ווינר בנשמה (על נצחונו של זאנארדי באופני-היד)

בעבר כבר התייחסתי לאלקס זאנארדי, נהג המירוצים האיטלקי, בתאונה בשנת 2001 במסלול המירוצים באובאלי בגרמניה איבד את רגליו והיה בין חיים ומוות במשך זמן רב, התאושש, שיקם את קריירת המירוצים שלו במירוצי טורינג-קארס, החליט שהנכות שלו לא תגביל אותו בחייו ובשנים האחרונות התאהב בספורט חדש, מירוצי אופני-יד, לא רק שהתאהב בזה אלא התמסר לכך, התאמן באופן יסודי והחל אף להגיע להצלחות בין-לאומיות כולל ניצחון במרתון ניו-יורק היוקרתי.

זאנארדי, האיטלקי עם החיוך הענקי שלא יורד מפניו, גרם לי היום להיות מעט במתח החל משעות הבוקר ולו רק מכיוון שידעתי שהיום זה היום הגדול שלו, היום לו הוא חיכה במשך זמן רב, יום תחרות אופני היד ולא סתם תחרות אלא במסלול מירוצי המכוניות בברנדס-האץ' לא רחוק מלונדון והאירוע..? המשחקים הפרהאולימפיים. החזקתי לו אצבעות ולמרות שלא יכולתי לעקוב אחר התחרות עצמה ניסיתי להתעדכן כל הזמן והוא לא רכזב, מדליית זהב, חיוך גדול והרבה דמעות של אושר כאשר חצה את קו הסיום.

האיטלקי ידע כבר ניצחונות בחייו- הוא היה אלוף של סדרת הצ'אמפ-קאר האמריקאית, אחראי לעלייה בפופולאריות שלה לאורך השנים בהן התחרה שם, מבצע מספר עקיפות שנכנסו לפנתיאון העקיפות בספורט המוטורי. גם הניצחון הראשון שלו ב-WTCC לאחר שחזר להתחרות מהתאונה שכמעט חיסלה את חייו, גם הניצחון הזה יזכר כהיסטורי במיוחד ואולי דווקא אלו הקפות ההשלמה שביצע על המסלול בלאוזיצרינג, אותן הקפות שנמנעו ממנו באותה תאונה אכזרית, אולי כל הרגעים הללו ידורגו בסוף כגדולים בחייו אבל אין לי ספק כלל ועיקר שהיום הוכיח עד כמה הוא ספורטאי בנשמה, ווינר אמיתי שאוהב להתחרות, להתאמץ ולהוכיח לכולם, לכל העולם, כי אין דבר כזה להיות מוגבל. זה עושה את הכל אולי קשה יותר אבל הניצחון מתוק יותר והחיוך גדול יותר.

הלילה, הלילה / זאב ואריאל
מציאות החיים. של אחרים

6 Comments

בני תבורי 5 בספטמבר 2012

דובי,
נהדר שאתה חושף אותנו לסיפור הזה. החברה של הבן שלי, ספורטאית בכיסא גלגלים, ארגנה לעצמה אופני יד ומתוך ניסיון עלוב שלי בן כמה דקות, הגעתי למסקנה שזה ספורט הכי קשה שקיים. יש לאנשים נטייה לחשוב שספורט שעוסקים בו בישיבה, קל יותר. טעות. הדיווש בידיים, כשהגוף לא משתתף כמעט בכלל, קשה מאוד ואופניים משוכללות יקרות להחריד. לא ברור לי למה אמצעי ספורט המיועד לנכים, צריך להיות יקר כל כך ואני מדבר על עשרות אלפי שקלים.

אביאל 5 בספטמבר 2012

סיפור נפלא !

MG 5 בספטמבר 2012

דובי, כמו בני גם לי זה נראה זפורט מאד קשה (לי אין ניסיון).
אומרים שהרגליים חזקות מהידיים פי 6, ככה שזה צריך להיות קשה פי 6 ממירוץ אופניים וזה לפני שלוקחים בחשבון גם את עניין שאר הגוף.
בקיצור, כל הכבוד לעוסקים בדבר ולא פחות לכל רוכבי האופניים שעושים איתם מירוצים משותפים ומגבירים את מודעות הציבור.

ששון 5 בספטמבר 2012

ענק דובי! תודה רבה!

יונת דשא 6 בספטמבר 2012

אכן סיפור מרגש. כשמדברים על ספורט, מתכוונים לרוח הזאת בדיוק. תודה.

ש. בן ד. 7 בספטמבר 2012

אני עדיין זוכר את התאונה שלו, מחזה מחריד…
ספורטאי ענק. עם או בלי קשר לזכייה הנוכחית.
תודה על הסיפור.

Comments closed