ניצחנו

בסופו של דבר, הכל מסתכם ברגע אחד קטן, על המדרגה העליונה של הפודיום, זו שכתובה עליה הספרה-1 וכולם כל כך משתוקקים לטפס לשם, באופן ראוי כמובן, ולקבל את הגביע הנכסף, זה הכל ושאף אחד לא יגיד אחרת.

12079700_10207529480532170_3647377170730017608_n

לא, בענייני ריצה אני לא תחרותי בכלל, התוצאה והמיקום לא מעניינים אותי, רק ההנאה מעצם הריצה, אבל כאשר העניינים עוברים לספורט מוטורי, למירוצי מכוניות, אני כבר אדם אחר לחלוטין, אדם שעושה את המקסימום בכדי להשיג את התוצאה הטובה ביותר שניתן להשיג, לנצח.

בשנים האחרונות, כתבתי על זה כבר מספר פעמים, אני יושב בכסא הימני בסובארו אימפרזה של צוות "דרך השטח" ומנווט בכייף והנאה גדולים לצידו של ניר (בן ארי, למי שלא מכיר). הגענו למצב של הבנה עיוורת ממש בתוך הרכב, התאמה שכזו שקצת קשה להסביר אותה במילים, התאמה שהביאה לאורך השנים לא מעט גביעים והישגים.

לפני מעט יותר מחודש אני חושב הודיע לי ניר שהשנה אני לא מנווט לו אלא לאייל, הבן שלו, לאחר שנייה של שתיקה הוא גם סיפר לי "על הדרך" על תאונת דרכים שעבר שתמנע ממנו בתקופה הקרובה להתחרות ולכן השינוי המתבקש. לקחתי הרבה אויר לאחר הבהלה הראשונה וכמובן שהסכמתי, בכל זאת, את אייל אני מכיר טוב, הוא זה שדואג לסובארו שלנו במהלך כל מירוץ ומתחרה בכל מירוץ כאשר האפשרות קיימת (וכן, גם לו יש כבר גביעים בזכות עצמו).

לא הספקתי לשבת לצידו של אייל במכונית ראלי במהלך תחרות אף פעם (אימון של 10 דק' לפני הרבה שנים, לצורכי כיוונון הרכב לא נחשב) אבל לא דאגתי לרגע, בכל זאת, הגנים של ניר זורמים שם. נפגשנו לנו על אספרסו קצר במהלך ראש השנה, רק בכדי לתאם דברים, לראות שאנחנו מדברים את אותה השפה וכמובן לארגן ולתכנן הכל לקראת הראלי הקרוב.

לאחר השבתה ארוכה, ארוכה מדי, מירוץ מס-2 באליפות של 2015 התקרב והיינו חייבים להתאפס (במירוץ הראשון לעונה, ניר ואני סיימנו במקום ה-3), הקפה לא הספיק להתקרר והדם החל לזרום מהר בגוף, ההתרגשות החלה כבר אז. בנוסף לשיחה שלנו הוצאתי את הציוד לאיוורור מהארון, הגיע הזמן.

בוקר יום רביעי, אפילו השמש לא התעוררה עדיין ואנחנו כבר בדרך לבקעת הירדן, לכיוון מושב מכורה, שם עתיד להתקיים הראלי וככל שמתקרבים לכיוון עוד ועוד מתחרים נאספים לשיירה, מחזה צבעוני ויפה. לכל מי שתוהה למה זה כל כך רחוק (כמו שנשאלתי) זה רק במרחק 45-50 דק נסיעה מהמרכז, חבל ארץ קסום, נופים מדהימים ושטחים בלתי נגמרים שמאפשרים לנו לקיים שם תחרויות, בתמיכת המועצה האזורית של בקעת הירדן, אז מה רע..?

מגיעים, פורקים ציוד, בדיקות אחרונות, עוד שלוק של מים, ביס מחטיף אנרגיה, בינתיים גם הסובארו עברה את הבדיקות שלה והכל מוכן. יוצאים לסיבוב הכרות שבו אנחנו רושמים את ה-notes, אותן הערות שאני אמור להקריא לאייל במהלך המירוץ, השפה הפנימית שלנו שאמורה להביא אותנו בשלום והכי מהר שאפשר לקו הסיום.

מתגלגלים לאט על השביל, מעכלים אותו, רושמים, מדברים ומהר מאד אני מבין שאנחנו מדברים בקלילות את אותה השפה, ההרגשה נהדרת, רק שיתחיל האקשן.

קצב התנהלות האירוע עצמו היה "קצת" יותר איטי משחשבנו, קצת איטי יותר מהמתוכנן, גורם לזיעה מיותרת, כי בכל זאת, חם בתוך החליפה הזו, עם הקסדה על הראש, בתוך מכונת מירוצים אדירה שכזו, ללא מזגן, חם בבקעה ואנחנו מגירים הרבה זיעה, שומרים על ריכוז.

נעמדים ע קו הזינוק, השעון סופר את עצמו לאחור, 10, 5, 4, 3, 2, 1, בום והסובארו עפה לאחר דריכה כבדה של אייל על הדוושה הימנית, אני מקריא, ואייך מרקיד, אני מדגיש וחוזר ואומר לפעמים ואייל אומר ליפנית בדיוק לאן הוא רוצה שהיא תלך, הכל דופק כמו שצריך, החול נמחץ תחת הצמיגים, האבנים מכות מלמטה ובקו הסיום השעון גורם לנו לחיוך גדול והרבה אופטימיות.

דרך ניהול הראלי שלה ברורה לנו מאד, מודעים למצבנו, למצבם של אחרים, הכל כמו שצריך. לאחר שני קטעים אנחנו מובילים כבר את התחרות ולקראת הקטע השלישי ותוך כדי נסיעה לקו הזינוק אנחנו מסכימים על המשך הדרך שלנו בראלי, בידיעה שאנחנו עושים נכון. מסיימים גם אותו, את הקטע השלישי. נותרו עוד שלושה קטעים קצרים וזהו.

ההפוגות הארוכות, ארוכות מדי בלוח הזמנים, מורטות עצבים ובעיקר מתישות. עוד ועוד מים לגוף, אני לא אוכל באמצע מירוץ, זה לא נוח בבטן, מקפיד על הכנסת נוזלים פנימה בכדי למנוע התייבשות. לא מדדנו אף פעם טמפרטורה בתוך ברכב ובכל זאת, תאמינו לי, חם, חם מאד, יוצאים מהרכב רטובים לחלוטין.

12047096_10207529480132160_3316867714474545950_n

עכשיו מתחילים הקטעים הקצרים, ארגז חול זו הגדרה יפה לנעשה שם, אבל התנאים זהים לכולם ולנו נותר רק להמשיך לשמור על קצב, לתת בגז וכמובן לא לגרום נזק מיותר לרכב.

מסיימים את שלושת הקטעים הללו ומזל שיש לי קסדה, אחרת החיוך היה עף החוצה, אבל אנחנו יודעים שחייבים להמשיך ולשמור על ריכוז, עדיין יש את תחרות הראלי-ספרינט. בראלי, הזמן המצטבר של כל האירוע הוא הקובע את הצוות המנצח, בראלי-ספרינט, הזמן המהיר ביותר רק בקטע הקצר שנבחר, סוג של אתגר אחר של דיוק ומהירות.

נותרו עוד 2 קטעים, אייל משנה מעט גישה ושיטת נהיגה, תוקף יותר, בולם מאוחר יותר והשעון..? השעון אומר את שלו, הזמן הולך ומשתפר עד שבקטע האחרון אנחנו מבינים שאנחנו בתמונת פודיום נוספת…

מסיימים בחיוך גדול את האירוע, רק בכדי להמתין שעה או יותר, מי סופר כבר, עד שיחושבו כל הזמנים, יעובדו כמו שצריך בכדי להגיע לתוצאות הסופיות בהחלט.

אז מה היה לנו? בראלי מכורה מס-2, הסיבוב השני של אליפות ישראל בראלי סיימנו במקום ה-1!!! מבחינתנו זה היה ראלי מושלם, אייל נהג נהדר, חלק, ללא טעויות וללא סיכונים מיותרים. הרכב, סובארו אימפרזה טורבו סיים את הראלי הזה בצורה מרשימה, סלעים, אבנים, חול ואבק כאילו לא השפיעו, רק גרגורי הנעה והנאה שמענו.

הבונוס הגדול, מקום-3 במירוץ הראלי-ספרינט, הסיבוב הראשון של אליפות הראלי-ספרינט שלנו, מה שאומר שהיינו לא רק עקביים אלא גם מהירים ומה צריך יותר מזה.

ואי אפשר לסכם כתיבה כזו ואירוע כזה ללא קצת תודות, אז בראש ובראשונה לאייל, שישב לשמאלי ועשה את הכל נכון, פשוט עשה הכל נכון ובשקט גמור (ולמי שתוהה איך אפשר להיכנס לרכב ולנווט לנהג שלא ישבתי לידו אף פעם, כשנפגשנו, אמרתי לאייל שבשנייה הראשונה ארגיש אם נוח לי, אם הוא מקשיב או לא..הוא הקשיב) ל-ניר, מי שבדרך כלל לצידי והפעם ניהל את ענייני הצוות, הכין לנו מכונית לתפארת ואני שמח שבסיום היום הבאנו לו גם גאווה. לטל, זיו, לירון ויוסף שדאגו לכל מחסורנו במהלך היום הארוך מדי הזה, למים, לאוכל, לחבר אותי לקשר ברכב בכל פעם שביקשתי ומה לא בעצם. אגב, למי שלא מבין, כולם בני משפחה אחת, משפחת בן-ארי ואני גאה להיות חלק ממנה על כל המשתמע מכך.

נתראה במירוץ הבא, בעוד חודש.

התמונות בפוסט צולמו על ידי יוני, הצלם הכי תותח שיש, שמגיע לכל מירוץ ומתעד את כולם בדרך שלו, אתם מוזמנים להיכנס לדף שלו ולראות את שאר התמונות כמובן ויש הרבה מה לראות.

גביע העולם: סיבובים 6-5
למה אנגליה לא

24 Comments

D! פה ועכשיו 1 באוקטובר 2015

מזל טוב

כיף לקרוא.

דובי מילר 1 באוקטובר 2015

תודה

פאקו 1 באוקטובר 2015

כל הכבוד דובי, באמת כיף לקרוא. בתמונה זה אתה שמניף את הגביע?

דובי מילר 1 באוקטובר 2015

כן, זה אני, עם הסרבל השחור…

ריצ'י מקאו 1 באוקטובר 2015

כל הכבוד! כתוב מעניין.

צור שפי 1 באוקטובר 2015

כל הכבוד על ההשג וגם על הכתיבה. כמי שלא מכיר בכלל את התחום הפוסט עושה לי חשק לדעת יותר אז הנה מטח שאלות:
האם יש משהו כמו עונת מרוצים? אם כן כמה מרוצים היא כוללת? האם יש מועדים קבועים על לוח השנה? האם כמו בפורמולה התוצאות נצברות ובסוף העונה מוכרז הצוות המנצח או שכל מירוץ הוא לעצמו? כמה זמן בערך נמשך במצטבר מירוץ כזה וכמה זמן נמשך קטע בודד? מי מארגן את כל העסק? כמה מכוניות מתחרות? כמה חברים יש בכל צוות (כולל עוזרים)? מה התפקיד של העוזרים בקטע הטכני? האם אלו מכוניות שעברו הסבה משמעותית מרכב רגיל? בשקלת פעם בתחילת מירוץ ובסיומו כדי לדעת כמה ירדת במשקל?
מצטער על ההתנפלות…

דובי מילר 1 באוקטובר 2015

טוב, אז ככה…
מכיוון שהספורט המוטורי בארץ היה תקוע במשך זמן רב ומתגלגל לאט לאט, הסיבוב הראשון של עונת הראלי היה בפברואר ורק עכשיו היה מירוץ מספר-2.
עד סוף העונה צפויים עוד 3 מירוצים- הקרוב בסוף אוקטובר.
בסיום העונה יוכתרו כמובן הצוותים המנצחים.

הקטגוריות הרשמיות בראלי (ובראלי-ספרינט)-
קבוצה-N- שזו הקטגוריה שבה אני מתחרה, מכוניות מייצור סדרתי, כפולות הנעה ומנועים עד 2 ליטר מוגדשי טורבו, הספקים של עד כ-250 כוחות סוס. השינויים והשיפורים במכוניות הללו מותרים בהגבלות מסויימות הכוללות שינויי מתלים וברקסים בעיקר, במנוע לא נוגעים.
בין המכוניות בקטגוריה ניתן למצוא דגמים משנתונים שונים של סובארו אימפרזה טורבו וסובארו B3 טורבו וכמובן מיצובישי לנסר אבולושן.
קבוצה WRX CUP- קטגוריה שנפתחה בארץ ומטרתה לשמור על מכוניות מוגבלות שיפורים מטעמים כלכליים. המכוניות בקטגוריה זו הן סובארו אימפרזה wrx לגווניה השונים.
קבוצת 2×4- מכוניות "קטנות" בנפחי מנוע עד 1600 סמ"ק והנעה דו-גלגלית.

כל המכוניות היו בעבר מכוניות כביש רגילות ועברו בנייה מחודשת על פי תקנון מוגדר ועברו תקינה ורישוי של משרד הספורט. בנוסף, לפני כל מירוץ הן נבדקות בטיחותית. לא ניתן להשתתף במירוץ ללא בדיקה טכנית.

מירוץ ראלי מתקיים על פני מספר קטעים בני מספר קילומטרים והזמן המצטבר נחשב לתוצאה בסיום. אתמול הקטע הארוך מנה 7.5 קמ לערך והקצר 3 קמ, על כל אחד מהם עברנו 3 פעמים. הזמן שלנו בסיום המירוץ היה 28 דק'. הזמן הממוצע לקטע הארוך היה 6 דק ו-6 שניות ובקטע הקצר קבענו זמן של 3 דק'. התוואי היה שונה לחלוטין (בראשון- סלעי ונוקשה יותר, בשני הרבה יותר חולי) .

בסיום כל קטע או שניים, תלוי בהחלטת המארגן, נכנסים לחניית טיפול ברכב- בדיקה כללית קצרה, תדלוק לפעמים וכו', חנייה כזו היא בין 20 ל-40 דק', על פי לוח זמנים מוגדר מראש, הניתן לשינוי בהתאם להחלטת מנהל המירוץ.
לכל צוות מתחרה יש את הצוות הטכני שלו, אין הגבלה על כמות האנשים, לנו היו 5 אתמול (ולשמחתנו היו מובטלים רוב הזמן).

לגבי המשקל שלי- לא נשקלתי…מעניין באמת לעשות את זה פעם, מעריך, רק על פי הרטיבות של החליפה וגרב הפנים שמתחת לקסדה שהורדתי משהו כמו 2 ק"ג, בעיקר נוזלים כמובן. בתוך המכונית חם מאד במהלך המירוץ.

מקווה שעניתי על הכל ואם לא….קדימה, אפשר עוד בכייף

צור שפי 2 באוקטובר 2015

תודה דובי. מעניין ועבורי גם מחדש.

צור שפי 2 באוקטובר 2015

ובקריאה נוספת – מה מצב הספורט המוטורי בארץ כרגע? אתה כותב שהיה תקוע הרבה זמן ומתעורר לאט, מה הכוונה? האם יש איזה צוואר בקבוק בירוקרטי?

דובי מילר 3 באוקטובר 2015

בעיקרון נראה שהבעיות נפתרו.
ב-30/10 ראלי נוסף
לפני כן מירוץ דראג וראלי-רייד, נראה שיש כיוון חיובי גם עם הגימקאנות.
נותר לקוות…

cookie-monster 1 באוקטובר 2015

נחמד! יצא לי לראות ביוטיוב קצת ראלי פה ושם… אבל אכשהוא זה נראה לי מוזר לצפות בכזה דבר ביוטיוב בדיעבד… זה משהו שצריך לראות בליייב

ראלי זה לא הספורט המוטורי הכי נצפה – פיזית ? (לא בטלוויזיה)
תמיד תהית כמה האנשים שהולכים לצפות בראלי ופשוט נעמדים מול איזה סיבוב על הדרך – ובעצם רואים רק את החלק הזה במרוץ – נהנים מהצפיה

יש לראלי בארץ הרבה צופים ?

מזל טוב !

דובי מילר 1 באוקטובר 2015

אין ספק שלראות ראלי "על אמת" זה משהו אחר, מכיוון שממש רואים ומרגישים את המכוניות מתנהגות, מרעישות, מחליקות, בולמות ומאיצות, זה כייף לראות מקרוב.
בעולם מגיעים הרבה מאד אנשים לצפות בחלק מהקטעים, הנגישות של הראלי יחסית גדולה בספורט מוטורי, בטח שיחסית לפורמולה-1 או כל מירוץ מסלול אחר, מה גם שבראלי ניתן בשטח הכינוס ממש לגשת ולהסתובב בין המכוניות ואפילו להציץ פנימה (ויעידו הילדים שהגיעו לראות ופתחתי להם את הדלת בכדי שיראו מה קורה בפנים..).
גם לפני הזינוק לכל קטע הצוותים מגיעים מספר דקות קודם ונעמדים שם בתור ארוך, גם שם ניתן לגשת ו"לגעת" ברכב ולדבר עם הצוותים, אתמול היתה לי פגישה לפני הזינוק לקטע ה-3 עם 2 חיילים שהיו בסיור בבקעה וקפצו לראות, הצטלמו ונהנו…

האמת שאין לי ממש מושג כמה אנשים הגיעו אתמול, הייתי מרוכז במירוץ עצמו…אבל היו אנשים על הגבעות מסביב.
יש בפייסבוק, שלי, ושל יוני הצלם, הרבה תמונות שממחישות את האוירה שהיתה, היה כייף.
אחד היתרונות בראלי זה שמכיוון שאין עימות ישיר, מגע, בין המכוניות, למעשה נשמרת אוירה טובה בין המתחרים. בין קטע לקטע יושבים יחד, צוחקים ומרכלים.

פרסום לגבי כל מירוץ יש בפייסבוק- גם בשלי ובשל שאר המתחרים וכמובן בפייסבוק של האמרגן וההתאחדות שלנו.
הראלי הבא מתוכנן גם הוא באיזור בקעת הירדן ל-30 באוקטובר, אתם מוזמנים

cookie-monster 2 באוקטובר 2015

תודה :)

מאשקה 1 באוקטובר 2015

תודה לך וכל הכבוד !!!

D! פה ועכשיו 1 באוקטובר 2015

תודה על כל התשובות בתגובות

מסוגי הספורט שלרבים מאיתנו אין כלכך הכרות איתם.

סימנטוב 2 באוקטובר 2015

כל הכבוד!! איזה יופי! ראיתי גם בפייסבוק

יניב פרנקו 2 באוקטובר 2015

מברוק ושאלה – האם מדובר באמת בן ארי ממושב חניאל ?

יניב פרנקו 2 באוקטובר 2015

באמת = באיל

דובי מילר 2 באוקטובר 2015

כמובן.
אייל בן-ארי מחניאל, מטר מהבית שלי…

יניב פרנקו 2 באוקטובר 2015

גדול ! אני זוכר את איל עוד כשהיה באמת פספוס.
תן לו חיבוק בשמי.

מאיפה אתה ?

ששון 2 באוקטובר 2015

דובי, ברכות!
ברשותך שאלת בור בתחום. מה תפקיד הנווט בסיפור? הנהג לא רואה שיש פניה?

shohat 2 באוקטובר 2015

דובי כל הכבוד! שמח בשבילך על ההישג הנהדר ועל ההתרגשות והיה מעניין לקרוא את הסיכום היפה

אלכס דוקורסקי 4 באוקטובר 2015

דובי, נהניתי גם לקרוא. כל הכבוד על ההישג.

Comments closed