מותו של טומיזאווה ותזכורת לכך שספורט מוטורי מסוכן

מותו של שויה טומיזאווה ביום ראשון מהווה תזכורת לכולם שספורט מוטורי הוא ספורט מסוכן

כל החיים אתה חולם על היום שבו תשים את הקסדה הצבעונית והנוצצת על הראש, תרכוס את חליפת העור שאמורה להגן עלייך, את הכפפות תהדק טוב על האצבעות, תוריד את המשקף, בין לבין תסדר מעט את הלחץ שנוצר כתוצאה מהמפגש בין הביצים שלך למושב האופנוע, תרכון קדימה, תאחז בכידון ותתכונן לאור שיכבה ברמזור, תשחרר את הקלאץ", יד ימין תסובב את המצערת ותעיף אותך קדימה, הגלגל הקדמי ינסה להתרומם, כמו סוס שמנסה לעמוד על רגליו האחוריות בלבד, הגלגל האחורי יעשה סימנים כאילו הוא מנסה להשיג אותך אבל אתה תתעלם מכול זה, אתה יודע שאתה הרבה יותר טוב ומסוגל לשלוט בחיה האדירה הזו שנקראת אופנוע מרוצים. אתה יודע את זה כי כבר מגיל צעיר אתה עושה את הדבר הזה, שנראה הכי טבעי עבורך, מתחרה במרוצי אופנועים.

אי שם באיזו פינה קטנה בראש אתה יודע שמדובר בספורט מסוכן, שביום מין הימים אתה עלול להתרסק, להיפצע ואפילו הקריירה שלך עלולה להיקטע סתם כך. בקצה הרחוק של הפינה הזו יושבת לה מחשבה קטנטנה ומציקה, כן, אתה עלול גם להיהרג, אתה יודע את זה אבל חושב גם שאם למות אז לפחות בזמן שאתה עושה את הדבר שאתה אוהב מכול, מתחרה במרוצי אופנועים.

ספורט מוטורי הוא ספורט מסוכן וכול מי שהיה צריך תזכורת לכך קיבל אותה השבוע במרוץ גראן-פרי האופנועים שנערך במיזאנו, איטליה. רוכב האופנועים היפני טומיזאווה, בסך הכול בן-19 נהרג בתאונה מחרידה במקצה ה-MOTO2, מקצה לאופנועי 600 סמ"ק שנחשב משני רק לקטגוריית ה-מטו-GP .התאונה התרחשה כאשר טומיזאווה איבד את האחיזה בגלגל האחורי של האופנוע שלו, החליק ושני רוכבים שהיו מאחוריו פגעו בו בזה אחר זה, לא מותירים לו כל סיכוי בעצם. הרוכב היפני המוכשר החל למשוך את תשומת הלב של חובבי האופנועים כבר כשהתחרה באליפות היפנית והשנה עשה את הקפיצה הגדולה כאשר הספיק לנצח במרוץ שנערך בקאטאר. הוא סומן ככוכב העתיד של הספורט וכעת, לאחר שנהרג הוא הופך לעוד כוכב בשמיים, שמעוטרים ברוכבים ונהגי מרוצים רבים שנהרגו על המסלול, נהרגו בזמן שעשו את מה שאהבו וכעת, אולי, מתחרים ביניהם במסלול המרוצים השמימי.

הנה זה מגיע - פוסט ההימורים הגדול
שנה טובה ומתוקה... וגם 9 הערות לסיכום משחקי הנבחרות

18 Comments

דניאל 7 בספטמבר 2010

מקרה עצוב וקשה מאוד. לצערי מדובר בתקרית שקשה להקהל עליה במחשבה של "איך נמנע זאת בעתיד", כי התנגשות כזאת היא כמעט בלתי נמנעת פיזית בסיטואציה שנוצרה.

דובי מילר 7 בספטמבר 2010

דניאל – תאונה כזו, לדעתי, לא ניתן למנוע ואת זה אני כותב בצער רב.

הויכוח הגדול היה האם היה צריך להפסיק את המרוץ ? האם ההצגה חייבת להימשך בכול מחיר ?

מנחם לס 7 בספטמבר 2010

אחד הזכרונות המרים ביותר שלי הוא המרוץ של דייטונה 500 בשנת 2001 כשאולי 50 מטרים ממני נהרג דייל ארנהארדט שהיה בן 49, והיה מעורב בהתנקשות של כמה מכוניות מרוץ. זה היה ב-LAP האחרון של המרוץ. לפחות הוא נהרג על המקום, לפי מה שאמרו הרופאים אח"כ. הוא היה הרי אייקון כזה בנס"קאר. המנצח הגדול ביותר, וללא ספק ה"רקטור" ללא מתחרים של סוג מרוצי המכוניות הזה. מותו מעיב עד היום על כל נאסקאר.

דובי 7 בספטמבר 2010

מנחם – אין ספק שמותו של דייל ארנהרדט היה הזעזוע הכי גדול שה-NASCAR חווה מאז ומעולם. הוא היה (ועדיין) הנהג שהכי מזוהה עם הספורט הזה.
מנהלי הסדרה למדו לקח מהתאונה שלו ומאז שופרה הבטיחות כמעט בכול התחומים כולם – מכוניות,ציוד בטיחות ומסלולים – שם למדו לקח וזה חשוב.

במקרה התאונה של טומיזאווה אני לא בטוח שניתן היה לעשות משהו או שניתן יהיה לעשות בעתיד בתחום הדק הזה. מדובר בתאונה אומללה שבה הרוכב שנזרק מהאופנוע בעצם לא יכול לעשות להגנתו כלום והרוכבים שמגיעים מאחוריו לא יכולים להספיק להגיב.
הבום בלתי נמנע .

ניר 7 בספטמבר 2010

דובי, השאלה שהעלת לגבי הפסקת המירוץ באמת הציקה לי איך ששמעתי על התאונה.
זה נראה לי מאד תמוה ולא אנושי עצם המשך התחרות, האם אתה יודע מה היו השיקולים לכך? האם ידעו במקום שהוא מת או שחשבו שמדובר בפציעה?
אני שיערתי לעצמי שמדובר בשיקולים כלכליים ציניים וקרים אך האם ידועות סיבות אחרות לכך שהמירוץ המשיך והאם זה היה הנוהג במקרים דומים שקרו בהיסטוריה?

דורפן 7 בספטמבר 2010

ניר – איירטון סנה נהרג על אותו מסלול בו מת יום קודם לכן נהג אוסטרי במהלך האימונים. השיקולים הם ציניים וקרים.

גמל (סתם גמל) 7 בספטמבר 2010

וגם לאחר שמארגני המירוץ ידעו שסנה מת הם הודיעו שהוא פצוע ושהו מת רק בדרך לבית החולים. כל זה בשביל שיוכלו לסיים את המירוץ כרגיל (אני חושב ששומאכר ניצח)

שחקן 10 7 בספטמבר 2010

לפי מה שאני יודע, קבעו את מותו רק בבי"ח או בדרך לשם אבל לא על המסלול.
תאונה מצערת מאוד, נקווה שלא יהיו עוד בעתיד.

דובי 7 בספטמבר 2010

לגבי איירטון סנה.
היתה לא מזמן תוכנית בערוץ ההיסטוריה וראיינו שם את הרופא האיטלקי שהגיע ראשון לזירת התאונה. הוא אמר שכבר מהרגע הראשון היה די ברור שסנה מת, בגלל חדירת מוט המתלה לתוך הקסדה ולראשו של סנה והמצב שבו סנה היה. לא קבעו רשמית מוות אלא הטיסו אותו לבית החולים לעוד ניסיון להחייאה.

אני לא זוכר, ואם מישהו כן זוכר אשמח לדעת, מקרה שבו הפסיקו מרוץ בגלל מוות. ההנחה היא כי ההצגה חייבת להימשך. החשיבה הקרה היא חשיבה כלכלית כמובן אבל באם ננסה מה הנהג/רוכב היו רוצים, אני חושב שגם הם היו רוצים שהמרוץ ימשך.

אריאל 7 בספטמבר 2010

האמת היא שזה משהו שאני לא מסוגל להבין. ספורט מוטורי הוא סוג הספורט כמעט היחידי בעולם שהספורטאים בו אשכרה יכולים לההרג – והם נהרגים מפעם לפעם – וכולם בסדר עם זה.
ב-NFL יש עכשיו ועדות חקירה שלמות על זעזועי מוח ומוות בגיל מוקדם של ספורטאים, ולא מרשים לשחקנים לעלות לשחק אחרי זעזועי מוח – וכמה קילומטרים ליד נערכת תחרות שהמתחרים בה יכולים לההרג.
אני לא יודע אם לקרוא לזה צביעות או תאוות בצע או שפשוט מניחים שמי שמתחרה יודע מה הוא עושה (שזה קשקוש, מי שהולך להתחרות במקום כזה לא חושב על המוות, הוא חושב על התהילה). לא מובן לי

דובי 7 בספטמבר 2010

אריאל
בתור אחד שחוץ מלכתוב גם מתחרה במרוצים אנחנו בהחלט יודעים עד כמה הספורט הזה מסוכן ושקיים באיזה שהוא מקום סיכוי שאולי לא נחזור הביתה. אנחנו מדחיקים.
כשמזנקים למרוץ (במקרה שלי – ראלי) ברגע שאתה יושב ברכב, המנוע צורח, אתה צמוד לכסא עם הרתמות, חנוק ומזיע בסרבל, הקסדה לוחצת על הראש ובאינטרקום אתה שומע את הנשימות של הנהג שמשמאלך (אני נווט) – הדבר היחיד שאתה חושב עליו הוא הגביע שתראה בסוף המרוץ. האדרנלין בשמיים וההרגשה – אורגזמה !

אריאל 7 בספטמבר 2010

אתה לא מבין למה אני מתכוון. אם מישהו הולך מרצונו החופשי להתחרות, אז אין לי בעיה איתו. כולנו מדחיקים, אין בכלל ספק, אם כי לדעתי אין מה להשוות את הסכנות של ריצה עם אלו של ספורט מוטורי. בריצה אני תלוי לגמרי בעצמי, אם אני אדע להתנהג כלום לא ייקרה לי. בספורט מוטורי מישהו יכול לנהוג ברישול ואני אהרג כתוצאה מזה. יכול להיות שזאת הדחקה, אבל נניח.
הבעיה שלי היא עם ממשלות מהסוג של ארה"ב, שמצד אחד צולבות את הפוטבול על הסכנות שבו, למרות שאני לא זוכר שחקן אחד שנהרג ב-10 שנים האחרונות בגלל פוטבול נטו (יש כאלו שמתו מהתייבשות או מפגמים גנטיים בלב, אבל זה נכון לגבי כל ספורט) ומצד שני מאפשרת ספורט מוטורי בלי בעיות.

אבל אני אשאל שאלה כזאת פשוטה – מדינה מגבילה את המהירות שמותר לנהוג בכבישים מתוך חשש לחיים של האזרחים. אז למה בתוך מסלול סגור פתאום אין כזה חשש? התשובה שלי – הכסף יענה את הכל.

דובי 7 בספטמבר 2010

אני מקווה שעכשיו אני מבין.
ספורט מוטורי, בדומה לאגרוף, הוא סוג של ספורט שבו יש סיכון מרצון ולכן אין צורך להגביל כלום.
עובדים על הצד הבטיחותי ומנסים לשפר עד כמה שאפשר וכמה שיותר.
אף אחד לא מחפש לראות דם בכוונה .

להגביל מהירות במרוצי מכוניות/אופנועים…?

אריאל 7 בספטמבר 2010

אפשר לאסור אותם. זה שמדינת ישראל עושה.
ודרך אגב, זאת גם אחת הסיבות שאני לא סובל אגרוף.
אני גם לא מסכים שאף אחד לא מחפש לראות דם, אני
חושב שלפחות בתת מודע, אחת הסיבות העיקריות לאטרקטיביות של הספורט הזה היא הציפיה שהמכוניות ייתנגשו.
זאת הדרך היחידה שבה אני מצליח להסביר לעצמי את מאות אלפי צופי הנאסקר שמסתכלים על מכוניות מסתובבות במעגל במשך 4 שעות. הרכבת של הבן שלי עושה את אותו דבר ואפילו לו נמאס להסתכל על זה אחרי שעה..

דובי 7 בספטמבר 2010

מדינת ישראל עוד לא אוסרת אותנו, רק מפריעה לנו וגם זה אולי יסתדר, אכתוב על זה פוסט מסודר בקרוב מאד.

ה-NASCAR הוא שואו אחד גדול. הקהל תמיד מצפה לראות את ה-BIG ONE התאונה הגדולה שקיימת כמעט בכול מרוץ, אבל ארה"ב חריגה בתחום הספורט המוטורי.

בשאר העולם זה ממש לא ככה ומחפשים את הספורט האמיתי.

אריאל 7 בספטמבר 2010

תגיד מה שתגיד על רדנקים – לפחות אצלם הלב והפה שווים. הם אומרים שהם באים לראות התנגשות וזו באמת הסיבה שהם באים.
לגבי כל השאר – כמו שאמרתי, אני חושב שזה יותר בתת מודע. דרך אגב, אני ממש לא חושב שזה ייחודי לספורט מוטורי – חלק נכבד מהסיבה שאנחנו אוהבים ספורט היא האלימות המוטמעת בהם. זה לא סתם שפוטבול הוא היום הספורט הפופולרי באמריקה, וגם בכדורגל או כדורסל יש המון אלימות – חלקה גלויה (מכות וכו') ורובה סמויה כמו תיקולים למינהם.

ניר 8 בספטמבר 2010

מאד מצער לדעת שזו המדיניות, אמנם בתוך ההמולה ושאון המרוץ אפשר להדחיק את זה שקרתה תאונה נוראית וטראגית וגם הקהל נמצא במרחק מסויים מההתרחשויות אבל חבל שהשיקול הקר והציני מאפיל על חיי אדם ואין אפילו כבוד מינימלי לאותם גיבורים טראגים שמקפחים את חייהם על המסלול, ואני לא בטוח למי מגיע אות הקלון הכבד יותר – לקהל או למארגנים.

דורפן 8 בספטמבר 2010

אריאל – אמחזר פה תגובה שאני משתמש בה גם כשדנים על איגרוף. יש לנו נטיה לשפוט דברים רק על פי מה שאנחנו רואים על המסך. מבחינה מעשית הספורט הראשון עליו צריך לאסור הוא התעמלות מכשירים לבנות. כי הוא מלווה בהתעללות שיטתית ורבת שנים בילדות קטנטנות.

Comments closed