאת הנושא שלא כ"כ נכנס להכרה בביצה שלנו – תודה וישר כח
פליזי המשך להעשיר אותנו

סימנטוב 19 בינואר 2012

אופס לא ראיתי שהתגובה הקודמת עלתה נו טוב אין נזק להודות פעמים!!

דובי מילר 19 בינואר 2012

ח ח
תודה.

Amir A 19 בינואר 2012

מגיעה מילה טובה לכל מי שמנסה לפתח מחקר בנושא של ספורט, חברה ותרבות. ההבנה שהספורט הוא חלק אינטגרלי ומרכזי בחברה היא סימן לחברה בריאה ושפויה.

מאשקה 19 בינואר 2012

דובי, באיחור מה קראתי את הפוסט הנפלא שלך.
זוכר אתה שעקבתי בפייסבוק אחרי אחת מניסעותך לפולין עם תלמידים.
קשורה אני לנושא הזה בכל נימי נפשי, בעלי היה ילד נרדף ששרד את תקופת השואה, וסיפר לי שאחרי שהיא נגמרה והוא ילד בן 10, אימו שלחה אותו ללמוד איגרוף בכדי שיוכל להגן על עצמו, וכשהוא הגיע לארץ בשנת 1949 החל לעסוק בהרמת משקולות לחזק את גופו למען ימים אחרים שאולי יבואו והוא יצטרך להגן על עצמו. בסופו של דבר אחרי שנים הוא למד ונהיה לד"ר במקצוע האלקטרוניקה.
אם הייתי יודעת על יום העיון הזה, אפשר שהייתי מגיעה להאזין.
מודה לך מעומק ליבי שהעלת נושא זה כאן.
מבורך אתה.

דובי מילר 20 בינואר 2012

מאשקה, תודה רבה.

Comments closed