זה כבר לא אותו הדבר…

איפה שהוא בין הקילומטר ה-30 ל-40 בטריאתלון תל-אביב, בזמן הדיווש באפניים, הזיעה מטפטפת לה על הכידון, הידיים במצב שבחרתי, הגוף שעון קדימה, הרוח חודרת לקסדה ואני מרגיש את הארבע-ראשי עייף אבל עובד בקצב שרציתי, המחשבות נדדו לזינוק לטור דה-פראנס ה-100, זה שיתחיל ממש עוד מעט. באיזה שהוא מקום חלחלה בי ההכרה הזו שהטור הזה, מבחינתי לפחות הוא אחר, שונה, לא אותו הדבר…

1miTVZ.St.4

התחלתי לעקוב אחר מירוצי האופניים באופן שוטף, כמו מיליונים מסביב לכדור שלנו, בגלל או בזכות הסיפור של לאנס ארמסטרונג והניצחון שלו על המחלה הארורה, ועל שאר הרוכבים בטור, כמו כולם גם אני נסחפתי אחריו והכתרתי אותו לא אחת כספורטאי הכי גדול או הכי נערץ מבחינתי. התעדכנתי בכל חדשה אפשרית לגביו וכמובן שרכשתי, באנגלית, עוד בטרם תורגם לעברית, את הספר הראשון שלו ובלעתי אותו בשקיקה. בחסדי יורוספורט זכיתי לעקוב אחר המאבקים שלו ב-יאן אולריך וגם ב-בלוקי הספרדי, בקרבות הבלתי נשכחים בין אם זה באלפים, בפירנאים או סתם בקטעים נגד השעון, הייתי נותר חסר נשימה אחר כל קו סיום, כאילו דיוושתי בעצמי לאורכם של הקילומטרין הבלתי נגמרים עם העליות הבלתי נתפסות (אחרי הטיפוס לנטפים בישראמן, הכל אפשרי…).

סירבתי להאמין שמשהו לא בסדר, הרי הכי קל להתעלם, לנסות להיתפס בדברים אחרים וכל עוד אין ראיות אמיתיות אז הכל שטויות, כל החשדות, כל הסיפורים, הכל שטויות. לפני מספר שנים, בזמן ביקור באיטליה, חמש שנים אני חושב, בזמן הג'ירו האיטלקי, זכיתי לבקר באחת העיירות שארחו את הג'ירו, כמובן שהגעתי יומיים לאחר מכן והחגיגה הייתה עדיין בעיצומה שם, אבל בחדשות הופיעו כותרות על ריקרדו ריקו האיטלקי, זה שניצח שם, הוא נתפס בבדיקת סמים. כל כך התלהבתי מהניצחון שלו רק יומיים קודם ואז הבום הזה, האכזבה הקשה, המרירות. שוב ענף האופניים בגד בי.

בשנה שעברה, טיול בצרפת, בדיוק בזמן הטור גרם לי לראות, שוב, באזור נורמנדי, את הרגע שאחריי, והוא לא פחות נחמד מהדבר האמיתי. שאריות הצבע על הכביש, לבן עם שמות הרוכבים, פסלים סביבתיים בדמות רוכבי אופניים או שלל כתוביות בצהוב בכל מקום, נהדר, אוירה מושלמת. ותמיד, מסביב, איך שהוא קשור לטור, גם הסיפור של לאנס. לא משנה באיזה הקשר, הוא תמיד היה חשוד והתגובה המיידית, שלי, הצרפתים הללו, הם פשוא שונאים אותו.

הוא פרש, עשה קאמבק נהדר בטריאתלון (מציק לי עדיין מדוע אופרה לא שאלה אותו על זה, האם עכשיו, כאשר חזר וכיוון להוואי, השתמש בסמים..?) וכבר חשבתי שהכל בסדר, עכשיו הכל ירגע והסיפור, כמו סרט הוליבודי יגמר בטוב. קונטאדור, שאני לא ממש מיקיריו, נתפס עם בשר "מקולקל" ותירוץ מטומטם עוד יותר, משמאל וימין נתפסים עוד ועוד, רוכבי עבר שמודים, רוכבי הווה שנופלים בקסם הזה והוא, לאנס, נשאר נקי.

הצמיד הצהוב לא זז מאמת יד ימין שלי בכל אותם ימים, למרות שהחל לגרד, הרגיש כאילו משהו כבר לא טוב, משהו מסריח וזה לא הגומי ולא הזיעה שלי, והצמיד הרגיש הרבה זיעה עליו. ואז זה בא, לא היה מנוס. הבום הגיע, הנוק אאוט הסופי הגיע בראיון אצל אופרה, הוא הודה בהכל, כרגיל, בדרך שלו, תוך שהוא שולט ומנהל את העניינים, מספר מה שרוצה ואיך שרוצה אבל זה כבר לא שינה כלום, האמת קפצה החוצה ואני נותרתי עירום, מבויש, בעיקר מרגיש מרומה. מרומה רק בגלל ההישגים הספורטיביים.

אבל להבדיל מאחרים, אני רוצה להאיר נקודה אחרת. הכי קל לקפוץ בהאשמות ולהתעלם מהדברים הטובים שעשה. נסו לחשוב ולדמיין כמה תקווה וכמה אושר הוא גרם לכל אותם אנשים, חולי סרטן, שקיבלו מעט ואולי הרבה תקווה למאבק במחלה הארורה הזו, כמה השראה ספגו ממנו, ולא משנה הדרך, הוא גרם להם להאמין, להילחם, ךהיאבק וגם להצליח ולו רק בגלל סיפורו האישי. לא מעניינים ההישגים הספורטיביים כרגע, מעניין הסיפור האישי של כל אחד ואחד שלקח משהו מדרך ההחלמה של לאנס, והפך את זה למוטיב מנצח בסיפור שלו. כל אחד יכול לקחת מזה משהו.

הוא לא היה שונה בנוף של רוכבי האופניים. כולם לקחו סמים ברמה כזו או אחרת, סמים משפרי ביצועים, משפרי התאוששות ועוד חומרים כאלו ואחרים. זה שכולם לקחו לא אומר שלו עצמו מותר כמובן, הוא פשוט היה חריג כי העלה את זה לרמות שאף אחד לפניו לא עשה ולא התנצל על כך. רבים מאלו שהלכו ו"התבכיינו", סיפרו או מסרו עדות נגדו, הם לא צדיקים גדולים. הם נהנו, בדיוק כמוהו מהתהילה, מהכסף, מהזוהר. מנצח יש רק אחד אבל הוא לא היה עושה את זה בלעדיהם. לכל אדם יש בחירה בחיים בכל רגע נתון. הם בחרו לקחת חלק בקרקס הזה, אף אחד לא הכריח, תמיד יכלו לברוח, אבל מאד קל ליהנות מזה, ההצלחה משכרת ומשקרת.

אנחנו ממש לפני זינוק לעוד טור, אני מתרגש כמו לפני כל אירוע ספורטיבי גדול, הטריינר מוכן, האופניים מחוברות ומוכנות לדיווש הארוך והמיוזע (אני עושה את אימוני האופניים שלי באמצע השבוע על הטריינר מול הטלביזיה ואין כמו הטור לאחר לי חברה) אבל הפעם אני מרגיש שונה. לא ממש משנה לי מי ינצח- קונטאדור או פרום, שני הפייבוריטים הגדולים או האם תהיה הפתעה. יעניינו אותי הסיפורים האישיים, הפרשנות של שון קלי ביורוספורט (אגב, למה אף אחד לא בדק אותו..?) וגם לראות קבאנדיש מנצח בעוד מיאוץ קטלני מדהים.

אבל לטור הזה מבחינתי אגש אחרת. תמיד תהיה לו כוכבית, לא בגלל ארמסטרונג אלא דווקא בגלל שזה הטור הראשון שלאחר הפיצוץ הגדול, הטור הראשון שבו כל ניצחון יבדק, אצלי, בעוד קצת חשדנות ומתוך ידיעה שחומרים משפרי ביצועים יהיו שם, יקדימו ברמת הטכנולוגיה את רמת הבדיקות וגם מי שמנצח, לא בטוח שזה אמיתי. ספורט האופניים הוא ספורט קשה, סיזיפי, מתיש ומרתק. הוא גם ספורט שמרמה. כמה ששילדת האופניים לא תהיה נוצצת, מאחורה יופיע, מבחינתי, צל, קטן או גדול של חשד. אין יותר אמונה עיוורת, אין יותר אהדב כזו או אחרת. אני יודע מה זה שהשרירים ברגליים שורפים ממאמץ, מאיימים להיתפס עוד שנייה, נמאס לי שכל פעם עובדים עליי "המנצחים" המהוללים, רק בכדי לסיים עם דמעות תנין….הטור בשבילי כבר לא יהיה אותו הדבר, מצטער.

גם אני, סנדלר
ליגת שוקי ההון - איך עושים כסף

24 Comments

בני תבורי 29 ביוני 2013

דובי,
אכן בעיה, מעללי ארמסטרונג וקודמיו די הוציאו את החשק לראות את הטור, לפתח ציפיות ובסוף לגלות שהגיבור החדש מסומם. מסקרן אותי מה נעשה בענף אחרי כל הפרשיות האלה, נסיון אמיתי ורציני לנקות או מאמצים להמציא חומרים שלא מתגלים בבדיקות הקיימות…

דובי מילר 29 ביוני 2013

לי זה כבר נראה כאילו התחרות האמיתית היא בין מפתחי החומרים הממריצים לבין מפתחי הבדיקות…

הבעיה היא שבתוך הדרמה הגדולה, על הטריינר, כאשר אני שטוף זיעה, אני שוכח מהתמונה הכוללת ונשבה במה שקורה לי מול העיניים…

ואז הכל חוזר ב-בום…

בני תבורי 29 ביוני 2013

אגב טריינר, מברורים שעשיתי מדובר במחירים מטורפים. צריך יעוץ בהזדמנות.

דובי מילר 29 ביוני 2013

הספורט הזה באופן כללי הוא יקר…

טריינר כמו שלי עלה 750 ש"ח…

פאקו 29 ביוני 2013

תבדוק גם אפשרות של רולר. אפקט דומה, אך נותן גם אקסטרה של עזרה ביציבות. סביבות אלף ש"ח.

IDO 29 ביוני 2013

2 נקודות דובי: קאדל אוואנס לא לקח סמים. אבל איזה סיכוי היה למסכן שכולם מסביבו רוכבים על כדוריות דם מועשרות? הנקודה שלי היא שאפילו אם היה רוכב אחד צדיק והשאר רימו אז התירוץ של כל הרוכבים רכבו בתנאים שווים, שווה לפח.

נקודה שנייה לזכות לאנס וגם לזכות נאדאל ושרה אראני שהטבעת מתהדקת סביבם. זה לאנס ארמסטרונג שהיה שם ודיווש את העליות במשך 3 שבועות לא אף אחד אחר והמאמץ והדראמה אכן היו אמיתיים, אז אין מה לקחת את ה 15 שנה האחרונות. רק את התארים בשביל הקאדל אוואנסים שבאו למרוץ והסתמכו על כח הרגליים בלבד.

נקודת בונוס לצרפתים – ברור שהם שונאים את לאנס. המבטא שלו בלתי אפשרי והטור המפואר שלהם ירד לזנות בגללו. צריך עוד סיבות? ואני שונא את זה שקראתי את הספר הצהוב שלו ואת הפרק המיוחד בסוף בו הוא כותב למה אין מצב שהוא עושה דופינג ויוצא שהוא משקר, ספרים על מציאות בדיונית קוראים להם מדע בדיוני.

דובי מילר 29 ביוני 2013

ido

מסכים בהחלט.

בהנחה ולאנס היה מודה, מזמן, מושעה לשנתיים נגיד וחוזר, היינו מקבלים אותו ?
קונטאדור נתפס היום כצדיק…

לגבי הספרים- הם הורדו למדף התחתון אצלי במדפי ספרות הספורט, אבל אני מתקשה להיפרד מהם.

פאקו 29 ביוני 2013

שונא את הבן אדם ואת מה שהוא עשה לענף, אבל הספרים שלו מדהימים.

ירושלמי 30 ביוני 2013

סלח לי על תגובה בסגנון ג'וני,
אבל ללא ארמסטרונג, הישגיו ומעלליו (לטוב ולרע), היה מדובר בענף איזוטרי וחסר משמעות שלא היה מעניין אף אחד.
אז בשורה התחתונה הוא עשה לענף בעיקר יחסי ציבור, שזה דבר חיובי.

איציק 29 ביוני 2013

דובי נהניתי,
מה קורה בספורט שלך (לא איתך אישית :-))? האם גם הוא מלא בסימום ספורטיבי? הרי גם בו המאמץ הוא אדיר עד בילתי אפשרי בשביל התוצאות אותם משיגים הבכירים. האם יש בדיקות וחקירות כמו באופנים או עדיין משחקים בלי זה לא יקרה?

דובי מילר 29 ביוני 2013

איציק
אני לא מספיק בקיא בתחום בדיקות הסמים בטריאתלון הארוך, מבטיח לנסות לבדוק.
אישית- אני מכוון לאיירונמן אוסטריה 2014 או צ'אלנג' רוט 2014 (תחרות איש הברזל המהירה בעולם)…

איציק 29 ביוני 2013

בהצלחה :-)

red sox 29 ביוני 2013

דובי – כתבת נכון ויפה על משבר האמון שחווה כל צופה של הענף בעולם. אצלי השבר הגדול לא הגיע בהודאה של ארמסטרונג, כי לא היה לי ספק שהוא בדיוק כמו כולם (ואריאל יעיד על כך). הרגעים הקשים מבחינתי היו דווקא כאשר רוכבים מובילים כמו ראסמוסן ובמיוחד וינוקורוב נתפסו תו"כ הטור ונזרקו הביתה.
לראות מרוץ כשבכל יום אתה לא יודע מי יזנק אליו זה דבר שיכול לנתק אוהד מענף שהוא אוהב.
כשהבלוף של ארמסטרונג נחשף זו הייתה מבחינתי רק עוד לבנה בחומה.

MOBY 29 ביוני 2013

אינדוריאן.

פאקו 29 ביוני 2013

אני בניגוד לך, דווקא חושב שניתן להתייחס לטור הזה, כמו גם לשני קודמיו, ככאלו שאפשר דווקא להוריד מהם את הכוכבית. הזוכים בהם, וכך גם קבוצותיהם, ידועים ככאלו המתנגדים בתקיפות לסימום הספורטיבי, והבדיקות הפכו להיות מתוחכמות במידה כזאת שהרבה יותר קשה להערים עליהן כבעבר. אני ממשיך לאהוב את הטור ואת הענף, ודווקא מעריך את המאמצים שנעשים כדי לנקות אותו מהזוהמה, זאת בניגוד לענפים אחרים.

בובי 29 ביוני 2013

דובי.

לגבי חובבי הספורט התחרותי. קשה לי לנפץ לכם את הבועה, אך ככל שסכומי הכסף (פרסים ופרסומות) הולכים ותופחים. ככול שאחוזי הצפייה יעלו, כך אמצעי שיפור היכולת יתרבו ויתפתחו.

רגע המשבר חל ברגע שהספורט הופך לתחרותי. דוגמאות למכביר: מרימי משקולות, שחיינים, רוכבי אופניים, אתלטיקה, טניס?, ושאר מקצועות בהן סכומי הפרסים מביאים לספורטאים בשורה הראשונה לנסות ולמצוא את "הדבר הנוסף".

בענף כמו שלך, אני לא מכיר את סכומי הכסף שמגלגלים המקומות הראשונים בעולם. סכומי הכסף הנכנס מחוזי פרסום ושילוב של קבוצות הממומנות ע"י חברות גדולות. השאלה שלי היא מה יניע ספורטאי בעשירייה הראשונה ליטול תוספים בכדי להגיע למקומות הראשונים בכדי ל"הרוויח" את כמות ההשקעה שלו?

השאלה היא האם הספורטאי המוכשר ביותר יזכה או הספורטאי ה"מפוטם" ביותר יזכה? אני מתיח לכולם כי כאשר המשחקים האולימפיים היו לחובבנים בלבד, תופעות כאלו לא היו בנמצא, או נדירות.

הרעיון שלי הוא לפתוח את נושא זה לחלוטין. מי שמהמר בחייו בכדי לזכות בפרסים, שיבוסם לו. צריך לקחת את הספורט התחרותי בסימן שאלה או "המרכאות" עקב המרכזיות של הממון בעניין זה.

הגיע הזמן לחזור לספורט הבסיסי והחובבני. פרסים אחידים לכל מי שמסיים תחרות "איש ברזל" וזר עלי תאנה על הראש לכבוד הראשון. בעיקר, לקחת את הספורט התחרותי ולהתייחס אליו כ"מועד לפורענות" בכל הקשור למוסריות, ניצחון הטוב ביותר וספורטיביות.

ערכים אלה מתגמדים ביחס לפרסים ופרסומות במיליוני דולרים, רובלים, יורו ושאר מטבעות.

מאחל לכולם טור מעניין ו"נקי".

דובי מילר 1 ביולי 2013

אהבתי

נחשון שוחט 29 ביוני 2013

היי דובי, יופי של פוסט.
אני עברתי תהליך הפוך עם ארמסטרונג, גם בפוסטים שכתבתי.
לאורך השנים (מאז 2005) הייתי מאד ספקן, והספקנות היתה גם לאנטגוניזם – בעיקר כלפי השקרים, ההכחשות וההתייחסות הביריונית למי שניסו לחשוף את השקר. דווקא לאחר שהודה אצל אופרה, עברתי לטון הרבה יותר מרוכך. המעבר משאלת האשמה ל"טיעונים לעונש" אפשר לי סוף סוף להכיר בנקודות הזכות, ודווקא שם לא להיסחף לשמחה לאיד ולבידוד של ארמסטרונג ביחס לענף שבאותן שנים היה באופן ברור מלוכלך לחלוטין (לקראת הטור של השנה קיבלנו ניפוץ של מיתוס ענק נוסף: לורן ז'אלאבר, ולא, הפתעה גדולה זו לא היתה).
בכל אופן, הטור שלך הוא אחד המפוכחים שקראתי מצדם של מי שהיו אוהדי לאנס.

נקודה נוספת שצריך לציין בתגובה לחלק מהתגובות: אל תטעו בבידוד ענף הרכיבה ביחס לענפי ספורט מקצוענים אחרים. בענף האפניים נעשים מאמצים אדירים להילחם בתופעה ולהעניש, כעניין של מדיניות, לעומת ענפים פופולריים אחרים שמעדיפים להעלים עין או להטיל עונשים מגוחכים, אבל תופעת השימוש בחומרים אסורים נפוצה בהם לא פחות.

בסוף אחרי מגוויר וסמי סוסה ובארי בונדס וכו' וכו' – ממשיכים לספור הום-ראנס, בלי הירהורים עצמיים של "מה הטעם" (טוב, כמעט בלי).

איציק 30 ביוני 2013

נחשון,
לפני כשבועיים יצא לי לדבר עם אחד הדי בכירים בענף השחיה בארץ. דיברנו תחילה על אלן ברנארד, והוא מייד זרק "אתה יודע שהוא היה מפוצץ בסטרואידים." כשאמרתי שיתכן אך למה הוא חושב כך, הוא אמר בפשטות שכולם כאלו כולל הישראלים וחלקם כבר מגיל הנוער, כי אי אפשר אחרת. זה נאמר אומנם בשיחת חולין על פלאפל ולא כמשהו מיקצועי, ועדיין האמירה מצביעה שבאופניים כנראה עושים הרבה מאשר בענפים אחרים.

נחשון שוחט 30 ביוני 2013

הראיות מצביעות בצורה די חזקה על כך שבענף האפניים השימוש בחומרים אסורים ובמניפולציות דם: א. קיימת מזה עשרות שנים, ומאז שנות ה – 90 (זמינות ה – EPO המלאכותי) נפוצה בכל הקבוצות. ב. אכן הפכה לניסיון השגת יתרון אלא לתנאי כניסה (נכון, גם ברמות נמוכות יותר ומוקדמות לטורים הגדולים). ההסבר לכך הוא גם ההתאמה הגבוהה בין היתרון/השיפור המושג (כולל, ואפילו בדגש, על ההתאוששות ממאמצים קשים, כלומר גם היכולת להתאמן ברמה על-אנושית, ולא רק אדג' תחרותי). ב – 15 השנים האחרונות עושים בענף מאמצים כבירים להילחם בתופעה. קשה להניח שהצליחו להדביר אותה, אבל ישנה התקדמות מסוימת בזכות הדרכון הביולוגי, שעובר מבדיקות סמים לבדיקת סבירות השינוי בפרופיל הביולוגי.

אז באופניים זה מאד נפוץ. האם כנראה עושים הרבה יותר מאשר בענפים אחרים? אני ממש לא בטוח, במיוחד לא אחרי קריאת הכתבה של SI על בארי בונדס. אני חושב שבענפים הפופולריים יש הרבה פחות עניין ציבורי בנושא הזה. בגלל שמדובר במשחק שכולל רכיבים רבים, ולא רק התעלות בפרמטרים פיסיולוגיים, אז נוח לטשטש את חשיבות הנושא הזה. הוא פחות ישיר ובוטה, עד שהוא נחשב שולי. שחקן ב – NFL יכול לצבור כל כך הרבה יתרונות משימוש בחומרים שונים (התאוששות, החלמה, התחזקות, יכולת להתאמן בעומס גבוה יותר, ועוד). מצד שני האכיפה מועטה והעונשים המוטלים מגוכחים. וה – prospects of winning, הכסף וההצלחה – כפולים בעשרות ומאות ביחס לאלו של רוכב בדבוקה (רובם אינם לאנס ארמסטרונג). לחשוב שהשימוש בחומרים אסורים אינו נפוץ שם: זה כמעט לאמץ תיזה התנהגותית אנטי-רציונלית. השאלה אם הציבור רוצה לדעת – זו כבר שאלה אחרת.

דובי מילר 1 ביולי 2013

תודה.

טל 29 ביוני 2013

תמימות או צביעות קשה לי להחליט. אולי ערבוב משניהם.
בכל ענפי הספורט שאתה רואה וגם אני כולם משתמשים.
הנה הטבעת נסגרת לה על בולט החייכן והנפלא והישגי אצני גמאייקה "המופלאים", בנבא לא בודקים, שלא לדבר על הNFL או הכדורגל באירופה.
להשכלה כללית על העניין ממליץ בחום על הסרט 9.79 של ESPN על בן גונסון. הקשב שם לדבריו של מנהל המעבדה באולימפיאדת לוס אנגלס הלא היא אולימפיאדת הורמון הגדילה..

דובי מילר 1 ביולי 2013

טל

בדיוק התחלתי לחשוב על בולט…

טל 2 ביולי 2013

דובי אני באמת ממליץ על הסרט הזה ( אין לי לינק) נותן פרספקטיבה על ענייני הסמים.
כמעט כולם וכמעט כל הזמן

Comments closed