זמן לפרידות

כן, אני יודע שממבט ראשון זה נראה רע או לפחות נשמע ככה אבל אין לי שום כוונה לעזוב, אלא אם יעזיבו אותי והפרידה היא לא ממני, אז אפשר להירגע (או שלא, בעצם..).  בכל מקרה, אתמול, יום ראשון, הסתיים בסמוך לברצלונה הראלי הספרדי או יותר נכון הקטלוני במסגרת אליפות העולם לעונה הנוכחית, ראלי קטלוניה חתם את עונת 2012 ולמעשה סגר באופן רשמי את קריירת מירוצי הראלי של אלוף העולם תשע פעמים, הצרפתי סבסטיאן לואב. אנחנו אמנם עוד נזכה לראות אותו מתחרה פה ושם בראלי אבל הוא כבר הודיע כי מעתה והלאה יתחרה רק במירוצים בודדים אותם יבחר (התחייב כבר למונטה-קרלו) וכמובן לא יאיים על אליפות העולם (שזה נושא לפוסט בפני עצמו).

לואב החל את דרכו, מזמן, מאד מזמן במונחים של ראלי והיה לאורך כל הדרך נאמן לקבוצה אחת, יצרן אחד שגידל אותו, סיטרואן. הקבוצה הצרפתית לקחה אותו תחת חסותה מיד כאשר החל לנהוג במירוצי ראלי (ואל תסתכלו עליו סתם כך, הוא היה אלוף צרפת בהתעמלות קרקע בגיל 16) ודאגה לבשל אותו על אש נמוכה בכל מירוצי הראלי הצרפתיים- על אספלט ועפר. לא סתם אני מציין את העובדה הזו כי מאז ומעולם נודעו הצרפתים בזכות יכולת הנהיגה הפנומנלית שלהם במירוצי ראלי, רק כאשר הם נערכים על אספלט. למה אספלט? ככה. לואב עבר הכשרה והתחרה גם במירוצי העפר, שנחשבים משניים בצרפת וגילה יכולת מצויינת. מהר מאד הוא קפץ לאליפות העולם בראלי, בתחילה בקטגוריית הג'וניורים, נהגים צעירים עם מכוניות 1600 סמ"ק המונעות רק בצמד הגלגלים הקדמי, גם שם לא היתה לו ממש תחרות והוא זכה באליפות מוקדם מהצפוי, גם מבחינת הקריירה שלו ובעיקר מבחינת השלב בעונה. הקפיצה לבריכה הגדולה היתה בלתי נמנעת, גם כשהפרטנרים לקבוצה היו צמד אלופי העולם- קרלוס סיינז וקולין מקריי. לואב לא התבייש לידם.

מאז תפס את הכסא הבכיר בקבוצה, בנתה סיטרואן את המכוניות שלה כשהן תפורות לבקשותיו והוא מבחינתו, ידע לבקש מה הוא רוצה וגם כמובן לנפק תוצאות. ניצחונות במירוצים וכמובן אליפויות ראלי רצופות. בשנים הראשונות עוד זכינו לראות אותו נאבק על האליפות שלו, בעיקר מול יריבו ומי שהפך לידידו מרקוס גרונהולם הפיני אולם מהר מאד הפכה אליפות העולם להצגה של איש אחד. למעשה שניים. לצידו של לואב ישב במשך כל השנים נווט אחד- דניאל אלנה, מי שהחל עימו את הקריירה (את הקריירה שלו החל עוד קודם אולם עבר ללואב לבקשת ההתאחדות הצרפתית)- בטוב וברע הם היו יחד, בניצחונות וגם בטעויות שקרו, לעתים נדירות. הרבה שמפניה ומילים חלפו ביניהם ואני מניח שבדברים מסויימים דניאל מכיר את לואב טוב יותר מאשר אשתו מכירה אותו…

אין ספק כלל לגבי יכולותיו של לואב ליד ההגה, התוצאות מדברות בעד עצמן אולם ככל שחלף הזמן והנצחונות רבו עלו השאלות בדבר האופוזיציה שעומדת מולו. בשנים האחרונות אין עוררין על כך שלמעשה כל ראלי באליפות תלוי קודם כל בלואב עצמו. באם הוא לא טועה או קורה איזו תקלה טכנית ברכב, דבר שקרה לעתים נדירות, הוא היה זה שמנצח, לא היה אף אחד שיכול היה לקרוא עליו תיגר. מבחינתי הדבר מעיד בעיקר על היעדר עומק באליפות העולם. נכון, הוא עילוי וספק אם נראה עוד מישהו כמוהו אולם הסטטיסטיקה נקבעה כך בעיקר מכיוון שאף נהג גדול באמת לא צמח בתקופה הזו וניסו רבים.

האליפויות של סבסטיאן לואב והדומיננטיות שלו מזכירות במידת מה נהג אחר שזכה בשבע אליפויות עולם (בפורמולה-1) ופורש השנה והכוונה היא כמובן למיכאל שומאכר. לא ברור אם האלוף הגרמני באמת תכנן לפרוש בסוף העונה, שמתקרבת אלינו, או שרצה לקבוע את גורלו, רצה להמשיך עוד עונה ואולי לא אבל במרצדס העדיפו לא להמתין להודעה שלו, הוא הבטיח לעשות זאת בסמוך לגראן-פרי האיטלקי, להם משום מה לא היתה סבלנות להמתין והקדימו אותו עם הודעת החתמתו של המילטון, שבוע קודם, לא מותירים לגרמני הרבה אפשרויות, הוא הודיע על פרישה.

גם האליפויות של שומאכר לוו, בחלקן לפחות, בטענות רבות כי אין מולו יריבות אמיתית וגם כאשר היתה כזו, אלונסו והאקינן למשל, הם לא צוידו בכלים שיאפשרו להם להילחם מולו. המכונית שלו היתה פשוט הרבה יותר טובה מאשר שלהם, לא מותירה להם הרבה ברירות אלא להרים דגל לבן כמעט בכל שבועיים בימי ראשון בצהריים. אבל בסופו של יום כולם יזכרו את הפנומנליות ליד ההגה של המכונית האדומה, כמו שיזכרו את זו של לואב, יזכרו את טור הנצחונות הבלתי נגמרים, את טבלת השיאים המשתפצת מדי מירוץ, מחדשת את עצמה כאשר כבר אף אחד לא מאמין שניתן לנצח עוד ועוד.

השאלה הגדולה, אולי הכי גדולה שניתן לשאול ספורטאים ברמה הזו היא מאיפה הם לוקחים את המוטיבציה והרצון העז להגיע מדי מירוץ, להפגין את אותה היכולת ולנצח שוב ושוב באותה הדרך. הרי הנצחונות הם לא רק כאשר לוחצים על הדוושה הימנית או מסובבים את ההגה. הם נלווים בהרבה עבודה קשה מאחורי הקלעים, הרבה אימונים, מבחנים שונים לחלקים חדשים, לצמיגים או "סתם" אימונים כאלו ואחרים ועוד לא התייחסתי לאימוני הכושר הסיזיפיים. גם לואב וגם שומאכר היו גם מלאים בעבודה ומחויבות מול הספונסרים שלהם שבלעדיהם לא היו מגיעים לאן שהגיעו, וגם משימה זו מלאו תמיד וברצון. לא קל להיות נהג מירוצים, לא קל להיות אלוף עולם ובוודאי שלא קל להיות אלוף עולם נצחי ובכל זאת, בכל פעם שאנחנו חושבים שלא יהיה מישהו כזה שוב, מגיע דור חדש, נהג חד שומוכיח שאין גבול ליכולת, אז אולי גם כאן ?

יומן האליפות של הג'איינטס - נדודי שינה
הארבו תתעורר (מאיר יהב)

8 Comments

ענבל 12 בנובמבר 2012

וואו ממש כיף לקרוא,עצוב שהוא מסיים א ב ל באמת התחיל להיות קצת ״משעמם״ לפעמים צריך לפנות את הדרך לאחרים
(:

אביאל 13 בנובמבר 2012

דובי – מעולה כרגיל ושאלה, מבחינה היסטורית הוא נחשב לנהג הראלי הטוב שהיה אי פעם ?

דובי מילר 13 בנובמבר 2012

אביאל- סטטיסטית הוא נחשב להכי טוב – הכי הרבה נצחונות והכי הרבה אליפויות.
באופן אישי- אני לא חושב שהוא הכי טוב, כמו שכתבתי,הוא נקלע לתקופה שבה היריבים שלו, ביחוד בארבע-חמש שנים האחרונות, ממש לא ברמה של אלופי עולם.
לא מספיק טובים, לא מספיק מהירים ולא מספיק עקביים.

נלך אחורה לשנות ה-80 והתשעים ונראה כמה נהגים היו ברמת "על" ואז נבין.
אולי כדאי שאייחד פוסט לדור הזהב של הראלי…

אביאל 13 בנובמבר 2012

תודה ואשמח מאוד לטור כזה.

תום 13 בנובמבר 2012

בקשר לשומאכר, אל תשכח את המקלארן של רייקונן ששבקה כמה הקפות לסיום באחד המירוצים האחרונים של העונה (או שזה קרה בשנה שאלונסו זכה באליפות).

משה 13 בנובמבר 2012

האם תוכל לייחד טור על הטכניקה הנדרשת לכל אחד מהמירוצים. להדיוטות כמוני נראה(ואני מקצין כמובן) שבבניגוד לפורמולה שבה יש צורך בתגובות מהירות ואינסטינקטים חדים, ראלי יכול לנצח "כל אחד" ולכן לא ברור מה היתרון של לואב על אחרים. כמו כן, אשמח גם(אם תכתוב טור כזה בעתיד) אם תתייחס לתיאום הנדרש בין נהג לנווט. מה עושה נווט לטוב ? האם היחסים ביניהם זה כמו עם אשתי בחו"ל לפני עידן ה GPS, בעיקר האשמות הדדיות ?

איציק 13 בנובמבר 2012

בהמשך לשאלה של משה, האם אפשר להסביר על הההבדלים במיומנויות נהיגה בין ראלי לפורמולה 1. האם היו נהגים ששלטו בשני הסוגים או עברו מאחד לשני?

MOBY 13 בנובמבר 2012

בין הכותרת ועד ההבנה על מה הפוסט חולפות להם דקות של חמיצות ותהיית המדוע. ואז כהרגלך אחלה פוסט עם תהיות נכונות.
זה מה שנקרא קורצו מחומר אחר…

Comments closed