רומנטיקה, שיעמום, זיקנה או אולי כולם יחד..?

בזמן האחרון אני מוצא את עצמי שוב ושוב צופה בקטעי וידאו, חלקם קצרים וחלקם ארוכים, מראשית שנות ה-80, השנים שבהם התחלתי להבין, קצת, בספורט הארבע ודו-גלגלי הזה שמחובר אליו מנוע.

7375.2

אני רשום ועוקב אחר הרבה קבוצות בפייסבוק ודאגתי לסדר את זה ככה שלא כל בלבול מוח יקפוץ לי שם אלא רק סרטוני וידאו ואני פשוט מתמוגג. כל צפייה בסרטון כזה מחזירה אותי אחורה. הימים היו ימי מגזין "טורבו", כמעט מקור האינפורמציה היחיד שלי באותו הזמן ואת ההשלמות עשיתי דרך רכישה של מגזינים דוגמת autocar ו-CAR בחנות העיתונים "פומפן" בסוף רחוב הרצל בנתניה ואז בכלל ההרגשה היתה עילאית.

אני לא בטוח שהפורמולה-1 של היום הפכה למשעממת, כבר היו לנו עונות ותקופות של קבוצה אחת ששלטה והאחרים נאלצו ליהנות מהפירורים (סנה נגד פרוסט במקלארן ו-15 מ-16 ניצחונות לקבוצה האדומה-לבנה וזו רק דוגמה אחת..) אבל משהו חסר לי ואני לא מצליח לשים את האצבע על הנקודה האמיתית.

אחת ההנאות הגדולות בספורט בכלל ובספורט מוטורי בפרט זה הגורם האנושי, ההוא שיושב מאחורי ההגה, עם כפות הידיים בכפפות הצבעוניות, ומסובב את הגלגל השחור הזה (כן, פעם הוא היה עגול) וכל מה שמסביב קשור אליו.

איירטון סנה מתעלף מתשישות לאחר ניצחון בברזיל, מנסל גם הוא שובק חיים ושלא לדבר (או לכתוב) על קרב האיגרוף בין נלסון פיקה ואליסיו סאלאזר (נדמה לי שזה הוא..) בגראן-פרי הגרמני לאחר התאונה בשיקאן של הוקנהיים ששלח את שניהם לחול ואת אלוף העולם מברזיל לנסות לחבוט בסאלאזר עם כפפות וקסדה.

המאבק העכשווי בין לואיס המילטון לניקו רוזברג על אליפות העולם השנה הוכרע מזמן. מתי..? בגראן-פרי הבלגי של לפני שנתיים, כן, ממש אז, לטעמי.

אז נכון, ניקו פתח את העונה בסערה, עם רצף נחמד של ניצחונות ומכונית מושלמת, בדיוק כאשר ללואיס קצת לא הלך, הראש שלו היה ממוקד בחיים האמיתיים, בליהנות גם במה שמסביב לקרקס המהיר בעולם (בועז אוהב להגיד שהוא סוג של ג'יימס האנט מודרני ואני די מסכים).

אבל כאשר העניינים התחילו לזוז לכיוונו של הנהג הטוב מבין השניים, אז, דווקא אז הבנו עד כמה הגרמני שברירי (והוא בעצם אמור להיות עם דם פיני קר..). זה לא במקרה שניקו רוזברג ניסה לעשות "שומאכר" ללואיס במספר מקרים השנה. כאשר אתה לא בטוח ביכולות הנהיגה שלך, חושש מהיריב שלך (המכונית זהה אל תשכחו) אתה פונה לאלימות, אין דרך לתאר את זה, אלימות וכן, גם סנה עשה את זה.

חזרתי השבוע לצפות בפעם המי יודע כמה בדו-קרב המפורסם בין ז'יל ווילנייב לרנה ארנו בגראן-פרי הצרפתי של 1979 ב-דיז'ון. שני נהגים עם ביצים גדולות והרבה כבוד אחד לשני. הרבה אגרסיביות היתה שם, הרבה משחק של כוח מנוע, צמיגים שהולכים ונשחקים וידיים שעבדו קשה ובכל זאת, הם השאירו מקום אחד לשני ונלחמו הוגן, fair fight ונכון, זה לא על האליפות ועדיין.

סנה ופרוסט התעמתו הרבה פעמים על המסלול, במכוניות זהות כאשר שניהם היו במקלראן וגם בהמשך כאשר פרוסט עזב לפרארי והלאה לוויליאמס. זה היה קרב בין שווים, בין שניים שיודעים מה הם שווים ויודעים שברגע האמת קשה יהיה להוריד את הרגל מהדוושה- בין אם זה בשיקאן בסוזוקה, בזינוק שנה לאחר מכן בסוזוקה או בכל עימות אחר ביניהם.

אז העונה עוד ארוכה ויהיו מירוצים טובים יותר וטובים פחות ואם הקרב ימשיך ככה, נזכה לראות כנראה עוד ניצחון של מקס ורשטאפן ואולי גם של ריקארדו ואולי דווקא מישהו מהקבוצה האדומה יצליח לגנוב משהו אבל בסופו של דבר הכל תלוי בלואיס.

ולעניין אחר בספורט מוטורי מעט פחות עם אחיזה, ראלי.
אליפות העולם בראלי זוכה השנה לשלל מנצחים, בעיקר בגלל שיטת ההזנקה לראלי שבה מוביל הדירוג העולמי "נאלץ" לזנק ראשון ביומיים הראשונים של התחרות ו"לנקות" את העפר עבור אלו הבאים אחריו.

לטובת מי שלא מבין למה הכוונה, קצת הסבר. על שבילי העפר באופן טבעי יש את השכבה הראשונה של העפר שגורמת לבעיות אחיזה למכוניות. ברוב המקרים, ככל שנוסעות יותר מכוניות על השביל שכבה זו נעלמת, עפה לצדדים והשביל הופך קשיח ובעל אחיזה טובה יותר, מה שאומר שהמכוניות שמגיעות בשלב מאוחר יותר בהזנקה זוכות לאחיזה טובה יותר ולתוצאות טובות יותר. סבסטיאן אוג'ייר, אלוף העולם ב-4 השנים האחרונות ומי שמוליך את הדירוג "זוכה" לנקות לכולם את השבילים ודואג "לבכות" השכם וערב על המצב המחורבן מבחינתו, עד כדי כך שמנהל קבוצתו נשמע השבוע "מאיים" שאם המצב לא ישתנה, הצרפתי יפרוש מהאליפות. שיפרוש ולא יאיים.

אני לא זוכר ששמעתי ולו פעם אחת את מי מנהגי הראלי של שנות ה-80 מתלונן על משהו. הם היו רוכסים את הסרבל, מכבים את הסיגריה, נכנסים למכונית, בין אם זו 205 טורבו 16 או אאודי קוואטרו ופשוט נותנים בגז הכי חזק שאפשר וגם מבינים, על הדרך, שזה חלק מהספורט. אהה, כן, שיטת ההזנקה היתה שונה.

מארגני האליפות ובעיקר מישל מוטון, כן, ההיא שנהגה בקוואטרו וגם ניצחה, טוענים שזה טוב לספורט ולקהל שיש מאבק ויש תוצאות שפתוחות עד לשנייה האחרונה (תשאלו את אוט טאנאק לגבי זה, בעקבות ראלי פולין האחרון, הכל פתוח) אבל אם נהיה רציניים לרגע אחד קטן- שיטת ההזנקה חייבת לעבור שינוי.

לדעתי, לחזור לשיטה הישנה שבה בתחילת היום הראשון מזניקים את הנהגים על פי דירוג האליפות ובשאר הימים על פי הדרוג הכללי של הראלי. מי שמוביל יזנק ראשון. וכן, זה יחזיר חזרה את עניין הטקטיקה והורדת הרגל מהדוושה לקראת סיום ואיבוד זמן מכוון וגם..גם טעויות אנוש בחישובים, כי בסופו של דבר ראלי זה גם משחק מול השעון והכל יהיה יותר מעניין.

אל תשכחו, בעונה הבאה, ב-2017, אנחנו צפויים לקבל מכונית סטייל group-B עם הרבה יותר הספק ואגרסיביות של ספויילרים וחצאיות, אז בואו נחזור ונתענג על השיטה ההיא שהוציאה מהנהגים את המיטב וכולם נהנו.

אז זהו, בין תירוץ של עגלת מזוודות שדרסה מישהי בטעות לרצה אחרת שלא אכלה ושתתה כראוי ולכן "לא הלך" לה ובין עלה התאנה שמיננקו משמשת לאיגוד האתלטיקה והמדליה בהתעמלות שכנראה לא תגיע לארץ כי דווקא עכשיו נזכרו במשהו שכולם ידעו קודם ובעקבות ההצלחה בחולון ברח לילדות קצת פיפי והגיע לראש, נמשיך לראות את הקרב במרצדס ונקווה שלאודה, וולף ושאר החבר'ה לא יתערבו במאבק הזה שבין המילטון לרוזברג ושיהיה לנו קיץ מעניין.

משבר אמון / משה יחזקאל
ליגת שוקי ההון - ההתנגשות בין הטווח הקצר והטווח הארוך

27 Comments

יוסי מהאבטיחים 17 ביולי 2016

פוסט מעניין ומעלה געגוע לזמנים אחרים.
עד הפסקה האחרונה, כמובן, שעדיף היה לו לא היתה נכתבת כלל.
נראה כאילו עמיר פלג הוסיף לך "אחרית דבר"…

דובי מילר 17 ביולי 2016

למה הפסקה האחרונה מפריעה..?
כי זו האמת העגומה..?

אדם 17 ביולי 2016

איזו אמת זו? מה משנה הסיבה שפתאום הן קיבלו אומץ לא לשתוק?

חובב 17 ביולי 2016

כי אתה מתייחס בזילזול ופטרונות לספורטאיות מהדרגה הראשונה.
אני מקווה שהבוס שלך לא בועט בך, ואם כן, אז שהתלונות שלך לא מתקבלות בזילזול.

דובי מילר 17 ביולי 2016

חובב
אני הבוס של עצמי וזה היתרון…
אבל- תלונות או לא תלונות, לא זו הדרך להעלות אותן…

אורן השני 17 ביולי 2016

להוסיף לדברים שמעליי, מסכנה זו שעלו עליה עם העגלה ולא רואה סיבה להגחיך אותה.
חוץ מזה פוסט מעניין.

דובי מילר 17 ביולי 2016

הכל עניין של תירוצים וחובבנות לשמה.
גם סיפור העגלה הדורסנית וגם סיפור הרצה שלא אכלה ושתתה וכו…

לגבי המתעמלות, רק שאלה אחת- למה נזכרו עכשיו..?

אדם 17 ביולי 2016

מה זה משנה למה הן נזכרו עכשיו? אולי רק עכשיו היה להן מספיק אומץ. אני מקווה שאתה לא שואל את השאלה הזו גם כלפי נפגעות אונס.

יוסי מהאבטיחים 17 ביולי 2016

זו האמת, אך היא בכלל לא עגומה.

כשאתה מתאמן 6-7 שעות ביום כדי לגלח 40 מאיות השניה מתוצאה, אז גם "לאכול ולשתות כראוי" משחק תפקיד משמעותי.

כשכל יהבך מושלך על גיד אכילס של רגל ימין והיא אינה במיטבה כי מישהו נתקע בכך עם עגלה ועליה 60 ק"ג, זה משחק תפקיד משמעותי.

על המשפט לגבי נבחרת ההתעמלות בכלל אין מה להרחיב.
האינטרס המקצועי הוא לשתוק כדי לשמור על הקיים ולנסות להביא מדליה.
העובדה היא שהאינטרס נדחק הצידה כדי לפנות מקום לדיון על משהו חשוב יותר, ועל כך ראוי להעריך ולא לזלזל.

ובכלל, הייתי נזהר להעביר ביקורת על אנשים שקורעים את עצמם 7 שעות יומיות בבדידות מזהרת והרחק מאור הזרקורים, רק כי הם לא עומדים בציפיות שלנו מהם.

דובי מילר 17 ביולי 2016

יוסי
לצערי זה נשמע כמו תירוץ ולא יותר מזה…
הפיתרון הנכון והראוי היה לתת לה לפגוש פסיכולוג ספורט
והשאלה הגדולה היכן היו המאמנים שלה לפני התחרות, אם היו כאלו כאבים רציניים לא נכון היה שתנוח ולא תסתכן בפציעה נוספת..?|

אגב, בעיסוקי אני מאמן ריצה…מאמן מתאמנים במגוון גילאים ורמות ונתקל בכל מיני סוגים של בעיות ואני עומד מאחורי מה שכתבתי- זה נשמע תירוץ ולא יותר מזה…מצטער.

יוסי מהאבטיחים 17 ביולי 2016

ברור שלא היה נכון שהיא תנוח.
זו התחרות האחרונה להשגת הקריטריון!
כולנו מהללים את משחק 6 של מייקל ביוטה, אין סיבה להאמין שמעיין שחף קורצה מחומר אחר.

זכותך לחשוב כרצונך, אבל אני הייתי נותן לאנשים שמתחרים על קריטריון לאולימפיאדה את היתרון שבספק.

עומר 17 ביולי 2016

היי דובי, אני קורא פה באתר כבר כמה שנים ובאמת פותח את הראש להמון סוגי ספורט.. אני ממש רוצה להתחיל להתעניין בספורט מוטורי אבל לא כל כל מצליח למצוא תוכן בסיס להתחיל איתו. יש לך משהו שאתה יכול להמליץ עליו..?

דובי מילר 17 ביולי 2016

היי עומר
את הבסיס לספורט המוטורי תמצא בשני אתרים טובים-
פורמולה-1 – http://www.f1.com
ראלי – http://www.wrc.com

משם השמיים הם הגבול.

אגב, דורפן אומר שספורט מוטורי זה לא ספורט…

ניינר / ווריור 17 ביולי 2016

לך על מוטו ג'יפי ונאסקאר. יותר מעניין מF1

דובי מילר 17 ביולי 2016

אין ספק שמוטו gp ונאסקאר מאד מענינים.
בכל הקשור לנאסקאר, חייבים להיות מעורבבים עמוק עמוק בכל הסיפורים שמסביב והיריבויות השונות בכדי ממש לחיות את זה נכון, אחרת אפשר להיתקל במירוץ של 500 מייל משעמם לחלוטין שמתפתח אקשן בהקפה האחרונה.

עומר 17 ביולי 2016

אני חושב שיש פה שאלה רחבה של איך מתאהבים בספורט.. אני כשהתחלתי לראות פוטבול לדוגמא (הרבה בעזרת כותבים מוכשרים מהאתר הזה ממש) הורדתי די מהר מאדן למחשב בשביל ללמוד ״לשחק״ את המשחק, קראתי סטטיסטיקות עבר, חיפשתי ניתוחים לדברים שראיתי, חוקים ומהלכים.יש לי צורך מסוים בסטטיסטיקה מורכבת, בלדעת מי מנצח ולמה קצת לפני שאני פשוט צופה בספורט ומתאהב. אולי בגלל זה קשה לי פשוט לפתוח את אתר פורמולה 1 ולהתחיל לראות מרוצים. פחות רומנטי אבל אף אחד לא מושלם..

דובי מילר 18 ביולי 2016

להתחיל לאהוב ספורט מוטורי…למעשה אני חושב שזה כמו כל ספורט אחר או כמו כל סרט קולנוע שאתה "נדלק" על דמות מסויימת.
אצלי זה תמיד האדם שמאחורי הסיפור ודרך זה אני מגיע לסיפור המלא.
כתבתי הרבה פה בבלוג בעבר על איך התחלתי לאהוב את הספורט הזה ועל ז'יל ווילנייב, הנהג הראשון שאהדתי ואז הוא נהרג…כאשר נוא נהרג כבר הייתי "שבוי" וכמובן שלאחר תקופת האבל (82-84) התחיל העידן של איירטון סנה וכן…הסוף שלו ידוע…
שוב, אני מאד אוהב את הסיפור האנושי ומתחבר אליו, גם בגלל זה אני מכור לאוטוביוגרפיות של ספורטאים (מכל הסוגים).

ההמלצה שלי- שב ותצפה במירוץ, לא משנה איזה, תמיד תמצא דמות אחת שתמשוך אותך.
הרי לי זה אפילו קורה במשחק כדורגל בין שתי קבוצות ילדים בחצר בית-ספר (הכי כייף אגב זה ללכת על האנדרדוג)

ד"ר רזי הופמן 17 ביולי 2016

אח איזה ימים.

ניקי לאודה השרוף, פרוסט הצרפתי וסנה האלוהי. את שלושתם אהבתי מאד. כשאחד פרש עברתי לשני ואז לשלישי וזהו. באיזה שלב איבדתי עניין כנראה בעקבות המוות הטרגי של סנה. חזרתי בשביל שומכר ושוב עזבתי. לא עוקב יותר!

דובי מילר 17 ביולי 2016

ניקי לאודה השרוף..?
אאוץץ'….
לא יפה.
אגב, הוא 3 פעמים אלוף עולם…

ד"ר רזי הופמן 18 ביולי 2016

כתבתי שאת שלושתם אהבתי. הוא היה הראשון מבחינתי! והיה שרוף כידוע לך…

יובל 17 ביולי 2016

השנים הכי יפות בפורמולה כשאני עקבתי היו של שומאכר נלחם בהאקינן וקולת'הארד במכונית נחותה. אף פעם לא אשכח את המרוץ בהונגריה ואיך הוא עקף את שניהם בפיט אחרי אסטרטגייה של שלוש עצירות.
עכשיו זה כבר ממש לא מעניין וחבל.

7even 17 ביולי 2016

ואוו השנים עם קולתהארד והאקינן היו חוויה! בעיקר חוויית ילדות.
קולתהארד היה הנהג החביב עליי וכ"כ נהנתי לראות אותו מעצבן את שומאכר פעם אחר פעם.

אין ולא תהיה יותר יפה מהמכונית ההיא של מקלארן:
http://www.gotmodels.co.uk/OCT2013/05SEPT2015A%20(13).jpg

דובי מילר 17 ביולי 2016

להגיד ממש לא מעניין זה קצת מוגזם, בעצם מוגזם מאד.
יש עניין ועוד איך רק שהוא נובע מדברים אחרים.

ששון 17 ביולי 2016

דובי, איפה אתה שם פרוסט בדירוג הגדולים מכולם?
יש מצב לתת את החמישיה או העשיריה שלך של פורמולה 1?

דובי מילר 17 ביולי 2016

וואוו, שאלה קשה ששווה פוסט בפני עצמו, מבטיח שזה יעשה בקרוב, מאד.

אני מוכן ולהסתכן, לדרג את העשירייה שלי, רק כאלו שזכיתי לראות, כלומר ראשית שנות ה-80, לא יהיה פייר מצידי לדרג למשל את טוציו נובלארי או את ברנד רוזמאייר למרות שללא ספק הם גבוה גבוה בדירוג ולכן גם פנג'יו לא יהיה בדירוג הזה מבחינתי.
הדירוג שלי

1- איירטון סנה (ללא עוררין)- כי אני מדרג מהלב.
לגבי השאר…נשאיר לפוסט.
כל מדורג יקבל נימוק.

ששון 18 ביולי 2016

תודה, מחכה בציפייה.

ניר 31 ביולי 2016

שוב חוזר הניגון.
שוב איזכורים לקרבות של סנה ופרוסט, שוב קבוצה B בראלי, שוב הקרב ההוא בדיז'ון, שכולם שוכחים שהוא היה בכלל רק על המקום השני.
יש אימרה מאוד נכונה בעיני, שעד כמה שידוע לי מקורה באחד הפרקים של הספורנוס. זה הולך ככה:
remember when is the lowest form of conversation.
וזה מה שאתה עושה פה כבר הרבה יותר מדי זמן.
אינך מחדש דבר, אינך מספק שום זווית ראיה מקורית.

ולגבי הפיסקה האחרונה, פיסקה מבישה. אני רק יכול להניח שלא היית מעז לכתוב אותה אילו התייחסה לגברים.

החמישיה שלי, רק מתוך נהגים שראיתי אותם מתחרים:

1) סנה\שומאכר. לא ניתן לקבוע מי מהם היה עדיף. מעולם לא ראינו אותם במכונית זהה, בגילאים דומים.
2) פרוסט. חייב להיות פרוסט, שהתחרה מול סנה ברכב זהה, היה קרוב אליו, וגבר אליו לעיתים.
3) אלונסו. להערכתי הנהג הטוב בסבב כבר הרבה מאוד שנים. מהיר כמו המילטון, אך שלם ממנו.
4) מנסל. במכונית אמינה מעטים מאד יכולו לגבור עליו בשנים הטובים. ככל הנראה העוקף הטוב ביותר שהיה אי פעם, לצד שומאכר וסנה.
5) הנהג שאמרו עליו שהוא שווה יותר מאלף שומאכרים. הבטחה שלא קוימה, לא רק היה מגיע לוויליאמס במקום לפרארי, ההיסטוריה הייתה נראית אחרת.

Comments closed