האתגר האמיתי

אני חי את החיים שלי בסוג של שגרה שמעניינת אותי. מציב לעצמי מטרות, ספורטיביות או שלא ספורטיביות, בונה את הדרך אל המטרה ומקדיש לה חשיבות לא פחותה מעצם המטרה, נהנה מהדרך הקשה, ממעבר של מכשולים לא צפויים, מרגעים טובים, חיוך שמזדמן פה ושם ובסוף כמובן נהנה מאד מעצם ההגעה אל המטרה, הגשמת היעד, שוב, בין אם הוא ספורטיבי או לא, זה לא ממש משנה. ברור לי שהספורט שבו אני עוסק מאד דומה לחיים ולכן קל לי לשלב בין הדברים, לאתגר את עצמי. אבל לא פחות חשוב מאתגר כזה או אחר בחיים, זה לדעת לשמור על פרופורציות.

972289_376330282471370_594776028_n

צילם :- עומר מנוס – "צלם הבית"

היעד הגדול הבא אשר הצבתי לעצמי יתקיים רק בקיץ הבא (תחרות איירונמן נוספת- אוסטריה, שוויץ או גרמניה, טרם החלטתי..) ולכן את ענייני היום יום ואימוני הריצה/אופניים/שחייה אני משלב מדי פעם בהשתתפות, בעיקר לצורכי אימון או מפגש חברתי, באחד המירוצים העירוניים שנערכים במרחק של לא יותר שעה נסיעה מהבית. לפני כשבועיים-שלושה, במהלך הרשמה לחצי מרתון ברוקס שיערך ב-20/6 בפארק הירקון, הסבה את תשומת ליבי יעל, פרטנרית לריצה, שב-6/6 מתקיים מירוץ "אתגרים" באותו פארק ממש ואולי כדאי להירשם גם לזה. מעבר לכייף, לחוויה שבשינוי מסלול הריצה המשעמם בכפר יונה, השתתפות המירוץ הזה הינה גם תרומה עבור עמותת "אתגרים", חבר'ה שעובדים כל כך קשה בכדי לאפשר לאחרים עם מוגבלויות שונות, מעט כייף בחיים תוך כדי התגברות על המכשולים היום-יומיים שלהם באמצעות פעילות ספורטיבית. נרשמנו.

אתמול, יום חמישי, בשעת בין ערביים עשינו את דרכנו- יעל, מתן אחי ואני לרחבה שצמודה לאיצטדיון הדר יוסף בכדי לקחת חלק בריצת העשרה ק"מ של "אתגרים". קיבלנו מספר חזה, חולצה זרחנית ואפילו הספקתי לפגוש את עינב (שהפכה לחצי בן-אדם וצריכה לחבר מד קילומטרים לרגליים החטובות מ-ריצה, שלה) חיבוק, נשיקה ועשינו את דרכנו לקו הזינוק, מתמתח מעט, מרגיש את התאומים הימני מאותת לי שאני מעמיס עליו יותר מדי (בכל זאת, יום רביעי רצוף של ריצה) מתחמם, עדיין לא מזיע. הכרוז מודיע שיוצאים לדרך ואנחנו מתכווננים על קצב נוח של בערך שש דקות וקצת לקילומטר, לא באנו לשבור שיאים, רק לריצה קלה, שחרור לרגליים העייפות.

שבילי האספלט האפורים מקבלים את פנינו בברכה, כמו ידידים ותיקים שלא ראו אחד את השני במשך זמן רב, הלחות התל-אביבית שוטפת את החולצה והיא בתורה נדבק אל הגוף, העיניים מביטות מדי פעם על הפולאר, לא לרוץ מהר מדי, לשמור על הקצב, אבל אני לא יכול שלא להסתכל ולחשוב, תוך כדי הצעדים, על משהו אחר בכל פעם. מדי מספר שניות או דקות אנחנו חולפים או חוצים חבורה קטנה עם חולצות כתומו ועליהן הכיתוב "אתגרים". שני מתנדבים ולפעמים יותר אשר מלווים ספורטאי חבר עמותה, אשר רצים/צועדים את המרחק הזה – חמישה או עשרה קילומטרים, תלוי במקצה אליו נרשמו, מתקדמים, מעודדים, משוחחים ובעיקר מחייכים, נהנים מהחוויה. היו שם חבר'ה שאני בטוח שקשה להם הרבה יותר ממני, בחיים, לא רק בריצה הזו, לקום מדי יום אל המציאות הקשה הזו של החיים האלה, ההתמודדות היום-יומית והעמידה בגבורה במשימות החיים הקשות.

ככל שהקילומטרים מתארכים וקו הסיום מתקרב, אני למעשה מבין, מתעורר שוב, שאנחנו חייבים, ממש חייבים לקחת את החיים שלנו בפרופורציות הנכונות. מדי יום, כאשר מעט קשה לנו, אנחנו חושבים שהעולם נחרב, לא יודעים מה לעשות או מה יהיה, שוכחים שלמעשה לא באמת הכל כל-כך קשה ומסובך, שבסך הכל החיים חייכו אלינו. אנחנו חייבים מדי יום, כאשר קמים בבוקר או כאשר קשה תוך כדי ריצה ארוכה, שתמיד יש את אלו שקשה להם יותר והם לומדים ומתמודדים בגבורה בכל תלאות החיים, תלאות היום, עושים זאת מדי יום עם חיוך, מבינים ומעריכים את מצבם ומוציאים את המיטב ממנו ואנחנו ? אנחנו "סתם" אנשים פשוטים שצריכים להצדיע לכל אותם מתנדבים שעושים עבודת קודש בהפיכת קשיים האמיתיים של אלו שבאמת קשה להם, לחיים קלים יותר ומחויכים הרבה יותר.

אז מה אני לוקח מריצת הערב הזו בפארק ? הרבה מחשבות על פרופורציות בחיים, התמודדות עם קשיים ואתגרים והרבה רצון להכניס גם את עצמי למערכת כזו שמתנדבת, נותנת, דוחפת ומושכת ומנסה לעשות לאנשים חיים טובים יותר (למשל להתחייב לריצת מרתון עם אחד מחברי "אתגרים"). מבטיח לעדכן.

ווינרים ולוזרים
ספרי ספורט בדיוניים מומלצים!

10 Comments

puyu 7 ביוני 2013

Long time reader, first time commenter
כבר התלהבתי מביקור כאן, אבל מסתבר שהאיירון-מן מתקיים ב- Klagenfurt שזה לא ממש קרוב לכאן.עם זאת, נקבל אותך בברכה ביבשת הישנה, אפילו אם זה רק לבירה אחת.
בקשר לאתגרים, תמיד טענתי שאתה לא עושה מספיק דברים בחיים שלך, שאתה מתרכז יותר מידי בעצמך וברווח הכספי של כל פעולה.
אגב, החל משלשום (בערך) אני חבר ברשת (חברתית) מצליחה.
שלא תתעייף
י

דובי מילר 7 ביוני 2013

ח ח
ההחלטה בקרוב לאן אגיע, גם בגלל הבירה.

matipool 8 ביוני 2013

יפה מאד , דובי .
לא קל לשמור על ההבטחות העצמיות לפרופורציות .
בהצלחה !

Comments closed