עץ נופל ביער (ושומאכר מתנגש)

ביום ראשון האחרון התרחשו ברצף של מספר שעות שלושה אירועי ספורט מוטורי מהגדולים והחשובים בעולם הארבע-גלגלי, סוף שבוע של גבינות והרבה אוכל שמצא אותי, כמו את מרביתו של עם ישראל, לועס ונוגס עוד ועוד, בודק שוב ושוב את יכולת הקיבול של הקיבה שלי, דברים אליהם לא הייתי מורגל בשנה האחרונה.

בצל המשבר הכלכלי החמור במתרחש בימים אלו ביוון, התקיים שם ראלי אקרופוליס במסגרת אליפות העולם. המירוץ השישי לאליפות השנה – וכאילו לא היה.

החל מיום חמישי בשבוע שעבר ישבתי כהרגלי בקודש צמוד למחשב עם מספר מקורות און-ליין בכדי לראות ולשמוע מה קורה בשבילי העפר הסלעיים והמאובקים של אחד ממרוצי הראלי הקשים בלוח השנה, ונזכרתי בעיקר בסיפור העץ שנופל ביער (מכירי ? אם עץ נופל ביער ואף אחד לא שומע או רואה, האם העץ נפל..? ).

זהו בערך המצב של אליפות העולם בראלי. בגלל בעיות חוזיות וכלכליות שונות, כמעט באף מדינה "נורמלית" לא משודרת האליפות הזו באופן מסודר. נכון להיום היכולת לצפות בסיטרואן ופורד נאבקות אחת בשנייה כרוכה בעיקר ביוטיוב. שם אגב, יש יופי של סקירה.

את סבסטיאן לואב כל זה לא עניין וביום ראשון בצהריים, בזמן שנגסתי בעוד ביס מפשטידת הגבינה הנהדרת שאשתי הכינה וקינחתי בגומבוצים של אמא שלי, אלוף העולם מצרפת עשה את הדרך הבטוחה לקו הסיום, לקראת אליפות עולם נוספת.

נראה כאילו הטקטיקה שבחרה השנה קבוצת פורד היא טקטיקה התאבדותית משהו. לאחר שבשנים האחרונות שום דבר לא עזר ואף אחד לא הצליח לעצור את הצרפתי, עשו השנה שינוי בפורד. יחד עם שיפורים במכונית, שגרמו לפיאסטה להיות באמת מהירה יותר, לאטבלה ופטר סולברג, צמד נהגי הקבוצה פשוט לוחצים עד הסוף, מהמרים, מקווים שיצליחו להתיש את לואב.

בדרך כלל זה נגמר בהתרסקות שלהם או בתקלה טכנית. המהלכים הללו נראים די אבודים לנוכח הדומיננטיות של פורד והמצב העגום משהו של האליפות.

מיד לאחר שסיימתי לנקות את מעט הפירורים שהצטברו על חולצתי, ולפני שפיניתי מקום לעוגה נוספת, נערכו מכוניות הפורמולה-1 על הגריד ברחובות הצרים של מונקו, לזינוק לגראן-פרי היוקרתי של השנה, והמיותר מכולם.

הסאגה החלה עוד קודם לכן – מיכאל שומאכר, כן ההוא עם שבע אליפויות העולם שעשה קאמבק וגרם לכולנו לחשוב בשביל מה הוא היה צריך את זה, קבע כבר בשבת את הזמן המהיר ביותר במקצי הדרוג – נהג הכי מהר שאפשר והזכיר ימים יפים יותר, רק בכדי לזנק מהמקום השישי, עונש על התאונה האידיוטית אותה גרם במרוץ הקודם עם ברונו סנה.

לכולם, חוץ מלגרמני, היה ברור שאין לו באמת סיכוי וההערכה שלי שניות לפני הזינוק, בעיקר עקב מבט על כך שפרננדו אלונסו בפרארי האדומה לצידו, היתה ששומאכר יתנגש עם אלונסו בפנייה הראשונה ויגמור לשניהם את המרוץ. כאשר כבו האורות ברמזור וכולם זינקו, הסתבר שטעיתי: הוא התנגש בגרוז'אן של לוטוס.

מי שהרוויח מכל העניין השומאכרי הוא מרק וובר של רד-בול, שקבע את הזמן השני בטיבו, זינק מהפול-פוזישן, ניהל את המירוץ ללא בעיות מיוחדות וניצח באחד המרוצים המשעממים ביותר שנראו השנה, מהסוג שגורם לי רק למחשבה אחת – מתי הסיוט יגמר.

נוצרה מהר מאד שיירה של נהגים, שפוחדים לקחת סיכונים. הרחובות הצרים במונאקו גורמים לכך שאין כמעט אפשרות לעקוף ואפילו הישועה שאמורה הייתה להגיע מה-drs או מהצמיגים הסופר-רכים שנבחרו על ידי פירלי לא סייעו בכלום.

כל כך רציתי שזה כבר יגמר, יגאל מהיסורים. קיוויתי לגשם שיעשה קצת בלאגן חיובי. זה לא קרה. המחשבה היחידה שעברה במוחי, בכל הקשור למירוץ, היא שהמכוניות די זהות ביכולתן השנה, הקבוצות הצליחו לצמצם פערים על רד-בול של ניואי, ופתאום סבסטיאן ווטל נראה בן-אנוש לחלוטין. כבר כינו אותו נהג-על, אחד הגדולים והנה, עם מכונית ממוצעת לחלוטין, אבל תחרותית הוא לא מצליח לעשות את מה שאיירטון סנה עשה למשל ברחובות מונקו ב-84'.

כל זה כמובן לא עניין את וובר, הוא ניצח, חגג בבריכה והחל את חרושת השמועות בדבר המעבר האפשרי שלו לפרארי.

לכבוד ארוחת הערב החגיגה המוטורית נמשכה עם הפסטיבל הגדול באינדיניאפוליס, עם ה-אינדי 500, אולי המרוץ הגדול ביותר בעולם, שהברק שלו הועם בשנים האחרונות.

כבר ביום שישי זכינו בהיסטוריה ישראלית. אלון דאי, שמתחרה בליגת האינדי-לייטס, הליגה המשנית בארה"ב, סיים במקום השמיני על המסלול האובאלי, מצליח להתחמק מקירות הבטון המפחידים.

ביום ראשון, כאשר מכוניות האינדי ניצבו על הגריד, הדבר הראשון שעלה במוחי, אחרי שנרגעתי במעט מעוד מנת עוגת גבינה שאשתי עשתה (פשוט מעולה! גם העוגה) היה שמכוניוצ האינדי החדשות – מ כ ו ע ר ו ת !  מכונית מירוץ צריכה להיות יפה לפני הכל (ככה אני חושב וזה לא אומר שזה נכון). המכוניות הללו הן מעין הכלאה לא ברורה בין סינגל-סיטר לאיזו מכונית שנלקחה מאחד ממשחקי המחשב ולא דומה לכלום.

לאחר מירוץ מרתק היה זה דריו פראנקיטי, הסקוטי הוותיק, היה זה שחצה ראשון את קו הסיום וזכה ללגום מבקבוק החלב המסורתי של המנצחים. לא פעם ראשונה עבורו, אבל הוא אמר שבכל פעם זה מרגיש נפלא מחדש, ואם הוא חושב ככה מי אני שלא אקבל את זה.

***

באלוטלי אינו מחכה לי
להרוג זמן

5 Comments

Ido moria 31 במאי 2012

אאופס פספסתי , מתי היה חג שבועות?

דובי מילר 31 במאי 2012

בשבועות…

תום 31 במאי 2012

באיזה יקום האינדי הוא המירוץ הגדול בעולם?

דובי מילר 31 במאי 2012

תום, כמעט בכל מובן זהו המרוץ ״הכי״ בעולם.
גם אם לא במונחים מספריים מדויקים.
שים לב לכמות הצופים ביציעים, התקשורת שסביבו והעניין שהוא מייצר ועוד לא נגעתי בהיסטוריה ובמסורת.
עצוב לי כיום שנהגי פורמולה-1 לא מתחרים באינדי וכן, זה קרה בעבר.

ש. בן ד. 1 ביוני 2012

המרוץ נחשב לאחד משלושת מרוצי המכוניות החשובים בעולם (הטריפל קראון של המרוצים) – ביחד עם מונאקו ולה מאן 24 (שאם אני לא טועה היחיד שזכה בשלושתם היה גראהם היל), כשאני זוכר בעיקר כמה דיברו על זה אחרי הניצחון של מונטויה במונאקו אחרי שזכה בעבר באינדי.
ולגבי ההשתתפות של נהגי פורמולה (ונרד לרגע מהעובדה שהמרוצים מתקיימים במקביל או כמעט במקביל בכל שנה) היא פשוט בגלל שאף קבוצה לא תיתן לנהג שלה להתחרות במרוץ אחר (והרבה יותר מסוכן) במהלך העונה כשיש לה חוזה של עשרות מיליונים איתו, שלא לדבר על ההתאמות שהם צריכים לעשות כדי להגיע לרמה הגבוהה באמת (פודיום).
אבל אם אפשר לחלום – תמיד רציתי לראות את אדי ארויין מתחרה בשיאו בדיטונה 500…

Comments closed