המוות היה בלתי נמנע (24 השעות של לה-מאן)

התאונה של מקניש בלה-מאן החזירה אותי ל-1955. הגראן-פרי הקנדי יחכה בסבלנות.

 

הדבר הראשון שקפץ לי בראש בשבת אחר הצהריים היה תמונות בשחור לבן של המרוץ מ-1955. בשידור הישיר ביורוספורט כולם היו בלחץ מעוצמת הארוע, מחכים במתח ובציפייה לראות את אלאן מקניש יוצא ממכונית האאודי המרוסקת, ואני הסתכלתי ממש מטר ימינה משם, לעבר גדר הבטון הנמוכה יחסית ועדר הצלמים שעמדו מאחוריה, שלא לדבר על עוד כל מיני פונקציונרים שהתקבצו שם, וגם הקהל לא היה ממש רחוק.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

אאודי השקיעו מיליוני דולרים כדי להכין את קבוצת המרוצים שלהם, מצויידת ב-3 מכוניות R18 טורבו-דיזל חדשות לחלוטין, וכל זאת בכדי להילחם על המסלול במשך24 שעות, בעיקר נגד פיז'ו, שגם הם מצידם הצטיירו במיטב היצירה המוטורית שלהם, עוד מפלצת זוללת סולר ומהירה כמו ברק בשמיים.

כולם עסוקים עם המכונית שנמצאת על גבה, השחור נראה פתאום פחות מבריק מתמיד, מלא באבק ממלכודת החול שלא סייעה יותר מדי לעצור את החץ הכסוף כשהתקרב לקיר, לאחר מגע בלתי נמנע עם פרארי אדומה אחת שנעקפה והנהג שלה לא ממש הספיק לראות ולהגיב לטיל שעקף אותו מימין. המגע היה בלתי נמנע.

לא היה צריך הרבה בכדי להוציא את האאודי של הסקוטי החביב, שכבר ניצח פה, בלה-מאן, מאיזון. מהרגע שנוצר המגע כלום כבר לא היה בשליטה, ימינה ושמאל ואז פגיעה אדירה בצמיגים ובבטון, המכונית מתרסקת, מפזרת חלקים לכל כיוון, ואני מסתכל אל האנשים שהיו שם, ממש קרוב, רצים לכל עבר, נמלטים מהנורא מכל שרק בנס נמנע.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

ב-1955 זה היה אחרת. לקהל שם לא היה סיכוי. המרצדס הכסופה איבדה שליטה, גם אז זו הייתה מכונית רשמית של קבוצת מפעל. מרצדס היו בשיא תפארתם וגדולתם, חוזרים מהפגרה הגדולה מאז המלחמה ההיא. כולם ידעו שהם מועמדים לניצחון.

המוות אז היה בלתי נמנע. מכונית מרוץ שעפה ללא שליטה לתוך טריבונה של קהל חובבי ספורט מוטורי יכולה לגרום רק למוות. כואב לראות את התמונות הללו גם היום, ועוד יותר כואב ומדאיג שעברו כל כך הרבה שנים, ומדובר באחד ממרוצי המכוניות החשובים בעולם, וכאילו לא למדו שם כלום. המזל שיחק הפעם לכולם. למקניש, לאאודי וכמובן לקהל הצופים, לצלמים (שמסתכנים מרצון, אבל לך תספר את זה אחרי שמישהו נהרג) ולמארגנים.

הנהגים השנה ציינו מיד בתחילת שבוע האימונים שמדובר באירוע אחר. זה כבר לא מרוץ סיבולת כמו שחושבים, אלא מירוץ ספרינט רצוף של 24 שעות. בשנה שעברה פיז'ו בעיקר הפסידו את המרוץ לאאודי, חזרו הביתה, בלעו את הצפרדע ורצו לחזור ולהחזיר את הכבוד והיוקרה. אאודי עשו שיעורי בית, הבינו שלא יכולים לסמוך על המזל ובנו מכונית חדשה לחלוטין. היא לא יפה במיוחד, יש לה לטעמי יותר מדי כנפונים. אוירודינמיות היא שם המשחק כאשר בישורת מולזאן מגיעים למהירות של 350 קמ"ש. האאודי היתה מאוד לא יפה כאשר שכבה על גבה כמו צב שהפכו אותו, לאחר אותו מפגש עם הקיר.

המבט על הפנים של וולפנגנג אולריך, ד"ר אולריך, מנהל מחלקת הספורט המוטורי של אאודי, אמר הכל. הוא דאג לנהג שלו, שעדיין לא יצא מהמכונית, שם יד על הכתף של המכונאי הראשי שעמד לצידו וגם אצלו הצבע אזל מהפנים. התמונות אמרו הכל. אבל אולריך, שראה כמעט הכל בספורט הזה, כמעט והזיל דמעה כאשר מקניש יצא מהרכב, מעט מזועזע, מתיישר, מתמתח. הוא עוד ירגיש את האימפקט של התאונה הזו.

אני מניח שאולריך חשב גם מה יכול היה לקרות אם המכוניתהיתה מתרוממת עוד עשרה-עשרים סנטימטרים באוויר. מרצדס פרשו באופן מיידי מהמרוץ ולאחר מכן גם מהענף. הם חזרו רק אחרי שנים רבות. לא הייתי רוצה שזה יקרה הפעם.

ספורט מוטורי הוא ספורט מסוכן, כמעט מדי סוף שבוע אנחנו מקבלים תזכורת חדשה לכך שהכל נמצא על הקצה. חבל שבגלל משהו שיכול להימנע על ידי חשיבה ותכנון מוקדם היה נגרם נזק כל כך גדול לקהל שמגיע בהמוניו מדי שנה, לחובבי הספורט המוטורי שעוקבים אחריו בשקיקה. חבל שיחזרו לביתם לאחר אירוע טראומטי. אני בטוח שמישהו שם ייקח לתשומת ליבו את התאונה הזו והמסקנות יהיו מיידיות. אף אחד לא רוצה שהתאונה של 55' תחזור.

תמונת השער באדיבות LAT

יאללה, הביתה
מי הימר שדאלאס תהיה אלופה?

6 Comments

איתן בקרמן 15 ביוני 2011

אחלה סרטים דב. רוצים הרבה סיפורים כאלה.

בועז קורפל 15 ביוני 2011

הסיפור הזה של מקניש ושאר הנהגים שמתרסקים וחוזרים כמו חייזרים בסרטי "שליחות קטלנית" מוכיח עד כמה שהספורט הזה בטוח. שים לב לסרטון פעם נוספת ותנסה להתעלם מכל רסק המכונית שמתפזר סביב ותתרכז רק בתא הנהג ותבין בדיוק למה אני מתכוון. מקניש היה בסדר לכל אורך הדרך. החשש לא היה מפגיעה פיזית אלא מעוצמת הזעזוע כמו אצל סרחיו פרז במונאקו. באשר לצבא הצלמים שעומד קרוב לגדרות עם אישורים מיוחדים לכך, זה חלק מהסיכון במקצוע, הם מודעים לכך לא פחות מאשר הנהגים. אני עצמי הייתי כמה פעמים במקומות האלה שאתה רואה את הצלמים בעת שמכוניות פורמולה 1 היו במרחק סנטימטרים ממני, האדרנלין סחף גם אותי וכל מה שרציתי זה להשיג תמונה יותר טובה, יותר קרובה…

רועי ויינברג 15 ביוני 2011

דבר ראשון, סחתיין על התמונה מילר.
דבר שני, זה אפשרי בכלל שאנשים יעמדו באינטסיביות של לנהוג במהירות מטורפת (300 קמ"ש לפחות) ב-24 שעות? יש גבול לסיבולת האנושית. די ברור שאם יהיה נהג עייף במהירות 300 קמ"ש, יקרה אסון. זאת טעות שעושים מירוץ עם זמן כזה רחב למרות הגימיק של "נסעתי 24 שעות בפורומולה 1!".

דובי 15 ביוני 2011

רועי- למרות שזה נעשה בעבר הרחוק, כיום בכל מכונית
ישנו צוות של שלושה נהגים שמחליפים ביניהם את
משימת הנהיגה, בדרך כלל לאחר שעה וחצי, ישנם
שמושכים יותר- ענינים של כושר, יכולת נהיגת לילה גבוהה
וכמובן כושר גופני.
המכוניות הן לא מכוניות פורמולה-1 אלא מכוניות מרוץ
שנבנות במיוחד למרוצים אלו.

רועי ויינברג 16 ביוני 2011

טוב מאוד לדעת דובי, אבל עדיין לנהוג 8 שעות ביום (אולם עם הפסקות) זה עניין מאוד קשה שאכן משלב את כל האספקטים שרשמת

ירון ב. 17 ביוני 2011

דובי, כתבה מאוד מעניינת, תודה רבה. לא ידעתי בכלל על מרוץ לה-מאן עד לפני הפוסט שלך.

Comments closed