NBA זה לא כדורסל…

הלכתי לבדוק ב-גוגל מה זה כדורסל, פשוט לא הייתי בטוח וככה כתוב שם- "..כדורסל הוא משחק כדור אותו משחקות זו כנגד זו שתי קבוצות בנות חמישה כדורסלנים כל אחת, והוא אחד מענפי הספורט התחרותי הפופולרים ביותר בעולם, ובפרט אחד הנפוצים בעולם המערבי…". כאשר ג'יימס נייסמית המציא את המשחק הזה וכל הסיפור סביב סל האפרסקים או מה שזה לא יהיה, הוא התכוון שזה יהיה משחק קבוצתי שמשלב את כולם בתוכו.

16734

הבוקר, תוך כדי דיווש על הטריינר החלטתי לראות את המשחק מהלילה- "הדרבי הישראלי" כמו שהוא כונה בערוץ הספורט, עמרי כספי נגד גל מקל. לפחות בהתחלה זה באמת היה נראה כמו שההגדרה דיברה על זה, עלו חמישה שחקנים בכל צד, לבושים אפילו באותה התלבושת והכל היה נראה נפלא וחגיגי, עד שהחל המשחק.

מצטער, זה לא משחק קבוצתי אלא חבורה של אגואיסטים שחושבים רק על הסטטיסטיקה שלהם, כלומר על החוזה הבא או על פריט המרצ'נדייז הבא שיביא להם עוד כמה מיליונים לחשבון הבנק, ולא ממש משנה באיזו תלבושת הם שיחקו. לעתים נראה כי המסירה היא עניין של חוסר ברירה, הדבר האחרון שצריך לעשות, רק כאשר אין ברירה. יבואו "המבינים" הגדולים במשחק ויגידו שאני לא מבין, שיגידו. נכון, על המגרש כולם אתלטיים, מהירים, חזקים, מעופפים- מה שתרצו, הכל נכון – אבל עדיין- כל אחד מהם משחק לבד, לעצמו ומנצחת "הקבוצה" שעשתה פחות טעויות, כלומר הקבוצה שהאגואיסטים בה הצליחו טוב יותר עם עצמם.

בצד האדום, האיש עם הזקן המגוחך, ג'יימס הארדן, נראה כאילו הוא חושב, למעשה בטוח שהוא לבד על המגרש, האופציה הראשונה מבחינתו היא הטבעת הזו עם הרשת ולא יותר מזה ותפסיקו לבלבל את המוח עם כמות האסיסטים, זו כמות "האין-ברירה אז מסרתי" שהיו לו. ארון ברוקס וגם דוויט הווארד, יופי של חבורה יש שם ומי שהכי סימפטי זה האיש עם החליפה בצד, היחיד שהייתי מסוגל לחבב כאשר שיחק בקבוצה הירוקה של לארי בירד. הוא בחר תפקיד "קל", מחליט מי יעלה על המגרש בכל רגע נתון ומעדיף לא להפריע להם, ככה הם יצליחו להביא את אנוכיותם בדרך הטובה ביותר.

ולא שבצד הכחול העניינים טובים יותר. נוביצקי כבר לא ממש סוחב ובכל זאת, ראש בקיר, או בדוויט הווארד או מי שזה לא יהיה, מבחינתו זה לא ממש משנה, כל עוד הוא ישמור על המספרים שלו, לפחות אלו של הזריקות לסל.

עד לפני כעשר שנים שיחקתי כדורסל, כן, בצורה מסודרת, קבוצה וכו' וזה היה כדורסל, משחק קבוצתי, מסירות, פרגון ובאמת הייתה הרגשה של קבוצה, גם כאשר אכלנו פלאפל אצל דבורה ב-כרכור, עדיין אכלנו אחרי משחק והיה הווי קבוצתי. היינו חברים והרי אי אפשר לא למסור לחבר על המגרש, זה חלק מהמשחק. המשחק האמריקאי משקף בדיוק את דמות האידיאל האמריקאי או את החברה האמריקאית- מקדש את האינדיבידואל ולא הרבה יותר מזה. הקבוצה לא הכי חשובה, היחיד חשוב יותר.

אז נכון, כמו כל דבר בחיים, גם לקחת חלק במשחק הזה זו בחירה, גם לצפות בו. עמרי כספי וגל מקל בחרו לקחת חלק בו. כספי כבר שועל די וותיק ורואים שהוא לא עושה יותר מדי חשבון, מבין מה המטרה במשחק וזה מה שהוא עושה שם, דואג לעצמו והרבה- הפעם גם די הצליח לו. גל מקל עוד חדש בעסק, חביב, ידידותי, כמעט אמרתי פראייר. מוסר כמעט בכל אפשרות ועושה את זה טוב, מוצא שחקן פנוי לזריקה, מנסה להיות בסדר עם כולם בזמן שקיבל על המגרש, אלא מה, כאשר הכדור עוזב את הידיים שלו, בדרך כלל הוא לא חוזר אליו, הוא עוד ילמד, אני מניח.

לסיום, רואים מיד ששחקני כדורסל צופים במשחקי כדורגל מאירופה, במיוחד ג'רמי לין. אני בטוח שהבוגד הברחן הזה (כן, ניקס..) אוהב במיוחד את כריסטיאנו רונאלדו, אין דדרך אחרת להסביר את זה, הוא כל כך אוהב אותו כי למד לחקות אותו. בכל פעם כמעט כאשר הוא מתקרב למגע עם שחקן, אפילו אם הוא במרחק של 10-20 ס"מ ממנו מיד הוא עושה את אותה תנועה "רונאלדואית" של כאילו פגע בו איזה כדור של מאג לפחות ופיצץ לו את הגוף…האמת, יתכן שהוא, וגם אחרים, פשוט חלק מהשואו האמריקאי, ה-wwe במיטבו.

מרגש. רק שימשיכו ככה ושיהיו בריאים
הניצחון בפולהאם

78 Comments

בני תבורי 2 בנובמבר 2013

פלאפל דבורה בכרכור אוברייטד. סורי.

דובי מילר 2 בנובמבר 2013

חחח
זו נוסטלגיה עבורי…
הייתה עונה שהיינו משוייכים למחוז הזה ובכל משחק חוץ שניצחנו, עצרנו שם לאכול…באותה שנה היינו קליינטים קבועים שם, לא הפסדנו עונה שלמה…והשמנו יפה.

ייטב דן 2 בנובמבר 2013

פלאפל דבורה לא אוברייטד.
אני רק בן 13 ומשחק עכשיו נגד קבוצות מכרכור זכרון יעקב וחדרה אבל גם לי מותר להביע דעה לא?..
טוב אז ב – NBA באמת הכל הצגה אבל זה לא נכון שכולם אגואיסטים שם.
הנה רשימה של שחקנים א-אגואיסטים מצליחים בליגה:
– כריס פול
– סטיב נאש
– סטפן קארי
– ג'רביס ואסקז
– רונדו
– אלק ברקס
-די ג'י אגוסטין
ויש עוד…
הרעיון הוא שרוב השחקנים שציינתי הם רכזים (פוינט גארד אם תרצו) אבל זו המטרה שלהם, למסור או לזרוק (רשימת הזורקים: רוז, וויליאמס, בלייק, צ'אלמרס, ג'נינגס…).
המטרה של השוטינג גארדס הוא לזרוק לשלוש וחצי מרחק, סמול פורוורדס – לחדור, פאוור פורוורדס – פוסט וסנטרס מתחת לסל, וזה מה שעושים בNBA .
זה שהתרגלתם לאירופה ל"למסור את הכדור ולשחרר אחריות ואז לזרוק בבאזר 24 ולקלוע בזריקה מטורפת" לא אומר שזו הדרך לשחק כדורסל

דובי מילר 2 בנובמבר 2013

למסור זה להשתחרר מאחריות..?
וואי, זה דבר חדש, מזל שאני לא מאמן שלך, היית רואה מגרש רק מהיציע…

מסירה היא להעביר את הכדור למישהו שנמצא בעמדה טובה יותר ממך על המגרש, מסירה היא דרך לפתוח הגנה למשל, מסירה היא סוג של טקטיקה ועוד ועוד…
יש הרבה אחריות במסירה, אחריות קבוצתית של המוסר וגם של המקבל, אבל בליגה המדוברת זו כנראה חלק מהבעיה, שחקנים מפחדים למסור, חוששים שהכדור ילך לאיבוד בדרך או לא יחזור אליהם…

ייטב דן 2 בנובמבר 2013

למסור זה להשתחרר מאחריות.
המטרה בכדורסל היא לשים את הכדור בסל. הסיכוי הכי גבוה שזה יקרה הוא מתחת לסל (50% לערך) ולא לשלוש או חצי מרחק (20%-40%). אם אתה מוסר את הכדור בצורה נכונה (מסירה לתוך הצבע, מסירה לשחקן שיכול לחדור לצבע) אתה מקבל אחריות (הסיכון גבוה יותר) אך אם אתה במצב לא מסוכן להגנה ואתה מוסר לשחקן שבאותו מצב כמוך, זה להשתחרר מאחריות.

קסיוס קליי 2 בנובמבר 2013

אהבתי את החשיבה שלך ייטב (:

ייטב דן 2 בנובמבר 2013

תודה

S&M 4 בנובמבר 2013

אני המום. תוכיח שאתה בן 13.

ולעניין החשוב יותר – מסכים עם בני. פלאפל דבורה סופר-אוברייטד. רק הפיתות שוות משהו, ומאז שדבורה נפטרה, אפילו זה כבר לא אותו טעם, ובכל סופר יש חיקויים של הפיתות.
הכדורים סתם בלוף, אף פעם לא היו טעימים. אני עושה כדורים פי אלף יותר טעימים, ובגלל שאני יודע כמה זה קל, זה מעצבן עוד יותר שחיים מוכר פלאפל בלי טעם.

המאמן 9 בנובמבר 2013

ייטב, בעקרון אתה צודק. ארז חזן (תעשה גוגל) הגדול אמר פעם שהוא מסר רק לשחקן שהיה בעמדה טובה ממנו. כיוון שחזן היה השחקן הטוב בקבוצתו, הוא העדיף שהכדור יהיה אצלו כמה שיותר והוא זה שיקבל את ההחלטות.
א ב ל… צריך לזכור שמסירה עדיפה על כדרור, ומשחק קבוצתי עדיף על יחידני, מכמה סיבות:
א. מסירה בטוחה מכדרור. לחץ על שחקן שמכדרר עלול להוביל לחטיפות כדור מצד ההגנה.
ב. מסירה מהירה מכדרור.
ג. שחקן שמכדרר מקל על ההגנה לקרוא את מהלכי ההתקפה, ויוצרת משחק התקפה "שקוף" ושבלוני.
ד. שחקן שלא מקבל את הכדור שתיים-שלוש התקפות ברציפות המוטיבציה שלו יורדת – עניין שבא לידי ביטוי בירידה ברמת ההגנה של אותו שחקן.
זכור! ג'ורדן התחיל לקחת אליפויות רק כשהתחיל לשתף את חבריו לקבוצה ולמסור להם!

מיקו גוטליב אהלן סבבה 2 בנובמבר 2013

למסור הרבה אסיסטים ולהיות אגואיסט הם לא דברים הפוכים. רונדו הוא לא שחקן קבוצתי.

ייטב דן 2 בנובמבר 2013

אתה מקשיב לעצמך???

מיקו גוטליב אהלן סבבה 2 בנובמבר 2013

ללכת עם הכדור כל ההתקפה ולמסור לשחקן רק כי אתה לא יכול לזרוק או לחדור זה לא להיות קבוצתי.

ד"ר א 2 בנובמבר 2013

אוברייטד לגמרי. כמו (כמעט) כל ה"מיתולוגיים".

יוסי 4 בנובמבר 2013

בני, יש לך המלצה לפלאפל יותר טוב באזור?

S&M 4 בנובמבר 2013

מאה מטר לפני, שווארמה החסידה.

D! בארץ הקודש 4 בנובמבר 2013

זה ה"אוברייטד החדש".
גם מוסא בנתניה לא מה שהיה פעם (ועדיין יותר טעים)

אם אתה רוצה לראות מה זה באמת גרוע תנסה את המקום החדש בכניסה לקדימה (הפנייה לצורן). אין פלאפל יותר משעמם מזה אלא עם הדפסת תמונה של פלאפל ועשית את הדנקנר (אם שמת טחינה יהיה לך יותר טעים).

רוצה לומר – עניין של הרגל ועניין של הרבה דיבורים

ido 2 בנובמבר 2013

Team game is to those who don't know the math.
If you dunk you'll have have 100% coverssion rate
If you pass the ball you more likely to loose it. Therefore the best thing to do is to try to drive the ball to dunk or high percentage throw.

חדש בשכונה 2 בנובמבר 2013

עידו, אני מניח שאתה יכול לקרוא אותיות בעברית, אז איך תסביר שהאירופאים והדרום אמריקנים שהם פחות אתלטים מהאמריקנים מצמצמים את הפער מהאמריקנים במסגרת הנבחרות? אך ורק שיטת משחק של קבוצה מול יחידים. תמיד, אבל תמיד, משחק מסירות יהיה יעיל יותר מכדור עד הסל להטבעה, או כפי שאתה כתבת ״לנסות להטביע״. עצם המילה לנסות מראה שאין 100 אחוז בזה כמו ששמחת לציין שבמסירות יש יותר סיכוי לאיבוד. מן הסתם שמעת את הביטוי השלם גדול מסך חלקיו.

ido 2 בנובמבר 2013

A. They dont. USA is by far the best team
B. The percentage of driving the ball is higher then lay up

martzianno 2 בנובמבר 2013

גם אני שמתי לב במשחקי ההכנה שכספי נהיה אגואיסט.
ואני מבסוט מזה, כי זה מה שצריך כדי להצליח בנ.ב.א.
הליגה משווקת את כוכביה ולא את קבוצותיה.
שלא ימסור ובטח לא להווארד.

ג'וני 2 בנובמבר 2013

לפחות שחקני N.B.A לא מבזבזים זמן ולא נופלים על הפרקט מכל לטיפה כמו הכוסיות מהכדורגל כאילו שטנק עלה להם על הרגל.

הN.B.A היא הליגה הטובה בעולם בספורט העולמי .
הליגה היחידה בעולם של הקבוצות והשחקנים בה היא מהטופ שבטופ.
לכן גם לא סתם הספורטאים הכי טובים בעולם הם שחקני הכדורסל ג'ורדן ,בראיינט, לברון ועוד ועוד…

איציק 2 בנובמבר 2013

מתי המהפנט אמור להעיר אותך???
רק בקשה… כשתתעורר, אל תקרא את מה שכתבת…

ספי 2 בנובמבר 2013

לגבי הפסקה הראשונה אני מסכים.

לגבי השנייה…יש שלוש אותיות שמבטלות את השטות שכתבת N.F.L!!!

פתח טלוויזיה בימי ראשון ותראה מה זה אתלטים אמיתיים שגם לא מתבכיינים,שמשחקים עם פציעות שהיומשביתות את לברון קובי ומייקל לשנה וחצי ואז תדבר

MOBY 3 בנובמבר 2013

תראה את הסרט THE LAST BOY SCOUT
אני מתחיל לחוש שלא ירחק היום…..

עמית פרוסנר 2 בנובמבר 2013

להגנתו של כספי יאמר, שהסיבה שיוסטון לקחה אותו, הוא האחוז הגבוה שלו לשלוש בנקודות מסוימות על המגרש.ולכן בכל פעם שהוא מקבל את הכדור בנקודות האלה, ובמיוחד מהפינה הוא צריך לזרוק לפי הוראה מהמאמן. זה פחות עניין של אגואיזם ויותר של מחשבה מראש.

דובי מילר 2 בנובמבר 2013

נכון, במשבצת שלו הוא אפילו פגע יפה במשחק הלילה, ובכל זאת, הוא למד והבין מה צריך בכדי להצליח יותר במשחק הזה, בליגה הזו.

עופר קאק 2 בנובמבר 2013

תסלח לי דובי אבל אתה פשוט דביל

דובי מילר 2 בנובמבר 2013

סלחתי

D! בארץ הקודש 4 בנובמבר 2013

אני לא הייתי סולח לפני יום כיפור
ושיצום

איציק 2 בנובמבר 2013

אני חייב לציין שהתגובה שלך ממצה ומסבירה בדיוק מי אתה!!!

איציק 2 בנובמבר 2013

במשחק הכדורסל יש שתי מטרות בלבד, שבסוף נסכם אותה לאחת:
1. לקלוע כמה שיותר נקודות.
2. לספוג כמה שפחות.
המנצח הוא זה שבשיקלול הכללי קלע יותר מאשר ספג. אין מטרה להטביע, למסור או לחסום. כל אלו הם אמצעים. אתה לא תבקש מבלו להתקרב מטר כי יש לו. הוא פנוי (לפעמים גם כשלא) הוא זורק. באותו אופן אתה לא שואל למה דאנקן לא מטביע אלה זורק עם הקרש. האחוז שלו עם הקרש גבוה יותר מניסיונות ההטבעה שלו (כנראה בגלל זה הוא זורק ולא קופץ מעל שחקן). הבעייה מתחילה כששיקול הדעת עוזב את השחקן והוא חושה שהוא יכול הרבה יותר ממה שהוא באמת מסוגל. ב-NBA זה מאוד בולט כיוון שהמשחק יותר אינדיוידואלי, ולכן יש איזה נוזל שעולה להם יותר מידי לראש. גם באירופה אתה רואה זאת, אך פחות, כיוון שהיכולות האתלטיות בדרך-כלל נמוכות יותר וצריך יותר יסודות והבנת משחק. לכן באירופה, רוב הקבוצות שהצליחו, מאז יוגופלסטיקה, הן אלו שהצליחו לשלב סין היסודות הארופאיים ליכולת האישית מעבר לים ולשלבם במערכת. פארקר הוא דוגמא נפלאה לשחקן בעל יכולות אתלטיות יוצאות דופן שהשתלב במסגרת אירופאית. סקיפר בולוניה עדיין זוכרת את התוצאות של שילוב זה. ועדיין, קבוצה מלהיבה זו, לא היתה עומדת מול אף קבוצת אגואיסטים מה-NBA.

דובי מילר 2 בנובמבר 2013

אהבתי

איתמר 2 בנובמבר 2013

דובי הכל נכון, אבל צריך לדעת שהסיכוי לאיבוד גדל עם כל מסירה.

איציק 2 בנובמבר 2013

הסיכוי להחטאה גדל עם הזריקה :-)

פ איתמר 2 בנובמבר 2013

חושב שהבנת אותי, למקרה שאחרים לא הבינו, בוא נשים אסטטיקה בצד, המטרה לקלוע יותר מהיריב:
זריקות הן דבר מחוייב על מנת לצבור נקודות ומסירות לא.
והשוואה שס"א יותר חלשה ומקסמה את כשרונה לא רלוונטית. היא לא האלופה. הטיעון הזה מזכיר את שני החלמאים ברל ושמרל שעשו דו קרב וכיוון ששמרל היה גדול יותר ולכן היווה מטרה נוחה יותר הם ציירו עגול על החזה שלו וקבעו שכל יריה מחוץ לעיגול לא נחשבת :-).

איציק 2 בנובמבר 2013

הנקודה שלי, שאם מיאמי היתה ממקסמת את היכולות שלה תוך שילוב משחק קבוצתי (שהיה אבל בקטנה) עם יכולות אישיות סופר גבוהות, הסדרה מול חבורת הזקנים מ-SA היתה נגמרת במקרה הרע בחמישה משחקים לטובת. היא כמובן צריכה לשמוח מעצם האליפות, ובו בזמן לעשת בדק בית רציני על הצורה. היא אלופה די חלשה, ודאלאס אולי היתה היחידה בשנים האחרונות שהיתה חלשה יותר. ההבדל הוא, שדאלס עשתה את המקסימום כדי לזכות באליפות, מיאמי אפילו לא התקרבה לכך.
שמרל לא רק גדול יותר, הוא גם טיפש יותר :-)
אם תראה, את תגובתי (מספר 7), תבין בדיוק מה אני חושב.

פ איתמר 2 בנובמבר 2013

סבבה, אני גם העדפתי את ס"א וגם נהנה יותר מהמשחק הקבוצתי. כל מה שאני טוען שחוץ מהבדלי התרבות בין אירופה לאמריקה יש בהחלט טיעונים לוגים כבדי משקל ואי אפשר לבטל את המאמנים האמריקאים כלאחר יד כאילו כל החכמה נשארה באירופה ולא חצתה את האטלנטי יחד עם המייפלואר. כנ"ל לגבי ביטולם על כך שהם אף פעם לא עושים עבירה כאשר הם מובילים ע"מ למנוע שלשת ניצחוןהארכה.

איציק 2 בנובמבר 2013

ממני לא שמעת את זה…

קירון בטון 2 בנובמבר 2013

בורוביץ' כותב עכשיו טורים תחת שם עט?

עופר 2 בנובמבר 2013

לגזור ולשמור.
יופי של כתבה!
NBA הוא כן סוג של כדורסל,אבל כזה שהוא פשוט מכוער.
ב-NBA דרים-טים יכול להצליח רק מגיוס השחקנים הכי טובים לשורותיך-מגעיל.
היופי בספורט הוא לבנות קבוצה שעובדת טוב למרות החסרונות של האינדיבידואל,זה למה אנחנו מעריצים ספורט מלחתחילה,כבר שכחנו את זה?!
אותו דבר בכדורגל, למה אנשים מעריצים בודדים כאשר יש להם פאקינג 11 שלמים להעריץ?! אשכרה בזבוז!
נגיד ליברפול, יש אנשים שמעריצים את סוארס… אבל מי מוסר לסוארס? מי מפעיל לחץ כדי שיהיו כדורים למסור לסוארס? מי מפנה לו שטחים לתנועה?
בקיצור-בספורט קבוצתי יש לשים דגש על הקבוצה,הערצת הפרט היא אנטי-ספורטיבית ומזלזלת. שיקום הפוץ ויגיד לי שלוקאס לייבה שחקן אפור,שבוסקטס עושה עבודה שחורה…

אלון 2 בנובמבר 2013

אתה רוצה לראות כדורסל קבוצתי אז תעבור למכללות או כדורסל נשים.

עופר 2 בנובמבר 2013

או ליורוליג

ניב 2 בנובמבר 2013

טוב, עוד אחד מהטורים המביכים מבית דה- באזר.
דובי מילר, אם אתה לא מבין כדורסל, אל תכתוב עליו. לראות משחק כי יש שני ישראלים שמשחקים שם ואז עוד לבקר את צורת המשחק בליגה שברור שלא צפית בה מאז ימי ג'ורדן, זה כמו שאני אבקר את מי שלא זכה עכשיו בריצת המרתון כי הוא רץ מצחיק.
אם היית מבין משהו בכדורסל (או בספורט תחרותי לעצם העניין), היית מבין שמה שצריך לעשות הוא להכניס את הכדור לטבעת במסגרת החוקים הקיימים. אם לא נאה לך הצורה שבה עושים זאת, אל תסתכל, אבל תחסוך מאיתנו טור שמראה על חוסר הבנה בצורה כל כך מביכה.

איציק 2 בנובמבר 2013

ניב,
התשובה שלך מדגימה כמה אתה לא מבין מזו שאיפה למצוינות. זה שניצחת זה הישג רגעי; זה שאתה אלוף (גם אם בסדרה) אומר שאתה היתה טוב יותר מהמתמודדים מולך. כל זה לא אומר האם היתה טוב, או טוב ביחס למה שיכולת להיות. זו בדיקה יחסית, להבדיל מריצת מרתון אשר במקרים רבים היא אבסולוטית (לא תמיד אבל לעיתים קרובות). אתה יכול להיות אתלט לא נורמאלי, עם יתרון גובה וכח (מה שהיה למיאמי למשל) ולקחת אליפות מול קבוצה שמשחקת חכם אך עם פחות כישרון. זה לא אומר ששיחקת טוב וניצלת את מלוא היכולת, כי אם רק שאתה מספיק טוב כדי לנצח אחרים. ב-NBA התחושה בהרבה מקרים שאין חוכמת משחק, אין ניתול של יכולת קבוצתית והביסוס במקרים הוא בכישרון נטו של אינדיבידואלים. לכן הכתבה של דובי מאוד נכונה, והתגובה שלך שגויה ועל הדרך גם מתנשאת ומעליבה.
נ.ב.: אף אחד לא חייב לקרוא את דה-באזר. לא מתאים לך, לא צריך.

ניב 2 בנובמבר 2013

את התגובה בשבילך כתבתי בטעות למטה. אבל אם אתה חושב שלמיאמי יש איזשהו יתרון גובה על פני איזושהי קבוצה בליגה אז נראה לי שהוויכוח פה מיותר

איציק 2 בנובמבר 2013

גובה לא, אך פיזיות, אתלטיות, כח אש, בודאי ובגדול. ובכול זאת היתה מרחק שנייה מהפסד לקבוצה (דגש על המילה קבוצה) שנחותה ביכולות האישיות על הרבה קבוצות בליגה, והצלחה שלה זה המון IQ קבוצתי במגרש ועל הקוים.

אסף 2 בנובמבר 2013

איציק, במקרה הזה אתה נתפס לתדמיות יותר מאשר למציאות.

סן אנטוניו נחותה ביכולות האישיות ממעט מאוד קבוצות בליגה. פארקר, ג'ינובילי לאונרד ודאנקן הם קודם כל שחקנים בעלי יכולת אישית פנטסטית, ולראיה ההצלחה של הראשונים במסגרות הלאומיות, מחוץ לחממה של פופוביץ'.

לגבי מיאמי העניין הוא הפוך: זו קבוצה שסובלת באופן קבוע מנחיתות בגודל מול היריבות שלה, אבל מחפה על זה בקבוצתיות ומשחק חכם שממצה את היכולות הפיזיות והטכניות של השחקנים שלה.
לברון ובאטייה הם מהשחקנים הקבוצתיים והאינטיליגנטיים בליגה ( מבחינת כדורסל,כן? אין לי מושג איך הם בקוואנטים ), לא פחות מאף שחקן בסן אנטוניו.

קסיוס קליי 2 בנובמבר 2013

בכלל לא מתחבר לטור. לראות משחק מסירה זה יפה?? שטפו לך את המוח בגלל זה אתה חושב שזה יפה. המטרה היא להכניס את הכדור לסל. המסירות הן כלי לאותה מטרה ולא המטרה עצמה. כיף לראות את הכדור בפנים ויותר כיף אם זה דאנק מהדהד או פייד אוויי. כל השאר זו המצאה אירופאית. אגב המאמנים ב nba מודעים לכל משחקי המסירות הקיימים ויכולים ללמד כל אירופאי מה זה למסור אבל אין לכך טעם עם מפלצות כדורסל כמו ב nba. ואגב, מבחינת אחוזי הקליעה הם לא יותר נמוכים מאשר באירופה ששם אשכרה אפשר לקבל על בסיס שבוע משחק של נגרים בתוצאה של 50-48.

איציק 2 בנובמבר 2013

יהיה לך ויקוח עם פופוביץ', ואצלו יש כמה שחקנים עם יכולת אישית. שמשהו פעם יסביר לי למה זה חייב לבוא אחד על חשבון בשני. למה משהו עם יכולות אישיות גבוהות לא יכול גם לנצל יכולות אלו וגם לשחק לא אם הראש בקיר כשיש קיר… (אני לא מדבר על למסור כשיש דרך פנויה לדאנק, זה נקרא טימטום)

IDO 2 בנובמבר 2013

איציק תרד מפופוביץ – המסירות מתחילות רק אם פרקר לא הצליח לחדור לצבע או שלא בידדו את ניל או הארגנטינאי בפינה.

ניב 2 בנובמבר 2013

נתחיל מזה שאני קורא כמעט כל כתבה בעברית על NBA כי כדורסל זה הספורט האהוב עלי וה-NBA היא, תרצה או לא, הליגה הטובה בעולם.
על הרבה כתבות בדה באזר אני מדלג כי הן לא מעניינות אותי, כמו כדורגל, ספורט מוטורי וריצה ולא תראה אותי מגיב אליהן.
אבל בתור מי שעוקב באופן קבוע אחרי המשחק הזה והליגה הזו, הכתבה הזו היא זו שמעליבה ומזלזלת, בעיקר באינטליגנציה. אני בטח שלא אשב כאן ואסביר לך למה הכדורסל בNBA הרבה יותר טוב מהכדורסל האירופאי, לא אסביר לך מה היא התקפת קנטקי, או התקפת פרינסטון, ומהי הסכמה ההתקפית של יוסטון שמחזיקה צוות של עשרות מאמנים, ססטיסטיקאים, סקאוטים, מאמני פיתוח שחקנים וכיצד כל זה מתחבר שלכל שחקן יש תפקיד מאוד ברור בתוך המערכת שבתוכו הוא יוכל לנוע בחופשיות ולנצל את האינטיליגנציה והיכולת האישית כדי לתת יתרון יחסי בנקודת הזמן הספציפית בהתקפה.
בסופו של דבר הכל מסתכם במשפט אחד פשוט: פוט דה בול אין דה בסקט.
עד שהקבוצות האירופאיות או הנבחרות האירופאיות יתחילו להוות יריב אפילו שקול לאמריקאים אז נתחיל לדבר על מהי הדרך הנכונה לשחק כדורסל.
ההתנשאות פה היא לא שלי, היא של מי שלא מכיר ולא מבין את המשחק וחושב שהוא יודע מספיק בשביל לבקר אותו

איציק 2 בנובמבר 2013

הצחקת אותו, גיבוב של התנשאות. ולשאלתך, לך ךקבוצות ששיחקו מול צסק"א השנה, ואל תספר לי שזה טרום עונה. אחת הגאוות של קבוצות NBA היא, לא מפסידים לקבוצה מהיבשת העתיקה!!! טרום עונה, חיובים או כידרור בסלאלום, לא מפסידים. ובכול זאת, הפסד אחד, נצחון נוסף בשינים, ולא נגד נמושת NBA. NBA הרבה מעל אירופה, אך הזילזול והשטויות שלך לא במקום.

ניב 2 בנובמבר 2013

אתה צוחק עלי נכון? אין קבוצה אחת באירופה שמנצחת קבוצה בNBA במשחק קובע. אתה יודע מה, אני נותן להם 1 מ-7 כדי לא להישמע פטאלי מדי.
תגיד לי משפט אחד שכתבתי שהוא שטותי ואני אתנצל על הזלזול

איציק 2 בנובמבר 2013

זו הבעייה שלך!!!
אתה לא צריך לטעות כדי לא לזלזל או להעליב. מספיק שאתה צודק ומסביר למה, כדי שיקשיבו לך. אני חושב שאתה נותן לאלו שביבשת החדשה יותר מידי כבוד, אבל עזוב, גם אם בצדק, למה לפגוע, למה להעליב…
אני בטוח שדובי גדול על כל העלבונות שלך, אבל אתה עם עצמך, תסתיר לעצמך, למה זה טוב, מה השגת בזה, למי זה עשה טוב? אתה מרגיש טוב יותר בזה שכתבת את מה שכתבת, ובמיוחד איך שכתבת את זה…

ניב 2 בנובמבר 2013

אני האחרון שיזלזל או יעליב, עד שעושים את זה למשהו או מישהו שאני אוהב. הזלזול הוא לא בכתב, איני מכיר אותו ולא קראתי עד עכשיו דבר ממה שכתב. למען האמת יש פה רבים וטובים שאני מאוד נהנה לקרוא וגם כותב את תודתי כי מגיע להם על ההשקעה ועל התובנות. אבל מדי פעם יש פה טורים שמרתיחים אותי, פשוט מרמת השטחיות שבהם. דה באזר הוא לא אתר חברים בלבד, ואני מבין שיש לכם פה מעין קומונה חמודה שמלטפת אחד את השני, אבל זכותי להביע את דעתי גם כשהיא לא נעימה וגם כשהיא חריפה.

Amir A 2 בנובמבר 2013

"אני האחרון שיזלזל או יעליב". מודעות עצמית היא לא הצד החזק שלך, הא?

איציק 2 בנובמבר 2013

כנראה אין לך מושג היכן אתה חי.
בדה-באזר יש יקוחים עד השמים בצורה קיצונית. מרתיח אותך, טען טענותיך הכי ברור וחזק שיש. מה שעשיתה לא שייך… לבוא ולומר את מה שאמרת זה הכי זלזול שיש… מי שמך לזלזל ככה…

ניב 2 בנובמבר 2013

לאמיר, האחרון, עד ש… הפוסט כולו מהכותרת ועד פסקת הסיום מזלזל ועל כן ההתרעמות.
לאיציק, יש לי מושג לא רע היכן אני חי. מי שבוחר להיעלב, שיעלב. אני בטוח שדובי מילר, כפי שציינת, בוגר מספיק כדי להתמודד עם ביקורת, כמה שהיא מעצבנת. כמו שמעצבן אותי אנשים שאומרים שהNBA זה לא כדורסל בלי שהם מכירים לעומק את המשחק, זה שטחי כמו להגיד שפוטבול זה משעמם כי יש הרבה הפסקות ובייסבול זה סתם שמנים שחובטים בכדור

Amir A 2 בנובמבר 2013

ניב, למטה ריכזתי מגוון ציטוטים מהתגובות שלך. נניח לשיטתך שדובי מילר לא מבין בכדורסל. איזה צידוק אתה מוצא לצורת ההתבטאות שלך? מדוע לכתוב במטרה לפגוע ולהעליב את הכותב? למה לא להשאר במסגרת של דיון ענייני בנוגע לנקודות שהוא העלה? פשוט תראה איפה הוא טועה וזהו.
אבל לא. בער לך באצבעות גם להשפיל ולהעליב אותו על הדרך.

"עוד אחד מהטורים המביכים מבית דה- באזר"
"בליגה שברור שלא צפית בה מאז ימי ג'ורדן"
"אם היית מבין משהו בכדורסל (או בספורט תחרותי לעצם העניין)"
"תחסוך מאיתנו טור שמראה על חוסר הבנה בצורה כל כך מביכה."
"הכתבה הזו היא זו שמעליבה ומזלזלת, בעיקר באינטליגנציה"
"ההתנשאות פה היא לא שלי, היא של מי שלא מכיר ולא מבין את המשחק וחושב שהוא יודע מספיק בשביל לבקר אותו"

איציק 2 בנובמבר 2013

Amir A,
אני חושב שאין טעם להמשיך. הוא לא מבין, לא רוצה להבין, לא מסוגל להבין. עזוב, ניסינו, רצינו, לא עזר… נמשיך הלאה עם אלו שראוים יותר.

Amir A 2 בנובמבר 2013

איציק, נהפוך הוא. אני יוצא מנקודת הנחה שניב בחור אינטלגנטי. כל מה שילדים צעירים עם ראש על הכתפיים צריכים זה קצת הכוונה, ואם אנחנו כאן נצליח לתרום את חלקנו הצנוע אז דיינו.

איציק 2 בנובמבר 2013

הלוואי

ניב 2 בנובמבר 2013

רות, קיבלתי. מתנצל בפני הכתב על כל פגיעה אישית. אבל שום התנצלות על הפגיעה בטקסט בתוך הפוסט.
לגבי ההכוונה, מעט מאוחר מדי אצלי, אבל סחטיין על הכוונות הטובות.

Amir A 2 בנובמבר 2013

אף פעם לא מאוחר מדי.

Yavor 2 בנובמבר 2013

בייסבול זה סתם שמנים שחובטים בכדור.

תני 2 בנובמבר 2013

כל מילה בסלע.
לדעתי זה גם משפיע על כל התחושה של המשחק והתשוקה אליו גם מצד הקהל.
אוהד של מיאמי בא לראות את לברון עושה טריפל-דאבל.
אוהד של פרטיזן, פנא או מכבי – בא לראות את הקבוצה שלו מנצחת ותומך בהתאם.
פחות כישרון אבל יותר אהבה.

זיק 3 בנובמבר 2013

אתה די צודק כשמדובר בשלב העונה הרגילה בנבא, אבל טועה כשעוברים לשלב הפלייאוף.
בעונה כל כך אינטנסיבית של שמונים משחקים בשלב העונה הרגילה, ובטח כשלחלק מהקבוצות עדיף להפסיד משחקים, אי אפשר לצפות לשום דבר חוץ משכונה.
גם בעונה הרגילה כשיש משחקים "חשובים" יותר, אתה רואה פתאום הרבה יותר סדר ושיטה במשחק.

טל בן יהודה 3 בנובמבר 2013

דובי, כל מילה בסלע.

האמת, כשנכנסתי לפוסט הזה הבוקר, שפשפתי את עיני, כי לא האמנתי שמישהו כתב בדיוק את מה שחשבתי כשצפיתי בדרבי הישראלי.

צפיתי בהקלטה של מהמשחק בשבת בבוקר, עם הקפה, והדבר היחיד שהצלחתי לחשוב זה בדיוק מה שרשמת: "מצטער, זה לא משחק קבוצתי אלא חבורה של אגואיסטים…". מיותר לציין שלמעט הסלים של כספי ומקל, לא נהניתי מהמשחק.

לא לחינם, אני תמיד חוזר לאותו ציטוט של לארי בירד, כאשר הוא ביקר בארץ כדי לחזר אחרי שאראס: "המשחק האירופי יותר טוב מזה שיש בארה"ב, בגלל שהוא יותר קבוצתי. אצלנו המשחק הפך ב-12 השנים האחרונות למשחק אינדיבידואלי וכאן משחקים כדורסל יותר נכון."

בוא נראה את כל הצדקנים כאן מתווכחים עם Larry Legend

טל 12 3 בנובמבר 2013

Larry – http://www.youtube.com/watch?v=EhnRtgBGMl4 היה מוסר נהדר

אהד 3 בנובמבר 2013

כמה נקודות שצריך להתייחס אליהם:
1. באירופה משחק המסירות הוא מתקדם יותר, מכיוון שהשחקנים בה הרבה פחות טובים באספקט הקליעות והחדירות. לכן, המאמנים באירופה צריכים למצוא דרכים להכניס את הכדור לגבוהים המוגבלים או לפנות לחלוטין את זורקי השלשות כדי שיהיה להם זמן לסדר גם את הרגליים.
2. בארה"ב המצב הוא הפוך. לשחקנים יש יותר יכולת התקפית ועל כן אפשר לצפות מהם לזרוק ולחדור יותר. אפשר לכעוס למשל על הארדן על שלקח שתי זריקות שלוש מחצי מגרש, אבל הוא קלע, לא? אני לא מכיר שחקן באירופה שיכול לעשות זאת. מצד שני, הרבה יותר קשה למסור בנבא – המוסר צריך למסור בים חמישה שחקנים שהם גבוהים יותר, גדולים יותר, זריזים יותר ואתלטיים הרבה יותר. אגב, לא פעם (ובכדורגל זה בולט במיוחד), הרבה יותר קל לשחקן לבעוט/לזרוק מאשר למסור.
3. המשחקים בעונה הסדירה מגוחכים פשוט. כשיש לקבוצה 82 משחקים, מי סופר עשרה הפסדים. לדעתי, כדי לדבר על משחק אמיתי בנבא, צריך להסתכל על הפלייאוף.. הגנות חזקות יותר ובחירת זריקות טובה בהרבה.

בסופו של דבר המשחק הוא פשוט בבסיסו וצדק מי שאמר שפשוט צריך לשים את הכדור בסל. זו המטרה. מי שמעדיף משחק מסירות מתוחכם בין גבוהים או משהו בסגנון, מוזמן לצפות ביורוליג, זכותו.

קובי (מכביסט) 3 בנובמבר 2013

אין ספק שהשחקנים בנ.ב.א יותר טובים מאלו שבאירופה. אבל סגנון המשחק האירופאי הרבה יותר מעניין ומרתק!! איך אפשר לראות כמעט 50 דקות רק ארבעה שחקנים משתי הקבוצות ביחד שקולעים. ולצידם כ- 30 שחקנים כמו חבורת מעודדות רק מוחאים כפיים???

תסלחו לי על הביטוי אבל המשחק בנ.ב.א נראה כמו תחרות "של מי יותר גדול". תראו איך קליבלנד התפרקה לגמרי כשלברון עזב אותה…באירופה אין אף קבוצה שתלויה בצורה כזאת טוטאלית בשחקן בודד. אפילו אולימפיאקוס שתלויה מאוד בספאנוליס לא תתפרק עד כדי כך אם הוא ילך!!!!

ואגב ההפסדים של קבוצות היורוליג הם תמיד נגד קבוצות פלייאוף בנ.ב.א אבל את קבוצות התחתית הם יכולות ועוד איך לנצח!!!!

דובי מילר 3 בנובמבר 2013

החלטתי, פלאפל דבורה הוא מקום מיתולוגי ואני חייב לעשות גיחה לשם…הוא עוד קיים..?

הארכיון 4 בנובמבר 2013

גמר היורוליג האחרון- אני מצטרף ברבע השלישי לתחרות קליעות עונשין ותוהה האם בשביל זה המציאו את משחק הכדורסל.
כל לטיפה- שני זריקות, מסירות ומסירות ושוב איבודים, נגמר השעון מרוב מסירות אז זורקים שלשת התאבדות ואם היא נכנסת זה נהדר.
זה כדורסל???

מי שלא רואה הרבה משחקי Nba לא יבין את היחודיות במשחק השונה של האמריקאים שגם בו יש ניואנסים בין קבוצות "שואו" מערביות שבאמת משחקות בשביל לקלוע ולהנות את הקבל לבין קבוצות "נגרים" מזרחיות שסגנון משחקם בהחלט מזכיר את משחקי יום ה' ביורופח (אינדיאנה- קבוצה עם אולסטאר וחבורת נגרי יורופח פייבורטית להדיח את האלופה השנה)

אז לבוא ולזלזל אחרי שראית משחק אחד? אני מציע שתלך לראות את הפלא בין מכבי לכוכב נופל בלגראד ותקרא לזה כדורסל , מה עוד שלמכבי לא עזר גם נס מול ציונה והיא הראתה לנו מהו כדורסל אירופאי במיטבו (או שלא…)

ואלה שמות הנגרייה המהוללה שתשבור כל קבוצת יורופח:
נגר ראשי- יואהקים "נפצע סדרתי" נואה
נגר משני- דחואן "היפופוטם" בלאייר (הפופ זרק אותי לדאלאס כי הוא מבין בכדורסל ולא בעצים)
נגר חובבן- זזה "אכלתי אתמול ולכן לא כדאי לשמור עלי" פסוליה
נגרים מתלמדים- טיילר " אני בטוח שזה יורוליג פה" האנסבורו וניק "בלי ראש" קוליסאן
כולם חושבים שאני MVP אבל אני מתאים ליורוליג- דרק "נפצע מכל משב רוח קל וקולע באחוזים של יעקב מהלייקרס " שושנה רוז.

נראה לי דובי שאחרי שתצפה בחבורה הזו יהיה לך יותר תיאבון לכדורסל שמזכיר את המשחקים שלך בשכונה ("תמסור, היא אמרה לי תמסור"). סגנון משחק זה עניין של טעם ומה שיפה בליגה הזו שיש בה אינספור סגנונות משחק ואקשן ללא הפסקה.
ואתה גם פספסת את העובדה שכספי החליף את הטורקי מהמשט שישראל שרקה לחובתו שתי עבירות בגין ישיבה עם חנין זועבי במועצה של נצרת.
אבל בשביל אנשים כמוך יש את יום חמישי ואת הקבוצה של המדינה שהפסידה למגרים של נס ציונה.
באהבה רבה

דובי מילר 4 בנובמבר 2013

רק לטובת הבהרה כללית.

נכון- ראיתי "רק" משחק אחד, אחד לאותו יום…

אני עוקב אחרי ה-NBA עוד מהימים שמנחם לס כתב ב"מעריב" ולימד אותנו מה זה NBA, מהימים שהיו משדרים את סדרת הגמר של מג'יק נגד בירד, ד"ר ג'יי.
הספקתי כמובן ליהנות ולראות את מייקל ג'ורדן LIVE…
לראות את יואינג מחטיא ליי-אפ פשוט ומוריד לי את הלב והדמעות…

אז תפסיקו לבלבל את המוח עם המשחק האחד…

הארכיון 4 בנובמבר 2013

משחק אחד זה כדי להקניט.
אם ראית משחקים בעבר, אתה יודע שהפלייאוף זה סרט אחר לגמרי ממשחק של סיזון ובטח ובטח אתה יודע שיש משחקים מסוג שואו ויש משחקי מלחמה.
אבל אם אתה נהנה מהיורוליג ומאליפות אירופה בכדורסל (מפגן כדורסל איום ונורא שגם טוני פארקר ששיך לNba לא הצליח להפיח בו חיים) שיבושם לך. זה שאנחנו לא אתלטים, לא אומר שאי אפשר להנות מזה. זה שאני משחק כדורסל והקבוצה שלי קולעת באחוזים של שאק מהעונשין לא אומר שזה חייב להראות ככה גם במקצוענים.
ודי לחכימא ברמיזה

תמיר 4 בנובמבר 2013

לא יודעי דובי. אני דווקא ראיתי את הנטס מול מיאמי מאותו הלילה וחזיתי בשילוב מאוד מרשים של משחק קבוצתי ויכולת אישית מצד שתי הקבוצות.

לקרוא למיאמי קבוצה אגואיסטית זו לטעמי טעות בהבנת המשחק שלהם. כל השיטה שלהם מבוססת על היכולת של לברון ג'יימס למצוא את השחקן הפנוי.

ראית פעם משחק של סקרמנטו? או של מילווקי?

הארכיון 4 בנובמבר 2013

אין טעם להסביר למישהו שלא מבין במיסים- חישובי מס
אין טעם להסביר למישהו שלא מבין כימיה- נוסחאות של רקיחות
אין טעם להסביר למישהו שלא מבין כדורסל- מהו כדורסל…

Comments closed