מורה נבוכים

הסבר קצר על מה ומי בפורמולה-1 (ומקום פתוח לשאלות)

מורה הנבוכים האמיתי

פורמולה-1 היא עסק שיכול להיות מסובך, למי  שמתעקש לרדת לפרטים הקטנים, אבל היא דבר פשוט ונהדר למי שרק רוצה לינות ממה שנחשב לקצה הפירמידה של הספורט המוטורי.

אנחנו מדברים על סדרת התחרויות היוקרתית והנחשבת ביותר שיש בתחום המוטורי, אחת הפופולריות בעולם הספורט כולו. היא מתקיימת על פני כמעט כל היבשות בעולם, למעט אפריקה, במשך כ-17 סופי שבוע. הנהגים והקבוצות מגיעים למסלול, עושים פרצוף רציני מדי לפעמים, נותנים בגז כ-300 ק"מ בכל מירוץ, ובסוף אחד זוכה להיות זה שצוחק אחרון. 

כסף הוא שם המשחק ובדרך כלל מי שיש לו יותר כסף זוכה לארח מירוץ בסבב. והתחרות היא גדולה: רשימת המבקשים כל כך ארוכה, שבשנה הבאה יהיו כבר 20 מירוצים במהלך העונה. קשה לנהגים שמרויחים מיליונים, כיף לנו האוהדים. 

באליפות מתחרות כיום 12 קבוצות, כאשר כל אחת מהן מציבה על קו הזינוק למירוץ, בימי ראשון בצהריים, שתי מכוניות צבעוניות.

הנהגים, למרות שהם חברים באותה קבוצה, בתוכו, בפנים, בין הלב לכבד שלהם, יודעים שכדי להוכיח עד כמה הם טובים, הם חייביםלפני הכל  להיות מהירים יותר מבן-קבוצתם. תהיה יותר מהיר ממנו ואפילו אם יהיו אחרים על המסלול שיותר מהירים ממך, תמיד תוכל להאשים את המכונית המחורבנת שקיבלת. תירוץ טוב, לא? 

בכדי לקבוע את סדר הזינוק נערכים מקצי מוקדמות בצהרי יום שבת. הנהג המהיר יותר מזנק ראשון וכך הלאה בסדר יורד. מקצי הדרוג מחולקים לשלושה חלקים, בעיקר כדי ליצור עוד קצת עניין לקהל. 

בלי קצת היסטוריה הרי אי אפשר. אליפות העולם בצורתה הנוכחית החלה בשנת 1950 והאלופה הראשונה הייתה אלפא-רומיאו אהובתי, שלה אייחד פוסט לרגל חגיגות 100 השנים.

בין השמות המיתולוגיים בעולם הפורמולה-1 ניתן למצוא כמובן את חואן מנואל פנג'יו, הארגנטינאי שזכה בחמש אליפויות עולם, את איירטון סנה הברזילאי המנוח ואת מיכאל שומאכר הגרמני, שמחזיק כמעט בכל שיא אפשרי בספורט הזה.  

בעונה הנוכחית הקרב על כתר האליפות משולש בין הקבוצות – רד-בול, מקלארן ופרארי – וקצת יותר מורכב בין הנהגים. בקבוצת רד-בול נוהג הכישרון הגרמני סבסטיאן ווטל, שכולם חשבו שבשלב זה של העונה יהיה כבר האלוף. אבל ווטל נכנע לחוסר הניסיון שלו, עשה קצת שטויות ועכשיו מנסה לתקן נזקים. בן-זוגו לקבוצה- יריבו מרק וובר האוסטרלי – מוליך את הטבלה, כאשר נותרו רק שלושה מירוצים לסיום העונה. וובר מפתיע את כולם, כי אף אחד לא באמת חשב שהאוסטרלי החביב בן ה-34 יהיה מסוגל לעשות את זה. בינתיים זה עובד יפה. 

בפרארי העניינים קצת אחרים. פרננדו אלונסו הספרדי מוליך את הקבוצה, ממוקם היטב בדירוג, ויכול לנצל את הבלאגן ברד-בול כדי לגנוב אליפות לא מתוכננת.

מי שאכזבה רבים השנה היא מקלארן. הקבוצה הבריטית הגיעה השנה לאליפות כשהיא מצויידת בשני אלופי העולם האחרונים, המילטון ובאטן, שניהם אנגלים חביבים,אבל לא הכול דופק כמו שצריך שם. ההרמוניה בקבוצה מחזיקה מעמד באופן מפתיע, לנוכח האגו הגדול שקיים בספורט הזה. 

אז הרמב"ם אני לא, אבל ניסיתי להסביר על רגל אחת (השנייה על הגז) מה הולך בספורט הזה. אפשר להמשיך את ההסברים, אבל לדעתי הדרך הטובה ביותר היא בדרך של שאלות ותשובות, וכך נגיע גם לבניית המכוניות וקצת לטכניקה שמאחוריהן. סעו בתשומת לב!

וויין רוני יישאר ביונייטד (ויש גם המלצה בסוף)
השראה לסוף השבוע (דורון קרמר)

12 Comments

אסף 15 באוקטובר 2010

דובי מי שאיכזב באמת השנה זו מרצדס!

דוד משה 15 באוקטובר 2010

תודה רבה, עשיתלי קצת סדר בראש!!

סימיקו 15 באוקטובר 2010

דובי, אתה יכול להסביר איך עובדת שיטת הניקוד למירוצים ולעונה??

רוני 15 באוקטובר 2010

דובי, מהידוע לי, נפחי המנועים זהים בכל הרכבים.

אם כך, במה מתבטאים ההבדלים המרכזיים בין המכוניות?

האם גם למתלים, דיפיוזרים וכו׳ יש סטנדרט?

ניינר 15 באוקטובר 2010

דובי אני רואה f1 מאמצע שנות השמונים ומעניינת אותי דעתך על הנהג האהוב עלי בכל הזמנים, נייג'ל מנסל. בעיני הוא היה נהג מלהיב ביותר, אישיות מגניבה והאופן בו בא משומקום ועשה דרכו לטופ העולמי מעוררת הערצה. הוא נהג בתקופה הטובה והתחרותית ביותר בתולדות הסבב ולמרות שהיו לו יריבים אדירים זכה באליפות ועם קצת יותר מזל היה לוקח עוד אליפות או שתיים. אז מה אתה חושב על האיש והשפם?

דובי מילר 15 באוקטובר 2010

שבת שלום
אחרי אימון ריצה של 15 ק"מ אני רגוע לתשובות.

אתחיל מהסוף – נייג'ל מנסל, האיש עם המספר 5 האדום על חזית הרכב וגם עם הביצים הגדולות ביותר, בטח בשנים שהוא היה על המסלול. הוא חיפה על חוסר בכישרון טבעי בהרבה מאד אגרסיביות ואומץ לב. בספר שיש לי עליו קראתי פעם שהוא מישכן את עתידו בקטגוריות הנמוכות בכדי לטפס למעלה והצליח. אהבתי אותו מאד. המרוץ הראשון שראיתי LIVE היה הניצחון הראשון שלו בקריירה בגראן-פרי האירופי בברנדס-האץ'.

לגבי מנועי המכוניות – כיום הן מצוידות במנועי 2.4 ליטר, עם 8 צילינדרים אשר מסודרים בתצורת-V . ההבדל הגדול ביניהם,ממש כמו מכוניות כביש, הוא שכול חברה מאמינה בדרך שלה ומייצרת מנוע שבנוי מעט אחרת. הבדלים נוספים בין המכוניות באים לידי ביטוי בבניית השילדות. כל קבוצה מייצרת לבד את השילדה ולכן במבט מקרוב רואים הרבה הבדלים בין המכוניות. כאשר רעיון במכונית נראה מוצלח במיוחד, מיד רואים קבוצות אחרות מעתיקות ומחקות אותו.
בשיחה שקיימתי עם סרג'יו רינלד, אחד ממהנדסי המרוצים, לפני מספר שנים, הוא אמר כי פורמולה-1 היא גם תחרות בין המהנדסים ולא רק בין הנהגים.

הניקוד בפורמולה-1 מאד פשוט – ניקוד מוענק ל-10 הנהגים הראשונים .
הראשון מקבל 25 נק, השני – 18 , השלישי -15 , הרביעי – 12, החמישי – 10, השישי – 8 , השביעי – 6 נק', השמיני – 4, התשיעי- 2 והעשירי נקודה אחת.
כל המירוצים נחשבים לסבב האליפות.
לניקוד אליפות הקבוצות נחשב הניקוד המצטבר של שני הנהגים יחד .
מקווה שעניתי על הכול ואשמח לעוד שאלות.

דובי מילר 15 באוקטובר 2010

אסף – לגבי מרצדס בחרתי להתייחס בנפרד.
הם מאכזבים,במיוחד באם מתייחסים להיסטוריה הענפה שלהם, אבל חייבים לקחתבחשבון שלמעשה הקבוצה נבנתה סביב מכונית הבראוון מהשנה שעברה וגם מכונית זו, למרות שזכתה באליפות עם באטן,למעשה החלה את העונה מצוין בגלל יתרון טכנולוגי אדיר שניצלו בתחילת העונה ולאחר מכן כולם צימצמו את הפערים אליהם והאליפות של באטן היתה בסכנה.
כולם היו בטוחים כי הצטרפותו של שומאכר תעשה משהו טוב לקבוצה אבל הוא הגיע כאשר המכונית כבר היתה מוכנה ומותאמת לעונה הנוכחית, אסור היה לו לנהוג מעבר למותר בתקנון בימי המבחן ולכן הוא והקבוצה לא יכלו לנצל את היכולות שלו בכדי לשפר את המכונית.
במרצדס מקווים שהמכונית של העונה הבאה תהיה טובה יותר וכמו שאני מכיר את מרצדס, יש בהחלט למה לצפות.

ניינר 16 באוקטובר 2010

אכן, דובי, לנייג'ל היו ביצים של שור אבל אני לא כל כך מסכים עם הטענה הרווחת שהוא היה חסר כישרון. הבנאדם לקח אליפות מוצדקת ביותר תוך כדי תחרות קשה מאד עם אלופי עולם לשעבר. לא אליפות פוקסיונרית כמו של באטון או רוזברג למשל. אח"כ לקח גם את אליפות האינדי קאר וזה כבר לא עניין רק של מזל או ביצים. זה עניין של כישרון והרבה.אמנם הבנאדם נראה כמו נהג משאית ולא נהג מרוצים, אבל כישרון היה לו, ועוד איך.
חייתי באנגליה בתקופה שהוא היה אלוף עולם ואין לתאר את ההערצה אליה זכה.

דובי 16 באוקטובר 2010

הבריטים מעריצים כל דבר מקומי, לפעמים בלי פרופורציות וזה ממש מבלי לגרוע מיכולתו של מנסל.
הכוונה שלי היא שיחסית לאלופי עולם אחרים דוגמת סנה, שומאכר, פרוסט וכו' הוא נחשב פחות כשרוני ואחד שהיה צריך לעבוד הרבה יותר קשה בכדי להגיע לפורמולה-1, להישאר שם וגם לזכות באליפות.
להשוות את יכולותיו אל מול אליפות האינדי…לא הייתי ממהר לעשות את זה. הרמה פשוט לא אותה הרמה או איך היו אומרים אצלנו בשכונה – "לא כוחות" . מונטויה ונרדי,שני אלופי אינדי ראויים וגדולים חונכו וגדלו במירוצים באירופה והגיעו לארה"ב, ניצחו כל דבר שזז שם. מייקל אנדרטי, אלוף אינדי בפני עצמו, הגיע למקלארן בפורמולה-1 וחוץ מלאכול חול לא עשה שום דבר מרשים.
מנסל נהג מעולה, אבל זה עלה לו בהרבה מאמצים.
מאד יתכן שזה קרה גם בגלל שקיבל הרבה פחות הערכה בקטגוריות הנמוכות, יחסית לאחרים.

דורפן 19 באוקטובר 2010

דובי – אתה באמת שמח על המעבר לעשרים מרוצים? זה מתחיל לשחוק לדעתי את הערך של כל מרוץ

דובי מילר 19 באוקטובר 2010

דורפן – אני רוצה עשרים מירוצים מסיבה אגואיסטית לחלוטין. אני פשוט רוצה לראות עוד ועוד פורמולה-1, סוג של התמכרות.
אבל אם נחשוב רגע ברצינות, 20 מירוצים זו ממש לא הדרך הנכונה לפתח את הספורט אלא דרך להגדיל את הסכומים שאנשים מאד מסוימים מרוויחים מהספורט.
אני קודם כל בעד חזרה למסלולים הקלאסיים קודם כול – אימולה למשל מאד חסר לי או גראן-פרי צרפתי ועדיף בדיז'ון.
פורמולה-1 חייבת להיות בארה"ב אבל לא במסלול החדש שמתוכנן באוסטין אלא במסלול קלאסי כמו ווטקינס-גלן.
היום הפוליטיקה והכסף קובעים, ממש כמו בכדורגל, ובגלל זה נראה בעוד עונתיים מירוץ ברוסיה למשל.

גילי פלג 20 באוקטובר 2010

אחלה פוסט דובי
:-)

Comments closed