חנות קטנה ומטריפה

המקום שבו כל חובב ספורט מוטורי צריך לבקר, לפעמים רק בכדי לבדוק אם הוא מסוגל לעמוד בפיתויים

חנות MOTOR-BOOKS - קובנט-גארדן, לונדון

 

רציתי להתחיל את הפוסט הזה בכתיבה על הביקור שלי בבית-המקדש (אנפילד, למי שלא הבין..), אבל כנראה שאני צריך עוד טיפונת זמן כדי לעכל את ההנאה. 

יום שני, שעות הצהריים המוקדמות ואנחנו, יותם הבן הבכור שלי ואני, בדרך ל-MOTOR BOOKS, חנות ספרים בלונדון, לא רחוק מכיכר לסטר, שכל חובב ספורט מוטורי מכיר וחייב לבקר שם לפחות פעם בחיים. 

יוצאים מהרכבת התחתית החמה והמחניקה, פונים שמאלה ושוב בסמטה השנייה שמאלה, והנה היא במלוא הדרה ניצבת לפנינו. 

רק במדינה כמו אנגליה יכולה להתקיים חנות שמוקדשת כולה לתחום הרכב בכלל וספרים על ספורט מוטורי בפרט. הלוואי עלינו. 

תחקיר ראשוני שעשיתי קודם לכן גילה לי שיעקב צלאל, עיתונאי רכב ותיק שמתגורר בלונדון, עדיין עובד בחנות ולפני שאני מספיק לנשום את ריח הספרים הישנים אני כבר מבחין בו. משם השיחה כבר קולחת, הופכת את הביקור במקום ממשהו זר ומרוחק למשהו הרבה יותר קרוב ונעים. 

אני מניח שכולם מכירים את ההרגשה הזו, להגיע למקום שיש בו מבחר כל כך גדול, ענק ממש, וקשה להחליט מה רוצים. כאשר כבר רוצים משהו, הוא בדרך כלל מאוד יקר, מאוד. יקר כל כך שיכול להיות שאם אקנה משהו, לא יהיה לי לאן לחזור בישראל. עד כדי כך יקר. 

במשך כשעה בחנות, בין ספרים על ברנד רוזמאייר, קבוצת מרצדס בשנות ה-30 וגם "סתם" אנציקלופדיה של מרוצי מכוניות, ניהלתי שיחה קלילה עם צלאל. קינאתי בו על כך שהוא חי במדינה מתקדמת מבחינת ספורט מוטורי, אלפי שנות דור לפנינו. 

הרבה מחשבות עוברות בראש בזמן הביקור הזה ואני יוצא ממנו עם ידיים ריקות, הצלחתי לעמוד בפיתוי ולא "לקפוץ מעל הפופיק" כמו שסבתא שלי נהגה לומר לי כשהייתי קטן. בכל זאת, ספר על רוזמאייר בסכום של כ-350 פאונד (תעשו את החישוב לבד) זה קצת יותר מדי. 

נפרדים לשלום ואנחנו זזים משם. בפינה הבאה, בחנות אחרת, כבר לא יכולתי לעצור בעצמי אז קניתי ספר על אולימפיאדת ברלין 1936 ב-8 פאונד.

בין הפותרים יוגרל דודו אוואט
הבלוג פורץ לחשבונות הפייסבוק של הגדולים

7 Comments

בליקי 28 בספטמבר 2010

תענוג. איזה עושר תרבותי.

משה לין 28 בספטמבר 2010

אחחח כמה שהייתי נותן כדי שתהיה חנות כזאת גם בישראל

דובי מילר 28 בספטמבר 2010

משה – השאלה היא אם יש בכלל מקום לחנות כזו בארץ, שלא לדבר על ספרות עיברית בנושא ספורט שנראה שהיא מוקצית משהו.
ספורט זה עניין של תרבות וחינוך ואנחנו קצת רחוקים עדיין מזה, לצערי.
כתיבה על ספורט בכלל וספורט מוטורי בפרט נמצאת רובה באינטרנט וחלק קטן ממנה בעיתונות הכתובה . ספרים אמיתיים אפשר לספור על יד אחת.
בכול ביקור בחנות ספרים באחת מהרשתות בלונדון תוכל למצוא מדור שלם על ספורט ואפשר ללכת בו לאיבוד בכייף.
ואצלנו ?

אני יכול להציע את הספרייה בביתי, שכוללת הרבה ספרי ספורט, כהתחלה .

דורפן 28 בספטמבר 2010

רק חבל שלא רחוק משם, גם שם, סגרו את sportspages

סימנטוב 29 בספטמבר 2010

הכיף הגדול שנכנסים לחנות כזאת (או כל חנות שה"לקוחות" מכורים לעניין) זה הקארמה. הכל בא בטוב חולקים חוויות משתפים באינפומציה.
על איזה בית-המקדש אתה מדבר? אה כאן זה מקום מקריבים בו קורבנות… (סתם סתם enjoy)

red sox 29 בספטמבר 2010

בוקי צלאל… איזה שם מהעבר :-)
עדיין עם זקן וחיוך?

דובי מילר 29 בספטמבר 2010

יעקב צלאל כבר בלי זקן,החיוך עדיין קיים וגם הרבה ידע מוטורי.

לגבי בית המקדש – אנפילד !!!

Comments closed