סינדרלה-מן

אני אוהב סרטי איגרוף, יש בהם משהו מיוחד שגורם לך לרצות לשים כפפות עור על הידיים ולעמוד מול שק ממולא ולהתחיל לחבוט בו עד שנשמתו יוצאת או עד שמתפרקות האצבעות. אז נכון, לא כל הסרטים כאלו אבל השבוע בין ריצה לעוד ריצה נתקלתי במקרה באחד כזה ונשביתי, סינדרלה-מן.

cinderellaman_wideweb__430x241

השנים היו שנות המשבר הכלכלי הגדול בארה"ב, איפשהו באזור 1929 או אולי לפני כן מתחיל הסרט והדמות של ראסל קרואו משכנעת, לפחות אותי, כבר מהטייק הראשון. אז אולי זו לא חוכמה מולי, קל לשכנע ולרגש אותי בסרטים, בטח שכאלו, אבל הוא עושה את זה נהדר, נכנס לדמותו של ג'ים בראדוק.

מודה שלא שמעתי עליו אף פעם וזאת למרות שאני די אוהב איגרוף מהדור הישן, הוא נעלם איפשהו בתוך המשקל הכבד, נשאר בצל של אחרים שהצליחו להישאר בזכרונות שלי וחבל, הוא הסיפור האמיתי מבחינתי.

אדם שנכנס לזירה לקרב של חייו, לקרב הכי אמיתי שיש, בכדי להביא מעט אוכל לילדים שלך, לחמם מעט את הבית בשביל דולרים זעומים, בשביל ההישרדות שלו, אדם כזה הוא לוחם אמיתי. אני לא יודע כמה גדול הוא היה בתור מתאגרף אבל הוא בהחלט היה לוחם גדול, אחד שנכנס לזירה ואין לו מה להפסיד, שם את הכל שם.

כשקרואו-בראדוק נכנס למכון להתאמן, אפשר בדימיון, שלי לפחות, להרגיש את הריח של הזיעה מתערבב עם עשן הסיגריות ובאחת מהסצנות החזקות בסרט, הוא מתכונן לקרב, דקות או שניות לפניו הוא מקבל צלחת עם בשר קצוץ לאכול לאחר שלא אכל יום או יותר והוא פשוט, מסתכל ימינה ושמאלה וכשאין אף אחד, מסתער עם הפה לתוך הצלחת, לועס ובולע, הנשימה נעצרת, זה אדם רעב שיעלה וילחם על חייו בשביל מעט אוכל.

james-braddock-cinderella-man

בראדוק עצמו החל קריירת איגרוף, ניצח והתקדם אך בשלב מסויים הקריירה שלו נתקעה, הוא שבר את היד ונאלץ להרוויח את לחמו כפועל בנמל, סוור, להעמיס משטחים שפורקו מאניות. את השרירים קיבל שם ולא באימוני משקולות במכון.

את מעט הכסף שהרוויח שם הביא הביתה לאישה והילדים בכדי שתישאר להם קורת גג בזמן שאחרים עזבו את הבתים ועברו לערי אוהלים בסנטרל-פארק. ללא חשמל וגז לחימום הוא חזר, מבוגר ולא בכושר אמיתי, אל זירת האיגרוף לנסות ולהרוויח מעט לחם כמתאגרף מחליף וזה הצליח מעבר למשוער.

במשך זמן מה הצליח וניצח בראדוק מתאגרפים אחרים, להפתעת כולם וטיפס במעלה הדירוג, זוכה בזכות זה ב"עונג" המפוקפק להיכנס לזירה עם אלוף העולם דאז מקס בר. אף אחד לא חשב או הימר על בראדוק בקרב הזה, כולם היו בטוחים שישמש בשר-תותחים ובטח שלא יזיק מעמד עד הגונג של הסיבוב הראשון.

אז לא רק שהוא החזיק עד סוף הסיבוב, הוא זכה לראות את הדוגמנית עם הביקיני והשלט מניפה את המספר-15 וגם שמע את הגונג המבשר את סיומו של הקרב, קרב עקוב מדם, קרב שהפך למלחמה של ממש בין אלוף העולם המכהן לבין מי שכאילו הגיע לשם במקרה. בסיבוב האחרון הוא שלט, חבט והרביץ כאילו רק החל את הקרב ובסיום לקהל לא היה ספק מי המנצח האמיתי, גם לשופטים לו. האליפות הייתה שלו, שייכת לו.

הוא זכה באליפות העולם, נכנס אל דפי ההיסטוריה וגם הצליח להרוויח מזה כסף שסידר לו קצת את החיים, אבל פני כן, בעוד קטע חזק בסרט מגיע קרואו-בראדוק אל מועדון הגברים, אלו שמנהלים את עולם האיגרוף, מסיר את הכובע הבלוי מראשו ובנאום תחנונים שקט, עם עיניים כבויות, הוא מבקש מהם מעט כסף בכדי שיוכל לחמם את הבית, שלילדים שלו יהיה איפה לחיות, קורע לב. עד כמה נמוך מוכן אדם לרדת, להשפיל את כבודו בעבור מעט חיים…רק אדם שנלחם על חייו, באמת.

ברדאדוק הפסיד את אליפות העולם לג'ו לואיס וזכה למחמאות רבות מהמפציץ החום שאמר שהוא האדם האמיץ ביותר מולו נלחם אי-פעם. אין ספק שהיה אמיץ כי לאחר הקרבות על חייו בזירה נלחם בראדוק גם במלחמת העולם שפרצה, חזר משם בשלום וחי את חייו בשקט ובצניעות האופיינית לו (מישהו אמר מייוות'ר..? ) עד ליום מותו.

יש משהו מאד משכנע במשחק של ראסל קרואו בין אם זה ב"סינדרלה-מן", הלוחם שהגיע משום מקום וכבש את זירת האיגרוף ובין אם זה בגלדיאטור בקוליסאום הרומאי. גם שם וגם שם הקרב האמיתי על החיים עושה את העבודה.

בסיום הסרט רצתי לגוגל בכדי ללמוד מעט יותר על ג'יימס בראדוק ולכם אני ממליץ לראות את הסרט, להתרווח מול הטלביזיה או המחשב, להירגע ולנסות להיכנס לאוירה של המדיסון-סקוואר גרדן הישן, עפוף עשן סיגרים שמתערבב עם ריחות של זיעה ו-ויסקי, צעקות נלהבות מהקהל ורעש הגונג הזה שמודיע על תחילת עוד סיבוב בקרב על החיים של בראדוק.

איפה זידאן?
העתיד כבר כאן

16 Comments

מתן גילור 14 בנובמבר 2015

תודה דובי.
סרט מעולה שראיתי כבר כמה פעמים, למרות שקצת חורה לי האופן בו הוצג מקס בר, כשממה שקראתי, מחוץ לזירה, מדובר על אדם שונה לגמרי.
בכלל, קרואו הוא השמן והסולת של שחקני הקולנוע. בתור ג'יימס בראדוק הוא מרגש, אבל דווקא בתור ג'ון נאש (אם נשתמש במונחים מעולם האגרוף) הוא מפיל לקרשים.

דובי מילר 14 בנובמבר 2015

למקס בר התוודעתי בעיקר בגלל היותו מתאגרף יהודי ובכך שנהג להתאגרף על פי המסופר עם מגן דוד רקום על מכנסיו, נקודה שאליה לא התייחסו כלל בסרט וטוב שכך, המיקוד היה על בראדוק.
לא מכיר את האישיות מחוץ-לזירה שלו אבל מניח שמכיוון שמדובר בסרט ניסו להקצין את המצב בין השניים, גיבור ואנטי-גיבור, לא שבראדוק היה זקוק לזה מבחינתי בסרט הזה.

מה שכן, ראיתי אותו, את הסרט, כבר פעמיים בימים האחרונים, מה שמאד גרם לי לרצות לראות את "רוקי" הראשון שוב…

ניינר / ווריור 14 בנובמבר 2015

מקס בר לא היה יהודי. מגן הדוד היה תעלול שיווקי

דובי מילר 14 בנובמבר 2015

לא יודע, בכל מקום מאוזכר שהוא היה יהודי…

אודי 14 בנובמבר 2015

אבא שלו היה חצי יהודי, חצי לותרני. אימא שלו פרוטסטנטית

פאקו 15 בנובמבר 2015

נכון מאד. אחד הדברים הכי הזויים היה הקרב שלו נגד שמלינג, אותו פמפמו כקרב של "היהודי נגד הנאצי". זאת, בעוד בר עצמו היה רחוק מהיהדות כמרחק מזרח ומערב, ולעומתו שמלינג התנגד למשטר הנאצי ואף סייע ליהודים בכמה הזדמנויות.
ולגבי איך שבר מצוייר בסרט (האהוב גם עליי מאד): בקטעי האקסטרה של הדי וי די הזה (אח די וי די, איזה נוסטלגיה), מופיעים קטעים ארוכים מהקרב, בהם נראה בר כמנסה ללעוג לבראדוק במהלך הקרב, כולל העמדת פנים כאילו הוא נופל. לא יודע איך בר היה כאדם במציאות, אבל לפחות לפי הקרב הזה, נראה שהוא הרוויח את זה.

אלכס דוקורסקי 14 בנובמבר 2015

דובי, תודה רבה על הסקירה וההמלצה.
בהחלט גרמת לי לרצות לצפות בסרט.

דובי מילר 14 בנובמבר 2015

בכייף.
נדמה לי שהסרט עדיין ב-yes

פה איתמר 14 בנובמבר 2015

תודה דובי, נהניתי מאוד לקרוא.

דובי מילר 14 בנובמבר 2015

בבקשה

אודי 14 בנובמבר 2015

יש ענפי ספורט שלא מעובדים יפה לסרטים. בכדורגל זה תמיד נראה מגוחך. בפוטבול ובייסבול לרוב זה טוב. באיגרוף זה מדהים, אלא אם כן הסרט מטומטם לגמרי

דובי מילר 15 בנובמבר 2015

ואולי זה קשור לספורט אמריקאי מול שאר העולם..?
לא חשבתי על זה ככה…

דמוסתנס 14 בנובמבר 2015

קרואו אחד האהובים עלי, לפי דעתי המאסטר פיס שלו היא ב "עלובי החיים".

יש בו אוטנטיות נדירה.

פאקו 15 בנובמבר 2015

אכן שחקן מצויין. לעלובי החיים פחות התחברתי, אבל הוא בהחלט שחקן שנותן תחושה של אחד שמשאיר הכל על הסט.

דניאל 17 בנובמבר 2015

נהנתי לקרוא, תודה .סרט שמאוד ריגש אותי .
יש למישהו עוד סרטי ספורט מומלצים ?

איציק 19 בנובמבר 2015

הי
סרט מצוין.
הבחור גיבור אמיתי.
האמריקאים תמיד אוהבים לעשות סרטים על הצלחות לצאת מהבוץ שהכלכלה האמריקאית הקפיטליסטית גורמת. יש סרט כזה גם עם וויל סמית.
מצד אחד זה יפה כי תמיד צריך להמשיך להאמין , ולעבוד קשה,כדי שתוכל להצליח בשביל היקרים לך.
מצד שני זה מסתיר את כל אלו, וזה הרוב, שנאבדים ונמחקים בין תוכניות כלכלה מרושעות.

Comments closed