קצין נאצי קר רוח או דמות טראגית

קצין SS קר רוח שמאמין במה שהוא עושה או דמות טראגית שנקלעה "במקרה" לסיפור.

Adolf Huehnlein

 

האם אפשר לכנות מישהו שהיה קצין-SS בתקופת השלטון הנאצי בגרמניה כדמות טראגית ? קצת קשה לי לעשות את זה ובכל זאת, דמותו של אדולף הוהליינן, קצין ה-SS שמונה על ידי אדולף היטלר לעמוד בראש פרויקט המרוצים הגרמני, האחראי מטעמו של הפיהרר לפקח שהכסף שהושקע בפרויקט לא נזרק סתם ובאמת מנוצל למטרות טובות – ניצחונות על מסלולי המרוצים שיתורגמו לתעמולה להעלאת והאדרת שמו של השלטון הפאשיסטי הגרמני.

אדולף הוהליינן נולד בשנת 1881 בפרוסיה והספיק להילחם בצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה, זוכה לעיטור צלב הברזל. כחייל מקצועי כל חייו, מונה בשנת 1934 כאחראי הרשמי על ה-NSKK – מועדון המכוניות הנאציונל-סוציאליסטי בגרמניה, שכלל בתוכו בעצם את כל תחום הספורט המוטורי ובכך קיבל את הפיקוח על הפרויקט החשוב מכול מבחינתו של השלטון הנאצי – בנייתה והשתתפותה של מכונית מרוץ גרמנית במרוצי הגראן-פרי באירופה, מיד בתחילת הדרך הפך הפרויקט היוקרתי הזה לפרויקט כפול – מרצדס ואוטו-יוניון לקחו בו חלק – והוהליינן היה זה שאמור היה לנהל הכול.

כבר ב-1934 חויבו כל נהגי המרוצים בגרמניה להירשם כחברים ב-NSKK וכפועל יוצא מכך הפכו לחברי ה-SS בעלי דרגות קצונה. הוהליינן, כקצין SS בפועל יכול היה להפעיל את כוחו וסמכותו ולפקד על כולם אולם מראש ידע כי אין לו סיכוי גדול אל מול האנשים הללו שכל מה שעניין אותם היה דבר אחד – ללחוץ על דוושת הגז ולסובב את ההגה. הוהליינן ידע כי זהו קרב אבוד מראש ונראה לעתים מסתובב חריג כאדם שאיבד משהו, במדי ה-SS שלו, בין כל אותם נהגים ומכונאים עם סרבלים מלוכלכים בשמן.

למרות שלא זכה להערכה מצד חברי הקבוצות נהנה הוהליינן מכל רגע שבו שהה על מסלול המרוצים או בקרבתו כמו גם באחד ממפעלי הקבוצות. הוהליינן היה חובב ספורט מוטורי מטבעו וכאחד כזה, התפקיד שקיבל יותר מששימח אותו, בייחוד מכיוון שלאחר שנים של שירות בחזית, כחייל מקצועי, יכול היה עכשיו לנוח מעט.

לאדולף הוהליינן לא היה כל ידע מכאני, בטח שלא בתחום הספורט המוטורי אבל הוא הופיע בכל אירוע רשמי וכמובן שגם בכל מרוצי המכוניות שנערכו בין השנים 1934-1939, הוא היה עולה אל המסלול, מסתובב גאה בין המכוניות והנהגים במדיו המצוחצחים ומהודרים בסמלים נאציים, לוחץ ידיים לנהגים שהשתדלו להימנע ממנו ככל האפשר, מנסים, לפחות חלקם, לא לערב פוליטיקה וספורט .

לאחר מכן, ממש לפני הזינוק למרוץ היה תופס הוהליינן את מקומו על בימת הכבוד וצופה במרוצים עד תומם ומיד לאחר שדגל השחמט היה יורד, בדרך כלל לעבר אחד מ"חיצי הכסף" , היה הוא זה שמגיש לנהג המנצח זר פרחים גדול עטוף בדגל וצלב הקרס ומעניק לו את גביע הניצחון של המרוץ, דואג לתמונות שינציחו את הרגע ההיסטורי ומיד רץ לכתוב את המברק הקבוע בו דיווח לפיהרר "שלו" על עוד ניצחון מפואר של פאר תעשיית הרכב הגרמנית שמתעלה על יריבותיה.

בפעמים שהניצחון היה נופל בחיקו של נהג לא-גרמני דוגמת נובולארי בגראן-פרי הגרמני של 1935 או ריצ'ארד סימאן הבריטי, שוב בגראן-פרי הגרמני של 1938 (למרות שניצח במדי מרצדס), היה הקצין הגרמני דואג להצניע את הניצחון ומדווח כמה קשה היה לנהגים המקומיים במכוניות הגרמניות להגיע להישג של מקום שני או שלישי ומבטיח שבעתיד הם ינצחו כמובן.

ב-1 בספטמבר 1939 פלשה גרמניה לפולין והחלה מלחמת העולם השנייה, ה-NSKK חולק לשלושה חלקים, מאבד למעשה את תפקידו הרשמי כמאגד את הנהגים בגרמניה ומפנה אותם לטובת תפקידים צבאיים כאלו ואחרים. הוהליינן איבד מכוחו מבלי לגלות יכולת להתנגד למהלך זה כמובן. הספורט המוטורי שהיה בן-טיפוחיו חדל מלהתקיים והמאמץ הגרמני הופנה לטובת הלחימה. הוהליינן עצמו חלה בסרטן וככל שהמלחמה נמשכת מחלתו מתחזקת עד שמכריעה אותו ב-1942.

נהגים רבים, לאחר המלחמה, חששו לכתוב או לדבר על הוהליינן או על הקשר שבין הספורט המוטורי הגרמני והמשטר הנאצי ולו רק בכדי שלו יזוהו בטעות כאוהדי הממשל. למרות זאת נהג המרוצים הגרמני רודולף קרצ'יולה כתב עליו כי הוא היה "..אדם בעל מזג-טוב שהאמין בכל ליבו באידיאולוגיה הנאציונל-סוציאליסטית ואשר למרות תפקידו הבכיר לא ניצל לעולם את מעמדו.." .

 

סמבה בכל קצוות תבל
הכל נשאר במשפחה (הופיע בגלובס)

5 Comments

ניר 6 בדצמבר 2010

שכל מה שעניין אותם היה דבר אחד – ללחוץ על דוושת הגז

ניסוח מעולה :)

d-d 6 בדצמבר 2010

בשביל כתבות כאלה קיים דה-באזר

דובי מילר 6 בדצמבר 2010

תודה.

בני תבורי 7 בדצמבר 2010

ללכת לישון עם 3:0 על הוילה וללכת לעבודה עם סיפור כזה…
מי אמר שהחיים לא יפים?

סימנטוב 7 בדצמבר 2010

אכן אוטודידקט

Comments closed