אהבה ראשונה

הפעם הראשונה שלי הייתה בתוך רכב. לא, זה לא מה שאתם חושבים.

בגיל שש עשרה עשיתי את זה בפעם הראשונה "על אמת" וכן, כמו שאתם בטח מניחים זה היה במכונית ולא סתם אחת אלא פורד אסקורט MK2 "ברנדה" קראו לה אצלנו ומאז איכשהו אנחנו קשורים אחד לשני. לא יכול לשכוח את אותו יום שישי אחר-הצהריים, לפני משהו כמו..לא חשוב, גם ככה אני מזדקן מהר מדי כנראה.

בכל מקרה, את הפעם הראשונה לא שוכחים אף פעם, אני לא שכחתי ואני מניח שגם אתם לא. כמובן שהכסא הטבעי שלי היה בצד של ההגה, אני גבר, לא? אגב, הכסא האחורי לא מעורב בסיפור. תוציאו לכם כבר עכשיו כל מחשבה לא טהורה שהיא מהמשוואה. מדובר פה על אהבה תמימה לחלוטין, אהבה ממבט ראשון, התאהבות וסיפור אהבה מתמשך, עד היום.

נחזור ליום שישי ההוא, כפר יונה של אז הייתה שונה לחלוטין מזו של היום, כבישים צרים ושבורי אספלט, כמעט ואין מכוניות או אנשים יותר מדי ואז הגיע הרגע. אבא שלי נכנס אליי לחדר וקורא לי לבוא איתו, אנחנו יוצאים החוצה, ניגשים לפורד אסקורט הירוקה שחנתה ליד הבית והוא אומר לי להתיישב ליד ההגה, בום. עכשיו אני קולט.

הוא מתיישב לידי ואני כבר לא סתם משחק בהגה אלא מניע, משלב הילוך, משחרר קלאץ' בעדינות והדבר הזה זז. עכשיו כבר חשבתי שאני ארי ואטנן, לא פחות. זהו, חצי שעה לאחר מכן אני כבר מאוהב מעל לראש.

האהבה רק הלכה וגדלה כאשר נתקלתי בסרט ישן, אליפות העולם בראלי 1980 , ארי ואטנן בפורד אסקורט "כמעט" כמו שלי, לא ירוקה אמנם אלא צבועה בצבעי המלחמה של רוטמנס והוא רוקד לו בין שבילי העפר של אקרופוליס, עכשיו כבר ברור שאני מאוהב מעל הראש, טרוף.

סוד הקסם של האסקורט הוא הפשטות שלה שהפך אותה לאחת ממכוניות הראלי הטובות שנוצרו אי פעם. היא שלטה בכל השבילים האפשריים בבריטניה ומשם מסביב לכל הכדור. בדרך הספיקה למשך תקופה קצרה גם לבקר באשקלון בידיים של ניר בן-ארי, טוב זו לא אותה אחת ממש, אבל קרובת משפחה, ממש קרובה.

יתרונה של האסקורט הוא במגוון המנועים שקיים לה, מ-1600 סמ"ק כפול קרבוראטורים ועד מנועים עם נפחי מנוע מפלצתיים שהושתלו לה באופן מלאכותי, מוסיפים איזה מגדש טורבו או שניים. היום נשים מטפחות את עצמן עם סיליקון, אז פשוט הוסיפו לה כנפיים רחבות. אני אהבתי אותה פשוטה, הכי פשוטה שיש.

האסקורט 1300 סמ"ק של הוריי, הנעה אחורית, נאלצה לסבול את לימודי נהיגת הראלי שלי בפרדסים הסמוכים לכפר-יונה, הייתי בטוח שאני יודע מה אני עושה, היום אני בטוח שלא ידעתי מה אני עושה ורק מזל השאיר אותי מספיק רחוק מלהפוך לתפוז.

אבל למה שאמשיך, תהנו.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

קדאפי על הקרח
אמריקה!

5 Comments

גמל (סתם גמל) 3 במרץ 2011

עד היום הייתי בטוח שהנווט יושב עם מפה של המסלול. אבל ראיתי שהוא בכלל יושב עם "סיפור דרך".
אולי תסביר לבור שכמוני מה החשיבות הגדולה של הנווט?

דובי מילר 3 במרץ 2011

אוקיי – לפני כל ראלי מקבלים המתחרים חלון זמן לעבור על כל קטע נסיעה – במהירות איטית ולא עם מכונית המרוץ – ולרשום לעצמן את הדרך – NOTES
ה-NOTES הללו נרשמים בשפה שמובנת היטב לנהג ולנווט ובדרך כלל מופיעים שם נתוני מרחק, כיווני פניות וסוג הפנייה שמתואר בדרך כלל במספרים, יש כאלו שמתארים את הפנייה במעלות או במילים (קל-בינוני-קשה וכו') .
בנוסף באם יש מכשולים בדרך – קפיצות – בורות וכו' – גם אותם מציין הצוות ברשימות.
ביום המרוץ, כאשר מתחרים, מקריא הנווט לנהג את הדרך בקצב שהם מכירים שניהם – בדרך כלל מקריאים פנייה או שניים קדימה ויש כאלו שאפילו מקריאים שלוש פניות. בכל מקרה לאחר הקראת הפנייה יבוא תמיד גם מה יש אחריה בכדי הנהג ידע מה מצפה לו מעבר לפנייה.
מניסיוני הקטן (אני מנווט במרוצי הראלי בארץ) כאשר עושים את עבודת הצוות הזו טוב – הנווט מרגיש כאילו הוא נוהג ברכב – רק בלי לסובב את ההגה.

מעריצה 4 במרץ 2011

קראתי את כל הכתבות שלך ובעיניי אתה כותב מדהים..
היכולות כתיבה שלך מקסימות, באמת!!
שבחים…

דובי מילר 4 במרץ 2011

תודה, גרמת לי להסמיק…

מעריצה 5 במרץ 2011

לעונג הוא לי…
(לא נראה לי שאמרתי את זה נכון).

Comments closed