המלך מת יחי המלך…לא ככה.

לא ככה הייתי רוצה לראות את מיכאל שומאכר עוזב את הפורמולה-1, בטח שלא את קבוצת מרצדס, שבעברה לפחות היתה אחת מהגדולות והמפוארות שבקבוצות המירוצים בסבב הזה, בגלגוליו השונים. לפני כשבועיים שלושה, כאשר סאגת שוק הנהגים, בעיקר סביב עניין לואיס המילטון היתה הדבר הבוער ביותר, הודיע האייס הגרמני כי הוא יודיע בתחילת חודש אוקטובר על עתידו מאחורי ההגה, כלומר בסוף השבוע של הגראן-פרי היפאני.

כולם יודעים שלמעשה למיכאל שומאכר לא ממש היתה משמעות בעתיד שוק הנהגים לעונה הבאה ומי שבאמת יקבע לאן יזוזו הכסאות ומתי תפסיק המוסיקה זה אך ורק לואיס המילטון. המילטון עצמו, גודל מגיל צעיר מאד ונתמך באופן אישי על ידי רון דניס ומקלארן, יחד עימם עשה את כל הצעדים מהקארטינג הבריטי ועד הכסא המיוחל בפורמולה-1, אליו סימן כאשר פגש את דניס לראשונה בתור ילד. גם כאשר טעה ויחד עם אביו החליטו על מעבר מוקדם באחת מהקטגוריות הנמוכות, בניגוד לעצת והחלטת דניס, החליט ובמקלארן להבליג, סייעו לו עם החוזה החדש ומכיוון שידעו איזה יהלום יש להם ביד ואכן הרוויחו ממנו בגדול אליפות עולם וכמובן את אחד הנהגים המבריקים שקיימים כיום.

אבל לואיס הסתובב בשנתיים האחרונות כמו חתול שהזיזו לו את החלב או לפחות החליפו את אחוזי השומן לחלב דל-שומן. סיבות אישיות שונות ומשונות גרמו לו בעיקר לחוסר ריכוז בנהיגה, מה שהתבטא בסופו של דבר בחוסר עקביות וחוסר יכולת ליצר תוצאות. הבעיות הן לא ממש האישו, הוא אמור להיות מקצוען ולהתנתק אבל בסופו של יום כולנו בני אדם, גם הוא, והכל נסלח. הוא הרגיע את המצב עם החברה היפה, הרחיק את אביו ממנו בכל הקשור לניהול העסקי שלו, מינה חברת ניהול שזו המומחיות שלה ונראה היה שהכל בדרך הנכונה. אבל לא כך הדבר.

בקבוצת מרצדס ידעו כי לואיס לא ממש מרוצה מהמכונית האחרונה של מקלארן ובעיקר ממספר תקלות טכניות שמנעו ממנו להיאבק באופן ישיר על אליפות הולם, הם הניחו בפניו הצעה מכובדת, לא כמו זו שקיבל ממקלארן אבל כזו שמשחררת אותו מחלק מימי המחויבות מול הספונסרים, דבר שכל נהג מירוצים ולמעשה כל ספורטאי לא ממש אוהב לעשות (את הכסף הם אוהבים לקבל, מעניין..). כבר לפני כחודש כאשר החלו השמועות וההודעה של לואיס באזור המירוצים של בלגיה ואיטליה כי כרגע אין שום דבר חדש וכאשר יהיה משהו תצא הודעה מסודרת, היה ברור, לי לפחות, שהוא לא ימשיך שם.

המילטון חתם במרצדס, ה-silver arrows המקוריים, עוזב את מקלארן שם היתה לו מכונית מנצחת ביד ועובר לקבוצה שצריכה להוכיח את עצמה. במרצדס יצטרכו לעבוד קשה מאד בכדי לפתח מוכנית מירוץ שתצליח להגיע לקו אחד עם מקלארן, רד-בול ופרארי כאשר גם לוטוס, לפחות כרגע, מהירה יותר מהם. יש להם הרבה עבודה שם. הם לא בונים על העונה הקרובה, זו של 2013, אלא דווקא על 2014 אז ישונו תקנות המנועים, הנפח אמור לרדת ל-1400 סמ"ק מוגדש טורבו (לא לדאוג, גם ממנוע כזה ניתן להוציא יופי של הספק, תשאלו את bmw). אז מה יעשה הבריטי בינתיים? שאלה טובה. הרי לא אחד כמו לואיס יסכים לדשדש עונה שלמה מלבי להוות איום על המקום הראשון. ימים יגידו כיצד יתמודד עם זה.

המנצח הגדול של המעבר של המילטון למרצדס, מבחינתי לפחות, הוא דווקא סרחיו פרז המקסיקני של קבוצת סאובר. פרז, שניפק השנה תצוגות נהיגה מדהימות, הרבה מהירות, יכולת ניהול מירוץ טובה וכל זאת עם מכונית נחותה יחסית, הצליח לטפס אל הפודיום שלוש פעמים, הרבה מעבר למה שציפו בקבוצה הסימפטית וקנה את עולמו. כולם היו בטוחים שהוא בדרך לפרארי, לשמש כנהג שני לאלונסו לפני שיקבל אישור וקידום למעמד של נהג מוביל. פרארי, בהחלטה מוזרה שכנראה מעורב בה הספרדי עצמו, הודיעו כי מבחינתם פרז עדיין לא "בשל" ומעדיפים להמתין עוד עונה. הם מעדיפים את החתלתול הצייתן מאסה כמסייע לאלונסו. במקלארן לא המתינו יותר מדי ושנייה בערך לאחר שהמילטון הודיע על החתונה עם מרצדס, הם החתימו את פרז ביופי של תזמון. כנראה שההצעה בפניו הונחה קודם, כי גם במקלארן הבינו שלואיס דוחה את ההודעה על החוזה, זה אומר שהוא לא ממשיך איתם.

סרחיו פרז, שנתמך כל הדרך מלמטה על ידי איל תקשורת מקסיקני, מגיע למקום הנכון. באטן ממשיך שם עוד עונה וכנהג וותיק ולא בעייתי במיוחד, ישמח לקבל לצידו דם חדש וממריץ. אין לי ספק שעונת ההתאקלמות של המקסיקני בקבוצה הבריטית תעבור בשלום, הוא מורגל כבר מגיל צעיר למעברים בין מדינות וקבוצות והגיע לבי תחם ומכונית מנצחת. נכון, הוא הגיע לשם כאשר זו לא היתה האופציה הראשונה מבחינתו, הוא רצה ללבוש סרבל אדום אבל אלונסו, שאותו מעניינת קודם כל האליפות, חשב אחרת וכמו הרבה נהגים גדולים לפניו, חסם את הדרך. מקובל עליי.

כאשר התחלתי לצפות ולעקוב אחרי הפורמולה-1, תחילת שנות ה-80, זכורים לי לפחות שני מקרים של התגוששות על המסלול בין שני נהגים מאותה הקבוצה. בקבוצת רנו הצהובה דאז היה את הקרב בגראן-פרי הצרפתי בין פרוסט לארנו. ארנו, כנהג מס'-2 קיבל הוראה מפורשת לוותר לפרוסט, אבל לך תשכנע נהג צרפתי לוותר על ניצחון במירוץ הביתי שלו. זה נגמר רע. גם בפרארי זכור קרב כזה, הגראן-פרי באימולה, שם פירוני וווילנייב נאבקו אחד בשני. הצרפתי ניצח, מה שגרם לקנדי מאוחר יותר, גם אם בעקיפין, להתרסק בבלגיה ולהיהרג.

מאז, מקובל היה כאשר ישנו נהג מוביל בקבוצה, באם הוא מספיק חזק, לחסום דרך של נהג חזק נוסף לקבוצתו. מה הוא צריך עוד כאב ראש בתוך "הבית"… יש לו עוד נהגים להילחם בהם. איירטון סנה היה טוב במהלכים הללו, בעיקר כמובן בקבוצת לוטוס בתחילת דרכו ולאחר מכן, גם תוך כדי העימותים מול פרוסט במקלארן, מה שהביא את אלוף העולם הצרפתי לזוז מהדרך. ברגר האוסטרי הובא במקומו ונהנה ממעמד קבוע של מספר-2.

בתקופתו של מיכאל שומאכר בפרארי היה ברור באופן מוחלט מי הנהג הראשון ומי לא. תשאלו את אדי ארווין (שידע את מקומו ולא התלונן) רובנס בריקלו (שידע את מקומו, הושפל שוב ושוב ובכה) וגם את פליפה מאסה שלא ממש יודע ומבין שאיבד את ההזדמנות שלו. ועכשיו שומאכר לא רק שלא יהיה נהג מספר-2, הוא נותר ללא כסא כאשר בכל קבוצות הצמרת הפאזל סגור ואין לו ממש לאן ללכת. לא כך הוא חשב לסיים את הדרך. מוצא של כבוד הוא יכול היה למצוא בפרישה מכובדת, אם היו נותנים לו להודיע על כך לפני שמותירים אותו עם האין-ברירה.

מיכאל שומאכר יכול גם ללכת לעונת סיום בקבוצת סאובר. את פטר סאובר הוא מכיר מצוין, מתחילת דרכו בספורט המוטורי. הוא נהג עבור סאובר עם המרצדס הכסופה במירוצי הסיבולת וניפק מספר הצגות יפות. זה יכול להיראות נחמד אבל סאובר, מלבד היותו ג'נטלמן, ירצה תמורה, שיכולה להגיע עם חבילת מנועי מרצדס, פיתרון הוגן עבור כל הצדדים. האם זה מכובד עבור מי שזכה שבע פעמים באליפות העולם? תלוי כמה הוא מוכן להליג על כבודו ועד כמה הוא רוצה להמשיך לנהוג בפורמולה-1. אני תמיד אשמח לראות אותו מגיע ומתחרה לצד אחיו ב-dtm, אליפות גרמניה למכוניות סאלון. אני בטוח שגם הקהל הגרמני (וגם מרצדס בעצם).

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

מה לקחת מערב כזה נפלא?
מחשבות עצובות לצד סיכום מחזור חמש

7 Comments

בני תבורי 3 באוקטובר 2012

פוסט נהדר דובי, אני רק תוהה מה יעלה בגורלו של נהג שייתן גאז ויעקוף את מי שניקבע מראש כמנצח…יש בכלל אפשרות כזאת?

דובי מילר 3 באוקטובר 2012

תבורי תודה.

יש וקרו מקרים בהם נהג "מס-2" לא ויתר ועקף, אלו בדיוק שני המקרים אותם הזכרתי בפוסט- הקרב בתוך קבוצת רנו וזה של ווילנייב ופירוני בפרארי, שניהם אגב בתחילת שנות ה-80, אז דברים לא היו מעוגנים בחוזה של הנהגים.
כיום רוב הנהגים כבולים לחוזה שלהם ויודעים בדיוק מה מעמדם בקבוצה ומה קורה בכל מצב ומצב. בפרארי ידוע שזו קבוצה שנוהגת לדרג את הנהגים שלה (1-אלונסו, 2- מאסה) וכך גם ברד-בול (1-ווטל, 2-וובר) .
מקלארן מעדיפים את הקבוצה על הנהגים ותמיד השתדלו (לא תמיד בהצלחה) לא להתערב בקרבות ביניהם, כל עוד זה לא פוגע ביוקרת הקבוצה, מעמדה ובעיקר התוצאות.

אין לי בעיה עם העניין של מדרג בתוך הקבוצה, כל עוד כל אחד יודע את מקומו ותפקידו והחלפת המקומות או הויתור תוך כדי מירוץ לא נעשה באופן בוטה, דוגמת הגראן-פרי האוסטרי, שם בריקלו נאלץ לוותר למיכאל שומאכר, כאשר זה היה בעונה בה היה מאד ברור שהעליונות של פרארי תביא את הניצחון והאליפות ללא קרבות מיותרים.
במקלארן, בעבר, היה הסכם ג'נטלמני בין שני נהגים – האקינן וקולטארד – לטובת הקבוצה, כי מי שמוביל בחלק מסוים של המירוץ הוא המנצח. ההסכם היה בין מיקה האקינן לדיויד קולטארד. במהלך מירוץ, עקב טעות אנוש, האקינן שהוביל נכנס לפיטס ולמעשה איבד את ההובלה. מה עשה קולטארד, הג'נטלמן האנגלי? ויתר על הניצחון ואיפשר להאקינן לעקוף אותו…
לעומת זאת בימי העימותים הגדולים בין סנה לפרוסט במקלארן, הם קבעו ביניהם שמי שמגיע ראשון לפנייה הראשונה במירוץ יזכה להוביל ללא קרב מבן-קבוצתו. מקלארן היתה אז הרבה לפני כולם. כמובן שסנה, כווינר אמיתי (ופחות אדם, במקרה הזה..) לא יכול היה לעמוד בהסכם שהוא עצמו הציע…

MG 3 באוקטובר 2012

לגבי פרארי ומאסה – אם זכרוני אינו מטעני שומאכר היה עם מאסה בפרארי והתחרה על האליפות נגד אלונסו ברנו.
באחד המירוצים האחרונים של העונה, בהקפות הראשונות, נכנסה מכונית הבטיחות. מאסה הוביל, שומי שני ואלונסו שלישי. מאסה לא ויתר לשומי ונכנס לפניו לרחבת הטיפולים, מה שגרם לאלונסו לסיים לפניו ואולי הכריע את גורל האליפות (לעולם לא נדע).
אגב, האם מותר בכלל לעקוף שיש מכונית בטיחות? האם אלונסו לא היה צריך לחכות ששומי יצא לפניו מרחבת הטיפולים?

דובי מילר 3 באוקטובר 2012

לא זוכר את התקרית…

בכל מקרה, אסור לעקוף מאחורי מכונית הבטיחות, כמו שאסור בדגל צהוב.

MG 3 באוקטובר 2012

לא מצאתי משהו בעברית, אבל זה היה באיסטנבול ב-27.8.2006.

רענן 3 באוקטובר 2012

לדעתי לואיס יתגעגע למקלארן ואפילו לא יחזיק מעמד במרצדס .
אם שומאכר לא הצליח להרים טכנית את הקבוצה להיות תחרותית,
לא רואה מי כן יכול. אבל,
לואיס שכול הזמן בלחץ לתוצאות, בטוח לא מסוגל.

לדעתי שומאכר לא יותר מידיי התרגש מהבעיטה של מרצדס.
הרי זורם בו דם גרמני נטול רגשות כמו של הקבוצה.
(מעניין איזה משבר נפשי יחטוף לואיס כשמרצדס תעשה לו את אותו תרגיל ? )

השאלה המסקרנת,
מה גרם להם לבעוט בו כך ?
האם יכולת הנהיגה הכוללת ? אם כן, זה מוזר כי רוזברג גם מדשדש.
האם הם תולים בו את האשם שהקבוצה לא הצליחה טכנית לפתח מכונית אוחזת, מהירה ועקבית ?
או שזה הכול בכול והתאונה הטיפשית שלו בסינגפור היא "הקש ששבר את גב הגמל" ?

אגב, תאונת וטיפשות, אילדיס "מתעלה" על עצמו בהסברים בטכניקת נהיגה (במקרה הזה איך בולמים) …

רענן

דובי מילר 3 באוקטובר 2012

לגבי לואיס ומקלארן – לפעמים צריך לעזוב את הבית בכדי להרגיש עד כמה היה לך טוב שם, אבל ד"ר סוס אמר פעם – אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים (מניסיון, זה עובד נהדר).

קשה לקבוע כרגע מה יותר נכון לגבי הבחירה של לואיס.
יהיה נכון לעשות את זה רק בסוף הקריירה שלו.

שומאכר הוא סופו של יום בן-אדם כמו כולנו או לפחות רובנו ובפנים יש לו גם רגשות.
אני מניח שהוא לא רהב את הדרך והרמז הגדול שקיבל אבל בטח לא יזרוק אבן לבאר ששתה ואולי עוד ישתה ממנה.
הכי גרוע יהיה אם יסכים לקבל תפקיד של "יועץ" או "מנהל" כלשהו, הם לא צריכים עוד אחד כזה (אולי עדיף שיחליף את ברני..? )

מרצדס לא מחפשים אשמים, למרות שאת המכונית הנוכחית בנו סביבו. הם לא מחפשים כי הם כבר בעתיד, ב-2014, פורמולה-1 זה עסק דינמי ואין זמן לחפש אשמים. רד-בול, מקלארן ופרארי לא מחכות יותר מדי, הן דוהרות קדימה.

Comments closed