רוביניו "הבכיין"

 

בכיין

טוב, אני מודה, אף פעם לא חיבבתי יותר מדי את הברזילאי, יותר מדי הצגות, יותר מדי דמעות ויכול להיות שזה בעצם רק אני שלא מתחבר לדמות הזו, לנהג הזה והוא בכלל לא אשם, ככה הוא, יכול להיות.

322 זינוקים במרוצי פורמולה-1 היו לו, כן, במילים זה שלוש מאות עשרים ושניים, נשמע הרבה, כמעט נצח של מרוצי מכוניות, של ישיבה בתוך המושב הצר הזה של מכונית המרוץ והוא עשה את זה במגוון מעניין שמשלב קבוצות כמו ג'ורדן ז"ל, סטיוארט ז"ל, פרארי, הונדה, בראון-gp וסיים את הקריירה בקבוצת וויליאמס.

את הבכורה שלו עשה במדי קבוצת ג'ורדן, כן, זו שגם אחד שומאכר התחיל שם, היה זה הגראן-פרי של דרום-אפריקה במסלול הנהדר של קיאלאמי, אי-שם ב-1993. כבר במרוץ השלישי בקריירה שלו הצליח למשוך מעט תשומת לב כאשר תחת גשם סוחף עקף את צמד הוויליאמס של אלאן פרוסט ודיימון היל, מה שאולי סייע לו לקבע את מעמדו בהמשך.

בעונת 97' הצטרף לקבוצת המרוצים שהוקמה על ידי ג'קי סטיוארט, שלוש פעמים אלוף עולם, קבוצה שסיפקה הרבה כותרות בתחילת דרכה. בריקלו עצמו הביא את המכונית הלבנה למקום השני בגראן-פרי היוקרתי של מונקו והתקוות היו בשמיים. לאחר שנתיים נוספות הוחתם לקראת עונת 2000 לשמש כנהג שני בפרארי, או שאולי הוא לא ממש הבין שהוא אמור לשמש כינור שני לשומאכר…

את הניצחון הראשון שלו השיג בגראן-פרי הגרמני, בעונתו הראשונה בפרארי ובהמשך הצליח לנצח שמונה פעמים נוספות (ועוד אחד שנגנב ממנו בקו הסיום באוסטריה). חמש שנים הוא "בילה" תחת הדגל האיטלקי ובסופן עבר לקבוצת הונדה.

ב-2006 החל את הפרויקט השאפני של הונדה ומהר מאד הבין שזה לא מה שהוא חשב, למרות זאת ניסה לעשות את המיטב, להוציא מהמכונית הכושלת מעט יותר, לא תמיד זה עבד, או שאולי נכון להגיד שתמיד זה לא עבד…

ההפתעה הגדולה החלה דווקא באכזבה. לקראת עונת 2009 הודיעו היפאנים כי הם נוטשים את המערכה, מותירים את בריקלו (ואת ג'נסון באטון) ללא כסא מובטח. פגרה שעברה בחשש גדל התחלפה עם הגעתו של רוס בראון והקמת קבוצת בראון-gp על חורבות הונדה, עם מנועי מרצדס. ההצלחה לא איחרה להגיע כאשר הברזילאי ניצב להפתעת כולם על השורה הראשונה לקראת הזינוק למרוץ הראשון של השנה. למרות שהצליח לנצח פעמיים במהלך העונה היה זה דווקא בן-קבוצתו, באטון שזכה לבסוף באליפות.

בשתי העונות האחרונות בקריירה נהג רובנס בריקלו עבור קבוצת וויליאמס במה שהוגדר על ידי אנשים מתוך הקבוצה – המכונית הגרועה ביותר שיוצרה על ידי וויליאמס, ונראה כי זקנתו מביישת את צעירותו.

למרות שמאד רצה להמשיך לנהוג בפורמולה-1 וניסה למשוך את זה, אולי יותר מדי, בקבוצה החליטו כי הם צריכים שינוי והראו לו את הדרך החוצה, בעבור בריזליאי אחר, צעיר יותר ובעל שם "סקסי" יותר, סנה, האחיין של…בריקלו קיבל עליו את רוע הגזירה (לא שהייתה לו ברירה..).

למרות שהבטיח לאשתו שלא ימשיך לעשות דברים מסוכנים, כעת הוא בדרך לסדרת האינדי בארה"ב, בשלב זה למבחנים אולם נראה כי הסדרה האמריקאית, שלא משופעת בכישרונות רבים, תהיה המקום בו ימשיך בריקלו להתחרות ואולי, כמו אחרים לפניו, יצליח לעורר מעט את הקריירה שלו ולזכות למעט אושר ואולי גביע או שניים (או עשר..).

מה אני זוכר ממנו? בעיקר את הניצחון בגראן-פרי הגרמני וההימור על הצמיגים וגם כמובן את הויתור למיכאל שומאכר על הניצחון בגראן-פרי האוסטרי, שם רצה להוכיח שהוא מציית להוראות הקבוצה וויתר על כבודו. לטעמי, שם הוא נגמר, דווקא שם היה צריך להראות שיש לו "ביצים", הוא היה שם בזכות, הוביל את המירוץ וכולם ידעו מה הולך לקרות…

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

"באזר" בפייסבוק

אלופה ראויה!
מה עושים במצב מוזר כזה (מכבי הפסידה בבית לאשדוד!)

12 Comments

ניר 31 בינואר 2012

קודם כל, לא ברור לי מה נהדר בקיאלמי. המסלול היה אנמי לגמרי וחסר כל אופי. היה קשה לעקוף בו, בעיקר עקב העדר ישורת ראויה.
לגבי רוביניו – לדעתי לא התמקדת מספיק בסיבה העיקרית לכך שרוביניו לא אהוב על אנשים רבים: התקופה שלו בפרארי.
כבר אמרתי את זה רבות: ברגע שנהג מרוצים חותם על חוזה שבו הוא באופן קבוע צריך לתת לבן הזוג שלו לעקוף אותו – הוא מפסיק להיות נהג מרוצים, ומתחיל להיות זונה.
חמור מכך – זה גורם לנהגים לאבד את ה KILLING INSTINCT שלהם – ואז גם כשכבר מותר להם להתחרות – הם פחות אגרסיביים.
אמרת באריקלו, אמרת מאסה – אמרת הכל.

מספיק להזכר בעקיפות שמאסה אכל בשנת הכמעט אליפות שלו מכל מני נהגים – נהג כזה אסור שיהיה אלוף, וטוב שבאריקלו ומאסה לא זכו לכך.

דובי מילר 31 בינואר 2012

ניר – אני פשוט אוהב את המסלול בקיאלאמי, חלק מהרומנטיקה.
הדוגמה ההפוכה לזו של בריקלו היא רנה ארנו שלא נתן לפרוסט לעקוף בגראן-פרי הצרפתי (82' ? ) וכמובן הקרב בתוך פרארי בין פירוני לווילנייב, שהוביל ל…

אדי ארווין הוא היוצא מהכלל, כך לפחות הצהיר מראש. הגיע לפרארי במטרה מוצהרת להנות, לעשות כסף ולאסוף פירורים ששומאכר משאיר, הוא עשה את זה מבחירה, נהנה מזה, כמעט גנב אליפות, אבל זה כבר עניין שלו.

דורפן 31 בינואר 2012

אני זוכר פעם את רונאלדיניו אומר "שלברזילאים אף פעם לא נותנים את ההגה של הפרארי" – והדגיש את הישגו שת מסה לחתום בקבוצה הזו ולשבור את הזלזול בעולם הלטיני בברזילאים. אבל המחיר היה להיות נהג משנה של פרארי – מזכיר לי קצת את השחקנים הלטינים שעדיין מעדיפים להיות על הספסל בריאל מדריד או מילאן במקום לשחק

דובי מילר 31 בינואר 2012

תראה, קשה להאשים מישהו על כך שהוא רוצה לנהוג בפרארי , אבל יש הבדל גדול בין "לנהוג" לבין לפתוח את הרגליים…

Cabrio 31 בינואר 2012

322 מירוצים?! במחשבה המיידית ניסיתי לפרוט את זה למספר השנים והייתי בהלם טוטאלי. לשרוד כ״כ הרבה שנים בתפקיד כל כך טובעני ומסוכן.. כל הכבוד. באמת.

ומעבר לכך – יש לי שאלה קצת לא קשורה –
האם קבוצות הפורמולה 1 מרוויחות כסף? הרי יש כל כך הרבה הוצאות עתק.
אני יודע שהעסק בכללי שווה מיליארדים, אך האם חלוקת ההכנסות מאפשרת לקבוצות להרוויח,
או שזה הרבה פעמים עניין של יוקרה ותדמית שמוכרת גם את מכוניות הכביש?

דובי מילר 31 בינואר 2012

השאלה הכלכלית שמאחורי הקבוצות בפורמולה-1 היא שאלה גדולה ומורכבת מדי בכדי לענות ככה סתם..
ובכל זאת – הן בגדול מנוהלות כמו עסק לכל דבר, אסור לשכוח שהקבוצות מקבלות סכומי כסף גדולים מחוזי פרסום וזכויות שידור של המרוצים ב-FIA.
כדאי שאקדיש לזה פוסט מיוחד…רשמתי לעצמי.

ניר 1 בפברואר 2012

אנחנו לא יודעים אם הקבוצות רווחיות, וזאת האמת.
כל הקבוצות הגדולות נתמכות על ידי חברות גדולות כמו פיאט, מרצדס, וודאפון ורד בול כמובן, חברות שמוכנות להשקיע לעיתים מאות מליוני דולרים כדי לקבל בחזרה פרסום ו"תדמית".
נסיגתם של היצרנים מפורמולה אחת מרמזת שכסף נטו לא רואים כאן, אלא החזר שקשה למדוד אותו. אם העסק לא היינו רואים כנראה פרישות לפרקים של גופים כמו רנו, הונדה, טויוטה ו BMW.
דובי לגבי קיאלמי, אני חושב שראינו רק שני מרוצים שם – ב 1992 (נצחון משעמם של מנסל) ו 1993 שבו לפחות הייתה עקיפה של פרוסט על סנהוגם דרמה קטנה בזינוק כשדיימון היל איבד את הרכב בהקפה הראשונה.
המסלול הזה אנמי לגמרי, אולי אתה מתכוון למסלול המקורי, אותו אינני מכיר כלל, ועליו אני חושב התקיים GP לאחרונה ב 1985.

דובי מילר 1 בפברואר 2012

ניר, רווח, לפחות מבחינתי ואני מניח שגם מבחינת הקבוצות והיצרנים התומכים/בעלים נמדד לא רק בכסף, אני מניח שבזה אנחנו מסכימים, אלא מה, כאשר נדרשים הקיצוצים ברור שהקיצוץ הראשוני יגיע מה"שמנת" כלומר מהספורט המוטורי ולכן גם הפרישות של היצרנים.
הרווח הוא בעיקר תדמיתי/פרסומי ורק לאחר מכן גם מחקרי.

לגבי קיאלמי – בפעם הראשונה שמעתי עליו בתחילת שנות ה-80, שנות "טורבו" ומשהו בו עשה לי קליק כזה. נהניתי לשחק ב-GPL ולנהוג שם וגם כמובן לחקור אודות המסלול והמירוצים עליו בעבר ובסדרות דרא"פ שונות שנערכו שם.

יונה עם קסדה 1 בפברואר 2012

בריקלו הוריד את התואר נהג פורמולה 1 לאשפתות. כישרון היה לו ובסופו של דבר גם רכב מנצח שלוקח אליפות. אממה- גייס אותו הקרפד האיטלקי שבמשך שנים לחש לו באוזניה לעצור את היל והאקינן לטובת שומאכר (המאעפן) -שקטף אליפויות הודות לאתנן.

הקבוצות שהתחרו בפרארי, גם אם היו השתמשו בטקטיקה קבוצתית ברמה כלשהי מול פרארי מעולם לא השתינו מהמקפצה על כולם ולאורך עונות שלמות.

כששני האדומים היו בשורות הראשונות לפעמים בריקלו היה מזנק קל לשתי עצירות כששומאכר בונה על חסימה שתספיק עד לתדלוק הראשון…

הרגע המשפיל ביותר היה ניצחון דחוק ששומאכר והקרפד האיטלקי אפשרו לו לקחת בזחילה. התביישתי בשבילו- אבל הוא התכופף ולקח אותו מהריצפה. אחר כך במסיבת העיתונאים נזכר להסמיק.

לדוגמא :http://www.youtube.com/watch?v=2yHPQSOziDw

יונה עם קסדה 1 בפברואר 2012

לא יכולתי להתאפק :)
העקיפה המפורסמת על האיש והלסת:

http://www.youtube.com/watch?v=9NtrtGMImUk

דורפן 2 בפברואר 2012

מרגש אותי שיש ספורטאים שמאחדים כך את אוהדי הספורט מכל הגוונים. אני חושב שכולנו מסכימים: זה היה סתם כלומניק

ניר 10 בפברואר 2012

הוא לא מהנהגים החביבים עלי, וזה בלשון המעטה, אבל כלומניק זו קצת היסחפות. אם נתנו לו את המכונית הכי טובה – הוא יכול היה לנצל לעיתים. תתלפא, אבל לא כל נהגי ה F1 יכולים להתפאר אפילו בזה.
הוא בליגה של DC, של ריקרדו פטרסה (אולי), ושל עוד כל מני מספרי 2. תוסיף את ברגר.

Comments closed