הוא הלך…

אני מודה, אף פעם לא חיבבתי אותו יותר מדי, למעשה אף פעם לא חיבבתי אותו בכלל. זה לא ששנאתי אותו כי אני ממש משתדל, בחיים שלי, לא לשנוא אנשים, עדיף להתעלם מהם לדעתי, אבל ברור שבמקרה שלו היו כמה נסיבות מקלות שאפשרו לי לשנוא אותו ולמרות זאת הוא נותר "רק" בדרגת לא מחובב. ועכשיו, אחרי שטחנתי כמה שורות שמסבירות שאני ממש, אבל ממש לא מחבב את מיכאל שומאכר נמשיך הלאה.

אני לא מאלו שיתחילו להלל ולשבח את יכולת הנהיגה שלו, את העובדה שהצליח להביא את הג'ורדן הירוקה לתודעה כבר במירוץ הראשון שלו בספא, בלגיה ולאחר מכן המעבר החד לקבוצת בנטון והטיפוס למעלה, מרשים כשלעצמו, בניית הקבוצה סביבו וכמובן צמד האליפויות בהן זכה במכונית התכולה. יותר זכור לי דווקא האירוע עם דיימון היל באוסטרליה 94', שם הכתובת היתה על הקיר בכל הקשור למה הוא מוכן לעשות ועשה, בכדי לזכות באליפות. היעדר ביצים גדולות ואומץ אמיתי מצד ה-fia גרם לכך שמיכאל שומאכר התנגש במכוון בהיל הבריטי וכל זאת בכדי למנוע ממנו עקיפה במאבק על אליפות העולם של אותה שנה. כל מה שהגרמני היה צריך במירוץ הזה הוא רק שהיל לא יסיים והוא דאג לזה בדרך הכי טובה שיש, שולח את המכונית שלו לעולם שכולו טוב ואף אחד לא מגיב.

הפעם הבאה, המעצבנת מבחינתי הייתה מה שניסה לעשות לז'אק ווילנייב בפורטוגל 97'. הגרמני כבר בפרארי וווילנייב הקנדי בוויליאמס בדרך לאליפות. שומאכר לא בוחל בשום אמצעי, מנסה להוריד באופן ישיר את הקנדי מהמסלול, תקרית היל כמעט חוזרת שוב, ווילנייב מצליח לצאת מזה בשלום, זוכה באליפות. הגועל נפש נשאר עם שומאכר, שאחר כך המשיך וזכה באליפויות עולם במדי פרארי כמובן, זוכה לתהילת עולם ועוד מיליוני אוהדים מסביב לכדור. אני לא אוהב אותו.

אי אפשר כמובן להתווכח עם יכולות הנהיגה שלו, השליטה שלו במכונית המירוץ היא פנומנלית, כולל נהיגה וירטואוזית בגשם, כל זה לא גורם לי כהוא זה מעט לחבב אותו. להעריך אותו, כן, מעט ולא יותר מזה. ואז הוא פרש, בפעם הראשונה, מנצל את הבמה במונזה, איטליה, מקדש המירוצים האיטלקי, ומודיע לטיפוזי, הקהל האיטלקי שהתייחס אליו כמו ל-אל, כי זהו, הסתיים התפקיד שלו במדי הקבוצה האדומה והוא הולך הביתה, לנוח.

הוא לא באמת נח בתקופה שהיה בחוץ, התחרה במירוצי אופנועים, בקארטינג ומשהו גרד לו שוב ושוב, משהו קרא לו לחזור ולעשות את מה שהוא הכי אוהב, לנהוג במכונית מירוץ. מרצדס היו שם בשבילו והוא החליט לחזור. טעות. הוא עשה טעות גדולה, לדעתי לפחות. חושף בכך את חולשותיו, פתאום הוא שוב אדם ככל האדם, נאלץ להיאבק בגיל שלא עצר, באובדן חלק מהתחרותיות שלו כי בזמן שישב בחוץ המשחק המשיך להתגלגל, לא חיכו לו והדבר השפיע.

מרצדס מצידם בנו מכונית מירוץ שלא תאמה את נהיגתו של שומאכר, לפחות לא בעונה הראשונה לחזרתו והדבר פגע ביכולת שלו, פגע בביטחון שלו ועצם העובדה שהחזרה למסלול לא עברה בצורה חלקה השפיעה, דרדרה אותו. הוא לא זכה לשום הנחות, לשום יחס מיוחד או ליחס של כבוד מצד עמיתיו למסלול. הם רק רצו להראות לו שהתפקיד שלו במשחק נגמר, הוא לא אדי פלסון ב"צבע הכסף" שיכול לחזור ולהוכיח משהו. הוא הוכיח ההיפך, לצערו. כמובן שלא לצערי.

משום מה דווקא בתקופה הזו, בתקופת החולשה שלו, הפגיעות שלו על המסלול גרמה לי מעט לשים לב אליו יותר, להוריד את רמת האנטי שלי נגדו, לרצות שיצליח כי בסופו של דבר לא נעים לראות מלך "זקן" מושפל, נזרק ומתגלגל. התמונות שרצו לי בראש כאשר מרצדס הודיעו על החלפתו בלואיס המילטון היו משום מה דומות משהו לתמונות של רצח יוליוס קיסר בסנאט הרומי, כאילו חבריו הקרובים ביותר הם אלו שבגדו בו, זרקו אותו, לא מכירים בו או לפחות לא נותנים לו לעזוב בשקט. לכולם היה ברור שיעזוב בתום העונה, לא יכלו לתת לו לעשות את זה בדרך שלו..? כנראה שלו, ככה מתנהל המשחק הזה.

בדיעבד, מבחינתי לפחות, דווקא התקופה האפורה, זו שלבש את מדי קבוצת מרצדס, היא התקופה היותר טובה. הוא היה אנושי, נאלץ להילחם במכונית לא-טובה מספיק, מנסה להוציא ממנה את מה שאין שם, מתוסכל, סובל מתקלות טכניות כמו גם מתאונות מיותרות באשמתו ושלא באשמתו, צופה דווקא בניקו רוזברג מביא את הניצחון הראשון לחיצי הכסף, רוזברג ולא הוא. רואה נהגים צעירים עוקפים אותו על המסלול ולא מצליח לעשות דבר, לעתים מנסה לעכב אותם, ללא הצלחה, ובתוך כל זה היו גם רגעים יפים, רגעים שהזכירו מדוע הוא בכל זאת יזכר כאחד מהנהגים הגדולים בהיסטוריה, כאחד מהכי טובים שיש.

הוא לא יהיה חסר לפורמולה-1 ולו רק מכיוון ששם, על רצועת האספלט השחורה, בקרקס המהיר בתבל העניינים ממשיכים להתגלגל ובקצב מהיר. שם אין זמן לתת לדברים לשקוע לאט. העונה רק הסתיימה והראש של כולם בהכנות לעונה הקרובה וגם לזו שתבוא לאחר מכן והשינוי הגדול שיקרה או שלא. הוא הציל מעט מכבודו כאשר ניצח בסוף השבוע האחרון, יחד עם סבסטיאן ווטל ב-race of champions, תחרות סיום העונה שנערכת באיצטדיון סגור ומפגישה את כל נהגי המירוצים הטובים בעולם לסדרה של תחרויות ראש בראש עם מכוניות זהות. הרבה שואו ו-fun ופחות מירוץ אמיתי ובכל זאת, היה לו מאד חשוב לנצח שם, עבור גרמניה ובעיקר עבורו. ניצחון שאולי מסמל את העברת שרביט המלוכה באופן סופי.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

איך זה שמכבי חיפה / אלון רייכמן
כמה קרוב הסוף של מוריניו בריאל?

10 Comments

אריאל גרייזס 17 בדצמבר 2012

אני באמת לא איש של מרוצים, אבל דווקא המירוץ שהזכרת בסוף היה נראה לי הרבה יותר מעניין. לא היה מעניין אותך הרבה יותר לראות תחרות בין נהגים נטו, כשהשדה שווה וכולם נוהגים באותה מכונית?
הרי הרעיון הבסיסי של תחרות ספורט הוא שהתנאים שווים לכולם ובמרוצי מכוניות זה מן הסתם לא מתקיים. ועם כל הכבוד, אני לא יודע איך אפשר להתרגש מתחרות בין יצרני מכוניות.

דובי מילר 18 בדצמבר 2012

אריאל- התחרות שנערכת בסיכום העונה, למרות שמדובר במכוניות זהות בכל מקצה, בסיכומו של אירוע, היא רק שואו גדול, לקהל וגם לנהגים עצמם.

ספורט מוטורי לא חייב להיות שוויוני כי זו משוואה מורכבת ולא רק נהגים. ספורט מוטורי זה גם מכוניות וכל הכרוך בכך, הרי בשביל זה יצרני הרכב נכנסים לספורט.
בעבר כבר כתבתי על כנס בו הייתי שותף/נוכח ושמעתי הרצאה של מהנדס מירוצים בשם סרג'יו רינלנד בעל רזומה בפורמולה-1 והוא טען שמירוצי מכוניות הן גם קרב בין המוחות של מהנדסי הרכב. ברגע שהכל יהיה "פשוט" וזהה לא יהיה עניין של היצרנים/מהנדסים.
נהגים זה לא הכל.
אני מסכים שקטגוריות של מכוניות זהות צריכה להיות כקטגורית כניסה לספורט. לדוגמה, בסוף השבוע האחרון התחריתי בראלי "חוצה-ישראל" וניווטתי בכלי רכב שהשתתף בקטגוריה של מכוניות זהות, שם באה לידי ביטוי יותר יכולת הנהג ועבודת הצוות מאשר כלי הרכב עצמו.
הדבר מוזיל עלויות ונותן אפשרויות כניסה והשתתפות בספורט, נקודת פתיחה.

רמי 18 בדצמבר 2012

חבל שהוא עזב ככה.. טעם מר בפה
והוא בעשירית הנהגים הטובים EVER בתבל גם אם אתה מר דובי הנחמד לא אוהב אותו.

דובי מילר 18 בדצמבר 2012

כן, זה נכון…

אגב, מי אמר שאני נחמד..?

נורבורינג 18 בדצמבר 2012

העברת השרביט לא הייתה במירוץ המפגר הזה אלא בזה ששומי פתח את הדרך לפטל בברזיל ונצן לו לעקוף !!!
וובר המטומטם לא נתן לו כך (אפילו הפריע בפתיחה).

נ.ב, הם ניצחו בקבוצתי והפסידו שניהם לגרוג'ן באישי

דובי מילר 18 בדצמבר 2012

"מירוץ מפגר.." זו הגדרה קצת בוטה ולא ממש מתאימה…לא ?

ניינר 18 בדצמבר 2012

לי הוא לא יחסר. נהג גדול, ספורטאי קטן מאד

דובי מילר 18 בדצמבר 2012

בהקשר של זה, על לוח השעם בחדר העבודה שלי יש טור שנכתב בזמנו ב"הארץ" נדמה לי, עליו.
אני אסרוק ואעלה את זה…

יונת קריאה 20 בדצמבר 2012

תודה, נהניתי מכל מילה.
מודה, ממש לא סבלתי אותו. אם ל FIA היו ביצים להעמיד את פרארי מתחת לתקנון ולא מעל אני בטוח שהיה זוכה בפחות אליפויות. השומאכר העריץ את סנה ונראה לי שיזם את התאונה עם היל מכיוון שהעריך שיסלח וישכח. גם תיאטרון הנדבנות במשחקי כדורגל לא עזר לנקות את הכתם (גולם חסר קורדינציה) שהשאיר מאחוריו.
בקישור שמח:

http://www.youtube.com/watch?v=IK95B6osKwE

ניר 27 בדצמבר 2012

לגבי אדלייד 1994, מדהים אותי שכולם תמיד שוכחים לתאר את החלק הכי חשוב במה שקרה שם. זה הסיםר המלא:
דיימון היל היה צמוד לשומאכר לאורך מספק הקפות. שומאכר לא הצליח לברוח. בשלב מסויים שומאכר פשוט איבד את המכונית תחת לחץ, ופגע בקיר, הוא חזר למסלול עם מכונית נכה, שלמעשה כבר פרשה מהמרוץ, אבל עדיין הצליח לפגוע בהיל.
הוא לסם פגע בו, הוא עשה את זה אחרי שידע שהוא מחוץ למרוץ.
היו צריכים אז להרחיק אותו מעונה שלמה.

Comments closed