הניצוד והצייד

ג'ימי ג'ונסון הוא כמו חיה ביער שכולם רוצים לצוד. קרט בוש כבר מכוון את רובה-הצייד שלו, הצלב מונח על מספר-48 ה-נאסקאר נכנס לשלבי ההכרעה

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

תנסו להיכנס רגע לראש של כמעט כל חיה בטבע, כזו שרוצים לצוד אותה ציידים או סתם יכולה להיאכל על ידי חיות טורפות אחרות. כל צעד שהיא עושה צריך להיות מחושב, כל צעד הוא בעל משמעות ויכולות להיות לו משמעויות, לעתים הרות גורל ומדובר בחיים או מוות. לא משנה מה יפגע בך, כדור מרובה צלפים או "סתם" שיניים של איזה נמר. החול בשעון אוזל, אתה, בתור החיה יודע את זה, אתה יודע שאתה חי על זמן שאול, זה רק עניין של זמן עד שהסיפור יגמר. בינתיים אתה מנסה ליהנות, לאוכל, לשתות ולחייך.

בשש השנים האחרונות זה מה שג'ימי ג'ונסון מרגיש פחות או יותר. אלוף ה-נאסקאר בארה"ב יודע שמתי שהוא זה יגמר, רצף האליפויות הבלתי נגמרות הללו עם השברולט, יפסקו ומישהו אחר יטפס אל המדרגה העליונה על הפודיום בסיום העונה, יניף את גביע ה-SPRINT CUP הגדול והנכסף ויכנס לספרי ההיסטוריה כזה שהצליח סוף סוף, איפה שרבים כל כך נכשלו, להדיח את המלך מכסאו.

והעסק לא פשוט. כמה ניסו ולא הצליחו. מי כמו ג'ף גורדון יודע, אולי הוא אפילו יודע הכי טוב כי הוא הכי קרוב שם, עם מכונית זהה לזו של האלוף. כמה פעמים הוא היה ממש על הזנב שלו וחוסר מזל, ואולי יכולת טובה יותר של ג'ונסון, גרמו לתואר ללכת לכיוון מספר-48 ולא ל-24.

היתרון הגדול של ג'ימי ג'ונסון היא היכולת שהוא הצליח לפתח במגוון המסלולים הקיימים, לאורך השנים. מבחוץ, לעין בלתי מנוסה, נראה כאילו כל מסלולי ה-נאסקאר אובאליים ונוסעים בהם שמאלה, אבל זה ממש לא כך. לכל מסלול יש את "האופי" שלו, את המבנה שלו וכמובן את הצורה והיחודיות. ג'ונסון הצליח להגיע למצב שהוא שולט בכולם. הוא יודע שגם אם המכונית או הוא לא מספיק טובים בכדי לנצח בכל סופ"ש נתון, הוא עדיין מסוגל לנפק את הנקודות שיסייעו לו להמשיך במרדף אחרי הכתר.

הצייד הבכיר בחבורה שרוצה לפגוע ולטרוף את האליפות של ג'ונסון לטעמי הוא דווקא לא ג'ף גורדון אלא קרט בוש. הוא יודע מה זה להיות אלוף ולהיות נרדף, הוא היה שם ב-2004, זכה באליפות ואז כולם רצו לתפוס אותו. השנה, המטרה העליונה מבחינתו היא חיסולו של ג'ונסון, לתפוס סוף-סוף את המכונית הכחולה-לבנה-כסופה של ג'ימי ג'ונסון, לחצו לפניו את קו הסיום ולמחוק אחת ולתמיד את החיוך שלו.

בוש החל את העונה בצורה צולעת. הדודג' שבה הוא נוהג לא היתה מספיק מהירה ולא התנהגה כמו שהוא אוהב. הוא לא הצליח להביא אותה לכיוונון העדין שיגרום לו לתפוס את ג'ונסון. אותו כיוונון שהיה ההבדל שבין מקום ראשון לעשירי ויותר, ניקוד יקר כהגדרתו. בוש לא בחל באמצעים וסימן את הדרך למכונאי הראשי שלו, זה שאמור לנהל לו את העניינים במכונית לפני המרוץ וזה שיושב ליד הקיר במהלך התחרות, נמצא בקשר מתמיד עימו, מעין שותף. כבר לא ואז גם התוצאות החלו להגיע.

בוש וג'ונסון לא אוהבים אחד את השני. בעצם, לא אוהבים זה בהמעטה ואני לא רוצה להיות עדין. הם שונאים אחד את השני וגרמו לכולם לראות ולהבין זאת. העונה נכנסת לתוך שלבי ההכרעה, הפלייאוף של ה-נאסקאר, ה-CHASE כמו שהם קוראים לזה. בוש למד טוב טוב את עונות האליפות של ג'ונסון. הוא יודע שהנהג של מכונית 48 מנצח בכל שנת אליפות לפחות פעם אחת, הוא גם יודע שהוא, קרט בוש, מגיע עם יתרון בשלושה מסלולים וזה יתרון גדול. הוא גם יודע שאחיו, קייל, נמצא שם, עם סיכוי לאליפות והוא יודע ועוד איך שאחיו לא יעזור לו. יהיה מעניין.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

נזקי הריכוזיות
בנפיקה. סיכום

4 Comments

ניינר 14 בספטמבר 2011

יהיה מענין מאד ובסוף ג'ימי ג'ונסון המלך ירשום עוד אליפות

דובי מילר 14 בספטמבר 2011

אוי אני כל-כך מקווה שזה לא יקרה.
אין לי שום דבר נגדו אבל זה כבר "מוגזם", מתחיל להראות כמו שומאכר בתקופתו, לואב בראלי וזה ממש גורם להכל להפוך למשעמם מדי…

ניינר 15 בספטמבר 2011

ופטל בפורמולה. מכל אלה יש לו את התחרות הכי קשה

אלון 15 בספטמבר 2011

אני מעדיף שג'ונסון יקח 15 אליפויות רצופות אבל לא לראות את החיוך המעצבן של בוש.

Comments closed