לא רעידת אדמה

פולקסווגן הודיעו במפתיע על עזיבת אליפות העולם בראלי, בעקבות תקרית הדיזל-גייט והכסף הרב שהם יאלצו לשלם, זו לא הפעם הראשונה שזה קורה, החיים ממשיכים

סובארו נתפסה עד תחילת ואמצע שנות ה-80 וגם עמוק לתוך ה-90 כמכונית יפנית "יבשה", איטית, עצלה, לא בטיחותית, כל מה שנהג לא אוהב ונהג שאוהב לנהוג לא יעז אפילו להיכנס לתוכה, להיראות בה ובטח שלא לנהוג. כל זה השתנה כאשר החברה היפנית החליטה להיכנס לספורט המוטורי, לאליפות העולם בראלי.
בהתחלה זה היה עם הלגאסי ובהמשך עם מה שיהפוך לימים לאייקון אמיתי, האימפרזה טורבו לגירסאותיה השונות.

01_imprezawrc2008_450-op

כולנו זוכרים את קולין מקריי, בעיקר, אבל גם את ריצ'ארד בארנס, קרלוס סיינז וכמובן פטר סולברג, מחליקים את הסובארו הכחולות בשבילי העפר, מרחפים באויר בקפיצות בפינלנד או מדלקים בבוץ אפריקני כזה או אחר. אספלט, חול, בוץ, שלג, לא ממש משנה, הצבע הכחול היה בכולם, ניצח והוכיח שסובארו היא כבר לא סתם מכונית אלא יופי של מכונית (כמובן שמקומה של סדנת פרודרייב שבנתה את המכוניות לא ניפקד).

ואז זה קרה, עונת 2008 היתה העונה שבה הקבוצה התחרתה עם מכונית חדשה, ה-B3, כפי שאנחנו מכירים אותה במדינתנו "שופעת ותומכת" הספורט המוטורי ובסיום אותה עונה, כשפטר סולברג ניסה לדגדג את אליפות העולם והפוטנציאל פיזר ריח חזק של דלק ושמן באויר, פתאום, משום מקום, בחודש דצמבר של אותה שנה, חודש לפני תחילת עונה חדשה, הפצצה נזרקה לאויר, סובארו יוצאים מאליפות העולם, בעיקר בגלל המשבר הכלכלי שפגע בתעשייה היפנית בכלל ותעשיית הרכב בפרט, עולם חובבי הראלי הוכה בהלם, לשתי דקות בערך והחיים המשיכו (מישהו באמת זוכר את זה כיום..?).

כמעט במקביל, סוף עונת 2008 על מסלולי הגראן-פרי. לאחר תקופה שבה היה נראה שהונדה, כן עוד יצרן יפני, תעלה ותצליח, המכונית אותתה על סיכויים טובים להיצמד לצמרת, ממש שנייה לפני ההתארגנות לעונה החדשה, כשג'נסון באטן ורובנס בריקלו מכינים את עצמם ומפתחים ציפיות לעוד עונה במדי הונדה בפורמולה-1 הגיעה עוד הפצצה יפנית- הונדה נוטשים את הקרקס המהיר בתבל, כן, שוב בגלל בעיות כלכליות והמשבר ביפן. החדשות זיעזעו את כל מי שמצוי מסביב לספורט הזה, קצת יותר ממה שעבר כשסובארו עזבו, בכל זאת, פורמולה-1.

אז כן, רוס בראון השתלט על העניינים והרים את הקבוצה מהרצפה, בנה חבילה אחרת לתפארת והניפו שם גביע בסיום אותה עונה, הסאגה כמעט נשכחה, העולם המשיך קדימה, המירוצים המשיכו והיום זו עוד שורה בהיסטוריה ולא הרבה יותר מזה, אולי זה שוב יתעורר עכשיו בגלל הדיבורים סביב המינוי של בראון להיות מחליפו של ברני תחת גלובל החדשים, נראה.
בשורה התחתונה, אף אחד בעולם הספורט המוטורי לא באמת עושה עניין גדול מדי מעזיבה של יצרן רכב כזה או אחר.ואני בטוח שמי שיחפור עמוק יותר ימצא עוד אינספור דוגמאות, לא התייחסתי לעזיבה הפתאומית של מיני ממש לפני פתיחת אליפות העולם בראלי למשל.

השאלה הגדולה שבאמת נשארת פתוחה היא לא איפה ינהון סבסטיאן אוג'ייר (כנראה ב- m sport עם הפיאסטה החדשה) לאטבלה או מיקלסן, הם ימצאו כסא כזה או אחר, השאלה היא מה יעשו כל אותם מהנדסים ומכונאים שנותרו שנייה לפני תחילת העונה מחוסרי עבודה. אז כן, בטוח שחלקם לפחות ישארו בחברה ויחברו לפרוייקט כזה או אחר, אבל אחרים, רבים מהם, ישארו ללא מקום עבודה וזה הנזק "השולי" של כל העזיבה הזו.

Share on FacebookTweet about this on Twitter

4 תגובות ל “לא רעידת אדמה”

  1. ניינר / ווריור

    לא עוקב אחרי ראלי, אבל אתה קולט מה הולך בנאסקאר? טירוף

    להגיב
    • דובי מילר

      הנאסקאר זה עולם אחר בכל הקשור לספורט מוטורי ואם נישאר רגע בהקשר של הפוסט הזה, זו סדרת המירוצים היציבה ביותר מכל הבחינות.
      שנים שאותם יצרנים נמצאים שם- פורד, שברולט וטויוטה (כן היו גם אחרים) ותקנון יציב בלי הרבה דרמות, מה שמאפשר לכולם שקט תעשייתי בתחום הספורטיבי.
      נקווה שהבחירות שם לא ישפיעו על יצרניות הרכב, למרות שכל הקבוצות פרטיות.

      להגיב
      • ניינר / ווריור

        ותחרותיות אדירה בניגוד למונופול של מרצדס בf1

        להגיב
  2. רן הנרגן

    נראה לי שדוקא כן רעידת אדמה, בשווקים.

    להגיב

מה דעתך?