זמן לסליחה…

כן, אני יודע שחג הפסח עכשיו ולא איזה יום הכיפורים או משהו כזה, אבל אדם, מטבעו, צריך לדעת לסלוח לזולתו על מקרים שקרו, על אירועים פוגעים וכואבים שלפעמים ברגע הראשון נראים כבלתי נסבלים או בלתי נסלחים, צריך לקחת נשימה עמוקה, לתת לאויר להיכנס לאט לאט לריאות, להגיע לתוך הנשמה ואז, כשהמחשבות מתערבבות להן, לנסות להבין מה גרם לאדם לעשות את מה שעשה לך או לכל אחד אחר, ולנסות, רק לנסות לסלוח. אין חובה לשכוח, אבל לסלוח, לפעמים מותר ואפילו רצוי.

1530433_10152122370699916_416619798_n

ספורט, מבחינתי לפחות, הוא חלק בלתי נפרד מהחיים, תמיד היה ברמה כזו או אחרת, ותמיד ליוותה את זה הערצה כלפי ספורטאי. הסיפור האנושי היה זה שתמיד משך אותי. עד היום, מה שמאד מעניין אותי, יותר מהעניינים הטכניים (אני ממש לא טיפוס טכני, גם לא במירוצי המכוניות בהם אני לוקח חלק) זה הסיפור האנושי שמאחורי הכל.

כולנו, אני מניח, ברמה כזו או אחרת, הערצנו בעברנו או שעדיין מעריצים ספורטאי מתחום שמעניין אותנו או קרוב אל ליבנו, כי אנחנו עוסקים בו והנה, אני מפסיק לירות סתם מילים ומגיע לעיקר, עוד קצת…לפעמים הספורטאי הזה "פישל", עשה מעשה שלא יעשה ואכזב אותנו, אכזב מאד, גרם לנו לרצות לא לראות אותו, לא לשמוע אודותיו ואני לא יודע באיזה עוד מילים אפשר להשתמש.

אבל כאשר חולף לו קצת זמן, ומסתכלים מסביב, מנסים לראות את הסביבה שבה קרה הדבר, את האנשים שהיו חלק מהעניין או שגרמו לכך, לפעמים, רק לפעמים, ניתן "להפשיר" מעט בכעס, לקבל מעט בהבנה, גם אם לא לחלוטין ובטח לא בהסכמה, את הפעולות שנעשו, אתם יודעים מה, גם אם לא הובעה שום חרטה, כי לא כולם יודעים להביע חרטה או סליחה.

חלף קצת זמן מאז שלאנס ארמסטרונג הודה בריאיון ההוא אצל אופרה בכל סיפור הסמים הממריצים והמערכת המשומנת שמסביב לזה והשד יודע מה עוד. אמריקאי היה ללא ספק הספורטאי הנערץ עליי והייתי אולי האחרון שבחר לתמוך בו, עד השנייה שאמר את מה שאמר. החשדות היו שם תמיד ורבים אמרו לי שאני עוצם עיניים, בוחר לא לקבל את מה שברור מאליו, בסדר, מה לעשות, התעלמתי, למרות שאולי בפנים ידעתי והעדפתי להתעלם, מותר לי.

היום, במבט לאחור, אני מוכן לסלוח לו כמעט על הכל, לנסות להבין אותו ומה גרם לו לעשות את מה שהוא עשה (אל תשכחו, הוא לא היה לבד ובטח לא היחיד..). אני מנסה לקחת דווקא את הדברים האחרים שעשה בחייו, את המאבק הבלתי נפסק במחלה הארורה ההיא ובעיקר את העלאת המודעות למאבק, לחוסר פשרות, לאי נכונות לוותר ובעיקר את ההשראה שנתן לאחרים להילחם כמוהו, ואתם יודעים מה, מספיק שגרם לאדם אחד בעולם להיאבק כמוהו, לא לוותר, להילחם ולהציל את חייו, וכבר העניין הזה שווה.

אז כן, אני פתוח לסליחה, אני סולח לו וחושב שרבים כמוני יכולים לעשות את זה. צריך להסתכל על התמונה הכוללת וכמובן שאף אחד לא חייב לקבל את מה שאני עושה, סולח לו ומקבל אותו. תגידו שהוא "עבד" על כולם, כפה דבר כזה או אחר, תגידו מה שתרצו, תשקלו את כל הדברים הללו מול הדברים הטובים שעשה בחייו ותכניסו את העניינים קצת לפרופורציות ותראו שהכל מסתדר קצת יותר טוב.

לא אוהב לעשות השוואות ובכל זאת- ארמסטרונג הודה, ביקש מחילה וסליחה (ולא, זה לא אומר שמה שעשה זה בסדר..) ועדיין הוא מושעה לכל חייו, בעיקר בגלל שהצליח למשך זמן רב כל כך לשטות בכל כך הרבה אנשים, שבעיקר בחרו לעצום עיניים או לשתף פעולה. אני לא אוהב את כל אותם רוכבי אופניים מתחסדים, היו בני קבוצתו בתקופות כאלו ואחרות ונהנו מהתהילה והכסף, כשרכבו לידו, ועכשיו, כאשר הקריירה שלהם כבר לא נפגעת, בחרו לספר, הכל (הם לא פחות גרועים ממנו..).

אלברטו קונטאדור "אכל סטייק נגוע"..נו באמת…הושעה לתקופה ועכשיו הוא חזר ומדווש את עצמו בהצלחה רבה לעבר שער הניצחון בפאריז בקיץ, ואין לי בעיה עם זה, נהפוך הוא, סלחו לו, אבל, וזה אבל גדול, הוא אף פעם לא בא ואמר בפה מלא שדחף לעצמו סמים ממריצים, לא הודה, לא ביקש סליחה ולא כלום, ולמרות זאת, כולם אוהבים אותו היום…סתם נקודה קטנה למחשבה.

אז כן, אני סולח ללאנס ארמסטרונג, כי בתמונה הכוללת כולנו בסופו של דבר בני אדם, ואם נסתכל טוב טוב במראה, לתוך העיניים, נגלה שאף אחד לא מושלם, אפילו אנחנו לא, כולנו עושים טעויות ושטויות בחיים, וכולנו מודים לפעמים, מבקשים סליחה, או סולחים לאחרים, והחיים ממשיכים קדימה, אין זמן להסתכל אחורה ולחיות בכאבים, עצבים או חשבונאות, תחשבו על זה.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

ביקום מקביל, גוסטאס קלע זריקת עונשין
תשעים ושישה - טל סיון

20 Comments

רונן דורפן 15 באפריל 2014

דובי. שוחחתי לא מזמן על כך מישהו שהיה כנראה מעריץ לא יותר קטן ממך. והסכמנו על שני דברים. 1. שאי אפשר לסלוח לו על מה שעשה לאנשים שעבדו סביבו ושעמל להשמיד את חייהם המקצועיים כדי לשמור על שמו. אתה מסתכל על הפריזמה של יריביו, אבל הראיות שנחשפו חושפות אדם כוחני ואלים שהביא נזק רב לאנשים תמימים שעבדו איתו. 2. שאי אפשר לקחת ממנו את התועלת שהביא לאנושות תקופה מסויימת. 3. שלא ניתן להכיר בהישגיו הספורטיביים.

דובי מילר 15 באפריל 2014

בדיוק, את הישגיו הספורטיביים אני מוחק לחלוטין.
אני מסתכל רק מנקודת מבט של אדם.
קורא ורואה תגובות של אנשים שהושפעו מהמאבק שלו בסרטן ואומר לעצמי ש-קיבינמאט עם כל הרכיבה והסמים, הוא הציל חיים של אנשים וזה כבר שווה סליחה ומחילה.

מתי 15 באפריל 2014

אני רואה את העניין קצת אחרת… זה אולי נשמע מוזר – אפשר למחוק את הישגיו הספורטיביים אבל אי אפשר למחוק את הנצחונות. אני זוכר מי הביס את איוון באסו בפסגת האלפ דואז, מי ניצח את יאן אולריך במבחן הזמן בגשם והסתדר עם ניסיון בריחה של אנדראס קלודן. את הרגעים אי אפשר לקחת, מקסימום לשנות את התפיסה שלנו לגביהם. ומכיוון שהרגעים הלכו והצטברו במשך 7 שנים רצופות אני תוהה אם אלה באמת היו רק הסמים או שאולי, רק אולי, הייתה שם גם גדולה ספורטיבית אמיתית?

דובי מילר 15 באפריל 2014

מתי, באסו ואולריך- שניהם נתפסו על חומרים אסורים, לא זוכר כרגע בשליפה לגבי קלודן, ככה שנישאר בגדר הפרופורציות שכולם "חשודים" מיידיים וזה בסדר, כל עוד הם בתוך "הביצה" שלהם.
אני בכוונה מנתק פה את אלמנט הספורטיביות, כמו גם את אלמנט האגרסיביות שרונן הזכיר בתגובה שלו.
לגבי האגרסיביות או כוחניות של ארמסטרונג כלפי חבריו לקבוצה, הייתה להם ברירה, תמיד יש ברירה, לקום וללכת, אם אני זוכר נכון אף אחד לא קם והלך.
כולם נהנו שם ל"התלכלך" בכייף ובזוהר שליווה את ההצלחות שלו, אז שלא יתיפיפו. הם התעוררו כולם רק כאשר הקריירה שלהם הסתיימה או כאשר הובטחה חסינות או כל דבר אחר שלא פגע בהם.

אני מסתכל בראייה כוללת על מידת ההשפעה שלו בעולם בכלל ולכן נוטה לסלוח לו…

RAMI 16 באפריל 2014

ממליץ לך לקרוא את הספר THE SECRET RACE של טיילר המילטון ודניאל קויל. בספר הזה מתאר המילטון את מה שהתחולל בUS POSTAL ואת הדרך שבה ארמסטרונג שלט בה. חלק מהרוכבים בקבוצה הזאת כן קמו והלכו, ואלו שלא, כמו המילטון שרב הקריירה שלו היה שם "סבלו בשקט" מלאנס והקפריזות שלו, והכחוניות שלו (וכן גם נהנו מהסמים שסופקו להם).
מידת ההשפעה של ארסמטרונג על העולם היא שלילית לחלוטין. הוא אחד הרמאים הכי גדולים מאז ומעולם, אם לא הגדול שבהם, בעולם הספורט (ולא כי הוא היחיד או המסומם ביותר אלא כי הוא המוצלח ביותר). ממש לא מעניין אותי כמה חולי סרטן הוא הציל, משום שבספר של המילטון הוא מדבר גם על זה. המילטון מתאר מצב שבו ארמסטרונג עשה את כל הדברים האלו כדי לקנות לעצמו השפעה ושקט, בכדי שלא יטרידו אותו (את אותו הדבר הוא עשה כל מול הUCI), בפועל מה שאמרסטרונג עשה זה לפעול כמו תאגיד עצום שמנצל את כח העבודה הזול בבנגלדש בתנאים מזעזעים אבל בו זמנית דואג לאיכות הסביבה בקליפורניה. זה מביך.
אין סליחה ואין מחילה על הדברים שהוא עשה.

עידוקוליס ליפשיץ 15 באפריל 2014

כדי להבין טוב את ההשפעה של ארמסטרונג על אנשים מסוימים, מומלץ מאוד הפוסט של איתי אנגל מלפני כשנתיים:

http://debuzzer.com/buzz/?p=8427

דמוסתנס 15 באפריל 2014

אם היה רק לוקח סמים ומרמה היה אולי אפשר לסלוח לו, אבל מבחנתי זה אפילו לו מאית מהפשע שלו.

לנס ארמסדטרונג החריב את שמם הטוב של אנשים צודקים. הוא הכפיש, קילל, ביזה ותבע את אמה אוריילי, אישה שפשעה היחיד היה להעיד את האמת במשפט.

הוא ירד לחייו הפרטיים של העיתונאי דייויד וולש, ועבר קו שחור (!) כאשר ביקר את וולש ודיבר על בנו שנפתר בגיל 12.

זה רק שתי דוגמאות מעשרות, אם לא מאות אנשים אשר הוא תבע (בראיון עם אופרה היה קטע בו היא שאלה אותו אם הוא טבע מישהו ולנס ענה שמרוב טביעות הוא כבר לא זוכר, הכפיש וחירב.

על מעשים אלה אין מחילה.

בנוסף, כל הרעיון של לשכוח פסול בעיני. מעשה טוב אינו מבטל מעשה רע, הוא עומד בפני עצמו, ומעשה רע תמיד יהיה רע, לא משנה כמה מעשים טובים או תרומה לאנושות נעשתב אחר כך. כל מעשה עומד בפני עצמו.

(למי שקרה את משחקי הכס, DAVOS SEAWORTH ועונשו הינם דוגמה מצוינת).

בקשר לגדולתו הספורטיבית, לדעתי אין עוררין לכך שהוא ספורטאי ענק. התנאים של כולם היו שווים והוא היה הטוב ביותר, בהרבה.
הסמים לא מבטלים את אלפי השעות שהוא השקיע, את הרצון הבלתי מתפשר לנצח ואת הווינריות העצומה של הבן אדם.

PEOPLE THOUGHT LANCE ARMSTRONG WAS BIGGER THAN LIFE, THEY ARE WRONG, HE IS EXACTLY LIFE SIZE

דובי מילר 15 באפריל 2014

מי דיבר על לשכוח..?
אסור לשכוח, את זה כתבתי בפוסט, אבל לסלוח..? בגלל זה אנחנו בני אדם, לא ?

דמוסתנס 15 באפריל 2014

דובי, אתה יכול להגדיר לי מה זה לסלוח (לפי הפירוש האישי שלך, מין הסתם)?

גלן 15 באפריל 2014

אין שום סיבה לשכוח ובוודאי לא לסלוח. התנהגות עבריינית גרידא, הרס קריירות וחיים של אחרים. עוד לא ישב בכלא וכבר לסלוח? קוד מוסרי לקוי ולא מקובל לפחות עלי.

גלן 15 באפריל 2014

יותר מזה המחשבה שהם (השותפים מרצון או לא) יכלו לעזוב, כולה אי הבנה לנפש האדם ולמבוא בסיסי לקרימינולוגיה. אני מאד אוהב את הכתיבה כאן אבל אני ב180 מעלות לכיוון האחר כאן.

פאקו 16 באפריל 2014

לי קשה לסלוח לו, גם מכל הטעמים שהמגיבים מעליי ציינו, וגם לאור העובדה שהוידוי שלו נראה מזוייף וניתן במטרה ברורה לקבל סימפטיה לאחר שכבר לא היה ספק שביצע את כל אותם דברים שנטענו לגביו. ההתנהגות הצינית הזאת כבר גרמה לי להעדיף את התירוץ הקלוקל של קונטדור.

austaldo 16 באפריל 2014

אם רק המילחמה בסרטן היתה המניע שלו הוא יכל להפסיק אחרי הניצחון השלישי מקסימום הרביעי ולהתרכז בפעילות של LIVESTRONG. אבל לא, הוא היה עסוק בפולחן האישיות של עצמו. הוא דרס ופגע בהרבה אנשים – חלקם חברים שלו – רק בכדי להגדיל ולהעצים את הדמות שלו.
כל מה שהוא עשה, כל האיומים והטרור שהוא הפעיל על חברי הקבוצה שלו, כל המערכת המשומנת של שקרים ורמאות נועדה לא בכדי לעזור לחולי סרטן אלא כדי שהוא יוכל להמשיך לשחק את התפקיד הראשי בהצגה של עצמו.
מצטער, אני לא יכול לסלוח לו.

MOBY 16 באפריל 2014

שום סליחה!
סולחים על טעויות על בשוגג לא במזיד. על הונאה מתוכננת היטב? על ניצול? על חירום של מרענן קיצי?
מיגל יושב ואומר למה?

דובי מילר 16 באפריל 2014

וואו, כמה תגובות ואף אחד לא מסכים איתי…חחח

מצטער, אני חושב שכל אדם, זכאי לסוג מסוים של סליחה, שוב, מדגיש, סליחה ולא שיכחה.
ולכן גם לאנס נכנס לקטגוריה הזו.
לא מסכים עם הקביעה והטענה לגבי מה שעשה לכולם- הם, רובם, בחרו להישאר שם, אף אחד לא הכריח אותם.
עניינים פליליים- ברור שהוא צריך להיענש על זה, אין קשר בכלל, אני מדבר על סליחה ברמה התודעתית יותר.

austaldo 16 באפריל 2014

היי, אל תיקח את זה באופן אישי :)
אני חושב שאני מבין על מה אתה מדבר ולדעתי אין כאן נכון או לא נכון – כל אחד ואיך שהוא מרגיש. אם אתה מרגיש שאתה יכול לסלוח לו זו כמובן זכותך, בשבילי זה עוד מוקדם.

דובי מילר 17 באפריל 2014

חחח
בלוג זה משהו אישי, לא..?
תודה

טל 17 באפריל 2014

דובי,
פוסט אמיץ ביותר.
מרגיש כמוך לגמרי. כף הזכות שלו בהצלת חיים עולה בעשרות מונים על כף החובה.
וחוץ מזה בלעדיו היה ענף האופניים ממשיך להיות שולי כפי שהיה לפני שהופיע.
מסכים שלהשגיו הספורטיביים אין משמעות.
ולכל אלו שמרגישים מרומים, אמליץ על הסרט של ESPN על בן ג׳ונסון שנקרא 9.79- נא התרכזו בדברי מנהל המעבדה לקראת סוף הסרט

דובי מילר 17 באפריל 2014

טל תודה.

Comments closed