האם זה ישנה ?

דמעות של אושר, התרגשות, חיוך של מבוכה ואולי סתם הקלה ובטח שהוא לא הצליח להירדם בלילה, לא אחרי שניצח את ראלי פינלנד, הראלי הביתי שלו, באחד הקרבות המרתקים שזכורים בשנים האחרונות באליפות העולם בראלי. האם הניצחון בראלי הזה ישנה מעט את המומנטום? את אליפות העולם? את הקריירה של יארי-מאטי לאטבלה..?

7457506180036431

אחד הרגעים הכי נמוכים בקריירה של יארי-מאטי לאטבלה היה אותו רגע, בקטע האחרון של ראלי פינלנד לפני מספר שנים. קבוצת פורד, שם הוא נהג אז, הובילה בביטחה במירוץ כאשר צמד הנהגים הפינים שלה, לאטבלה והירבונן הובילו בביטחה ונותר רק הקטע האחרון בתחרות. לואב, אלוף העולם הבלתי נגמר של סיטרואן היה כבר בחוץ, אחרי תאונה וכל מה שנשאר לשניהם זה רק מספר קילומטרים קלים, לנהוג לאט ובעיקר בטוח ולסיים על הפודיום.

לאטבלה, נהג צעיר, שנחשב כישרון אדיר בזמנו, אבל מאד לא יציב, נוטה להתרסקויות, עשה בדיוק את מה "שציפו" ממנו ובאחת הפניות האחרונות בקטע התחרותי, אל מול קהל רב שהיה מרוכז שם, פנה בצורה לא זהירה, מנגח עם הפורד שלו, עם הפינה הקדמית של הרכב, מכשול שהיה שם לסמן את נתיב הנסיעה ובכך שובר את המתלה הקדמי, את זרועות ההיגוי ואת הלב של מלקולם ווילסון בעל הקבוצה. הוא עצמו נותר עם דמעות של צער, אמיתיות. כל כך אמיתיות עד כדי כך שהציע את התפטרותו מהקבוצה באופן מיידי, כזה הוא (ווילסון סרב, אמר שזה חלק מהספורט ומאוחר יותר זימן אותו לשיחה נזיפה והרגעה).

יארי-מאטי בחור מאד סימפטי, ויצא לי חרוז מבלי שהתכוונתי. תמיד, מול המצלמות, הוא אומר בצורה הכי נקייה שיש את האמת, גם אם היא כואבת לו אישית. לא מנסה להתחמק ולהתפתל, ישיר וכנה עד הסוף, כולל כל הטעויות שהוא עושה וכמובן גם כאשר הוא מצליח. אישית, אני מאד אוהב לראות אותו, נוהג כמובן, אבל גם בראיונות, שנייה לאחר שסיים קטע תחרותי קשה, כשהוא מיוזע כולו, מתנשף, הוא מסביר באדיבות בדיוק מה עבר עליו, כולל איפה טעה ומה אפשר לשפר.

יארי-מאטי הגיע לאליפות העולם בזמן "לא טוב" מבחינתו. היה שם את סבסטיאן לואב ששלט ללא עוררין, היה שם את מיקו הירבונן, שמשום מה תמיד התייחסו אליו כאילו הוא טוב יותר ממנו ובשנתיים-שלוש האחרונות ישנו שם גם סבסטיאן אוג'ייר, נהג הראלי הטוב בעולם כיום, ולא סתם הוא אלוף העולם.

אבל יש משהו מיוחד בלאטבלה, שגורם להרבה אנשים לאהוד אותו, לרצות שיצליח, אולי בגלל שהוא נחמד. לי הוא חשוב מכיוון אחר. לאחר יותר מדי שנים של דומיננטיות כמעט מוחלטת של סבסטיאן לואב ועם פרישתו, היתה תקווה כי האליפות תיפתח ויהיו קרבות מעניינים והנה, הגיע אוג'ייר, יקיר הקהילה הצרפתית, ממשיך דרכו של לואב, שעושה את זה לא פחות טוב ממנו, מה ששוב מעמיד את המתח והעניין באליפות העולם בספק.

ראלי פינלנד, לאורך שנים, נחשב כמגרש הביתי של הנהגים המקומיים, כולם כמעט ניצחו שם, חקקו את השם בדפי ההיסטוריה ואז החלו הסדקים, לואב ניצח שם ופתאום זה כבר לא ממש בטוח שרק סקנדינביים מנצחים בפינלנד, פתאום האופי המיוחד של הראלי הזה- ישורות מהירות, פניות ארוכות סוחפות וכמובן הקפיצות המדהימות, כבר לא ממש יחודיות רק לנהגים הפיניים, גם "אירופאיים" אחרים למדו להסתדר עם זה.

לאטבלה הגיע לראלי הזה והכריז כי השנה זה הראלי שלו, הוא חייב לנצח. הביטחון הרקיע שחקים, ההצהרות לא היו אופייניות לו קודם לכן וגם הביטחון. הסימן הראשון הופיע עוד לפני הזינוק וזה כבר היה טוב. אוג'ייר לא מצמץ כאשר שמע את ההכרזות של בן-קבוצתו, שניהם נהגים בפולקסווגן. מבחינתו זמן ההוכחה אלו הם 26 הקטעים המיוחדים, הסופר-מהירים ולא המיקרופונים של התקשורת, הוא לא רוני דניאל…

אלוף העולם הצרפתי ידע שהוא מזנק בנחיתות, מזנק ראשון ו"מנקה" ביום הראשון את השבילים עבור האחרים וזה בעוכריו. מזג האויר קצת סייע והוא לא איבד יותר מדי, אבל לאטבלה לחץ חזק על הדוושה הימנית, מחזק את ההצהרות שלו עם זמנים על השעון וההרגשה היתה שהפעם באמת קורים דברים אחרים, שאולי סוף-סוף הגיע זמן ההוכחה מצידו.

בשבת הוא הגיע נכנס עם הפולקסווגן פולו wrc r שלו לתוך תעלה קטנה ונגרם נזק לבלמים, מה שצמצם את ההפרש שפתח על אוג'ייר משמעותית ופתאום נראה כאילו כל ההשקעה הלכה לאיבוד, עליו זה לא השפיע. הוא נשאר רגוע, עושה את העבודה מאחורי הגה. ביום ראשון, אחרי קפיצה גדולה, האינטרקום שמחבר בינו לבין הנווט, מיקה אנטילה, התנתק בצד אחד, והוא הפסיק לשמוע באוזן אחת את ההוראות, מה שהוציא אותו מעט מהריכוז. אוג'ייר לא פיספס את ההזדמנות וצמצם את הפער לכדי 3.7 שניות לפני הקטע האחרון של הראלי, קטע מס-26.

מארגני הראלי שהבינו את גודל הדרמה שיש להם, בהתייעצות עם מארגני האליפות ובעצם העובדה שהקטע האחרון שודר ישיר בטלביזיה, גם אצלנו, החליטו להגדיל את טווח הזמן שבין ההזנקות בין שלושת המכוניות הראשונות. במקום 3 דק' כמו שעשו בין כל המכוניות בקטע האחרון (במהלך הראלי הזמן הוא 2 דק' באופן רגיל) הם קבעו כי כעת תוזנקנה המכוניות בהפרש של 4 דקות.

סבסטיאן אוג'ייר זינק בצורה פנטסטית, מוציא את הכי טוב שאפשר מהפולו שלו, מקשיב לאינגרסייה שמקריא לו, וכנראה שלא יכול היה לעשות את זה טוב יותר, מתעופף באויר בקפיצה הגדולה הראשונה וממשיך לשתיים שאחריה כאילו שהוא ציפור, חוצה את קו הסיום בטיסה נמוכה, קובע זמן אדיר, שנכון לרגע ההוא, לא שווה לו הרבה, הוא צריך לכסוס ציפורניים ולהמתין לבן-קבוצתו.

יארי-מאטי זינק כשהוא יודע את הזמן הדרוש לו, הוא יודע שיש לו רק שלוש וקצת שניות של אויר על השעון, כלום במונחים כאלו, הוא לא יכול להרשות לעצמו לאבד כלום, לא בקטע של כמעט שבעה קילומטרים, לא בראלי הביתי שלו ובטח לא מול כל כך הרבה קהל שבא לראות רק אותו, רק אותו מנצח בראלי פינלנד והוא יצא לדרך.

כבר מהרגע הראשון היה ברור שהוא לא מתכוון לקחת שבויים. רגל ימין רקדה על הדוושות, הידיים שיחקו עם ההגה, המנגינה מסביב, מנוע ה-1.6 טורבו של הפולקסווגן נשמע נהדר ברקע העצים, על שביל החול, מגדש הטורבו שרק לו, מנתק ההצתה תקתק בזמן שהוא היה באויר והעיניים של הנהג הפיני שידור עוצמה וריכוז. הקול של אנטילה ברקע נשמע ברור, לי, בפינית, זה נשמע כמו קללות, ליארי-מאטי זה נשמע כמו פאברוטי.

הריחוף בקפיצה הגדולה אמר הרבה, גם התשואות של הקהל. לא היתה פה תחרות קפיצה לגובה או לרוחק, לא היתה לו ברירה אחרת, הדוושה ברצפה, הלב דופק, הזיעה מטפטפת על המצח, ספק שורפת בעיניים, ספק נספגת במסכה על הפנים, בקסדה, עוד משחק זריז עם ההגה על שביל החול הכל כך מוכר (לפני הזינוק, בראיון קצר, הוא הקריא כמעט את כל הסטייג' בעל פה לכתב שראיין אותו), הוא גדל על השבילים הללו, הוא מכיר אותם טוב והוא חצה את קו הסיום, יודע שעשה את המקסימום מבחינתו והפעם לא פישל, הפעם ניצח בגדול בראלי שלו, בראלי פינלנד, הוא עשה את זה.

ואחרי החיבוקים והנשיקות, הצניעות הכל כך טבעית ואופיינית לו, אחרי לחיצת היד הג'נטלמית שקיבל מאוג'ייר והשלוק מהשמפניה, הגיע זמן המחשבות. המחשבות לאן הוא לוקח את הניצחון הזה והאם זה בכלל תלוי בו. אין ספק שחשוב לאליפות העולם שלאטבלה מגלה יכולת טובה, מצויינת ומצליח להיות שווה לאלוף העולם, השאלה הגדולה אם זה יספיק לצמצום פערים, ליצירת עניין ולהגברת המתח. האם הוא מספיק טוב בכדי להיות בכלל אלוף עולם והאם הניצחון הזה יקפיץ את הקריירה שלו קדימה…? הלוואי.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

דרישותיי ממכבי תל אביב
ההחלטה המטופשת של המנהלת

4 Comments

אלכס דוקורסקי 10 באוגוסט 2014

היי דובי, מעניין מאוד.
האם יש הסבר למסורת הפינית במירוצי ראלי ולהצלחותיהם גם על מסלולי הפורמולה?
אולי ישנו קשר לגיאוגרפיה של המדינה, שמשופעת ביערות ובשטחים בלתי מיושבים, בהם ניתן לערוך את המירוצים?

דובי מילר 10 באוגוסט 2014

אלכס
זו מסורת שהיתה ועברה מעט מעולם הראלי בשנים האחרונות, בעיקר לנוכח הדומיננטיות הצרפתית של לואב ואוג'ייה.
אפשר רק להניח שהסקנדינבים, ומתוכם בעיקר הפינים, שלטו במירוצי ראלי כי אצלם זה הספורט המוטורי המפותח ביותר והם מתחילים בו בגיל ממש צעיר.
כיום לדוגמה, אוליבר, הבן של פטר סולברג, מי שהיה אלוף עולם בראלי ב-2003, הוא בגיל 14 ומתחרה כבר שנה שלישית בליגת קרוס-קארט, שילוב של קארט ובאגי במירוצי שטח על מסלול סגור והוא מצליח שם נהדר.
בעבר, הרבה מהנהגים הצעירים היו מתחילים בגיל ממש צעיר והתחרו בתנאים קיצוניים של קרח, שלג ובוץ, מה שלימד אותם לשלוט במכוניות במצבי-קיצון, כבר מתחילת הדרך.
גם נהגי הפורמולה-1 הפינים- האקינן ורייקונן למשל, החלו את דרכם בגיל צעיר וכמובן שהתחרו גם בשטח "קצת".
בפורמולה-1 הנהג שפרץ את הדרך היה קקה רוזברג, אבא של…אלוף העולם הראשון מפינלנד.
מקווה שעניתי…

אלכס דוקורסקי 11 באוגוסט 2014

בהחלט ענית. תודה רבה!
גם לא ידעתי שרוזברג הוא בעצם בעל אזרחות כפולה ואביו הוא פיני. חשבתי שקקה היה גם גרמני…

דובי מילר 11 באוגוסט 2014

כן, האמא גרמניה וניקו למעשה גדל שם.
בעבר הוא נשאל על כך באחד הראיונות ואמר שהוא מרגיש גרמני.

Comments closed