משניים יוצא אחד

כמובן שהנושא העיקרי ברוב השיחות בסוף השבוע האחרון, לפחות עבור אלו שהיו במסלול סוזוקה ביפאן ואולי גם עבור שאר חובבי הספורט המוטורי בעולם נסובו סביב השאלה האם מרצדס פעלו נכון, כפי שפעלו, מול החתמ לואיס המילטון והמסר שקיבל מיכאל שומאכר שהראה לו את הדרך החוצה, החוצה מהקבוצה והחוצה למעשה מהפורמולה-1. כל זה היה נכון עד לרגע בו החלו המכוניות לנסוע על המסלול.

מסלול סוזוקה, אחד מהאהובים עליי בסבב, נחשב ובצדק כמסלול מהיר, כזה שדורש הרבה עבודה מהצמיגים בפניות המהירות שלו וכזה שמפרגן למנועים רבי עוצמה ולמכוניות מירוץ טובות. את הפחות טובות הוא לא ממש אוהב. פרארי ידעו, עוד בטרם הגיעו לארץ השמש העולה, כי במסלולים הללו תהיה להם בעיה ופרננדו אלונסו, שמוביל בדירוג העולמי כרגע, ידע לפתור את הבעיה במירוצים האחרונים בכך שלמד לאסוף נקודות גם במירוצים בהם הוא יודע מראש שהוא לא יכול לנצח, אלא אם קורים דברים לא צפויים על המסלול.

קבוצת רד-בול, זו של סבסטיאן ווטל, אלוף העולם בשנתיים האחרונות שממוקם שני בדירוג כרגע ורודף אחרי אלונסו, קבוצה זו שלטה כמעט בכל מקצי האימונים ביפאן והשתלטה על השורה הראשונה לקראת הזינוק למירוץ לאחר מקצי דירוג מצוינים. אלונסו נזרק רק לשורה השלישית, לאחר שקבע זמן שישי בטיבו, לא משהו עבור מי ששואף לאליפות עולם שלישית בעצמו.

כאשר כבו האורות האדומים ורעם המועים נשמע היה זה ווטל הגרמני שדהר קדימה, לא ממש מודה לדרמה שמתחוללת מאחוריו. אלונסו הסתבך בפקק תנועה לקראת הפנייה הראשונה, פקק שלא היה מבייש את נתיבי איילון ביום ראשון בבוקר. הפרארי האדומה הסתבכה קימי רייקונן והלוטוס שלו, לא היה מספיק מקום לשניהם, הם הסתבכו אחד לשני ברגליים, משום מה דווקא אלונסו שאמור לדעת שניקוד, כל ניקוד, חשוב לו מאד כרגע, היה זה שלא ויתר, רייקונן בטח לא התכוון להוריד את הרגל מהדוושה והמגע בין שתי המכוניות היה בלתי נמנע. התוצאה- תקר לאלונסו ששלח אותו משותק לערימת החול בצד וגמר לו את המירוץ עשר שניות מהרגע שהחל. סוף הסיפור עבור הנהג המוביל של פרארי.

החלטות של נהג מירוצים נעשות בשברירי שניות ומכריעות כיצד יתפתח ההמשך. כאשר כל אחד מהיושבים בתא הצר של מכונית פורמולה-1 מכין עצמו לזינוק יש לו איזו תוכנית פעולה בראש, מה הוא חושב שיהיה, מה הוא רוצה שיהיה וגם מה יקרה אם לא. לא הכל פועל על סמך אינסטינקטים, יכולת ההחלטה ושינוי ההחלטה נמצאת אי שם בין המוח שעטוף בקסדה צבעונית, לביצים ולרגליים של הנהג. הרבה פעמים זה מה שמכריע גורל של מירוץ, גורל של אליפות. ההחלטות של ווטל במירוץ הזה היו מאד קלות. הוא פשוט היה צריך לעבור את הזינוק בשלום ולדהור לעבר האופק כמו קאובוי מזדקן באיזה מערבון ספגטי ישן וזה בדיוק מה שעשה, ללא דרמות מיוחדות וללא שום צורך להחלטות הרות-גורל. בסוף המירוץ הפער בינו לבין אלונסו הפך ללא משמעותי ויש עוד חמישה מירוצים בדרך. הכל פתוח.

אלונסו הגיע לשלב המכריע של העונה כאשר הוא בנסיגה. כל זה היה שולי אם היינו חוזרים למצב שבו פרארי פתחו את העונה. מכונית "חלשה" או לא מספיק טובה כמו שהגדירו אותה באיטליה, עד שאלונסו החל לנצח ואיפה שלא ניצח הוא אסף נקודות חשובות, כמו אלוף אמיתי, לומד שאליפות, במיוחד בעונה כזו בה ישנם מנצחים רבים, מושגת על ידי צבירה עקבית של נקודות. עד יפאן כל זה היה נכון. ראינו את אלונסו מוותר על לחימה על מיקום מול פרז כי ידע שנקודה פחות אבל עדיין נקודה, שווה הרבה יותר ממכונית שבורה או זרוקה מחוץ למסלול. ביפאן הוא לא הספיק להגיע למצב הזה, נלחם על הסנטימטר האחרון בפנייה הראשונה ואולי יצטער על המהלך הזה בהמשך.

אז סבסטיאן ווטל יצא כמנצח הגדול של הגראן-פרי היפאני, עם מקסימום הנקודות שיכול היה להשיג אבל מי שהיה הכי מאושר שם הוא כמובן קאמוי קובאיאשי, הנהג היפאני של קבוצת סאובר, שהצליח, לאחר מקצי דירוג טובים מאד למקם את המכונית הלבנה שלו בשורה השנייה על הגריד, לזנק היטב מהקו "הנקי", לזנק טוב יותר ממרק וובר, ולבסוף לסיים במקום השלישי, מצליח למנוע מבאטן את האפשרות לקחת לו את הגביע, משווה בכך את הישג השיא של נהג יפאני בפורמולה-1, מקום-iii. הצלחנו לראות במהלך העונה האחרונה ולמעשה גם בזו שקדמה לה שלנהג היפאני יש יכולות נהיגה טובות והוא ראוי לכסא שלו באחת הקבוצות ולמרות זאת אחת השאלות שעלו בסוזוקה היתה האם הוא ישאר בסאובר בעונה הבאה. מהנדסת המירוצים שלו טענה שלא היתה צריכה שום הישג יוצא דופן שלו, במירוץ הביתי, בכדי להוכיח עד כמה הוא טוב והמקום השלישי לא יהווה משתנה במשוואה הזו לכאן או לכאן (כן, בטח..). השאלה מבחינת סאובר היא אחרת. בהנחה והם לא מאריכים חוזה ליפאני הם מתחילים בעונה הבאה עם שני נהגים חדשים לחלוטין, סרחיו פרז כידוע עוזב למקלארן, והאם הדבר הזה טוב עבורם. קבוצת סאובר הצנועה ידועה ביכולות שלה להסתמך ולבנות על נהגים צעירים, השאלה מה יוליד יום שם ואיך תסתיים העונה עבורם. השאלה היותר גדולה, אילו מנועים יהיו באחורי המכוניות הלבנות בעונת 2013…?

בשבעת השבועות הקרובים אנו צפויים לסדרה צפופה של מירוצים שבסופם תוכרע האליפות. באם לא יקרו דברים בלתי צפויים, למרות העונה המרתקת שעוברת עלינו, זהו מירוץ של שניים. פרננדו אלונסו בפרארי מול סבסטיאן ווטל מקבוצת רד-בול. יש עוד מספיק נקודות בקופה גם להפתעות אבל וזה אבל גדול, אין סיבה שיקרו הפתעות מסוג זה. כעת אלונסו לא יכול להרשות לעצמו רק לצבור נקודות, הוא איבד את הקרדיט הזה, הוא חייב לייצר ניצחון אחד לפחות ולקוות שווטל יאבד ניקוד חשוב, אחרת אנחנו הולכים לראות את הגרמני זוכה בתואר נוסף, מה שבוודאי יכניס אותו לרשימה המכובדת של הגדולים מכולם.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

 

 

יומן האליפות של הג'איינטס - לקראת המשחקים האמיתיים
נבחרת ישראל ל"אליפות העולם לחובבים": יומן המסע / יונתן גל

2 Comments

MG 9 באוקטובר 2012

דובי, מספר דברים:
1. מז"א מסלול מהיר? מישהו הסביר לי בתחילת העונה שהמכונית הכי מהירה בישורת היא של פרארי, אבל כח ההצמדה של רד בול הכי טוב. האם מסלול מהיר זה לא אומר יותר ישורות ופחות פניות (כלומר, יתרון לפרארי)?
2. האם יש סיכוי שתיתן סיקור קשר של המירוצים שנשארו עד לסיום העונה (לא סתם רשימה, את זה יש בגוגל) ולמי מהשניים (נהג ומכונית) יש יתרון בכל אחד מהם?
3. אחלה פוסט.

דובי מילר 9 באוקטובר 2012

מסלול מהיר, כשמו כן הוא, המהירות היא המאפיין העיקרי שלו- ישורות ארוכות אבל גם פניות ארוכות-ארוכות.
הדוגמה הכי טובה בקלסיקות הן – מונזה וספא וכמובן סוזוקה, מנוע חזק מאד חשוב שם אבל גם שלדה יעילה אוירודינמית שיכולה לנצל את המסלול מבלי כמובן לטחון את הצמיגים…
במסלול מהיר לא כמות הפניות קובעת אלא האופי שלהן.
המהירות של המכונית בישורת נקבעת על ידי מספר משתנים. לא רק המנוע קובע כי גם הכיוונון האוירודינמי של המכונית- הקטנת הגרר על ידי כנפיים פחות "מצמידות" למשל.
כח ההצמדה של הרד-בול או השלדה שלה אכן נחשבת טובה בזכות התכנון של אדריאן ניואי, המוח מאחורי..אבל רד-בול עדיין "סוחבים" בעיות אמינות שהיו השנה, שכנראה ואם לא היו מתעוררות המצב של ווטל היה טוב יותר.
לקראת סופ"ש אני מקווה להעלות פוסט מיוחד לקראת סוף העונה.
אבל – אין דבר כזה יתרון רק לווטל או אלונסו ולו רק מכיוון, שכמו שראינו השנה, ישנם הרבה משתנים ומנצחים במשוואה המהנה הזו.
אני בדיוק קורא על עונת 1982 בפורמולה-1, שהיתה דומה…

Comments closed