היינו ילדים וזה היה מזמן (עוד אחד מסיפורי הפועל ב"ש)

אי-שם בילדות הרחוקה שלי, כפר יונה, המקום בו נולדתי ובו אני גר מאז ומעולם, היה כפר כמו שכפר צריך להיראות. בית פרטי עם דשא מלפנים, ללא גדר מסודרת בהתחלה, בחזית הבית עובר כביש או ככה לפחות הוא מוגדר, הוא יותר נראה כמו איזו רצועת אספלט אפורה-שחורה ושבורה, עם שוליים מכורכר וחול. מול הבית פרדס גדול של עצי תפוזים. ירוק-עד עם כתמים קטנים כתומים צהובים שהיו ואינם עוד, במקומם גדלים בתים, ימי ילדותי.

כדורגל וחתונה

לא מזמן אני נכנס אל חדר המורים בבית הספר שבו אני מלמד וליד אחד השולחנות יושב אדם, שיער מאפיר מסגיר במעט את השנים שעברו עליו, לבוש בגדי ספורט משמע הוא מורה לספורט ומעיין בעיתון, לא לא עיתון ספורט אלא דווקא המוסף הכלכלי של העיתון היומי. אנחנו עובדים יחד מספר שנים באותו המקום והחלפנו פה ושם מספר מילים אבל לא הרבה מעבר, הוא לא יודע שנפגשנו כבר בעבר והפעם, בשקט שמסביבנו החלטתי לספר.

בכפר הישן שבו התגוררתי, אבא שלי היה נהג אוטובוס, בעל חברת הסעות שהלכה וגדלה עם השנים, אבל אז, הוא היה בעלים של אוטובוס אחד, וולבו, כתום-לבן, מרעיש עם מנוע שהמהנדסים השבדיים החליטו למקם בתוך האוטובוס,בחלק הקדמי למעלה, בצמוד לנהג. בימים ההם כולם הכירו את כולם בכפר יונה וכמובן שאבא שלי, שהיה מסיע לבית הספר בישוב היה מוכר על ידי כולם. הוא גם דאג לספר לכולם שאני אוהב את הפועל באר-שבע, זה היה חשוב אז כי הם היו אלופים.

באחד הימים מגיע אבא שלי הביתה ומודיע לי שאני מוזמן לחתונה בבאר-שבע. מה לי, ילד בן כלום וקצת ולחתונה בבאר-שבע, אתם שואלים…ובכן, מסתבר שאחת מהבנות היפות של הכפר היתה חברה של…נכון, אחד משחקני הפועל באר-שבע, שמשתייך למשפחת צבי, היו אז בהפועל באר שבע שלושה אחים למשפחה – אפרים, עובדיה ויצחק, אני ממש לא זוכר מי התחתן אז, מצטער. אז כאשר היא, הכלה, שמעה שאני אוהד של הפועל, מיד הזמינה אותי לחתונה ואמרה שכל שחקני הקבוצה יהיו בחתונה.

כמובן שביום המיועד הייתי חסר מנוחה, בכל זאת, דבר כזה לא קורה כל כיום, בטח לא התרגשתי כמו כלה ביום חתונתה אבל בטח גם לא רחוק. בערב הגענו אל האולם ונכנסתי כמו אורח הכבוד אל המקום. לאחר החופה, הבורקס והרבע עוף הגיע הרגע הגדול. הכלה בכבודה ובעצמה ניגשה אליי במקום אל החתן והובילה אותי יד ביד אל שולחן הכבוד שהיה מאוכלס בכל שחקני הסגל והמאמן. תנסו לתאר לעצמכם מה עובר בראש של ילד בן-9 כאשר הוא רואה את אליליו ממרחק סנטימטרים. הם העבירו ביניהם נייר מכתבים של אולם השמחות, תחמו כולם ברצון עליו ואני מניח שאם סטיב ג'ובס היה ממציא את האייפון הרבה שנים קודם התמונה היתה עדיין איתי. ההתרגשות שלי לא ידעה גבול.

מסביב לשולחן ישבו כל גדולי האומה דאז מבחינתי וביניהם, כמעט באותה תנוחה וזוית, שתקן אז והיום, ישב אלון בן-דור, משכמו ומעלה, גבוה. בלם נבחרת ישראל דאז שאם אני זוכר נכון היה גם בסגל לאולימפיאדת מונטריאול 1976. חוויה. סיימתי לספר לו את החוויה המשותפת שלנו והוא, אלון, מחייך, כן, הוא זוכר את החתונה, ברור שלא את המפגש איתי, אבל זוכר שאחד השחקנים, כנראה יצחק צבי, התחתן עם כפר-יונאית.

זהו, עולם קטן, מעגלים נסגרים. אני כבר שנים לא עוקב אחרי באר-שבע, גם הוא לא ממש עוקב אחריהם. היו זמנים.

סיכום עידן אלי טביב בהפועל תל אביב
הניקס מול הנטס - שנה וחצי אחרי השח של פרוחורוב, האם יהיה מט?

13 Comments

יוני 5 ביולי 2012

מעולה. מתי יוצא הספר?

דובי מילר 5 ביולי 2012

יוני – עדיין אין תאריך אבל יש למה לחכות…

yavor 5 ביולי 2012

נהדר דובי!
איפה גרת? שכרתי שם לפני כמה שנים בעולי הגרדום (ממש לקראת הקצה המזרחי). מי שכר דלת לידי? משה פאקינג גלאם!

דובי מילר 5 ביולי 2012

אני עדיין מתגורר בכפר יונה באותו המקום, במרכז הישן של הכפר.
סבא שלי מראשוני כפר יונה, מהמקימים.

פאקו 5 ביולי 2012

איזה יופי של סיפור.

דובי מילר 5 ביולי 2012

תודה

פאקו 5 ביולי 2012

ובלי קשר, נראה שארמסטרונג בצרות צרורות לפי הדיווחים האחרונים.

דובי מילר 5 ביולי 2012

נכון לעכשיו אין שום דבר חדש.
כבר מזמן הרוכבים הללו אמרו שהם מוכנים למסור עדות, אבל זו רק עדות וללא ראיות..
בנוסף – כמו שאני רואה את זה זו סוג של סחיטה, מציעים להם למסור עדות, להודות שגם הם לקחו ואז הם יקבלו חנינה…

ויכסלפיש 5 ביולי 2012

יופי של סיפור אבל מתי פגשת את אלון בן דור?

דובי מילר 5 ביולי 2012

אלון הוא מורה לחינוך גופני בבית הספר בו אני מחנך ומלמד היסטוריה, כך שכמעט בכל יום אני רואה אותו שם.

ויכסלפיש 5 ביולי 2012

אה, קראתי שוב והבנתי, תגיד לו שאספתי את הקלף שלו מהאלבום של עונת 1979/80

נדב 6 ביולי 2012

אלון בן דור לא רק ששיחק באולימפיאדת מונטריאול. הוא היה במרכזה של דרמה ענקית. אשתו נילי הייתה במטוס אייר פראנס שנחטף לאנטבה, מה שקרה ימים ספורים לפני האולימפיאדה. אם אני לא טועה הנבחרת כבר הייתה במחנה אימונים בחו"ל ואלון חזר לארץ בשל המצב. אני זוכר שהיינו מגיעים לאיצטדיון וסרמיל לאימונים אחר הצהרים והשמועה עברה בין האנשים, אבל אסור היה לדבר על כך. בסופו של דבר נילי הייתה בין המשוחררים ואלון חזר לנבחרת ושיחק במונטריאול. אבל זה לא כל הסיפור, מבחינתי. אימו של אלון, אראלה בן דור, הייתה הצלמת המיתולוגית של באר שבע וחלק מהתמונות שלי, כזאטוט, צולמו על-ידה. תמונות שחור-לבן, מאוגדות במעין "קונצרטינה" מקרטון. נו טוב, עברו כמעט 50 שנה מאז…

דובי מילר 6 ביולי 2012

כן, את הסיפור על אשתו וחטיפת המטוס אני מכיר, לא הייתי בטוח שאני רוצה להיכנס לזה…

Comments closed