תקווה בריטית חדשה ובעיקר פנג'יו

הבריטים מתלהבים מהחתמתו של די-רסטה בפורס-אינדיה ואני נזכר בפנג'יו.

בכול שנה זה קורה מחדש, טוב, כמעט כול שנה, כאשר מצטרף נהג בריטי חדש לאחת מקבוצות הפורמולה-1 הכותרות משתוללות שהנה מגיע לו האלוף הבריטי החדש, ולא שחסר להם בשנים האחרונות, די שנזכיר את המילטון ובאטן.

הפעם הכותרות מספרות על החתמתו של פול די-רסטה, צעיר ומוכשר ככול שיהיה, חוץ מלגנוב עוד שורה פה ושם במדי הקבוצה האפורה, אבל גם המתפתחת יפה, של פורס-אינדיה הרבה לא ייצא לו מזה, לפחות לא כרגע, בעונה הנוכחית.

רשימת נהגי הפורמולה-1 שהגיעו מהאי הבריטי, יצרו ציפיות גדולות והבטחות ענקיות ולבסוף נותרו עם תאוותם בידם היא ענקית, מה שמביא אותי לנהג הבריטי הטוב ביותר בהיסטוריה של הספורט המוטורי,זה שלא זכה לבסוף באף אליפות עולם ולנצח ייזכר כאחד הכי טובים שיש. אני מתכוון כמובן לסטרלינג מוס.

פטר ווינדזור,אחד שמבין דבר או שניים בפורמולה-1, עיתונאי נחשב לכול הדעות ואפילו הספיק להיות מעורב בניהול של קבוצת פורמולה-1 מפרסם היום בבלוג שלו כתבת השוואה מעניינת בין חואן מנואל פנג'יו לסטרלינג מוס.

בדרך כלל אני לא ממש אוהב השוואות בין נהגי מרוצים, כי בסופו של דבר הרבה בנוי על אהדה אישית וקשה לנטרל את ההישגים הפשוטים על המסלול,מה גם שלא תמי מדובר באותה התקופה או אפילו באותה המכונית ששימשה את הנהגים המושווים.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

חואן מנואל פנג'יו נחשב,ובצדק, כאחד מנהגי המרוצים הכי טובים שהיו אי פעם.חמש פעמים אלוף העולם,בעבור ארבעה יצרני מכוניות שונים. ב-1951 הוא עשה את זה עבור אלפא-רומיאו,ב-1954-1955 זכה עבור "חיצי הכסף" המחודשים של מרצדס, ב-1956 המכוניות האדומות בקבוצה המאוחדת של לנצ'יה-פרארי ואת האליפות האחרונה הוא חגג במדי קבוצת מאזראטי בעונת- 57'. כול ההישגים הללו יחשבו יותר אם נזכור שהוא התחרה רק שבע עונות מלאות,לא יותר. מרשים.

גדולתו של הארגנטינאי באה לידי ביטוי גם בכך שהצליח לנצח כמעט כול מרוץ שני שאליו זינק,נתון מדהים.אבל לא רק הניצחונות הם החשובים. ב-54% מהמרוצים שבהם השתתף חואן מנואל פנג'יו הוא זינק מהפול-פוזישן,מהעמדה הבכירה בקו הזינוק,מה שאומר שהיה המהיר מכולם במקצי הדרוג שהובילו למרוץ,נתון נחשב לכול הדעות.

ואם כול הנתונים הללו לא מספיקים את מכונית הפורמולה-1 הראשונה שלו הוא קיבל מחואן פרון,"הבוס" מארגנטינה כשהמטרה הייתה ברורה,לפחות ל-פרון עצמו,פרסומה של ארגנטינה בעולם, בזה הוא בטוח הצליח.

גם סטרלינג מוס,שהיה בן-קבוצתו של פנג'יו במשך כשנתיים חזר ואמר כמעט בכול הזדמנות שהאלוף הארגנטינאי היה כמעט בלתי מנוצח בכול הנוגע לנהיגה במכונית פורמולה-1 ואם הוא אומר את זה מי אנחנו שנלין?

אחד מהמרוצים הגדולים בקריירה של חואן מנואל פנג'יו ובטח זה שזכור יותר מכול הוא הגראן-פרי הגרמני של עונת 1957. פנג'יו בשלהי הקריירה שלו, בן-46 ועדיין תחרותי כמו תמיד נוהג במאזרטי היפהפייה והמזדקנת כנגד פרארי, שהצטיידו בצמד לנצ'יות (כן,היה דבר כזה)  ושני נהגי צמרת בדמות מייק הות'ורן ופטר קולינס.

הצמיגים של פנג'יו החלו להישחק בעומס הרב שהארגנטינאי הפעיל עליהם, במסלול הקשה של נורבורגרינג והוא נאלץ לבצע עצירה ברחבת הטיפולים להחלפתם. הקהל עצר את נשימתו ממש.פנג'יו, כולו זיעה וכתמי שמן מהמכוניות על המסלול, קר-רוח כמו תמיד, מאיץ במכונאים לבצע את ההחלפה מהר. זה לקח מעט יותר מדי.

פנג'יו חוזר למסלול בנחישות האופיינית, הוא יודע שרק דבר אחד ישביע את רעבונו, לראות את דגל השחמט- ראשון. הוא נוהג כמו שלא נהג בחייו, הידיים אוחזות בהגה בכוח, השרירים מתחילים להרגיש את העומס, הגיל והכושר עושים את שלהם,הוא כבר לא צעיר וכושר אף פעם לא היה הצד החזק שלו, הוא לא בילה אף  פעם בחדר הכושר,זה פשוט לא היה מקובל אז (תספרו את זה למיכאל שומאכר..).

ככול שהזמן חולף הוא מתחיל לראות כתמים אדומים מלפניו שהולכים וגדלים, אלו הן הפרארי.עכשיו פנג'יו מקבל מוטיבציה מיוחדת. לפניות הקשות הוא מגיע עם הילוך אחד גבוה יותר, למנוע החלקה של הצמיגים,למנוע בלאי וזה עובד(איירטון סנה השתמש בטכניקה דומה במונקו 84') . עכשיו הוא כבר ממש צמוד אליהן.

הוא עוקף אחת ואחרי זה עוד אחת והנה, למרות הקשיים והתקלות הוא ראשון, מוביל את המרוץ, נמצא במקום אליו הוא רגיל. הוא חוצה ראשון את קו הסיום, מקבל את דגל השחמט במה שנחשב המרוץ הגדול של חייו. בסוף אותה עונה הוא גם זוכה באליפות העולם, החמישית שלו וגם האחרונה.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

אז אני לא יודע לקבוע אם הוא הגדול מכולם וזה לא ממש משנה לי, למעשה מבחינתי הגדול מכולם זה איירטון סנה, כי הגדול מכולם צריך לעשות לך משהו בפנים. לערבב לך את הבטן כאשר אתה רואה אותו נוהג, עוקף, גורם לך להזיל דמעה או שתיים (היו יותר, תאמינו לי) כאשר הוא נהרג, שיהיה לך אכפת ממנו.

התמונה בדף הראשי – www.motorsporthalloffame.com

תודה לא
העתיד מתרחש ברגע זה

4 Comments

פאקו 28 בינואר 2011

כתיבה נהדרת, דובי. תענוג לקרוא את הפוסטים שלך כתמיד.

דובי מילר 29 בינואר 2011

תודה.

דורפן 28 בינואר 2011

דובי -אני מפריד בפורמולה-1 בין שתי תקופות שונות. תקופת סכנת החיים והתקופה שאין בה סכנת חיים. זה מגוחך להשוות בין נהגים משתי התקופות האלו – זה לא לא להשוות בין אגסים ותפוחים זה להשוות בין מלחמה לויכוח בבית קפה. תאריך ההפרדה הברור ביותר הוא 1982. מאז היו רק שני הרוגים – באותה תחרות ב-1994.

בעידן הזה אין תחרות לפנג'יו – בעיקר בגלל הגיל בו החל להתחרות.

דובי מילר 29 בינואר 2011

דורפן – אני עושה חיים עוד יותר קשים מבחינת ההשוואות. מבחינתי ההשוואה קיימת רק כאשר שני נהגים נוהגים על אותה המכונית ובאותם תנאים.זה התנאי היחיד.ניתן לעשות השוואה בתנאי פתיחה שווים. כל דבר אחר גורם עוול לאחד מהם.
הרי ברגע שיש הבדל קטן במכונית, הספק מנוע למשל, כבר אז מישהו נמצא בנקודת נחיתות לעומת האחר ועוד לא התחלתי לנתח דברים אחרים.

ההשוואות הפשוטות הן בדרך כלל סטטיסטיות ובהרבה מקרים לא עונות על הצורך הכי גדול שיש – לב. אהדה לנהג מסוים, גם אם לא זכה באליפות כזו או אחרת, לדוגמה ז'יל ווילנייב, רוני פטרסון ואפילו ז'אן אלזי.

Comments closed