אז למה ז'יל ווילנייב?

המפגש הראשון שלי עם ווילנייב היה בגני התערוכה בתל-אביב וזה עשה לי משהו.

הסיפור שלי עם נהג המרוצים הקנדי ז'יל ווילנייב מתחיל בשנת 81 אם אני זוכר נכון. אז התקיימה תערוכת מכוניות בגני התערוכה בתל-אביב ובמסגרת התערוכה נחנך ירחון רכב חדש "טורבו" שמו" אז נתקלתי לראשונה בפורמולה-1.

מי שכתב אז על המרוצים היה רוני אהרונוביץ' ודרך המילים שלו והתיאורים שלו היה ברור שמדובר בנהג מיוחד, נהג אחר. הימים לא היו ימי יוטיוב וברור שלא ניתן היה לראות את הביצועים "על אמת" אז מה שנשאר זה לקרוא ולדמיין.

באותה עונה כל מה שהצלחתי להבין זה שווילנייב נוהג בפרארי אדומה מספר-27, שהמכונית נוסעת כמעט כמו עגלת זבל ושלמרות זאת ווילנייב מצליחלהוציא מים מהסלע ולנצח פה ושם. בכתבות שהופיעו מדי חודש ב"טורבו" היו תיאורים של המלחמות שלו במכונית, במסלול ובשאר הנהגים. נשביתי בקסמו, למרות שהיה הרבה יותר קל לאהוד את אלאן פרוסט למשל.

עונת 82' לא עשתה איתי הרבה חסד ובמרוץ באימולה, דידייה פירוני, בן-קבוצתו גנב לו ניצחון מתחת לאף. ווילנייב היה תמים, הוביל במרוץ כאשר פירוני שני, וחשב שהצרפתי לא ינסה לעקוף אותו. הוא טעה וסיים שני. מרוץ לאחר מכן נערך בבלגיה וממש לפני סיום מקצה הדרוג גילה ווילנייב שפירוני ממוקם מעט לפניו לקראת הזינוק למרוץ, למחרת. הוא החליט לצאת לניסיון נוסף לשפר את הזמן. הקפה גורלית ששינתה את ההיסטוריה. תאונה מיותרת לחלוטין עם רכב איטי העיפה ופירקה את הפרארי האדומה, ווילנייב נזרק מהרכב ונהרג במקום. את הסרטון ראיתי בערב בחדשות ובכיתי.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

עכשיו כל מה שנותר לי הוא להסתכל בפוסטר הענק שהיה תלוי לי בחדר (נקנה בחנות פוסטרים בנתניה..) ולאחר מכן להתחיל לנבור בדפי ההיסטוריה. מהר מאוד גיליתי שווילנייב החל את דרכו בקנדה במרוצי מזחלות שלג, והשליטה הנהדרת שלו ליד ההגה שם הביאה נצחונות והצעה לעבור למכוניות. הוא מישכן את חייו כדי לרכוש מכונית וההצלחות החלו גם במסלולי המרוצים בצפון-אמריקה ומשם הדרך למבחן בפורמולה-1 היתה קצרה. לאחר סדרת מבחנים במספר קבוצות היתה זו דווקא פרארי שהחתימה אותו, כאשר אנצו פרארי הגדיל לעשות והגדיר אותו בתור הבן שלו, במקום הבן האמיתי שלו, דינו, שנפטר.

במדי פרארי השיג ווילנייב ניצחונות מדהימים לצד תאונות והתרסקויות. השליטה שלו ברכב היתה פנומנאלית, על גבול אובדן האחיזה. ב-1979 הוא סייע לג'ודי שכטר לזכות באליפות העולם עבור פרארי וקיווה שלאחר מכן יגיע תורו. בין הקרבות הבלתי נשכחים שלו על המסלול זכורים במיוחד הגראן-פרי הצרפתי בדיז'ון 1979 , שם למרות שסיים שני הוא גנב את ההצגה, וכמובן הגראן-פרי ההולנדי שם נלחם בגבורה למרות שנסע רק על שלושה גלגלים…

בסך הכול הספיק ווילנייב לנצח ב-6 מרוצי גראן-פרי, אבל החור הגדול שהשאיר אחריו כאשר נהרג היה גדול מאוד. אצלי הוא נסגר רק כאשר איירטון סנה הופיע, ב-1984, אבל זה כבר סיפור לפוסט אחר.

למה בחרתי במספר 27?
לסיכום העונה הנפתחת (חיים שדמי)

One Comment

גמל אדום 23 באוגוסט 2010

ציפיתי לפיסקה האחרונה.
פוסט יפה

Comments closed