נקודה למחשבה

ווטל בכיין והפורמולה הנוכחית משעממת. דובי מילר מסביר

בזמן האחרון אני מוצא את עצמי יותר ויותר חוזר אחורה בזמן, אל העונות של תחילת שנות ה-80, השנים שבהן התוודעתי לראשונה בצורה מעמיקה שיש דבר כזה שנקרא פורמולה-1 בזכות הירחון "טורבו" (רוני, תודה..).
אני נובר בארכיון הביתי שלי ובעיקר משוטט ביוטיוב בכדי לצפות באותם מרוצים, מתחבר לקבוצות בפייסבוק של חובבי הז'אנר והגעתי שזה לא רק מעצם היותי רומנטיקן או חובב היסטוריה, זה גם בגלל שקצת "נמאס" מהפורמולה הנוכחית, היא פשוט "משעממת" מדי.
אז הנה מספר דברים שהעלתי בחכתי ואם תקראו עד הסוף, אני מתייחס גם לבכיינות של סבסטיאן ווטל כדוגמה לתקופה הנוכחית, פרסומת אחת וממשיכים…

1982-united-states-grand-prix-west-long-beach-formula-1-740x459

עונת 1980 נפתחה בחודש ינואר בארגנטינה והסתיימה אי-שם בחודש אוקטובר בווטקינס-גלן, מסלול מדהים בארה"ב. בדרך עברו הקבוצות והנהגים בעיקר ביבשת אירופה, במסלולים הקלאסיים שהיום את חלקם אנחנו מכנים "המסלולים של פעם", אבל מה שמעניין הוא שבעונה זו היו 14 מרוצים בלבד…תגידו מעט מדי, בסדר, יכול להיות אבל בכמות הקטנה הזו של המירוצים היו 7 מנצחים שונים ובמילים שבעה נהגים שונים שזכו לטפס אל המדרגה העליונה על הפודיום.

אז נכון, אלן ג'ונס האוסטרלי זכה לנצח 5 פעמים והיה די דומיננטי בעונה הזו אבל היו קרבות עקשים על המסלול, כמעט בכל מירוץ והסיבה, אולי נעוצה בעובדה שתקנון המנועים של אז איפשר חופש וגיוון לגבי תצורת המנוע בו הקבוצות השתמשו. לא, זה לא מנוע ה-1.6 ליטר מוגדש שקיים היום. קבוצות יכלו לבחור בין מנועי 1.5  ליטר מוגדשי טורבו או מנועי 3 ליטר אטמוספריים. ומה לגבי מספר הצילינדרים או כיצד יהיו מסודרים להם אי-שם מאחורי הנהג..? נתנו למהנדסים יד חופשית להפעיל את הדימיון והם עשו זאת.

פרארי בחרו במנוע 3 ליטרים וסידרו את 12 הבוכנות המרעישות שלהם בצורה "שטוחה", לטובת איזון וחלוקת משקל, רנו לעומתם, שהיו חלוצי הטורבו עוד מעונת 79' בחרו ללכת עם מנוע 1.5 ליטר מוגדש טורבו. אלפא-רומיאו (אהובת ליבי כמובן) בחרו מנוע 3 ליטרים ו-12 צילינדרים, די דומה לפרארי אתם אומרים…איפה הגיוון..? ובכן הם סידרו את הבוכנות בתצורת v. ולכל הקבוצות "הקטנות" שידן לא היתה משגת לייצר מנוע עצמאי, הן הלכו על הפורד-קוזוורט v-8 הקלאסי והאמין, 3 ליטרים פשוטים וטובים, הבחירה הטבעית של הקבוצות הקטנות, מנוע מוכן מהמדף.

את המכוניות הלבישו או הנעילו בצמיגי גומי שחורים, עבים ובשרניים של מישלן או גודייר. כן, הקבוצות יכלו באופן עצמאי לחתום על חוזה עם ספק צמיגים חופשי שטוב ונוח להן.

עונת 1981 נפתחה כשאלן ג'ונס יושב בוויליאמס-פורד הלבנה שלו (זוכרים..זו עם הפרסומת הסעודית..?) והספרה-1 מעטרת את הגחון. בעונה זו היו 15 מירוצים והיא החלה בחודש פברואר במסלול המדהים בקיאלאמי, דרום-אפריקה. הפוליטיקה שיחקה תפקיד חשוב אז, כמו היום, ומאבקי הכוחות בין הקבוצות "הקטנות" לקבוצות היצרן (פרארי, רנו וכו') הביאו לכך שלא כל המכוניות התחרו במירוץ הראשון. כל זה לא עניין את קרלוס רויטמן הארגנטינאי, הנהג השני (הוא טוען שהיה במעמד שווה לג'ונס) שניצח. המירוץ בסופו של דבר לא נחשב לצרכי חישוב האליפות וחבל.

אז היו לנו 15 מירוצים ואולי 14, זה לא ממש משנה כי היו 7 מנצחים שונים! ממש ככה, קצת קשה לתאר את זה היום. את האליפות לקח בסופה של העונה נלסון פיקה הברזילאי, אליפות ראשונה שלו מתוך שלוש והוא עשה את זה בהפרש של נקודה אחת בלבד מאותו רויטמן בפיסקה הקודמת. ג'ונס, אלוף העולם סיים שלישי באליפות בהפרש של 4 נק' מפיקה, צמוד ומעניין, מותח עד לשנייה האחרונה.

אגב, בעונת 80', בכדי להציק לכם קצת, היו על הגריד בין 29 ל-33 מכוניות בכל מירוץ. חלק מהקבוצות הריצו בחלק מהמירוצים 3 מכוניות, כן, זה היה מותר וחלק אחר של הקבוצות השתמש, בגלל בעיות תקציב כמובן, רק במכונית אחת. הכל מותר. בעונת 81' הכמות נותרה 33 מכוניות בזינוק לכל מירוץ, תודו שזה מוסיף יותר צבע ועניין וכן, עניין הגומי השחור נותר פתוח- מישלן וגודייר התחרו על הבכורה ואני בעיקר רציתי כובע כמו של הנהגים עם הכיתוב good-year עליו, לא מצאתי אז…

מנועים אתם אומרים..? שכחת את המנועים..אז לא, על הגריד היו לא פחות מ-6 סוגי מנועים שונים, כן, ממש ככה. רנו המשיכו להשתמש במנוע הטורבו 1.5 ליטר שלהם V-6 כמובן.
אלפא-רומיאו הלכו על ה-V-12 שלהם בנפח 3 ליטרים. קבוצת ליג'ייה הצרפתית בחרו במנוע המאטרה 3 ליטר V-12 ואם משעמם לכם חפשו את הסרטון ביוטיוב ותקשיבו לצלילי המוזיקה של המנוע הזה, תאווה לאזניים.
פרארי הלכו על מנוע V-6 מוגדש טורבו וטולמאן, קבוצה חדשה על הגריד הלכו על מנוע מתוצרת סדנה בריטית "הארט" מוגדש טורבו בנפח 1500 סמ"ק, אותו מנוע שידחו בעונת 84' את איירטון לתודעה של כולנו ברחובות מונקו.
כל מי שלא בחר הצליח לבנות מנוע, המשיך לדבוק בקוזוורט הישן והטוב של פורד, נוסחה מנצחת- תשאלו את ג'ונס, רויטמן או ווטסון של אותה עונה.

עונת 82', שהיא העונה האחרונה אליה אתייחס פה, החלה בסערה בדרום-אפריקה, מאבקי כוח ופוליטיקה ובכלל לא נגעה לאפרטהייד. המלחמות נסובו סביב החוק החדש שניסו להטיל על הנהגים בנושא הרישיונות אבל זה היה מצג שווא, מאבק הכוח נגע למלחמה הפנימית בין קבוצות "היצרן" שיוצגו באליפות ונתמכו/תמכו בהתאחדות הספורט המוטורי הבין-לאומית בצרפת לבין הקבוצות הפרטיות. אלאן פרוסט היה זה שניצח את המירוץ הראשון בחודש ינואר, לתוך עונה שכללה 16 מירוצים ורבים זוכרים אותה בגלל המוות המצער של ז'יל ווילנייב בבלגיה.

על הגריד, מדי מירוץ עמדו 32 מכוניות לזינוק, מספר מרשים לכל הדעות, אבל מה שמרשים יותר, אותי לפחות זו העובדה שהיו שם 7 סוגי מנועים שונים, לא פחות. ב.מ.וו נכנסו למשחק בכל הכוח, מייצרים מנוע 4 צילנדרים פשוט בנפח 1500 סמ"ק שהשמועה אומרת שנלקח ממכונית סדרתית במקור. כל זה לא משנה. מה שיותר מרשים זו העובדה שבמקצי הדרוג המהנדסים הוציאו ממנו 1400 כוחות סוס, כן, ממש ככה. ביום המירוץ השתמשו, לטובת אמינות, בגרסה "חלשה" שלו…"רק" 700 סוסים גרמניים. אלפא-רומיאו בחרו בטורבו לעונה הזו ובנו מנוע V-8 לא מוצלח במיוחד בנפח ליטר וחצי והיו שם גם פרארי, ליז'ייה-מאטרה, הארט טורבו, רנו ושוב…כן, הקוזוורט החביב שהביא בסוף העונה את האליפות לקקה רוזברג, כן, האבא של ניקו.

צמיגים..? כן, אותו סיפור מוכר על מישלן וגודייר אבל גם חברת פירלי אותתה כבר בשלב הזה על כוונות רציניות להיכנס לתמונה בעונה שלאחר מכן. גיוון, כבר אמרתי..? אמרתי.

11 מנצחים שונים היו לנו בעונת 82', קצת קשה לדמיין את זה כיום. חמישה נהגים ניצחו פעמיים במהלך העונה ושאר המירוצים התחלקו בין 6 נהגים אחרים והאליפות הוכרעה בהפרש של 5 נקודות לטובת רוזברג כאמור, במקום השני דורגו דידייה פירוני, הצרפתי של פרארי, שהתרסק בגראן-פרי הגרמני של אותה עונה וסיים אותה מוקדם מהצפוי (בהמשך החלים ונהרג במירוץ סירות בים) וג'ון ווטסון האנגלי של מקלארן.

אז מה אני רוצה להגיד בכל הסיפור הזה של שלוש עונות נהדרות בתחילת שנות ה-80? שאישית, בתור חובב פורמולה-1, אוהד או איך שתקראו לזה, אני מחפש עניין, מחפש גיוון, יצירתיות. נמאס לראות על הזמן את אותן מכוניות מנצחות אבל בעיקר מה שמתחשק לי לראות זה את היצירתיות של כל המערכת. יושבים בפורמולה-1 אנשים מוכשרים בטירוף, כל מה שצריך זה לתת להם יד חופשית לתכנן ולבנות מכוניות מירוץ אמיתיות. הן יכולות להיות היברידיות, חשמליות או מונעות בנזין ומצידי גם באצות או חמאת-בוטנים, זה לא ממש משנה, תנו להם לבחור. ספורט מוטורי היה ותמיד ישאר יקר, הגבלת המכונית לא תוזיל אותו כי היצרניות הגדולות מוצאות את הדרך בכל מצב להשקיע יותר כסף במקומות שהן יכולות. שימו לב למירוצים המדהימים שקיימים באליפות הסיבולת (וכואב לי על הפרישה של אאודי) ושם התקנון פתוח וחופשי יותר, 3 יצרנים שונים הגיעו צמודים לסיום עם 3 תצורות שונות של מנועים ועוד לא התייחסתי לקבוצות הפרטיות שם שניהלו מאבק אדיר בתחומן.
יצרני הצמיגים, גם שם צריך לתת קצת חופש. באליפות העולם בראלי בחרו להשאיר את יצרני הצמיגים לבחירה חופשית של הקבוצות ו-3 יצרנים שונים עושים יופי של עבודה. תחרות בין היצרנים משפרת את האיכות והביצועים.
עולם הרכב מורכב ומגוון כל כך ודווקא בספורט שמייצג את הקצה הכי בולט שלו יש את ההגבלות הגדולות ביותר וחבל.

ולסיום הבטחתי משהו לגבי ווטל והבכיינות.
נמאס כבר לשמוע את אלוף העולם לשעבר מגרמניה בוכה לצוות שלו בקשר בכל פעם שקורה לו משהו על המסלול. זה מתחיל להישמע כמו ילד קטן בגן שבכל פעם שזורקים עליו קצת חול באמצע משחק הוא מוריד נזלת מאף, דמעות מהעיניים ורץ למשוך לגננת רבקה בשמלה ולהגיד לה שהרביצו לו.
הוא מתבכיין כי הוא יודע שמאזינים לו בקשר, כולם ומקווה שמישהו ישמע, יקשיב ואולי יציל אותו מעט מהמצב המחורבן בו הוא נמצא בפרארי. הקבוצה האיטלקית נמצאת במערבולת ולא מוצאת לאן ללכת. רד-בול בורחים קדימה, על מרצדס בכלל אין מה לדבר והנה גם פורס-אנדיה התעוררו. והאיטלקים..? עסוקים בבכי, בלנגב לסבסטיאן הקטן את הדמעות. נמאס.
וורסטאפן לא אשם בכלום. הוא נוהג, חזק ואמיתי כמו שנהג מירוצים, נהג פורמולה-1 צריך לנהוג, משהו שווטל כנראה קצת שכח. לא חוכמה לקבל יצירת מופת של אדריאן ניואי ולנצח את כולם בקלילות יחסית, לקחת אליפויות ברצף, יותר קשה לעשות "שומאכר", לבנות סביבך קבוצה, למשוך קדימה, להנהיג. אז סבסטיאן, רוץ לגננת, תמשיך לבכות לאמא ואבא ובינתיים את האליפות השנה יקחו במרצדס אבל לא רחוק היום, כנראה שגם הילד ההולנדי יהיה שם.

"באזר" בהדסטראטנכון שכייף לכם לקרוא את הפוסטים באתר שלנו? יופי, בואו לתמוך, קצת…תודה!

נו האדל - סיכום מחזור שמיני
מורשת הרצים הבריטים/ יורם אהרוני

38 Comments

מיכאל 1 בנובמבר 2016

מעולה, תודה!

דובי מילר 1 בנובמבר 2016

בשמחה

פאקו 1 בנובמבר 2016

מצויין. לא חושב שיש מישהו שעוקב הרבה זמן אחרי הספורט, החושב אחרת ממך.

יובל 1 בנובמבר 2016

מה שכתבת לגבי ווטל ובניית הקבוצה זו בדיוק הסיבה לכך שתמיד כשצצו השוואות בינו לבין שומאכר, חשבתי שהן מופרכות מהיסוד.
ולחשוב שבזמן רצף האליפויות שלו עוד החשיבו אותו כטופ-5 של כל הזמנים… לדעתי הוא לא בטופ-10 אפילו. הוא בסה"כ מיקה האקינן משופר, אולי אפילו פחות מזה ( למיקה האקינן תמיד אזכור את העקיפה הכפולה המדהימה על שומאכר בספא 2000 ).

דובי מילר 1 בנובמבר 2016

מופרכות אני לא בטוח, בכל זאת, הוא עשה משהו בפורמולה-1, אבל משום מה אף פעם לא הייתי ממש סגור מה אני חושב עליו, אגב, גם על שומאכר לא, עד שפרש…
לא נכנס לענייני דירוגים למרות הפיתוי.

מיקה האקינן..?
צריך לחשוב על זה ולגבש עמדה…הוא מאלה, דוגמת נלסון פיקה ודיימון היל שדי בורחים מתחת לראדאר,

גל 1 בנובמבר 2016

אני הצטרפתי למעקב בערך בשנת 2010…חמוש בזיכרונות מהכתבות באוטו ובטורבו…כולי מלא עיזוז ופיזוז לצפות בחגיגה המוטורית…בשנים האלו אהדתי דווקא את הנהג האוסטרלי של רד בול – מארק וובר….אבל ממעקב צמוד צמוד אחרי המירוצים …ואחרי כמה פיהוקים…מצאתי את עצמי יודע מי ינצח מראש…מה היתה הדקה וכו….אז נותר לי לצפות בזינוק…להבין שווטל שמר על הפול פוזישן ולכן גם ינצח…ו…העברתי לסוף כדי לראות שאכן ניצח. ולצערי גם היום המצב זהה עם הדו קרב הפרטי של לואיס וניקו…כל השאר לא בתמונה ומתמודדים על פירורים וסקונד בסט….ממתי פורמולה 1 מתרכזת בסקונד בסט כי הקבוצה המובילה מובילה בגזיליון נקודות על האחרות? ווטל שלמדתי לאהוב ולכבד עם השנים אכן מתבכיין אבל הוא וורסטאפן הם עילויים מוטוריים מגיל גן…כמו גם האחרים…בוטאס לדוגמא. מרגישים שדור חדש עולה…מאסה ..באטן וגם אלונסו יפרשו בקרוב…גם הקומיסר לא יחיה לנצח….נקווה ששינוי יגיע כי ככה אי אפשר להמשיך. מה היינו עושים בלי פונקציית ההקלטה והמעבר קדימה בממיר? עצוב. שינוי עכשיו!

דובי מילר 1 בנובמבר 2016

דומיננטיות של קבוצה….בוא נראה…פרוסט ולאודה בעונות 84-85 במקלארן, סנה ופרוסט מ-88 ולתחילת ה-90 במקלארן, ימי וויליאמס עם היל וז'אק ווילנייב ועוד לא הגעתי לפרארי בתקופת שומאכר והיס-מן שלצידו…

הגריד היום כולל אלופי עולם, בזכות, ראויים וברוכים- לואיס, אלונסו, קימי, באטן וכמובן ווטל. אין לי טענות לגביהם באופן כללי. הטענה הכללית כלפי ווטל הוא שהוא הפך לבכיין סדרתי זה הכל.
לגבי הדור החדש- בכל פעם ישנו דור שמתבגר ועוזב ומגיעים כוכבים חדשים, חלקם בהחלט מבריקים דוגמת וורסטאפן וחלקם הופכים להיות עוד נהגים שהיו על הגריד ולא הרבה מעבר לזה.
אסור לשכוח שהיום מצד אחד כסף קונה מקום במכונית מירוץ טובה ומצד שני אתה יכול להיות הכי כישרוני שבעולם ולעולם לא תנצח אם אתה לא במכונית הנכונה.

יובל 1 בנובמבר 2016

מקלארן עם האקינן וקולת'הארד … השנים הכי יפות של הפורמולה שיצא לי לראות היו השנים בהן שומאכר נהג במכונית נחותה ( בנטון ב-94, פרארי בתחילת דרכו – 96-98 ) ונתן פייט ליריבים במכונית העדיפה, למשל המירוץ המהמם בהונגריה 96 או 97 אז הוא עקף גם את קולת'הארד וגם את האקינן בפיט עם אסטרטגייה של 3 עצירות.

דובי מילר 1 בנובמבר 2016

גם בעונות של דומיננטיות אחת, ראינו מדי פעם הבלחות של קבוצות אחרות, בגלל ניצול מצב (הניצחון של אלסנדרו נאניני בבנטון ביפאן לאחר התקרית בשיקאן בין סנה לפרוסט למשל, כמו גם הניצחונות של ריקארדו ו-ורסטאפן השנה…).
זה עדיין לא מעיד על התמונה הכללית.
גם בעונה הכמעט מושלמת של מקלארן עם סנה ופרוסט הם ניצחו "רק" 15 מ-16 אם אני זוכר טוב.

ד"ר רזי הופמן 1 בנובמבר 2016

פרוסט, לאודה, רוזברג איזה שמות. נעורי העליזים:)

ניינר / ווריור 1 בנובמבר 2016

אי אפשר להזכיר את רוזברג באותה נשימה עם שני אלה. אלוף העולם הכי לא ראוי בהסטוריה ובכלל נהג די בינוני

דובי מילר 1 בנובמבר 2016

לא בטוח שלא ראוי ובטח לא הכי לא ראוי אבל זה בדיוק עניין הפוסט הזה.
תקנון שאיפשר גיוון ונתן עונה מהסרטים- 11 מנצחים שונים- לא בדקתי אבל לפני כן וגם לאחר מכן לדעתי דבר כזה לא היה.
אז כן, העונה הלכה כמו שהלכה בגלל המוות של ז'יל ובגלל ההתרסקות של פירוני שקרוב לוודאי היה לוקח אליפות אם לא היה מתרסק בהוקנהיים הגשום, אבל זה הכל חלק מהעניין.

להגיד על קקה שהוא נהג בינוני..?
אני בטוח שיש כמה שקראו או יקראו את הפוסט הזה ולא יסכימו איתך.
מה שבטוח, הוא היה נהג עם ביצים גדולות (וסיגריה ושפם)- סליקס במונקו הגשום, נהיגה חזקה במסלול המתפרק בדאלאס…

ניינר / ווריור 1 בנובמבר 2016

אם לא המוות של זיל והפציעה של פירוני היו מכירים אותו היום רק בתור אבא של ניקו.

דובי מילר 1 בנובמבר 2016

כן, אבל כל ההיסטוריה בכלל בנויה מניצול מצבים והרבה מקרים של "אם"…
הפסד של אחד הוא הניצחון של האחר.

ניינר / ווריור 1 בנובמבר 2016

אכן. ניצל את חלון ההזדמנויות למקסימום עם אין ספור מקום שני על הפודיום. לנצח הוא לא ידע

דובי מילר 1 בנובמבר 2016

אבל זה בדיוק מה שניסיתי להמחיש ולהסביר בפוסט הזה.
בגלל התחרותיות ומגוון המכוניות והמתחרים נוצר מצב שהרבה נהגים ניצחו ולכן הוא עשה את זה רק פעם אחת.
התמונה הכללית של העונה הפכה אותה למאד מעניינת ומותחת.
קקה זכה בכל הקריירה ב-4 ניצחונות בפורמולה-1, שלושה מהם במסלולי רחובות קשים- מונקו, דאלאס ודטרויט- מסלולים שבהם הנהג משפיע יותר מהמכונית….זה בכל זאת אומר משהו, לדעתי לפחות.

Lord Anthony 2 בנובמבר 2016

אני מבקש, אלוף העולם הכי לא ראוי הוא ג'נסן באטן.

ד"ר רזי הופמן 2 בנובמבר 2016

ניינר

מסכים אתך שלאודה פרוסט וסנה היו הרבה יותר טובים ובכל זאת גם רוזברג היה חביב עלי.
אולי בגלל השפם?:) סתם

ניינר / ווריור 1 בנובמבר 2016

התחלתי להתעניין גם ב1982 תודות לטורבו הנפלא. הפוסט הזה ממחיש מדוע הF1 היום כל כך משעמם וחסר ריגוש בהשוואה לשנות השמונים ותחילת שנות התשעים הנפלאות. שים את אחד הכוכבים של אז בסבב היום (פרוסט, סנה, מנסל, לאודה, פיקה וכו) והוא לוקח חמש אליפויות ברצף

דובי מילר 1 בנובמבר 2016

קראתי ממש לפני מספר ימים ריאיון עם יואה קאנקונן, אלוף העולם בראלי לשעבר והיחיד שעשה את זה גם בתקופת group-B וגם בשנים שלאחר מכן.
הריאיון היה על השנים המופלאות הללו בראלי והוא סיפר שחלק מהעניין היה שלכל מירוץ זינקו אז מצבור של נהגים שכולם היו מעולים וכל אחד מהם יכול היה בכל יום נתון לנצח בראלי ולזכות באליפות.
אני באמת חושב שאז היה מצבור של נהגים גדולים גם בפורמולה-1, אבל, אסור לגרוע ממיקומם של נהגים כמו המילטון, אלונסו וקימי שחולקים ביניהם איזו אליפות עולם אחת (או יותר) וכן, גם ווטל (בכל זאת, הוא הביא ניצחון לטורו-רוסו עם מכונית נחותה, בגשם).

ניינר / ווריור 1 בנובמבר 2016

קימי הוא היחיד שאפשר להכניס אותו לרשימה הזו

דובי מילר 1 בנובמבר 2016

קימי כן ואלונסו לא..?
מעניין לשמוע למה…

ניינר / ווריור 1 בנובמבר 2016

אלונסו היה הבלחה. ניצל חולשה כללית. תראה איך הוא נראה מאז

גל 1 בנובמבר 2016

אלונסו נוהג במכונית נחותה לאורך כמעט כל הקריירה, בפעמים היחידות שהמכונית שלו הייתה תחרותית (רנו קדנצייה ראשונה, מקלארן ולעיתים מאד רחוקות בפרארי) הוא היה במאבקי אליפות בכל הכוח. כמו כן כל פעם שיש גשם אפשר לראות את האיכות שלו כנהג כשהגשם מטשטש את הנחיתות המכנית של המכונית שלו, ובדרך כלל במירוצים האלו הוא מצליח במיוחד

ניינר / ווריור 1 בנובמבר 2016

חסר לו קילר אינסטינקט

דובי מילר 1 בנובמבר 2016

אני דווקא חושב שאלונסו הוא סוג של בחירות רעות או לא מספיק טובות למכוניות בקריירה.
הוא היה צריך להישאר במקלארן ולהילחם מול לואיס ולא לברוח משם לאחר עונה.
כמו גם להישאר בפרארי ולא ללכת משם, ההרגשה שלי אומרת שהוא היה יכול להוציא שם משהו.

איתמר 1 בנובמבר 2016

יש רק דרך אחת להכריע מי הנהג הטוב ביותר בעולם – כאשר כולם נוהגים במכונית דומה.
הייתי רוצה לראות מירוץ אחד בכל עונה שבו כל הנהגים ינהגו באותה מכונית (שתהיה שייכת לקבוצה שלא משתתפת בסבב).
זה יהיה מירוץ מרגש באמת ובו אפשר יהיה לבחון את יכולות הנהגים.

דובי מילר 1 בנובמבר 2016

בארה"ב היתה בזמנו סדרת מירוצים שנקראה IROC.
לקחו נהגים בולטים מכל הסבבים האמריקאים- אינדי, נאסקאר, scca ו-imsa הכניסו אותם למכונית מירוץ זהה- שברולט קאמארו z28 ונתנו להם להתחרות על שלל מסלולים.
הקרבות היו נהדרים במיוחד בגלל הכבוד שהיה מונח על כף המאזניים.

גם אני הייתי רוצה לראות סדרה כזו.
בזמנו מרצדס, כחלק מהחשיפה של ה-190E ארגנו מירוץ כזה בהוקנהיים, נדמה לי שזה היה ב-84.
קובצו ובאו נהגי פורמולה-1 מאותה שנה כמו גם לשעברים כאלו ואחרים בעלי שם והיה שם גם נהג צעיר, חסר ניסיון בפורמולה-1, קראו לו איירטון סנה…מיותר לציין מי ניצח, נכון..?

Amir A 1 בנובמבר 2016

בעולם של היום לראות סידרה כזו? כשהדבר היחידי שחשוב זה ה- "Brand" שלך וכל הפסד יכול לפגוע בו? אין סיכוי.

צור שפי 1 בנובמבר 2016

לא יודע אם ישים אבל +1 לרעיון.
ותודה לדובי על הפוסט. מרתק.

ניינר / ווריור 1 בנובמבר 2016

ויי ויי חלום של מירוץ. אני שם את הכסף שלי על אבו שפם שבאמת ידע לנהוג – נייג'ל מנסל אהוב נפשי

דובי מילר 1 בנובמבר 2016

למנסל יש מקום מיוחד בלב שלי.
כתבתי על זה כבר בפוסט פה בעבר, הניצחון הראשון שלו בפורמולה-1 הושג במירוץ הראשון שראיתי לייב בברנדס-האץ, בגראן-פרי האירופי.
משום מה הוא תמיד היה נראה נלחם וסובל.
הוא מסוג הנהגים שהשיגו את מה שהשיגו בזכות לחימה לא נגמרת, רצון עז ופחות על כישרון.
קראתי את הביוגרפיה שלו- הבן אדם מכר בית בכדי לממן מירוצים (חוץ מז'יל אני לא מכיר הרבה שעשו את זה)

ניינר / ווריור 1 בנובמבר 2016

הסיפור של מנסל באמת נדיר. אף אחד לא האמין בו אבל הוא לא ויתר ולקח אליפות בתקופת הזוהר של הסבב. אם לא חוסר מזל נוראי היה לוקח עוד אליפות. לצערי פרש מוקדם מדי וגם אליפות האינדי לא מפצה על כך. אגדה

the bird 1 בנובמבר 2016

הלוואי והיו עושים כזה מרוץ + מיליון ☺

גל 1 בנובמבר 2016

העונה האחרונה הטובה שהייתה היא עונת הרוקי של המילטון והמאבק שלו עם אלונסו בתוך מקלארן לאורך כל העונה, עד שבשניה האחרונה מתחת לאף קימי גנב להם את האליפות כמו גדול. מאז הכל שיעמומון אחד גדול.

דובי מילר 1 בנובמבר 2016

קימי "גנב" כי הוא טוב וגם בגלל שניצל את המאבק במקלארן, ממש כמו האליפות בה זכה פרוסט מול הוויליאמסים של פיקה ומנסל.

אוהד 2 בנובמבר 2016

אני רואה 3 סיבות לריבוי המנצחים בשנות השמונים ואני לא בטוח שזה דווקא בגלל הגיוון של המכוניות:

1. הסיבה העיקרית לפי דעתי היא האמינות של המכוניות.
היום הסיכוי שמכונית, ובייחוד אחת מהקבוצות המובילות, תפרוש עקב בעיית אמינות נמוכה הרבה יותר מאשר בעבר, ולכן המכוניות הטובות מסיימות יותר מירוצים ולכן גם מנצחות.

2. המסלולים של פעם היו מענישים יותר את הנהגים על טעויות, וכמעט כל טעות היתה מסיימת את המירוץ.
המסלולים היום הרבה יותר בטוחים ונותנים לנהגים הרבה יותר חופש לטעויות.

3. גשם. היום אין מרוצים בגשם כמו פעם. ברגע שיש יותר מידי מים על המסלול אז מוציאים את מכונית הבטיחות או מפסיקים את המירוץ בכלל. פעם היו מותנים להתחרות בגשם.

בועז 2 בנובמבר 2016

בעוונותי התחלתי לצפות בפורמולה 1 רק בשנת 2000, בשיא של האקינן שומאכר קולטהרד מונטויה (המירוץ הראשון שראיתי לייב היה בתחילת העונה בברזיל שם מונטויה הביא עקיפה מרשימה על שומאכר. התמכרתי)
אז זה לא הקרבות המטורפים של שנות הזוהר, ולא הגיוון, עדיין ה"שיפורים" שהוצגו מאז רק קילקלו.
אני זוכר שהיה שוני מהותי בין המאפיינים של המכוניות. הוויליאמס עם המנועים החזקים של BMW שלטו במסלולים המהירים, המקלארן עם אדריאן ניואי במוסך ומנוע המרצדס היו חזקות באופן כללי, ופרארי עם שומאכר היו פרארי עם שומאכר…
היו 2 חברות צמיגים, תדלוקים בעצירות, טקטיקות מירוץ מגוונות (אני זוכר את מיקה האקינן מאכזב אותי בתחילת מירוצים עם קצב מזעזע, רק כדי לגלות שהוא "סוחב דלק" עם עצירה ראשונה מאוחרת מאוד, ובעצם תחרותי מאוד)
היה מקום ליצירתיות ו"תחבולות". חברות הצמיגים עבדו עם כל קבוצה וסיפקו לה צמיגים שמתאימים לה.
לא היה שנות ה80, אבל בהחלט היה מעניין הרבה יותר ממה שקורה היום

Comments closed