הכתובת היתה על הקיר

על עונת הפורמולה-1 של 2012, איך שלא תסתכלו על זה, כתוב – לואיס המילטון ובגדול. לא משנה מה הוא כבר יעשה עד סוף השנה, השינוי נראה והוא לטובה. את השנים הראשונות של הקריירה שלו הוא בילה בעיקר בלחצות ראשון את קו הסיום או לא לחצות אותו בכלל ואז לבוא בטענות לכל העולם ואשתו. נכון, הוא לקח אליפות עולם אחת אבל לפי החשבון שלי היתה אמורה להיות לו עוד אחת לפחות.

שבעה מירוצים כבר חלפו להם בעונת המירוצים הזו ורק אתמול, במירוץ השביעי שנערך בקנדה הצליח המילטון להביא את המקלארן שלו למקום הראשון וכל זה לא ממש הפריע לו. הוא ניהל עד כה את העונה הזו אחרת מכל קודמותיה. מצליח לקחת נקודות חשובות, מבין שרשימת ניצחונות זה טוב להיסטוריה, לסטטיסטיקה אבל אליפות מביאים גם בעזרת צבירת נקודות חשובות, שומרים על יציבות, מסיימים מירוצים באופן עקבי וזה עובד.

לאחר שבששת המירוצים הקודמים זכינו לראות ששה נהגים שונים מנצחים היה ברור שמתישהו יגיע גם תורו של המילטון. לזכותו יאמר שהוא לא נלחץ מכך שאחרים ניצחו והוא לא. הוא שידר שקט, רוגע, יודע שזה יגיע, יש שיגידו שהוא התבגר, לוקח פחות סיכונים, נוהג יותר מחושב וזה מצליח. יש לו מכונית טובה, טובה מאד. הפערים בין המכוניות בצמרת די קרובים ולכן כל מ"מ או מאית שנייה חשובות אבל בעיקר חשובה השנה יותר מכל היכולת לשמור על הצמיגים וזה השינוי הגדול מבחינתו.

בעונה הקודמת המילטון היה נוהג אגרסיבי יותר, שוחק את צמיגיו לעזאזל ואז כאשר לא היה מצליח לנצח, הדבר הראשון שהוא היה עושה – ערימה של טענות כלפי כל העולם ואשתו. כולם אשמים רק לא הוא. שיטה טובה. בפגרת החורף הוא עשה שיעורי בית, נח, אמר שאפילו לא התגעגע להגה, מה שנשמע מעט מוזר ובכל זאת, הוא חזר אחר, רגוע, מחוייך, ידידותי למקלארן ובעיקר לצמיגים. החל את העונה והחל לצבור נקודות. ראה את באטן בן קבוצתו מנצח, את אלונסו, ווטל ו-וובר ואפילו את מלדונדו וניקו רוזברג וכל זה לא הפריע לו, הוא המשיך לקחת נקודות, יודע שתורו יגיע.

כולם דיברו על רייקונן ומתי הוא ינצח והוא המשיך בשלו, נקודות. ואתמול, בקנדה, הוא הצליח לנצח טקטיקת עצירה אחת של אלונסו, חוצה את קו הסיום ראשון בפעם השלישית במסלול המיוחד הזה במונטריאול, נמנע ממגע עם קיר-האלופים המאיים. הניצחון שלו אתמול גרם לעונה הזו לשבור שיא בכך שהוא המנצח השביעי העונה מתוך שבעה מירוצים, מעניין אבל בעיקר גורם להרבה אנשים לחשוב האם כל אחד יכול לנצח היום מירוץ גראן-פרי? לא, ממש לא. מתוך השבעה שניצחו ארבעה הם אלופי עולם ואת זה רבים שכחו (ווטל, אלונסו, באטן והמילטון עצמו).

סבסטיאן ווטל החל את סוף השבוע בצורה טובה, קבע את הזמן המהיר ביותר, זינק מהפול-פוזישן והוביל בחלק הראשון של המירוץ, אבל..וזה אבל גדול. יסלחו לי כולם וכבר אמרתי את זה מזמן. ווטל לא כזה גדול כמו שנוטים לעשות ממנו, מצטער. פתאום, כאשר הרד-בול שלו עם כנפיים שבורות הוא לא מצליח להוציא ממנה את מעט היכולת שהוא אמור לעשות. הוא נהג מעולה, אין ספק, בעיקר כאשר הוא מזנק מראש הטור והתנאים למכוניתו מושלמים והשנה הם לא, עדיין לא. גם פרארי מעט מתחסדים ואומרים שהמכונית שלהם פחות טובה ואלונסו מוציא ממנה הרבה מעבר. שטויות.

אחד הדברים שבולטים השנה מעל להכל זו חוסר העקביות של המכוניות והיכולת שלהם להתמודד עם השחיקה המכוונת בצמיגים. חלק מהגדולה שנדרשת, השנה, מנהג פורמולה-1 יותר מתמיד, היא היכולת להשתמש בצמיגיו בצורה הנכונה ביותר. הכי קל לייצר צמיגים בעלי "אפס" אחוז שחיקה ולהגיד לנהגים לתת בראש, אבל את זה כולם יכולים. הגדולים באמת צריכים לדעת להתמודד גם עם תנאים אחרים, גם אם הם "מלאכותיים". איירטון סנה אמר פעם שנהגי פורמולה-1 נחשבים הכי טובים בעולם ולכן הם צריכים לדעת להתמודד גם עם מצבים קשים, צודק. אז שחיקת הצמיגים זה תירוץ, מבחינתי.

המילטון אתמול לא חיפש תירוצים, פשוט חיפש לקחת נקודות ואם אפשר לקחת את מקסימום הניקוד, עדיף.

מיצינו
דונייצק לא אוהבת אותה / מיקי יואכים

3 Comments

ניינר 11 ביוני 2012

אני שמח לראות את פטל חוזר לגודל הטבעי שלו. גם אני לא מחזיק ממנו כזה עילוי. אליפות של המילטון לא תשמח אותי אבל בטח לא תפתיע איש.

פאקו 12 ביוני 2012

איכשהו ההובלה המתחלפת השנה מזכירה את המערכון של מונטי פייטון על אולימפיאדת "המיוחדים", ובו הקטע של הריצה הארוכה לבעלי שלפוחית חלשה.

ניר 14 ביוני 2012

וואלה דובי, כתבת לעניין הפעם. המילטון השנה הרבה יותר בוגר, ווטל אף פעם לא היה היורש של שומאכר.
רק דבר אחד – כל העניין הזה עם הצמיגים די מטופש – זה הכל הימור, ולא מצביע על יכולת של אף אחד.

Comments closed