קל זה לא היה

גולת הכותרת סביב הסוף שבוע הזה, לפחות כפי שפורסם בהרבה מאד מקומות, היה כמובן מירוץ הראליקרוס שהתקיים בשבת לפני הצהריים, אבל עוד קודם לכן, בשישי בבוקר ובשבת "על הבוקר" אנחנו כבר הזענו בתוך האימפרזה במירוצי הראלי-ספרינט וקל זה לא היה.

13305071_10209317693836385_4734478345901482629_o

ההכנות לצמד מירוצים שכזה החלו עוד קודם, כרגיל, אבל ככל שהתקרב סוף השבוע ההתרגשות גברה, האדרנלין השתולל ושעות הצפייה ביוטיוב, בסרטוני in-car בראלי כחלק משיעורי הבית שלי וההכנה לכל מירוץ, הלכו ותפסו תאוצה, ככה זה.

יום חמישי, היום "שלפני" ומתחילה בדיקת הציוד- קסדה מוצאת מהתיק ונבדקת ואיתה גם הבלאקלווה, אותו "סמרטוט" דמוי כובע גרב חסין-אש שאמור למנוע ממני להיראות כמו ניקי לאודה אחרי המירוץ ברינג ב-76' במקרה של תאונה עם אש…סרבל המירוצים השחור מוצא מהארון, מתעורר לחיים וכמובן שגם נעלי הספארקו השחורות ו..הכי חשוב, מחברת.

בחדר העבודה שלי תמיד יש לי מחברת גדולה משובצת, מהסוג שאני אוהב ורגיל, לטובת המירוצים וכאשר ניגשתי לקחת אחת, חדשה, נתקלתי בערימה ענקית של מחברות notes ממירוצי ראלי שונים בהם השתתפתי בשנים האחרונות, כן, אני לא זורק אותן, למרות שאין הרבה מה לעשות איתן.

התחלתי לדפדף מעט והבנתי איזה שינוי עברתי עם השנים הללו. בצורת הכתיבה, בסדר, בשיטה של ה-notes והכנתו לקריאה מהירה יותר ונכונה יותר, חייכתי לעצמי ועל הדרך העפתי מבט למדף הגביעים מעליי. אין ספק בכלל שיש קשר הדוק בין המקצועיות שבה אני מנסה לקחת את הניווט בראלי לבין התוצאות על המדף.

הפעם החלטתי לחרוג ממנהגי ולהשתמש במחברת "משומשת", כזו שנותר בה הרבה מקום ממירוצים אחרים, וזאת בעיקר מכיוון שידעתי שמדובר בצמד מרוצים קצרים יחסית ורישום מועט (בסופו של דבר, כל יום נרשם על שני דפים). העפרונות חיכו לי כבר בתא שלהם בסובארו ולי נותר רק לבדוק שיש לי גם מארקרים תקינים וזהו, אני מוכן.

הספקתי בחמישי גם לעבור על הדרך במוסך, לבקר את ניר ואייל וכמובן את הלוחמת הירוקה-לבנה-שחורה שתצטרך לעבוד קשה, קשה מאד מול הלוחמות הצעירות והחזקות שמולן היא הולכת להתמודד, קל זה לא יהיה, זה ברור לנו.

שישי מוקדם בבוקר ואנחנו כבר בדרך לבקעה, המירוצים יתקיימו הפעם בסמוך לאנדרטת הבקעה, במושב פצאל. אני אוהב את הנוף של בקעת הירדן וכייף בכל פעם לחזור לשם מחדש. הנוף שרואים כאשר מתחילות הירידות, עם השמש שמתחילה להציץ ברקע מכיוון מזרח פשוט מדהים, עוצר נשימה. באמת.

בשטח מתחילות ההכנות ולאחר ההרשמה והבדיקות הטכניות אנחנו כבר בסיבוב ההיכרות, רישום ה-notes. אייל מקריא ואני רושם את ההערות שלי, מדי פעם חושבים על הערות תוספת, מתייעצים וממשיכים. יש לנו 2 מקצי אימון "לא תחרותיים" בכדי לדעת אם הכל בסדר. בדרך כלל השינויים שאנחנו עורכים ברשימות הם קטנים, התאמות קטנות ושיפורים בכדי להצליח יותר (לא, לא באמת ציפיתם שאני אספר מה באמת קורה בתוך הרכב שלנו…).

הרגע מגיע ואנחנו נקשרים-נרתמים לכסאות, הדלתות נסגרות, הלוחמת מגרגרת בהנאה, התגעגעתי לצליל הזה, הוא כל כך נעים ומשכר, כייף אמיתי. מתגלגלים לאט לאט לנקודת הזינוק והמירוץ מתחיל. אייל בועט בדוושה ואנחנו עפים קדימה, פשוט ככה, קטע ישר ואחריו פנייה שמאלית צרה מאחורי העץ ומיד ימנית ושוב קטע ישר וארוך, אפשר לשמוע כמה שהסובארו נהנית מהמהירות התלת-ספרתית שם. ממש לפני העמוד בעיטה בברקס ופנייה ימנית חדה.

השביל שנבחר למירוץ הזה טכני ומאתגר, פנייה רודפת פנייה, חול ופודרה בכל מקום, תנאים קשים, אני אהבתי אותם. לאחר עוד קטע ישר ומהיר אנחנו פונים שמאלה בחדות ומתחברים למסלול הראלי-קרוס, נוסעים בו נגד כיוון הנסיעה של מחר. הפעם מדובר במסלול חלק, רחב עם פניות מהירות שלעתים הולכות ומתהדקות. אני מקריא לאייל את הפניות והוא מרקיד את הלוחמת ימינה ושמאלה, חזק ומהר.

הקטע הראשון מסתיים ואנחנו עוצרים לנוח. בעוד הצוות מסתער לבדוק את הרכב, משלימים נוזלים ושיחה קצרה על ה-notes, שינויים מינוריים והדגשות ואנחנו מוזנקים שוב, השינוי ברישום עשה לנו טוב, השעון אמר את זה אבל כל זה לא משנה, אנחנו לפני התחרות האמיתית שרק עכשיו הולכת להתחיל.

3 מקצי תחרות, כל אחד בין כ-4 קילומטרים, מעט יותר מזה והזמן המהיר ביותר הוא הקובע. לאחר המקצה התחרותי הראשון השביל מתחיל להיות חפור, ארגז חול קטן מחכה לנו בכל פנייה, מה שמקשה על השליטה ברכב, על היציאה מהפניות, אבל זה כל העניין בראלי, לא באנו לשחק בחול אלא להתחרות והתנאים שווים לכולם, כייף אמיתי.

לאחר המקצה הראשון הזמנים לא משתפרים מכיוון שתנאי הנסיעה נהיים קשים יותר, כך אצל כולם, אנחנו ממוקמים במקום השלישי, לא רחוקים משני הצוותים שלפנינו וכן, אנחנו מרוצים מהתוצאה בהתחשב במצב.

תשאלו מה המצב..? בקטגורייה שלנו, הקטגוריה הבכירה באליפות, מה שנקרא GROUP-N ישנן 4-5 מכוניות חדישות וחזקות מהסובארו שלנו. מדובר על מיצובישי לאנסר אבולושן לדגמיה השונים וגם סובארו אימפרזה טורבו חדישות, כולן, האבו והאימפרזות, מצויידות במיטב טכנולוגיית המירוצים ולנו..? לנו יש את הלוחמת האמיצה ואת יכולת הנהיגה הנהדרת של היושב לשמאלי, אייל.

הסתיים המירוץ הראשון, השני באליפות, עם פודיום על המקום ה-3 אבל יש עוד מירוץ שלם לפנינו בשבת ושם כבר יהיה סיפור אחר. בדיקה אחרונה לסובארו לפני שמשכיבים אותה לישון ועפים הביתה להתקלח ולנוח לפני המירוץ הבא.

שבת בבוקר, כמו ריטואל של יום קודם, מגיעים ומעירים את הלוחמת בליטוף, מבהירים לה שהיום הולך להיות לה יותר קשה, גם בגלל המסלול וגם בגלל שיש לה עוד מירוץ ראליקרוס לקינוח בסיומו של יום. היא מחייכת בהנאה, בהבנה, כאילו אומרת "בשביל זה נולדתי".

לאחר התדרוך אנחנו בהקפה הראשונה של המסלול, אותו מסלול ראליקרוס שנבנה במיוחד לאירוע, שביל כורכר רחב מאד אותו אנחנו אמורים להקיף פעמיים כמקצה יחיד, בכיוון המנוגד לכיוון עליו נסענו יום קודם. מנצלים את הקפת האימון לרישום notes בכתב חרטומים, בכל זאת, אייל צריך להרגיש את המסלול הזה טוב.

מסיימים את ההקפה הזו ואני תופס פינה, מעתיק את הרישומים בצורה מסודרת ונקייה למחברת שתשמש אותי במירוץ ואנחנו בהתארגנות אחרונה. זמן הזינוק מגיע ואני בטקס הקבוע שלי- באלקלווה, חבישה של הקסדה הצהובה שלי (למי שלא יודע, צבועה בצבעי הקסדה של איירטון סנה), סידור רתמות הבטיחות וכניסה לרכב, מניח את המחברת על הברכיים, מתחבר בעזרת הצוות לקשר הפנימי, קושר את חגורות המתניים ואז מחבר גם את רתמות הכתפיים, עדיין לא מהדק. בדיקת קשר עם אייל ואנחנו מתגלגלים לכיוון סככת הזינוק. רק שם אני מהדק את הרתמות, חזק, נצמד אל הכסא ואת הרגליים מצמיד קדימה למדף שממוקם מלפנים ומיועד לכך. לנהג יש הגה להיאחז בו יציב, לנווט רק רגליים, חזקות.

ג'יי מזניק אותנו אנחנו עפים להקפה הראשונה, שוב אותה בעיטה בגב כל כך מוכרת ומענגת (ואני לא חובב סאדו..) פנייה שמאלית מהירה שנסגרת ומיד אחריה ימנית, ימין 3 אנחנו קוראים לה ואני ממשיך להקריא לאייל- 100, ש-1, כלומר 100 מטרים ואחריהם פנייה שמאלית חדה מאד, 50 שיקאן, ושוב פנייה רודפת פנייה, אייל מרקיד את הסובארו, המסלול חלק ואנחנו נכנסים להקפה השנייה, הפעם הקצב גבוה יותר.

ישורת של 200 מטרים ואחריהם פנייה שמאלית מהירה שמתהדקת, כן, זו אותה פנייה, רק עכשיו היא כמובן נראית ומרגישה אחרת בגלל הפרשי המהירויות. הקצב גובר ולפני שאנחנו מספיקים להבין מסתיים המקצה. השעון אומר את מה שכבר ידענו, היום יהיה קשה יותר. אבל, באנו לעשות מבחינתנו את המקסימום.

במקצה השני שלנו, אליו הוזנקנו, זכינו לדמיין שאנחנו אופנוע. נגיעה קלה של הגלגל הקדמי ימני בתלולית קטנה מרימה את הלוחמת על שני גלגלים, אייל מתקן עם ההגה והדוושה הנכונה ואנחנו ממשיכים בלי דרמות קדימה (איך אף אחד לא צילם את זה..?), מסיימים את המקצה ויודעים שנותר עוד אחד וזהו.

בשלישי שוב נותנים הכל, הקרב קשה, המסלול מתחיל לשנות מעט צורה, חפירות ותעלות בחלק מהפניות, ארגז חול בצד החיצוני של חלק מהפניות, תוצאה של חול שנזרק לשם משלל המכוניות על המסלול ולמרות הכל אנחנו בקצב טוב, שוב פנייה רודפת פנייה, ישורת שמחברת ביניהן ואין הרגשה שמשתווה לזה בעולם.

מסיימים את המקצה, יודעים שאת שלנו עשינו הכי טוב שאפשר ויודעים גם שלפעמים הכי טוב שלנו לא מספיק בכדי לטפס אל הפודיום ומקבלים את זה. בסופו של דבר זה הספורט שבחרנו לעסוק בו, להתחרות בו וכמובן שליהנות ממנו. תום ואופיר סיימו ראשונים, גם נדב, אדר וחמאדה סיימו לפנינו והרבה כבוד על הקרב שהיה בינהם, כייף להתחרות מול חבורה שכזו, מאתגרת, נושכת ומהירה.

הקינוח של האירוע מבחינתי היה מירוץ הראליקרוס. לא, לא השתתפתי בו, אני לא נוהג, אבל ניר תפס את מקומו של אייל ליד ההגה והוא זה שיתחרה עמה בראליקרוס. מכיוון שלכל משתתפי הראליקרוס היתה את האפשרות לנסוע על המסלול במהלך הראלי-ספרינט, ניר מקבל מספר הקפות אימון לתרגול ואני מתיישב לידו, לצידו, כמו פעם, עם המחברת ביד ויוצאים לדרך, אני מקריא והוא נוהג, הקפה ראשונה להיכרות ולאט לאט הקצב הולך וגובר, ניר מתחמם ונהנה להרקיד את הלוחמת. במירוץ הוא כבר יהיה לבד, בלעדיי, אבל בעצם, שם הוא לא צריך אותי, מאחוריו עשרות מרוצי ראליקרוס מהימים "ההם" באשקלון, באר-שבע ועפולה.

אני תופס את עמדת הפרשן והעוזר לכרוז, בכדי להוסיף לו מעט מידע על העומד לקרות או על מה שמתרחש לנו מול העיניים כאשר הלב כמובן עם ניר והאימפרזה. האבק מקשה על הראות- לקהל, לנהגים וגם לנו, בעמדה ואני..? אני רק רוצה לראות את ניר מסיים כמו שצריך את המירוץ הזה, מסיים הכי טוב שאפשר, נהנה ומחייך (בסיום החיוך הזה היה שווה גביע של מקום-3).

ממש לפני שאני זז מעמדת הכרוז קורא לי מישהו מהקהל ולאחר מספר מילים הוא שואל איך זה לנווט בראלי(ספרינט) ואם אני לא רוצה לנהוג..אז עניתי לו את מה שאני עונה תמיד ולכולם ומאמין בזה. כאשר אתה יושב בכסא הימני ומקריא לנהג משמאלך את הדרך וכאשר ליד ההגה יושב נהג טוב, מעולה שמקשיב לך, אתה מרגיש שהוא מקשיב וההרגשה היא כאילו שאתה נוהג ברכב. אני כל כך אוהב לנווט, כל כך נהנה מזה, זה הדבר האמיתי מבחינתי, מגשים את החלומות שלי, כמו בכל תחום.

הדמעות של אלחנדרה
ההגנה הכושלת על התואר (4): אחרי - בדרך למשחק מכריע

13 Comments

עפר 29 במאי 2016

דובי,
כתיבה יפה כתמיד,
אתה מצליח להעביר את הרגש אל הקורא וזו יכולת מעולה – כמעט כמו הניווט שלך …….
ניכרת התשוקה בכתיבה.
הרבה הצלחה בהמשך.

דובי מילר 29 במאי 2016

עפר תודה

גונן 29 במאי 2016

דובי,
יש לך את זה.. פשוט תענוג לקרוא ולהכנס קצת לנעליך (וירטואלית) זאת האמת הצרופה של הנאה אמיתית וטהורה שבאה מתוך נבכי הנפש… ריגשת אותי. תודה.

דובי מילר 29 במאי 2016

גונן, תודה.

yaron 29 במאי 2016

לגמרי לגמרי, פשוט תענוג לקרא!
ואני גם קצת מקנא :-)

דובי מילר 29 במאי 2016

ירון תודה.
אין במה לקנא, לך עם החלומות שלך והם יביאו אותך לשם

Amir A 29 במאי 2016

כמו שאמרו מעלי. כתיבה בחסד. אני יושב ליד השולחן במטבח ובתיאורי המירוצים שלך פתאום הרגליים זזות בין הגז לברקס. והכי יפה זו האהבה לרכב. אני מכיר את זה מהאהבה לגיטרה. בסך הכל כלי שעשוי מעץ, מתכת ושאר חומרים, אבל כמה רגש שהוא יכול לתת לך…

דובי מילר 30 במאי 2016

אמיר
אני חי את הספורט המוטורי מגיל צעיר מאד, סביבות 12-13 או משהו כזה ובהחלט מונע ממקום של אהבה.
כתבתי כבר בעבר במקומות שונים על הדרך שעשיתי בספורט המוטורי והיום בגילי, אני בן-48, זה ממשיך להניע אותי קדימה.

cookie-monster 29 במאי 2016

מה זה ראלי ספרינט?
מקטעים יותר קצרים מראלי רגיל?

דובי מילר 29 במאי 2016

ההבדל בין ראלי ספרינט לראלי "רגיל"- בגדול-
בספרינט מדובר בקטע נסיעה של עד -5 ק"מ. המתחרים מקבלים מקצי אימון לא תחרותיים, בדכ פעמיים, לנסוע על הסטייג, מהר. לאחר מכן 3 פעמים נמדדים לטובת התחרות כאשר הזמן המהיר הוא הקובע לצורך הדרוג.
בראלי רגיל הסטייגים לעתים ארוכים יותר אבל מה שקובע בעיקר זה הזמן המצטבר של כלל התחרות.
בראלי-ספרינט אין חובת נווט ברכב, זו אופציה בלבד ובראלי רגיל נוסעים עם נווט.

cookie-monster 29 במאי 2016

הא יש עכשיו ראליקרוס באנגליה ובדיוק נכנסתי לאתר של הFIA כדי לתפוס את השידור ונתקלתי בלינק הבא: https://m.youtube.com/watch?v=IAcPTerpGPc

קטע ענק של שתי דקות על איך הראליקרוס התחיל. ממש מלפני שבוע.

דובי מילר 30 במאי 2016

אכן כן
הסיבוב הרביעי באליפות העולם בראליקרוס נערך בסופ"ש הזה בליידן-היל, אנגליה.

ניר בן-ארי 30 במאי 2016

דובי – סחתיין עליך.
ממש מרגישים את הסטייג׳ תוך כדי הקריאה.

Comments closed