הדוקטור

אני מניח שהוא כבר יושב לו שם למעלה, רגל על רגל, עם השיער המאפיר שלו, אולי מחזיק סיגר עבה ביד, כי שם כבר מותר לו, כוסית קוניאק משובח ואולי זה בכלל וויסקי ישן, עם חיוך קטן בזוי הפה, שמח, טוב לו, טוב לו בעיקר כי הוא יודע שמצד אחד הוא השאיר את העסק בידיים טובות למטה וגם כי אחרי כל כך הרבה שנים הוא פוגש ידיד וותיק, מישהו משחכה לו כבר משהו כמו 18 שנים (והיה מוכן לחכות עוד הרבה).

פרופסור סיד ווטקינס היה הרופא של הפורמולה-1 ונפטר אתמול, 12/9/12, בגיל 84 אבל יותר משהיה רופא הוא למעשה אחד האנשים שהספורט הזה הפך להיות ספורט בטוח, ספורט בו נהגים יודעים שיש להם על מי  לסמוך כאשר הם נכנסים למכונית שלהם ולמשך סוף שבוע שלם נוסעים במהירויות שבהן כל טעות יכולה להיות גורלית, כל שנייה עלולה להיות קריטית.

באם אתם רוצים לראות אותו, תסתכלו טוב בזמן הזינוק לכל מירוץ בשני העשורים האחרונים, אי שם מאחורי שני טורי המכוניות הצבעוניות, עומדת לה שם, יחד איתם מכונית כסופה "רגילה" של מרצדס ובתוכה הוא יושב. לא, לא ליד ההגה אלא במושב שליד הנהג (הנהג הוא בדרך כלל נהג מירוצים בדימוס- בשנה האחרונה זה ברט מיילנדר ואולי אייחד לו פוסט בנפרד). לבוש סרבל מירוצים חסין אש וקסדה ומוכן לפעולה, למקרה שיקרה הנורא מכל וגם קצת פחות מזה, הוא יודע שהם סומכים עליו שיגיע שניות מרגע התאונה ויטפל, ידאג.

השינוי הגדול אצל ווטקינס נעשה ב-1978. אלו היו שנים של תאונות רבות על המסלול שגבו קורבנות רבים. משהו חייב שינוי בחשיבה, צריך היה לעשות דברים בדרך אחרת ולאחר שהיה רופא במסלולי מירוצים שונים קיבל תפקיד כרופא אחראי בסבב הפורמולה-1 על בסיס קבוע. המוות של רוני פטרסון במונזה באותה השנה גרם לתחילת השינוי, אבל הוא לא היה האחרון.

בשלב הראשון דאג והתעקש פרופסור ווטקינס שבכל מסלול שמארח את הפורמולה-1 יוקם מרכז רפואי מצויד היטב ברפואת חירום, לשעת הצורך, שיהיה, כמו שאומרים, ההתעקשות הזו שלו סייעה לנהגים רבים, בהמשך העביר השתלמויות לצוותים רפואיים במסלולים והקשיח את עמדתו על הצבת מסוק רפואי בכוננות בכל מסלול, באופן קבוע. הזמן הוא מרכיב חשוב בכל פציעה, בטח בפציעות חמורות, הוא לא רצה להמתין יותר מדי  זמן בעת אירוע חירום.

שורת הנהגים שבהם טיפל ארוכה עד מאד, הוא הציל חיים של רבים אבל הרגע שאולי הכי כאב לו מכולם היה הרגע שבו נהרג איירטון סנה באימולה, 1994. סנה, אחד מהמובילים בשיפור הבטיחות במסלולים לטובת הנהגים וידיד אישי קרוב של הפרופסור החביב, נהרג. וזה קרה בסוף שבוע שבו גם במקצה האימונים נהרג נהג, רונלד רצנברגר. הדבר השפיע בצורה קשה על ווטקינס וחייב אותו לעשות מעשה. הוא עוד ניסה לשכנע את סנה לפרוש לאחר התאונה של רצנברגר, ללא הועיל, והסוף ידוע.

ווטקינס, יליד העיר ליברפול, הקים באמצעות ה-FIA , את האקדמיה לבטיחות בספורט המוטורי שפעלה לשיפור בטיחות הנהגים, בטיחות המכוניות והמסלולים וגם הקהל. בשנת 2011 פרש מתפקידו, למרות שהמשיך להגיע למירוצים ולפקח מרחוק על הנעשה בידי ממשיכיו. אין ספק כי הירידה בכמות הפציעות וכמובן מקרי המוות במירוצי המסלול רשומה רבות לזכותו.

עכשיו הוא בטח יושב עם סנה, מחליפים חוויות, בדיחות, צוחקים,רגועים להם שם למעלה, שומרים משם עלינו.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

יומן האליפות של הג'איינטס - התחלה טיפוסית
עכשיו את יכולה לנוח גב' אספינול

10 Comments

MG 13 בספטמבר 2012

דובי, אני לא יודע אם זה ברור לך, כיוון שאין לך הרבה מגיבים (רק כי אין הרבה מה להוסיף), אבל הפוסטים שלך מצויינים.
כמות המגיבים אינה משקפת את כמות הקוראים.
תודה.

דובי מילר 13 בספטמבר 2012

תודה

Amir A 14 בספטמבר 2012

מה שהוא אמר

MOBY 14 בספטמבר 2012

בהחלט

B. Goren 14 בספטמבר 2012

נהניתי לקרוא דובי ובאותה הזדמנות גם השכלתי קצת. שנה טובה וחג שמח.

איציק 14 בספטמבר 2012

כאחד שעוקב אחרי הפורמולה בחצי זוית של העין הפחות טובה, מאוד נהניתי לקרוא על האיש ועל מה שהשאיר אחריו. לא ידעתי כלום על הנושא. תודה.
נראה לי קצת אירוני צרוף המיקרים של שני פוסטים הקשורים לליברפול. אחד העוסק במתן חיים, והשני לצערינו למוות.
בכלל נראה שלליברפול יש הרבה סגולות העולות על המשקלה הסגולי של עיר הצוארון הכחול. לא רק בספורט, גם במוזיקה יש לה תרומה קטנה מאוד, אך עדין ישנה.

בהזדמנות זאת כיוון שמהערב לא אהייה זמין למספר ימים, אבקש לאחל שנה טובה לכול כותבי הפוסטים והמגיבים. בחודש ומשהו מאז שהצטרפתי היתם לי לפינת השפיות בצרפת ועל כך אני מודה לכם.

ומשהו יותר אישי הקשור עדיין לשנה זו. אני רוצה לאחל לאוהדי מכבי חיפה לצאת השבת מווסרמיל עם חיוך גדול על הפנים ולהפועל באר-שבע לשמור על שלושת הנקודות אצלה, ואין כל סתירה בין הדברים.

MG 14 בספטמבר 2012

שלא תקבל אתה איזה סתירה לפנים… ;)
שנה טוב וחתימה טובה.

אביאל 14 בספטמבר 2012

מעולה כרגיל, אלו הסיפורים שעושים את הספורט.

אמיר 14 בספטמבר 2012

היי דובי, פוסט קצב עצוב אבל כזה שמעלה לך חיוך קטן בסופו.
כיף לקרוא על הדברים שמקיפים את הספורט, שמוסיפים לו כל כך הרבה רבדים וגוונים. פרופסור סיד הוא דוגמא נהדרת לאיך ספורט יכול להפיק כל כך הרבה מהאנשים הבאמת איכותיים שם בחוץ.
תודה,
אמיר

ש. בן ד. 21 בספטמבר 2012

כרגיל, תודה דובי.
אלה בדיוק הסיפורים שבגללם אני נכנס לדהבאזר.

Comments closed