לא לשפוך את החלב כדי לא לבכות אחר-כך…(לסרחיו פרז)

.

.

.

.

.

.

.

…יוצא מהמכונית האדומה באיטיות, העצבים בפנים אוכלים אותו, פותח מעט את הרוכסן האורכי, שיכנס מעט אוuיר, אולי זה ירגיע ואולי לא. מתמהמה עם הורדת הכפפות, מושך באיטיות אצבע אחרי אצבע, יד שמאל קודם ולאחר מכן יד ימין, זה הסדר הקבוע שלו רק שהפעם הוא עושה את זה ממש לאט, כמעט בהפגנתיות. חצי מניח חצי זורק אותן לעבר המושב השטוח של המכונית, שעד לפני זמן קצר עוד הובילה אותו בביטחה אל קו הסיום.

עכשיו הוא פותח את הקסדה הלבנה שלו, מסיר אותה מהראש, מביט ברצפה , לא ממש רוצה לראות מישהו, מוריד את הסמרטוט הלבן, בדרך מוחה אגלי זיעה שזולגים במורד המצח, מציקים לו, כאילו הוא לא עצבני מספיק.

הוא לא רוצה לראות אף אחד, לא רוצה לשמוע אף אחד, רק לגשת למקלחת, אבל לפני זה הוא צריך לטפס אל הפודיום, לשמוע את ההמנון ברקע, לקבל גביע ולהתיז שמפניה, לעשות את עצמו שמח, שוב,

עוד פעם הוא סיים מירוץ על הפודיום, אבל, וזה אבל גדול, רק במקום השני, מקום שני שהרבה נהגים שזינקו איתו יחד לפני פחות משעתיים היו מוכנים להתחלף עמו, הרבה נהגים מסביב לעולם היו נותנים הכל עבור הרגע הזה,  והוא, במצבו הנוכחי, היה מוכן לתת להם את התפקיד.

לא ככה הוא חשב שזה יהיה. הוא היה מסונוור והסכים לקבל את התפקיד. הם באו אליו בזמן לא טוב, בדיוק הוא סיים במקום השני, הפתיע את כולם כאשר זינב במכונית שלהם במירוץ החצי-גשום חצי-יבש בסיפנג, מלזיה,

הוא זוכר את זה כאילו זה היה אתמול. אז הוא היה נהג של סאובר, לפניו הייתה רק הפרארי של אלונסו. הוא לא הצהיר  רשמית אף פעם האם פטר נתן לו הוראה להאט ולא לתקוף את הספרדי, הוא רק היה מוכן להגיד שהבין בדיוק מה מקומו על המסלול. ואת הנקודה שלו הוא הוכיח. לכולם היה ברור מה היה יכול לקרות, לכולם גם היה ברור שפליפה מאסה, הנהג השני של פרארי, סיים את דרכו קצת לאחר מכן. ואז הם באו אליו.

סרחיו פרז - מלזיה 2012

***

הוא זוכר את זה כמו היום למרות שחלפו עברו כבר אי אלו שנים. הוא הסכים כמעט מיד. אתה לא מסרב לנהוג עבור הקבוצה הכי מפורסמת בספורט המוטורי, אתה לא אומר לא לפרארי, אי אפשר לבוא אליו בטענות, הוא רק רצה סיכוי שווה, מכונית זהה ואת זה הם הבטיחו לו. לא רשמית אמנם, הם רמזו שהספרדי בעמדה עדיפה והוא לא יקבל שום הוראה לוותר אם הוא יוביל מירוץ, אבל כפו עליו בחוזה תנאים שלא יכול היה לסרב להם, בטח לא לסכום שנילווה אליהם.

ואז, כאשר הספרדי פרש, הוא חשב שהוא יקודם. שהוא המתין מספיק. וזה לא קרה. קודם הביאו לו את ההוא ממקלארן, שרצה רק להגשים חלום קטן ולזכות באליפות עולם נוספת, שנייה משלו, בפרארי (ועשה את זה) והוא, ישב בשקט, עשה את התפקיד הכי טוב שאפשר, סיים שני בדירוג העולמי, שוב, מביא את הנקודות שצריך ושומר על האנגלי.

כאשר האנגלי פרש, והוא כבר היה די ותיק וחשב שעכשיו בכל זאת הגיע תורו, הם הצניחו עליו את הגרמני, הגרמני כבר זכה בשתי אליפויות, אבל לא עם פרארי, וגם הוא רצה להגשים חלום, לעשות אליפות נוספת עם הסוס הצוהל. הם הסכימו כמובן, מי לא היה רוצה שווטל ינהג עבורו.

הוא חשב שווטל יגיע ולו, למספר 2 הנצחי, יהיה סיכוי מולו. אבל הם הזכירו לו את החוזה, אמרו לו שהוא מחויב למשהו וביקשו עוד עונה-שתיים, הרי לא ממש רע לו אצלם, התנאים טובים, הפסטה מצויינת וגם הקיאנטי. הוא שתק.

הכותרות ב"אוטוספורט" וב-f1 racing דיברו על שושלת – אדי ארווין, רובנס בריקלו ופליפה מאסה הוזכרו שם, ולא בהקשר טוב. כולם הגיעו לקבוצה עם ציפיות, כולם היו נהגים מספר 2 בקבוצה הזו, כולם חשבו שיקבלו את הצ'אנס לאליפות וכולם התאכזבו.

היחיד שידע לעשות את זה נכון וליהנות היה האירי, הוא עשה את הכסף שלו, חגג במסיבות, הספיק לבלות עם כל איטלקיה/צרפתייה או השד יודע מאיפה היא באה ונהנה מהחיים, לא ממש הפריע לו להיות הנהג השני, נהפוך הוא, הוא נהנה מזה.

צמד הברזילאים, חוץ מלבכות לא עשו כלום. מדי פעם גרדו ניקוד פה ושם ולאחר שכשלו האשימו את כל העולם. הם לא ממש הבינו שאף פעם לא היה להם סיכוי באמת.

***

הנה, קוראים לו עכשיו לפודיום, הוא לוקח גמיעה ארוכה מבקבוק המים הקרים, מחסל כמעט את כולו בלגימה אחת, שיחכו, מקסימום יתנו לו עוד קנס. פרארי מכסים את זה עבורו, זה חלק מהחוזה.

הוא עולה בצעדים כבדים לכיוון הבמה, מאלץ את עצמו להוציא חיוך, לוחץ יד, קורץ לדוגמנית בכניסה, עוצר לידה ולוחש לה משהו באוזן ושניהם מחייכים, לפחות מישהי אחת אמיתית איתו. ממשיך בצעדים כבדים , קשה לו להסתיר את האכזבה שלו, הוא מטפס אל המדרגה עליה הוא אמור לעמוד, עכשיו סבסטיאן מחבק אותו, מודה לו על המחווה שעשה רק מעט קודם. ברקע ההמנון הגרמני מתנגן ואחריו האיטלקי, את המקסיקני כנראה כבר לא ישמעו,

הוא לא רוצה להמשיך כך, הוא יודיע להם שהוא עוזב. הוא בזבז יותר מדי זמן פה, היה צריך להישאר אז, ב-2012, בסאובר כמו שייעצו לו. הוא עשה טעות, איך לא חשב על זה. הנה, מגישים לו גביע והמספר 2 צורב לו ביד, כואב לו בעיניים, הוא הוביל כמעט מירוץ שלם. כמעט, כי הקפה לסיום הוא נאלץ "לביים" ירידה מהמסלול בכדי לאפשר לגרמני לעבור אותו, לתת לו לנצח, להבטיח אליפות נוספת, את זו של 2020, אליפות חגיגית עם מספר יפה. זהו, סופית הוא יגש ישר מכאן לדומיניקלי ויגיד לו שהוא עוזב מיידית, בדרך גם יזמין את הדוגמנית לארוחת ערב, אולי בכל זאת יצא מזה משהו.

(פוסט זה מוקדש לסרחיו פרז, נהגה של קבוצת סאובר, שסיים במקום השני בגראן-פרי של מלזיה ביום ראשון האחרון, וכבר עכשיו כולם מדברים עליו כמחליף של פליפה מאסה בפרארי…)

***

"באזר" בפייסבוק

פאו נראית כמו הכדורסל האירופי
עד חולף במקום

10 Comments

פאקו 28 במרץ 2012

פוסט ענק!

דובי מילר 28 במרץ 2012

תודה רבה.

Cabrio 28 במרץ 2012

באמת אדיר :) חיוך מריר ומפוכח על הפנים….

עפר ויקסלבאום 29 במרץ 2012

מקסים

אביאל 29 במרץ 2012

מעולה !

IDO 31 במרץ 2012

מאיפה הוא הגיע … לכל הרוחות

תומר ש 31 במרץ 2012

אחלה, תודה

אסף 31 במרץ 2012

דובי הוא כבר רגיל לקבל הוראות מפרארי

תלמיד 3 באפריל 2012

אתה מורה בתיכון דרור?

דובי מילר 3 באפריל 2012

כן, למה ?

Comments closed