כדורגל פשוט

שעת בוקר, השמש החורפית החליטה לא לשקר ומתנדבת קצת לחמם אותי, בין אינטרוול אחד של ריצה לאחר, לוקח הרבה אויר, מרגיע את הנשימה, הזיעה מטפטפת ואז אני מגלה שהעיניים שלי התבייטו על חצר בית הספר הסמוך, על החצר החולית שלו שבה ילדים בכיתה א' משחקים כדורגל ברצינות ותמימות שמחזירה אותי אחורה בזמן.

Pendel024

כשהייתי קטן כל מקום אפשרי שימש לי כמגרש כדורגל. זה יכול להיות היה הדשא שבחזית הבית וההורים שלי יודעים כמה תריסים נשברו בגללי…מול הבית (שכבר לא קיים) היה מגרש חול גדול שם היינו משחקים "נגד"…ככה היינו קוראים למשחק הקבוע שלנו נגד ילדים מהשכונה הסמוכה, טוב לא בדיוק שכונה, 2 רחובות מאיתנו.

כמו בכל הסיפורים, הכדור היה כדור עור פשוט, משופשף והשערים היו בדרך כלל אבנים. לפעמים השקענו וסימנו על האדמה קוים בחול שתחמו את המגרש, היו סימון לרחבות השער, אבל בעיקר אהבנו לשחק. היינו מתחלקים לשתי קבוצות ושפוט משחקים עד שנגמר הכוח או עד שמישהו היה חייב ללכת והכל היה מתפרק, חושך או גשם לא היו תירוץ.

כדורגל פשוט, 5 נגד 5 או משהו כזה, מנסים שהקבוצות יהיו שוות פחות או יותר. הייתי משתדל תמיד ללבוש חולצה אדומה עם הספרה-7 על הגב…של מי ? קני דלגליש כמובן, הוא היה מס'-1 מבחינתי ונשאר כזה. הייתי בליברפול לפניו ויכולתי להגיד שהמספר הזה של קיגן אבל הלב הלך עם קני.

האהבה שלי לכדורגל הזה, הפשוט המשיכה עם השידור הקבוע של הכדורגל האנגלי בימי חמישי בערב ב"משחק השבוע" וכאשר הכדור הלבן שסימן את אות הפתיחה החל להסתובב אני נכנסתי לכוננות.

זה נמשך עם חיבה ענקית לחוברת, המגזין "פנדל" עם הכתבות ובעיקר עם פוסטר סוף החוברת שהיה בדרך כלל של קבוצה אנגלית כזו או אחרת.

יום אחד, מעט לפני חופשת הקיץ יצאנו במסגרת בית ספר לשיעורי שחייה בבריכה של מושב לידנו ומכיוון שלשחות ידעתי פטרו אותי מכל הבלגן שהיה שם, אז אחרי שהייתי נהנה קצת במים נהגתי לגשת לקיוסק בבריכה ופתאום גיליתי אוצר, חבילות מסטיק בצורת סיגריות אבל הן היו רק התירוץ, יחד איתן הגיעה מדבקה של שחקן כדורגל מהליגה האנגלית. מיותר לציין שהפכתי לצרכן אדוק של הדבר הזה.

עם המדבקות הייתי מפליג בחלומות לעבר הליגה האנגלית, בניתי הרכבים מוזרים, עשיתי משחקים וחילופים כשהשטיח בבית שימש פעם אחת אנפילד ופעם וומבלי, לעתים זה היה מיין-רואד או כל מקדש כדורגל אחר שהספקתי ללמוד את שמו ולשנן. משום מה לא זכיתי לקבל אף פעם שחקן של ליברפול וכיכבו אצלי פיטר בארנס, ויו אנדרסון וארצ'י גמיל, עד כמה שאני זוכר.

"חיידק" הכדורגל "הפשוט" לקח אותי, כבר שהייתי מבוגר יותר, בזמן טיול בלונדון, למשחק אמצע שבוע קפוא בשכונת high barnet. הגענו 5 דקות לאחר פתיחת המשחק, לאחר נסיעה לא נגמרת ברכבת ששכחה שהיתה אמורה להיות תחתית, עד כדי כך התרחקנו. הסדרן בכניסה אמר שהשערים סגורים והוביל אותנו אחר כבוד דרך…חדרי ההלבשה של הקבוצה האורחת, חתכנו על הדשא בסמוך לדגל הקרן ועלינו ליציע הקרוב, נהדר. גם הנקניקייה עם החרדל והבצל השרוף היתה כזו.

צלצול פעמון בית הספר מחזיר אותי באחת למציאות (מי שם את "דוגית שטה מפרשיה שניים…בתור צלצול? ) הילדים מנסים בעיטה אחרונה במשחק שלהם ורצים לכיתה ואני, אני מתנתק מהמחשבות והזכרונות ויוצא לאינטרוול נוסף.

ג'ורדי חוגג את יום האמנספציה בהחתמת בוס
אנשי ההר

14 Comments

א ח 4 בינואר 2016

נפלא…
העתקתי את התמונה של פנדל לטלפון….( שני ניגודים בזמן)

אלון 4 בינואר 2016

גדול. כ"כ מתחבר!

Matipool 4 בינואר 2016

דובי – ריגשת .
חלק מהדברים שכתבת זה ממש אני ( בני אותו גיל בערך , כדורגל בכל מקום ובכל מצב כילד וכנער , ליברפול הגדולה של קיגן , דלגליש וראש ) . הנוסטלגיה חונקת .

אלכס דוקורסקי 4 בינואר 2016

נהדר, דובי

סמובר 4 בינואר 2016

קודם כל כתיבה יפהפיה.. אני מתאר לעצמי שתיארת ילדות של לא מעט מהקוראים כאן.

שנית, באופן הזוי לחלוטין נזכרתי היום בבוקר בשם אליהו עופר.. כמובן שכל העבודה החשובה שהייתה לי, היתה צריכה לחכות בצד עד שאני אסיים לעשות מחקר אינטרנטי מקיף אודות אליהו עופר. באופן תמוה נתקלתי בדבר הזה:

https://www.youtube.com/watch?v=7CRU_RB_rRM

מעבר לזה שהוידאו עצמו משעשע, מה שמוזר זה שלמרות שברור שהוא צולם בשנים האחרונות ב – 0:27 שניות אפשר לראות סוסיתא נוסעת מאחורה. בקיצור, בב"ש כמו בב"ש…

bhr 5 בינואר 2016

http://sports.walla.co.il/category/3859
זה מתוך בראש ובראשונה אחת מתוכניות הספורט ה.
בהגשת שי נובלמן ועמי פזטל!
מומלץ.

שחר ע. 4 בינואר 2016

פוסט מקסים

shohat 4 בינואר 2016

יופי של פוסט דובי.

טל 5 בינואר 2016

אם אפשר – שאלה קטנה בנוגע לאינטרוואל

אתה רץ אינטרוול ועוצר לחלוטין למנוחה (בעמידה) או הליכה ? ואם כן – לכמה זמן ?
לי תמיד אמרו שכדאי לעבור לריצה קלילה למשך זמן המנוחה…

מה דעתך בנושא ?

shohat 5 בינואר 2016

אימון אינטרוואלים ("חזרות" או "הפוגות") הוא ביטוי גנרי שיכול להתייחס לסוגים רבים של אימונים.
המשותף לכולם הוא שילוב בין חזרות מהירות לבין התאוששות ביניהם. המטרות והדגשים לביצוע יכולים להשתנות באופן משמעותי בהתאם לסוג ומטרת האימון, השלב בתכנית האימונים, ועוד.
קצת היסטוריה, על קצה המזלג –
המקור היה אימון ה"פרטלק" ("משחקי מהירות" בשוודית) של הרצים/מאמנים הסקנדינבים של שנות ה-20 (פאבו נורמי נהג לבצע אימונים מסוג זה, אבל הקרדיט על המונח והצגת השיטה למאמן השוודי גוסטב הולמר). באימון זה ההחלפה לסירוגין בין ריצה בקצב מהיר לבין ריצה בקצב איטי לצורך התאוששות בוצעה באופן חופשי ולא שיטתי. חניכיו המפורסמים של הולמר היו גונדר האאג וארנה אנדרסן, שהורידו את שיא העולם למייל עד ל – 4:01.4 דק'
את אימון "האינטרוולים", השיטתי והנוקשה יותר, פיתח במקור המאמן הגרמני וולדמר גרשלר בסוף שנות ה-30 (גרשלר אימן בין השאר שיאני עולם ל-800מ', רודולף הארביג 1:46.6 ב- 1939 ורוג'ר מואנס הבלגי). הפורמט המקורי כלל חזרות מהירות מאד של 150 עד 400מ', ביניהן התאוששות מלאה של בערך 90 שניות במהלכה הדופק אמור לחזור ל – 120 פעימות לדקה, ואז יציאה לחזרה הבאה (אימון אנאירובי קלאסי לרצי בינוניות).
אמיל זאטופק ומאמנו מיהלי איגלוי חידשו אינטרפרטציה אחרת לגמרי. זאטופק היה מבצע ריצות רצופות שכללו אפילו 40-50 חזרות של 400 מטר בתוכן – דוג' קיצונית לצד ההפוך.
מרוג'ר באניסטר (ומאמנו פרנץ סטמפפל) העולם למד על אימוני חזרות כמו 10 כפול 400מ' עם 2 דק' בין החזרות (שוב, לרצי בינוניות).
ואפשר להמשיך ולהדגים אינטרפטציות שונות.
השאלה הרלוונטית לכן היא מה המטרה של האימון (פיסיולוגית), כיצד הוא משתלב בתכנית. בתוך הכותרת של "אימון אינטרוולים" יתכן משחק אינסופי בין משך כל חזרה, קצב/רמת מאמץ, משך התאוששות, האם אקטיבית או פאסיבית, קצב ריצת ההתאוששות (שעשוי להיות גם מהיר יחסית).
והתשובה הקצרה: עבור רץ חובב שמתאמן לריצות כביש (10 קילומטר ומעלה), בדרך כלל ההמלצה אכן תהיה לבצע ריצה קלה בין החזרות.

shohat 5 בינואר 2016

התשובה לטל.

טל 5 בינואר 2016

תודה רבה על ההתייחסות.

אם כבר מדברים על אינטרוולים לריצת 10 –
להבנתי לא צריך לרוץ אינטרוול של מעל 1200 מ'. מה דעתך על זה ?
מה האפקט של ספרינטים קצרים והאם שווה לבצע אותם (לדוגמא לרוץ 6 קמ' בקצב רגיל ולאחר מכן ספירנט של 100, מנוחה 100 וכך הלאה…) ? האם יש סוג אימון יותר אפקטיבי ?

אם אני מתכנן לרוץ חצי מרתון כדאי כבר לרוץ אינטרוול של מעל 2,000 (הכוונה 2,000 כפול 3)? האם נשמע הגיוני פחות או יותר ? :)

אני אמנם רץ חובבן אבל נמצא כבר בתחרויות 5 שנים (הזמן עובר מהר שנהנים) ורק לאחרונה הצלחתי לחזור ולרדת בריצת 10 ל-49 דקות אחרי שנה וחצי מחורבנות בהן הרגשתי וגם רצתי פחות טוב…

shohat 5 בינואר 2016

היי.
אתה שואל שאלות נקודתיות שקודמת להן תורה שלמה.
ראשית יש להבין את העקרונות: עקביות והתפתחות לאורך זמן (החלק המשמעותי ביותר של השיפור יבוא מכאן, כלומר הגדלה הדרגתית של היקף האימונים); מחזוריות (כל מחזור אימון יימשך כמה חודשים, תחילה ירחיב את הבסיס ומשם מעבר הדרגתי לאימונים ספציפיים, מהירים יותר. בכל שלב ישתנה התמהיל בין סוגי האימון, ישתנו הדגשים והקצבים, וסוף כל מחזור/תקופת תחרויות יש לחזור לאחור ולהתחיל שוב); ספציפיות (התאמת אימוני האיכות לשלב ההתקדמות של הרץ ולמירוץ המטרה. כל אימון איכות יבוא בתוך הקשר); פיצוי (התאוששות כתנאי לבניה מחדש והתקדמות).
סוגי האימון שציינת הם אפשריים אבל אף אחד מהם לא יסייע לך להתקדם באופן משמעותי כשהוא לבדו; אף אחד מהם לא חשוב יותר מה"ריצה חסרת התהילה" היומיומית, כהרגל, לאורך זמן.
לקריאה נוספת (כולל סוגי אימוני איכות) – http://bc-running.com/bcrunning/?cat=9

אגב, אם הפוגה בין אינטרוולים בעצירה מוחלטת מולידה פוסטים כמו הפוסט הזה של דובי – אני בעד, צריך לעדכן את תורת האימונים!

דובי מילר 6 בינואר 2016

חחחח
נחשון תודה.

לגבי האינטרוולים ובעיקר ההתאוששות, ממש כמו שנחשון אמר זה מאד תלוי בתכנית האימונים, השלב בתכנית ובעיקר המטרה.
מכיוון שאני לא איש של מהירויות בריצה ואין לי שאיפות לשפר מהירות, המטרה שונה ונועדה בעיקר לגוון לי אימונים ולנער מעט את השרירים.
הייד הררוב שלי באפריל- אולטרה ים לים.
ההתאוששות ברוב המקרים היא של 2 דקות בין אחד לשני ובדכ נעשית בריצה קלה או הליכה.
אני לא נוהג לדייק במיוחד ואוהב בשלב זה של האימונים פשוט ״להרגיש״ את הגוף ובעיקר להסדיר נשימה.
כל הריצה שלי עברה להיות מבוססת על ״להרגיש את הגוף״ בגלל אופי הריצות בהן אני רץ.

Comments closed