סופ"ש היסטורי של ספורט מוטורי ישראלי

אני לא יודע איפה אתם התחלתם את סוף השבוע הזה, אצלי הוא התחיל אי שם מזמן עם הרבה ציפייה ודריכות ולמה ? לכל מי שלא מכיר אותי או יודע ספורט מוטורי נמצא בדמי ונשמתי, חלק בלתי נפרד מחיי (הרבה לפני שהתחלתי עם ריצה וטריאתלון) גם כספורטאי פעיל. בשנים האחרונות החליטה מדינת ישראל כי בכדי לקיים ספורט מוטורי במדינתנו חובה לקיים זאת על פי חוק, כלומר חייבת להיות חקיקה בנושא ספורט שכזה (אתם מתארים לעצמכם שצריך חוק בכדי לשחק כדורגל..? ). הכדור החל להתגלגל, בלית-ברירה ועם הרבה ויכוחים וחיכוכים, והנה לאחר תהליך ארוך ומייגע בסוף השבוע האחרון אמור היה להתקיים מירוץ מכוניות חוקי ראשון בישראל, רגע היסטורי. האירוע פורסם בצניעות בקרב חובבי הספורט בארץ, בעיקר מחשש של קהל רב מדי באירוע ראשון וחוסר יכולת להתמודד עם דבר כזה בשלב כזה של החיים…כאשר נשאלתי לדעתי לגבי האירוע טענתי כי עד שלא ארעה את המכוניות חוצות את קו הסיום, לא אאמין שהדבר התרחש. ככל שקרב הזמן למירוץ החששות והמתח גברו ומה שהוסיף שמן למדורה היתה שיחת טלפון שקיבלתי ביום חמישי, יום לפני המירוץ אותו התכוונתי לנסוע ולראות לטובת כתבה ב-ג'יפולוג, האתר בו אני מסקר את הספורט המוטורי, בשיחת הטלפון הוזמנתי על ידי ניצן שקל, יושב ראש עמותת הראלי-רייד, העמותה שהמירוץ הזה משתייך אליה, לשבת לצידו בכסא הימני ברכב החדש שבנה ולנווט לו בראלי (לטובת אלו שלא יודעים, אני נווט ראלי). כמובן שהסכמתי וההתרגשות וההכנות שלי עלו שלב, רק ריצה יכלה להרגיע אותי אז הלכתי לשחות.

 

אז כן, באזור מושב אשלים, אי שם בדרום הרחוק, בסמוך לגבול עם מצרים, אזור שבדרך כלל מאוזכר בחדשות בעניני ביטחון התקיים מירוץ הראלי החוקי המוסדר הראשון בישראל בנוכחות אנשי הרשות לנהיגה ספורטיבית, משרד הספורט וגם נציגי משטרת ישראל שהגיעו לאבטח אותנו ולשמור על הסדר במקום, על פי החיוכים שלהם הם נהנו מאד. עיקר הדאגה היתה שהאירוע יעבור בשלום, ללא תקלות מיוחדות (שלא היתה שום סיבה שיקרו). ההבדל היחיד בין האירוע הזה לעוד רבים כמותו שנערכו בעבר הוא רק בהגדרה שלו. על תקנון הבטיחות הבין-לאומי המחמיר שמרנו גם קודם לכן. על בניית כלי רכב בצורה הטובה ביותר אבל גם הבטיחותית ביותר הקפידו מאז ומעולם, ההבדל הגדול הוא שפשוט לא הוגדרנו יותר כעבריינים. בסיום האירוע, כשכולנו מחויכים בסמוך לפודיום הבנו שהיינו חלק מהיסטוריה בהתהוות וכן, החיוכים היו גם בזכות הגביע (מקום-3 בקטגוריה שלנו).

אבל הספורט המוטורי הישראלי כבר מזמן מבלה היטב גם במקומות מרוחקים מאיתנו, מעבר לים, כי מי שמחפש משהו אחר, מירוצי מסלול למשל או קריירה בין-לאומית חייב לעשות זאת שם. שני נציגים ישראלים חרכו בסוף השבוע האחרון את מסלול המירוצים האוסטרי רד-בול רינג, כשמו כן הוא, משוייך לבעלים של ענק משקאות האנרגיה. רוי ניסני, בחור ישראלי צעיר שמתחרה זו העונה השנייה בפורמולה-מאסטרס בגרמניה, קטגורית single-seater כאשר כל הנהגים משתמשים בשלדה זה של מכונית מירוץ ומנוע זהה, מה שאומר שיכולת הנהג היא זו שקובעת ביותר, הנהיגה שלו. ניסני הפגין את ביצועיו הטובים ביותר בקטגוריה הזו מאז שהחל להתחרות שם ואל מול עיניו הבוחנות של אביו, חנוך, נהג מירוצים גם הוא, הצליח לנצח את המירוץ הראשון בסוף השבוע, לטפס אל המדרגה הראשונה על הפודיום ולהשמיע את ההמנון הלאומי שכל כך רצינו לשמוע בלונדון.

 

נציג נוסף של הספורט המוטורי הישראלי עשה חיל על אותו מסלול. לאחר שעזב את זירת המירוצים האמריקאית בה החל להתחרות העונה וזאת עקב חוסר תחרותיות של המכונית שנתנה לו, חזר אלון דאי להתחרות בקטגורית הפורמולה-3 הגרמנית. כבר בשבוע שעבר, עוד בטרם הספיק להתאקלם היטב במכונית התחרה אלון בהולנד במדי הקבוצה הגרמנית החדשה שלו וסיים את המירוץ במקום השלישי, ללא אימונים מוקדמים. השבוע, במסלול האוסטרי הצליח אלון שוב, במירוץ הראשון שלו בסוף השבוע, לסיים שוב במקום השלישי, צובר ניסיון נוסף וכמובן גביע וחיוך גדול, בעיקר של הקלה, לאחר הצליעה שנגרמה לו שלא באשמתו בארה"ב.

צמד הנהגים הישראלים הוכיחו כי הפוטנציאל להצלחה קיים וצריך הרבה רצון והקרבה (וכמובן כסף) בכדי להצליח בגדול בספורט המוטורי. כמו בכל ספורט,כאשר הכישרון קיים צריך ללכת איתו ובגדול אבל מבחינת הספורט המוטורי הישראלי, הדור הקיים נאלץ כעת לגשר על שנים של "נכות" ספורט מוטורית, של היעדר אפשרויות מתאימות לעסוק בזה. סוף השבוע של 10-11/8/2012 ירשם בדפי ההיסטוריה כצעד גדול קדימה. אסור להסתכל יותר מדי לאחור, על אירועי העבר בצער, אלא דווקא להסתכל עליהם כלקח, כצעד שניסה למנוע קיימות של הספורט הזה ומכאן והלאה חייבים לרוץ קדימה, לקיים ספורט מוטורי ישראלי באופן שוטף כי הוא בסיס לנהיגה נכונה, לשמירה על כללים וחינוך נכון של הדור הצעיר לתרבות, תרבות מוטורית וגם חינוך להצלחה בספורט כדרך חיים.

לונדון (11) - שבתרבות
ליגת שוקי ההון: על גורמים ותוצאות

3 Comments

בני 12 באוגוסט 2012

יגעת ומצאת תאמין.
כל הכבוד לכל המעורבים.

gיא 12 באוגוסט 2012

כל הכבוד על סיום התהליך המייגע, הצלחתם למרות השיטה…

דובי מילר 12 באוגוסט 2012

תודה חברים.

עכשיו השאלה היא באם ביבי משאיר לנו הרבה זמן לקיים מירוצים…?

Comments closed